שאלה שבועית-פתיחת מסעדה בשרית בתשעת הימים
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
עומדים אנו ערב ראש חודש אב. יש קהילות בישראל שנמנעו מאכילת בשר בתשעת הימים שבין ראש חודש לתענית, וישנן שנמנעו מאכילה רק בשבוע שחל בו תשעה באב.
שאלה א'- פתיחת מסעדה בשרית בתשעת הימים- לפני הג"ר עובדיה יוסף זצ"ל [שו"ת יחוה דעת ג, לח] בא יהודי שבבעלותו מסעדה בשרית, ושאלתו בפיו- האם רשאי הוא לפתוח את המסעדה שבבעלותו בתשעת הימים. והסביר אותו יהודי שאם יסגור את מסעדתו בתשעת הימים ישנם קליינטים קבועים הסועדים אצלו שיעזבו את המסעדה וילכו לסעוד במסעדות אחרות והדבר יגרום לו לנזק כלכלי משמעותי, ועל כן שואל הוא האם רשאי לפתוח את המסעדה או לא- אם יפתח לא תפגע פרנסתו אך לכאורה שיעבור על איסור 'לפני עיור'? ובלשונו:
"שאלה מבעל מסעדה כשרה: האם מותר לו לפתוח המסעדה ולספק מאכלי בשר ללקוחות הרגילים אצלו, גם לאחר ראש חודש אב, אף על פי שאסור לאכול אז מאכלי בשר, שאם לא יעשה כן ילכו הלקוחות שלו למסעדה אחרת ולא ישובו אליו עוד, או על כל פנים יש בזה משום לפני עור לא תתן מכשול?"
שאלה ב'- פתיחת מסעדות בט' באב- שמעתי שהרב ארנטרוי (שימש כרב באנגליה) נשאל האם יש לפתוח את המסעדות הכשרות באנגליה בתשעה באב כדי שהיהודים שלצערנו אוכלים בתשעה באב, לפחות יאכלו אוכל כשר ולא ילכו לסעוד במסעדות שאינן כשרות.
שאלה ג'- רופא מרדים להפלה- הג"ר אליעזר יהודה וולדינברג [שו"ת ציץ אליעזר יט, לג] נשאל האם רופא שבמסגרת עבודתו נדרש לעשות פעולה המסייעת לעשיית איסור מצווה לוותר על עבודתו או שמא רשאי לעדות את פעולה זו שהינה מסייעת בלבד למעשה האסור:
"החייב רופא להפסיד ממונו כדי לא לעבור על לאו דלפני עור או של מסייע לדבר עבירה במקרים (א) שנדרש להרדים אשה להפלה שלא כהלכה, (ב) או לבצע אולטרה סאונד בנשים הרות להבחין במום בעובר לביצוע הפלה שלא כדין, (ג) או לבדיקה לאבחן בחולה אם גזע המוח מת כדי שיוכלו שלא כהלכה לנתחו ולהוציא את לבו או אברים אחרים לשם השתלה".
הרופא אינו מבצע את ההפלה עצמה אלא רק עושה פעולה המסייעת להגעה לזה.
נציין, שהג"ר יוסף שלום אלישיב זצ"ל נשאל על ידי רופא מאנגליה שאלה דומה- במסגרת תפקידו נדרש אותו רופא להרדים נשים קודם ביצוע הפלה. במידה ולא ויסרב לבצע את ההרדמה יפוטר מעבודתו ויתקשה מאוד למצוא מקום עבודה חלופי. שאלתו היא האם עליו לאבד את פרנסתו או לא?
הגרי"ש אלישיב השיב לו שעליו לאבד את מקום פרנסתו ולא לבצע את ההרדמה. אולם נימוקו לא היה מצד הלכות 'לפני עיוור', אלא בגלל שסבר שפעולת ההרדמה היא חלק בלתי נפרד מהליך ההפלה- כמו הכופת אדם לפני אריה ומונע ממנו לברוח, שחייב בדיני שמים (ב"ק נו, א) אם אכן בא האריה וטרפו.
מדברי הציץ אליעזר עולה שלא קיבל את סברה זו, ולכאורה וצריך לומר שסבר שפעולת ההרדמה אינה חלק ממעשה ההפלה, הואיל ופעולת ההפלה מבוצעת על ידי אדם בר דעת ובעל בחירה. אנו בדברינו רוצים לדון בשאלה בדרכו של הציץ אליעזר מצד גדרי 'לפני עיור'.
תשובה:
המשנה בתחילת מסכת עבודה זרה (ב, א) אומרת:
"לפני אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהם להשאילן ולשאול מהן להלוותן וללוות מהן לפורען ולפרוע מהן".
הגמ' (שם ו, א- ב) דנה בטעמו של דין זה:
"איבעיא להו משום הרווחה או דלמא משום ולפני עור לא תתן מכשול? למאי נפקא מינה? דאית ליה בהמה לדידיה, אי אמרת משום הרווחה הא קא מרווח ליה, אי אמרת משום עור לא תתן מכשול- הא אית ליה לדידיה".
הגמ' מניחה בשאלתה שאם יש לגוי מעצמו אינו עובר משום 'לפני עיור', ועל הנחה זו מערערת הגמ':
"וכי אית ליה לא עבר משום עור לא תתן מכשול והתניא 'אמר רבי נתן מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח ת"ל ולפני עור לא תתן מכשול' והא הכא דכי לא יהבינן ליה שקלי איהו וקעבר משום לפני עור לא תתן מכשול"?
כתשובה לשאלה זו מחלקת הגמ' חילוק יסודי בגדרי 'לפני עיור':
"הכא במאי עסקינן? דקאי בתרי עברי נהרא, דיקא נמי דקתני 'לא יושיט' ולא קתני 'לא יתן', שמע מינה".
במידה ויכול היה עובר העבירה להגיע לחפץ בכוחות עצמו ולעשות את העבירה ללא עזרת ה'מכשיל', אינו עובר על איסור 'לפני עיור'[1].
איסור אכילת הבשר בשבוע שחל בו תשעה באב (או כל עדה על פי מנהגה) היא מנהג שהתקבל כדין בקהילות ישראל ואין לעבור עליו. אולם, כאן הסועדים הקבועים במסעדתו יסעדו בכל מקרה- רק שיעשו זאת במקום אחר. נכון הדבר גם לגבי ההרדמה, אם הרופא הזה יסרב להרדים יעמוד רופא אחר וירדים במקומו. ואם כן, לכאורה דומה הדבר ל'חד עבר דנהרא', ואין בו איסור מצד 'לפני עיור'.
אם אכן נייח שאין כאן איסור תורה של 'לפני עיור' יהווה הדבר פתח וצד גדול להקל במקום הפסד ממון.
ביכול לעשותה על ידי אחר- אכן, הדבר אינו פשוט כלל וכלל. כדי להבין מדוע עלינו לערוך בירור נוסף בגדרי 'לפני עיור'.
המשנה למלך (מלוה ולווה ד, ב) דן במצב בו אדם מלווה בריבית למספר אנשים, ויודע הלווה שגם אם לא ילווה ממנו, ילווה המלווה לאנשים אחרים. ואם כן נמצא שיעבור על איסור הלוואה בריבית בכל מקרה גם אם לא ילווה ממנו, והשאלה היא האם במקרה זה עובר הלווה משום 'לפני עיור' או לא?
לכאורה על פי ההגדרה שעלתה לנו מהסוגיא בעבודה זרה- מוגדר הדבר כ'חד עבר דנהרא', שהרי המלוה יכול לעבור על האיסור גם לא עזרתו של לווה זה, ועל כן נראה היה שלא יעבור הלווה משום 'לפני עיור'[2], ואכן כן כתב בעל הפני משה[3].
אולם דעת המשנה למלך שגם בזה עובר הוא על 'לפני עיור', משום שיכולתו לעבור על האיסור על ידי אדם אחר לא מגדירה את המצב כ'חד עבר דנהרא', אלא 'כתרי עבר דנהרא'- משום שעדיין לא יכל לעבור על האיסור בכוחות עצמו, ובלשונו:
"ותימה דלא דמי כלל לנזיר דשאני התם דהאיסור דלפני עור לא היה נעשה אם לא היה מושיט זה הכוס ולפי זה אף אם הושיט אינו עובר אבל גבי רבית דאם לא היה לוה זה היה הלוה האחר עובר אלפני עור בשביל שלוה זה לא נפטר מלפני עור ודכוותה גבי נזיר נמי אם היה מושיט לו אחר כוס יין בתרי עברי ובא אחר והושיט לו פשיטא דעובר".
לדברי המשנה למלך לכאורה גם במקרים בהם עסקנו- בהם יכולים הסועדים לסעוד במקום אחר[4], או ביחס לרופא המרדים- יהיה רופא אחר שירדים את המטופלת, עדיין יחשב הדבר כ'תרי עברי דנהרא', ויעבור המסעדן/הרופא משום 'לפני עיור'.
אכן, הן הגרא"י ולדנברג והן הגר"ע יוסף צידדו כשיטתו של הפני משה שמציאות בה יכול היה עובר העבירה לעבור עליה על ידי אדם אחר, אינה נחשבת כ'תרי עברי דנהרא', ואינו עובר עליה משום 'לפני עיור'.
איסור ב'חד עבר דנהרא'- עתה נותר לנו לברר האם יש איסור דרבנן גם ב'חד עבר דנהרא', או לא. ומצינו שנחלקו בדבר הראשונים- שיטת תוס' (שבת ג, א ד"ה בבא) שיש בזה איסור דרבנן (בענין גרימה לעני להוציא מרשות לרשות):
"וא"ת והא קא עבר אלפני עור לא תתן מכשול ואפילו מיירי שהיה יכול ליטלו אפילו לא היה בידו דלא עבר משום לפני עור דמושיט כוס יין לנזיר מוקי לה בפ"ק דמס' עבודת כוכבים (דף ו, ב) דקאי בתרי עברי דנהרא מ"מ איסור דרבנן מיהא איכא שחייב להפרישו מאיסור".
אולם מדברי תוס' (ע"ז ו, ב ד"ה מנין) נראה שב'חד עבר דנהרא' אין אפילו איסור דרבנן, שכתבו:
"ולפי זה אסור להושיט למומרים לעבודת כוכבים דבר איסור אף על פי שהוא שלהם כי הדבר ידוע שיאכלוהו והוא נאסר להם דכישראל גמור חשבינן ליה ומיירי בדקאי במקום שלא יוכל ליקח אם לא יושיט לו זה וכדמסיק דקאי בתרי עברי נהרא".
משמע שבמקום שיכולים לקחת בכוחות עצמם אין איסור בהושטה.
הרמ"א (יו"ד קנא, א) מביא להלכה את ב' הדעות:
"יש אומרים הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם, היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר, אבל אם יכולים לקנות במקום אחר, מותר למכור להם כל דבר. (מרדכי דפ"ק דע"ז). ויש מחמירין. ונהגו להקל כסברא הראשונה, וכל בעל נפש יחמיר לעצמו".
לאור זה כתב הגר"ע יוסף בתשובתו, שהואיל ומדובר על הפסד ממוני שעלול להגרם למסעדן, לא נדרוש ממנו להיום 'בעל נפש', ויכול להקל כפי ש'נהגו להקל' כסברה ראשונה.
למסקנה דומה מגיע גם בציץ אליעזר בתשובתו שם- שהרופא אינו צריך לאבד את פרנסתו ורשאי לעסוק בפעולות אלו.
הציץ אליעזר מוסיף ואומר, שגם על פי דעת המשנה למלך יתכן והרופא רשאי להמשיך בעבודתו ואינו צריך להפסיד את ממונו עבור זה, על פי דברי האמרי בינה שאומר שעל 'לאו שבכללות' אינו צריך להפסיד את כל ממונו. הואיל ו'לפני עיור' הוא לאו שבכללות, אינו חייב לאבד פרנסתו עבור זה.
אכן הרב אבידן שליט"א אמר לי שרוב הפוסקים חולקים על האמרי בינה וסוברים שגם על לאו שבכללות צריך להוציא את כל ממונו כדי להימנע מלעבור עליו.
עוד נוסיף ונציין, שדעת הש"ך (שם ס"ק ו) שבעלי התוספות לא נחלקו זה עם זה, וגם תוס' בשבת הסכימו לכך שאין איסור לפני עיור בחד עבר דנהרא, אלא שכוונתם היתה שעדיין אסור הדבר משום החובה להפריש את חברו מאיסור (וכל שכן שאין לתת לו איסור בידים). ועל כן חובה זו לא שייכת בגוי ולא בישראל מומר.
פתיחת מסעדות בתשעה באב- הרב ארטנרוי הורה שיש לפתוח בתשעה באב את כל המסעדות הכשרות בכדי להציל את האוכלים מאיסורים חמורים יותר.
היתרו מתבסס על חידושו של הג"ר שלמה זלמן אוירבך זצ"ל בהגדרת איסור 'לפני עיור'. הגרש"ז עסק בשאלה האם ניתן להגיש כוס מים ל"אורח חשוב, אשר איננו שומר תורה ומצוה, אבל עדיין יש לו אהבה לבני תורה, וגם תומך במוסדות תורה וכדומה, ואם הבעה"ב לא יתנהג אתו בנימוס המקובל לכבד אותו במידי דמיכל ומשתי, בגלל זה שמצד הדין אסור ליתן לאכול אלא למי שיודע שנוטל ידיו ומברך (כמבואר בשו"ע או"ח סי' קס"ט סעי' ב'), וכמו כן אם אפילו בצורה מכובדת יבקש ממנו ליטול ידים ולברך, יראה הדבר כפגיעה ועלבון בכבודו, וזה גם ירגיז אותו מאד, ויתכן שבגלל הדבר הזה יתרחק חו"ש ביותר מהתורה, וגם יבוא לידי כעס ושנאה על כל ההולכים בדרך התורה".
וחידש הגרש"ז, שהואיל ואי הגשת כוס מים עלולה להביאו לשנאה גדולה כלפי כל שומרי המצוות, וכלפי הקב"ה חס וחלילה, עדיף שיביא לו את כוס המים על אף שיתכן ויעבור וישתה בלא ברכה. זאת משום שבהסתכלות כוללת הדבר הוא לטובתו ולזכותו.
וכך כתב:
"חושבני, שנכון באמת לכבד אותו באכילה ושתיה ולא לחשוש כלל לאיסור של לפני עור לא תתן מכשול, משום דאף שאין אומרים לאדם לעשות איסורא זוטא כדי להציל אחרים מאיסורא רבה, ואסור ודאי להפריש תרו"מ בשבת כדי להציל בכך אחרים מאיסור חמור של טבל, מ"מ בנידון זה, הואיל וכל האיסור של הנותן לו לאכול הוא רק עבירה של נתינת מכשול, וכיון שאם לא יתן לו לאכול הרי יכשל האורח באיסור יותר גדול, נמצא דליכא כלל שום עבירה, כיון דליכא הכא שום נתינת מכשול, אלא אדרבה יש כאן הצלה ממכשול גדול מאד ע"י זה שהחליף אותו בקום ועשה במכשול יותר קטן".
לאור דברי הגרש"ז מובן היטב היתרו של הרב ארטנרוי לפתוח בתשעה באב את המסעדות, על אף שיגרום ליהודים שאינם שומרים תורה ומצוות לעבור על איסור אכילה בתשעה באב, יצילם מאיסורי אכילה חמורים ביותר.
אכן, בשם הגרי"ש אלישיב שמעתי שחלק על הגדרה זו וסבר שהולכים אנו אחרי השעה הנוכחית. והואיל וביחס אליה בפני עצמה- נמצא שמכשילו, אסור לו לסייע בדבר.
נסיים, בסיפור מעניין בהקשר זה המופיע בספר 'מועדי הראי"ה'[5]: באותה תקופה פתח ארגון הפועל – המזרחי מטבחים כשרים במפעלים כדי לאפשר לעובדים להימנע מאכילה מהמטבחים הלא כשרים שהיו בכל מקום. הגיעו ימי תשעה באב, והתלבטו מפעילי המטבחים מה לעשות ב'תשעת הימים', ביודעם שבמידה וימנעו מלהגיש בשר מידי יום יעברו חלק מהפועלים בחזרה למטבח שאינו כשר
הלכו לפני הרב קוק בערב ראש חודש אב, והרב קוק השיב להם שאם ברור להם שיהיו פועלים שישובו לאכול במטבח הכללי אין ספק שיכינו המטבחים הכשרים מאכלי בשר. ואף חידש שגם אותם שבכל מקרה היו נשארים במטבח הכשר גם אם לא היו מגישים בשר, יכולים לאכול בשר הואיל וזו 'סעודת מצוה'!
[1] עדיין יתכן ועובר על איסור 'מסייע לידי עובר עבירה', נעסוק בזה בהמשך אי"ה.
[2] אכן, עדיין יהיה אסור הדבר מצד האיסור ללוות בריבית.
[3] הג"ר משה בנבנשתי, ציין אליו הגר"ע יוסף בתשובה הנ"ל.
[4] ועל אף שמדובר בהכשלה באיסור דרבנן, עדיין יתכן ועובר בזה על איסור 'לפני עיור' דאורייתא- לא גרע מ'משיא עצה רעה' לחברו, דנו בזה הפוסקים ואין כאן מקומו.
[5] מהדו' ישנה עמ' תקמ.
