שאלה שבועית: חבלה לצורך מעבר מבחן [חלק ב]- חבלה באב לבקשתו

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

 

 

בשבוע שעבר התחלנו לעסוק בשאלה שנשאל הגר"ח קנייבסקי שליט"א מפי מתמחה ברפואת שיניים שצריך לבצע עקירה וסתימה בכדי לקבל את התואר ברפואת – שיניים, ובגלל שלא מצא 'קליינט' לביצוע העקירה וקבלת הואר התעכבה זמן רב, הציע לו אביו לבצע את העקירה והסתימה בשיניים שלו, על אף שהינן בריאות וכלל אין לו צורך בסתימה. ושאלתו היתה האם מבחינה הלכתית הדבר מותר. בשבוע שעבר עסקנו בהיבט אחד של השאלה- והוא, שאלת הבעלות של האדם על גופו- האם האדם רשאי (מרצונו כמובן) לוותר על אחד מאבריו.

השבוע ברצוננו לעסקו בהיבטים נוספים של השאלה[1]- הן מצד איסור חבלה בכל אדם ובאביו בפרט, והן מצד חוסר הכבוד שנוצר לאב בפעולות אלו.

א. הוצאת דם בעקירה- מכה אביו: אסור לאדם להכות את אביו ואמו, כפי שאומר התורה בתחילת פרשת משפטים (שמות כא, טו): "ומכה אביו ואמו מות יומת", וכפי שאומרת המשנה (סנהדרין פה, ב): "המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה (יוציא מהם דם)".

במקרה שלנו יצטרך בפעולת העקירה יחבול הבן באב- שהרי אין עקירה בלא הוצאת דם, ואם כן לכאורה אמור להיות איסור בדבר. מנגד, בשונה מהכאה רגילה (שנאסרה), כאן האב הוא היוזם, ועל כן יתכן ולא יהיה איסור בדבר.

הפוסקים עסקו בשאלות נוספות ששורשן זהה לשורש שאלתנו- האם בן יכול לעשות לאביו בדיקת סוכר על אף שהדבר גורם להוצאת דם? האם רשאי לנתחו? להזריק לו זריקות?

אמו של אחד מהרופאים הבכירים בבית החולים שערי צדק היתה זקוקה לניתוח, ולא הסכימה שינחתה אף אדם אחר חוץ מבנה המומחה. האם בכל מקרים אלו מותר לבן להגיש את הטיפול להוריו בעקבות בקשתם על אף שהטיפול יביא לחבלה בגופו של הוריו.

מעין שאלה זו נשאלו חז"ל במסכת סנהדרין (פד, ב), ומתשובתם נראה, שהוצאת דם לצורך רפואה מותרת: "איבעיא להו בן מהו שיקיז דם[2] לאביו? רב מתנא אמר ואהבת לרעך כמוך רב דימי בר חיננא אמר מכה אדם ומכה בהמה, מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור". אכן, אם נתבונן מספר שורות קדימה בהמשך אותו עמוד, נגלה דברים הסותרים לכאורה את דין זה, וכך נאמר שם:

"רב לא שביק [הניח] לבריה למישקל ליה סילוא [קוץ], מר בריה דרבינא לא שביק לבריה למיפתח ליה כוותא [חור במכה להוציא ממנה נוזלים] דילמא חביל והוה ליה שגגת איסור".

ברצוננו לברר, האם ישנה מחלוקת בין אמוראים אלו, ועל הצד שאין מחלוקת- מהו שורש החילוק בין שני המקרים, שהביא להבדלי הדין ביניהם

ב. גם ללא איסור 'מכה אביו'- יש לדון מצד חובל בחברו.

ג. "ארור מקלה אביו ואמו"- עוד ברצוננו לברר, האם בעקירת שינו של אביו רק בשביל שיקבל 'תואר', אין משום "ארור מקלה אביו ואמו" (דברים כז, טז)

ד. כיבוד במאכל המזיק לבריאות- הברכי יוסף (יו"ד רמ ס"ק י) דן, האם כאשר אב מבקש מבנו שימציא לו מאכל המזיק לבריאותו עליו חייב הבן מדין כיבוד אב להמציאו לידו, או שמא בגלל חוסר הבריאות והנזק שעלול להיווצר ממנו- רשאי הבן, ואף חייב להימנע מלהמציא לאביו את מאכל זה?

תשובה:

א. חבלה באביו- כאמור בשאלה, המפתח לבירור שאלת היתר – ההכאה, נעוץ בהבנת הגמ' בסנהדרין- שמחד התירה לבן להקיז את דמו של אביו לרפואה, ומאידך הביאה מעשים אודות אמוראים שמנעו מבניהם להגיש להם טיפול רפואי שעלול להביא להוצאת דם.

הכאה ברצון האב מותרת- המנחת חינוך (מצוה מח, ב) כותב, שאיסור הכאת אביו לא נאמר במקרה בו נעשית ההכאה ברצון האב וברשותו:

"ונראה לעניות דעתי, דזה שחייבה התורה בהכה אביו ואמו או בחבירו היינו דוקא בלא רשות, אבל אם אביו ואמו אומרים לו שיכם או יקללם או חבירו אינו עובר בלאו הזה ואינו חייב מלקות ולא מיתה".

לאור זה, ביאר המנחת חינוך את סוגיית הגמרא על שני חלקיה:

את תחילת סוגיית הגמ' שהתירה את הקזת דם משום רפואה בלבד, העמיד המנחת חינוך במקרה שההקזה נעשתה שלא מרצון אביו, ועל כן רק בגלל שנעשתה לרפואה אין בה איסור. ואילו את סירובם של האמוראים לפעולות הוצאת קוץ/ניקוז מכה ביאר, מחשש שתיווצר חבלה שאינה נצרכת- שהיא ודאי נעשית שלא ברצון האב.

בצירוף דברי המנחת חינוך הללו מתיר הג"ר שלמה זלמן אוירבך[3] לתת זריקה לאביו, במקרה בו נטל רשות מאביו לעשות זאת וברשות נכלל במפורש גם מצב בו עלולה להיווצר טעות.

על אותה דרך, נוכל לפי המנחת חינוך להתיר בדיקות סוכר, וניתוחים במידה והאב מעוניין בהם ומוחל גם על השגיאות שעלולות לקרות מהטיפול.

כאמור, הברכי יוסף דן האם מותר לבן להיענות לבקשת אביו להמציא לו מאכל המזיק לבריאותו, ומביא בשם מוהר"י מולכו, שפסק שבמידה ובמאכל אינו מזיק לאביו באופן מיידי אלא מזיק לבריאותו, עליו למלא אחר ציווי אביו.

הציץ אליעזר (חלק ה רמת רחל ה, יא) מבאר את דבריו גם כן לאור המנחת חינוך הנזכרים- הואיל ולדברי המנחת חינוך אין איסור חבלה באב כאשר הדבר נעשה לבקשתו של האב ומרצונו, עליו להיענות לבקשתו של אביו ולהמציא לו דבר המזיק לבריאותו- על אף שמביא הדבר לחבלה באב[4].

 

שיטת הרי"ף: חבלה אסורה אפילו לרפואה- אכן, מדברי הרי"ף (סנהדרין יט, א) מבואר, ששני חלקי הסוגיא אכן אינם מסתדרים זה מזה. את משום שבהלכותיו מביא את ספק בו פתחה הגמ'- האם לבן מותר להקיז דם לאביו, וכותב:

"ואסיקנא, רב פפא לא שביק ליה לבריה למישקל סילווא, מ"ט דילמא חביל והוה ליה שגגת איסור".

לדבריו נראה שאסור לבן לבצע פעולות רפואיות בגופו של אביו.

וכן פוסק הולחן ערוך (יו"ד רמא, ג):

"היה קוץ תחוב לאביו, לא יוציאנו, שמא יבא לעשות בו חבורה. וכן אם הוא מקיז דם, או רופא, לא יקיז דם לאביו ולא יחתוך לו אבר, אף על פי שמכוין לרפואה".

 

שיטת הרמב"ם: חבלה לרפואה, וברשות, מותרת- אולם, מדברי הרמב"ם נראה שהבין אחרת את הגמ', וכך כותב הרמב"ם (ממרים ה, ז):

"המקיז דם לאביו או שהיה רופא וחתך לו בשר או אבר פטור. אף על פי שהוא פטור, לכתחילה לא יעשה או להוציא סלון מבשר אביו או אמו לא יוציא שמא יעשה חבורה. במה דברים אמורים כשיש שם אחר לעשות, אבל אם אין שם מי שיעשה אלא הוא והרי הן מצטערין הרי זה מקיז וחותך כפי מה שירשהו לעשות".

מבואר מהרמב"ם שכאשר חובל באביו ואמו לצורכי רפואה אין בדבר איסור (בשונה מהרי"ף שאסר גם בזה), אולם במידה ויש אדם אחר שיכול לבצע את הפעולה- אסרו חז"ל על הבן לעשות את הפעולות הללו בעצמו. אולם נשים לב, שהרמב"ם מוסיף תנאי נוסף- שירשהו אביו.

נמצא אם כן שלרמב"ם[5] ישנם שלושה תנאים להיתר- הדבר נעשה לרפואה, ברשות אביו ואין אדם אחר שיכול לעשות זאת במקומו[6].

האם דברי המנחת חינוך מסתדרים עם הרמב"ם?- לכאורה דברי המנחת חינוך שהתיר חבלת אב בכל מקרה שנעשית ברשות האב ובהסכמתו, אינם בשיטת הרמב"ם.

אכן, החלקת יעקב[7] מבאר, שישנם שני סוגי מחילה- מחילה בא בן מיוזמתו ומציע לאב את עזרתו, והאב אומר לו- אם אתה רוצה, בבקשה. מחילה מסוג זה נאסרה גם לדברי המנחת חינוך. כל מה שהתיר המנחת חינוך זה במקרה בו האב פנה אל הבן מעצמו וביקש מהבן שיטפל בו, ורק במקרה כזה התיר. לאור זה, ניתן ליישב את דברי החינוך עם דברי הרמב"ם הנזכרים.

 

חשש חבלה במקום אחר- כיוון נוסף בהבנת היחס בין שני חלקי הסוגיא[8] עולה מדברי הרמב"ן- בהוצאת קוץ ופתיחת פתח לניקוז מוגלה וכדו'- ישנו חשש שבתוך נסיונות התיקון יבוא לחבול במקום אחר. אולם בהקזת דם אין כל חשש לטעות, שהרי גם אם בטעות ידקור במקום אחר- אין בדבר כל בעיה שהרי זוהי בדיוק הפעולה שרוצה לעשות- להוציא את הדם בגוף ולהחליפו באחר.

[לאור דברי הרמב"ן יש לדון ביחס לזריקות עד כמה גדולים הסיכויים שתוך כדי נסיון הזריקה יידקר האב על ידי הבן במקום בו לא אמורה המחט להיכנס, ויחבל ויצא ממנו דם].

 

ב. האם מוגדר כחובל? הרמב"ם (חובל ה, א) כותב שאיסור חבלה הוא כאשר נעשה הדבר בדרך של 'ניציון', אולם בלא זה- אינו עובר על איסור חבלה בחברו.

לאור זה כתב האגרות משה (חו"מ ב,סו) להתיר לבצע ניתוח פלסטי לצורך שיפור המראה[9].

 

ג. בזיון האב- כאמור, שאלתנו הגיעה לג"ר יצחק זלברשטיין שליט"א, והוא השיבם שאם האבא מעוניין רשאי הבן לעקור את שינו לצורך ההסמכה והתעודה (זאת משום שהאב בעלים על גופו, האבא יזם, לא נחשב הדבר לחבלה הואיל ונעשה לצורך תכלית טובה).

אולם שב והפנה הגר"י זלברשטיין את השאלה לגיסו הגר"ח קנייבסקי שליט"א, והגר"ח אסר את הדבר, משום שכאן ישנה בעיה נוספת- והיא הבזיון שנוצר לאב, האסור משום 'מקלה אביו ואמו'. לאור זה שב בו גם הגר"י זלברשטיין מפסקו.

 

 

 

 

 

[1]  היבטים אלו אחוזים וקשורים בנידון הקודם, שהרי על פי הגר"י אריאל שליט"א, המדד לשאלת הבעלות על גוף האדם אחוזה בשאלה האם יש איסור בנטילת אותו איבר או לא.

[2]  החלפת דם הנעשית לרפואה.

[3]  במכתב המופיע בספר גשר החיים (חלק ב פרק א).

[4]  נציין, שדין זה כשלעצמו אינו מוסכם בפוסקים- לדוגמא ניתן לעיין בילקוט יוסף (כיבוד אב ואם ז, טו) שאוסר נתינת דבר המזיק לאביו במידה ויש בו סכנה לאב, ואף יש אומרים שגם בדבר שלא עשוי להביא נזק לאב אסור.

[5]  וכן פסק הרמ"א ביו"ד שם.

[6]  בן בחינם ואחר בשכר- נציין, שהג"ר צבי פסח פרנק, והג"ר שלמה זלמן אוירבך נחלקו האם כאשר הבן רוצה לטפל בו בחינם, וישנו בנמצא רופא אחר המוכן לטפל רק בשכר- האם נחשב הדבר שאין רופא אחר ומותר לאב להיעזר בשרותי הבן (כ"כ הגרשז"א), או לא (הגרצ"פ פרנק).

[7]  ובדומה חילק הג"ר אביגדור נבנצאל שליט"א.

[8]  על פי הרי"ף נחלקו, על פי הרמב"ם ניתן לחלק בין יש אחר לאין אחר ובין אם נעשה הדבר ברשות האב או לא (ובדומה כתב המנחת חינוך כאמור).

[9]  נציין, שבעל המנחת יצחק חלק ואסר ביצוע ניתוח פלסטי.