שיחה לפרשת ויחי: "אמור לצרותינו די"
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
בס"ד
התקופה האחרונה בה יהודים נרצחים רק בגלל שהם יהודים דורשת התייחסות רצינית. מה זה דורש מאיתנו? מדוע דברים כאלה קורים? לפעמים נדמה שאם הקב"ה היה נותן לנו לברוא עולם, היינו בונים עולם טוב יותר – עולם שאין בו כלל פיגועים, עולם בלי שואה, עולם בלי תאונות דרכים ובלי מחלות קשות. מדוע א"כ יש טרגדיות בעולם?
אתמול חל תענית עשרה בטבת. הרבנות הראשית החליטה שזהו יום הקדיש הכללי לכל מי שנהרג בשואה ותאריך מותו לא ידוע. כל נושא השואה דורש מאיתנו מחשבה עמוקה, איך אבינו הקב"ה פעל כך כביכול נגד בניו?
אני מבקש להקדיש את השיחה להתייחסות לסבל שקיים בעולם, מה תפקידו ומה זה בא ללמד אותנו?
ספר איוב מטפל בשאלות דומות למה ששאלנו, אבל לפני כן אקדים בשתי הקדמות:
א.זוג שנשוי הרבה שנים, ופתאום האישה לצערנו חולה בסרטן, ויותר היא לא יכולה לשרת את האיש – היא לא יכולה להכין לו כוס קפה, לא יכולה להכין לו ארוחות, והוא מחליט לגרש אותה, וכבר היו דברים כאלו. מה בעצם מלמד אותנו מעשה זה? זה מלמד שהזוג הזה באמת לא היה באהבה אמיתית אף פעם, כי אם האיש היה אוהב את אשתו באמת, הוא היה סועד ועוזר לאשתו בחולייה ובכלל לא חושב על גירושין.
עלינו לדעת, שנדרש מאיתנו לאהוב את ה' באהבה שאינה תלויה בדבר, זה מה שנקרא "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות". אם אנו אוהבים את ה' רק כשטוב לנו, רק כשהכל מצליח, אזי אנו אוהבים את עצמנו והקב"ה הוא רק אמצעי לכך כעין בנק, ואז אין זאת עבודת ה' , כי אנו שמים את עצמנו במרכז ולא את ה' בראש הפירמידה.
לא לחינם בפרשה של שמע ישראל כתוב "בכל נפשך" – אפילו נוטל את נפשך – כי ה' נמצא בראש הפירמידה, לא האדם. לכן לא מספיק "להגיד בבוקר חסדך", צריך גם "ואמונתך בלילות" – דווקא בלילה, דווקא בזמן של הסתר פנים, דווקא בזמן כשביכול לא רואים את הבורא נדרש מאיתנו לאהוב את ה' כדי לחנך אותנו שזו עבודת ה'-שימת ה' בראש הפירמידה ולא את עצמנו.
שנים רבות טסתי לפולין עם בני תלמידי חו"ל מהישיבה. בין היתר הייתי אחראי למצוא עד שהיה בבירכנאו שיצטרף איתנו, ויעביר שיעור גדול באמונה לתלמידים. כאשר עדים אלו דיברו, היתה הרגשה של "אמונתך בלילות", הם אומנם סבלו סבל רב אך זה לא המעיט כלל את אהבתם הגדולה לבורא.
ב. כל סבל, כל טרגדיה, כל פיגוע, תקופת השואה, זה הסתר פנים. מה ההגדרה של הסתר פנים? יש לנו 2 גישות, גישת הרמב"ם וגישת החסידות.
הרמב"ם מבין ש"הסתר פנים" פירושו הסרת ההשגחה מאת ה' המיוחדת הקיימת לכלל ישראל. כלל ישראל זוכה להשגחת מיוחדת מאת ה' הלוקח אותו יד ביד ושומר עליו ולכן אין הוא מושפע לאור התהליכים העולמיים נגדו כי ה' שומר עליו. אין הוא מובל לאור סטטיסטיקות ותהליכים עולמיים, כי יש השגחה מיוחדת.
מדינת ישראל היא ההוכחה לכך. אם התהליכים העולמיים היו קובעים ולא יד ה', מדינת ישראל לא הייתה קמה, ואם הייתה קמה הייתה נהרסת ע"י האויבים. יד ה' וההשגחה הם המקיימים את מדינת ישראל, ולכן יום העצמאות הוא יום של קירבת ה' לבניו.
הסתר פנים פירושו, שהשגחה זו נעלמת ואז תהליכים עולמיים משפיעים על עם ישראל-שנאת העמים ליהודים-בעיות כלכליות, והתסכול שהיה בגרמניה-השפעתו של היטלר ימ"ש וכו'.
אחרי שהקב"ה החליט להסתיר פניו, התהליכים האלה מוצאים להם מקום. לפי הרמב"ם הסתר פנים זה לא עונש ישיר, אלא הסרת ההשגחה ונתינה לתהליכים עולמיים להשפיע על עם ישראל.
כדאי שנדע לפי הרמב"ם לא רק שיש השגחה על עם ישראל מיוחדת אלא יש השגחה שונה על הצדיקים מאשר מי שאינו צדיק. הרמה הרוחנית של האדם מכתיבה את רמת ההשגחה. לכן, אם אנחנו רוצים שהקב"ה ילך איתנו יד ביד, שלא נהיה נתונים לסטטיסטיקות, הסתברויות ותהליכים – ככל שנהיה צדיקים יותר, רוחניים יותר, דבקים יותר, כך נזכה לדבר הזה.
לפי החסידות, "הסתר פנים" פירושו: עונש ישיר של הקב"ה – לא רק הסרת השגחה אלא עונש ישיר.
ומכאן נגיע אל איוב.
בני ביתו של איוב יושבים יחד, פתאום הבית מתמוטט, כל הילדים נהרגים, ואיוב שואל את השאלה ששאלנו לעיל: מדוע הסבל הזה? מה מטרתו?
לאיוב מגיעים ארבעה ידידים ומציעים לו 4 השקפות עולם.
אליפז:
"הלא רעתך רבה ואין קץ לעונותיך. כי תחבל אחיך חינם ובגדי ערומים תפשיט. לא מים עייף תשקה ומרעב תמנע לחם". (איוב כ"ב ה-ז)
העולם הזה והעולם הבא מיוסדים על בחירה חופשית, ולאור זאת על שכר ועונש, כשחלק מהעונש ה' נותן בעולם הזה וחלק בעולם הבא. אליפז אומר לאיוב אתה חושב שאתה צדיק, הנה לפניך רשימת חטאיך, ולכן קיבלת עונש. כאשר אתה מלווה כסף לעניים אתה דורש מכל עני משכון, ואם אין לו אינך מלווה לו כלל ודורש אפילו שיתן לך את בגדיו. מגיעים עניים שצמו ימים רבים לבקש ממך הלוואה ואין אתה נותן להם כלל, לא שתיה ולא מאכל. כל זה מראה שנתינת הצדקה שלך לא נובעת מאהבת העני, כי אז היית מתייחס אליו אחרת, אלא מרצון שכולם ידעו שאתה נותן צדקה, וזה חמור מאד, ולכן נענשת.
לגבי השואה כותב הרב טייטלבאום מסטמר:
"עכשיו בדורנו זה אין צריכין לחפש ולבקש במטמונים את העוון שהביא עלינו את הצרה הזאת כי הוא גלוי ומפורש בדברי חז"ל, שהגידו לנו זאת בפירוש שלמדו מקראי שעל ידי העברה על השבועות שלא לעלות בחומה ושלא ידחקו את הקץ ח"ו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה. ובעוה"ר כן היה המינים והאפיקורסים עשו כל מיני השתדלות לעבור על השבועות הללו לעלות בחומה וליקח מעצמם ממשלה וחירות קודם הזמן, שזהו דחיקת הקץ, והמשיכו ליבות רוב בני ישראל לרעיון הטמא הזה". (הרב יואל טייטלבאום - מתוך "ויואל משה")
השואה נוצרה כעונש בגלל התנועה הציונית לטענת הרב'ה מסטמר. הגמרא בכתובות מציינת שכשעם ישראל יצא לגלות הקב"ה השביע אותם שלא ידחקו את הקץ ושלא ימרדו באומות, ומכיוון שהתנועה הציונית דחקה את הקץ ומרדה באומות, ממילא הם עברו על שבועה, וכשעוברים על שבועה העונש הוא חמור ביותר. כל השואה נבעה מאי שמירת על ג' השבועות.
כמובן שלדעתנו הדברים לא נכונים. מכיון שכל השיח של התנועה הציונית הייתה בקשר ובפגישות עם האומות (והדבר הוכח בהצבעה באו"ם), התנועה הציונית איננה כלל נגד ג' השבועות. אין כלל מרידה באומות, ואין כלל דחיקת הקץ, כי שיתוף הפעולה עם העמים מראה שהשעה הגיעה. ברגע שיש הסכמה זה מראה שהגיע הזמן, ובוודאי שמדינת ישראל היא לא עבירה והליכה נגד שלושת השבועות אלא להיפך, זה התגשמות הנביאים.
הרב שלמה טייכטל שחשב עד השואה כמו הרב'ה מסטמר, ותוך כדי השואה הוא מבין שהדברים הם בדיוק להיפך. וזה מה שגרם לו לכתוב תוך כדי השואה את הספר "אם הבנים שמחה". ובספר הזה הוא מסביר שלא רק שהרב'ה מסאטמר לא צודק אלא שהשואה הגיעה בגלל שיהודים לא נרתמו מיד ועלו לארץ.
כשיש פיגועים כמו בתקופה האחרונה, שהם צרה על כלל ישראל, זה דורש מאיתנו לעלות קומה גבוהה יותר, לראות את זה כעונש על כלל ישראל, ולראות מה אנחנו צריכים לעשות כדי לרומם את עצמנו ואת כלל ישראל.
הידיד השני שמגיע לאיוב הוא בלדד. בלדד פונה לאיוב בכיוון אחר לגמרי:
"והיה ראשית מצער ואחריתך ישגה מאד.אם יבלענו ממקמו וכחש בו לא ראיתיך. הן הוא משוש דרכו ומעפר אחר יצמחו". (איוב ח, פסוקים ז,ח-יט)
אתה יודע איוב מדוע יש לך שאלות? יש לך שאלות כי אתה רואה רק חלק, אתה לא רואה את התהליך האלוקי. כשתגיע הגאולה השלמה ותראה את התהליך האלוקי, אז תבין הכל. אבל כשאתה רואה חלק אתה לא יכול להבין.
בלדד ממשיל משל לאיוב כדי שיוכל להבין טוב יותר את הדברים: אומר בלדד: משל למה הדבר דומה? לעיר שיש בה עץ מאוד עתיק, שנים על גבי שנים העץ הזה קיים, והוא נהפך להיות מוקד תיירות ומסביבו יש מסעדות וכו'. הוא הסמל של העיר. יום אחד בא ראש העיר, מביא פועלים ועוקרים את העץ, וכל בעלי העסקים המרוויחים מתיירות מסביב צועקים: מה זה צריך להיות? מעכשיו לא תהיה לנו פרנסה, איש לא יגיע לפה יותר. בסוף מתברר שאם העץ היה נשאר שם הוא היה מת תוך חודש כי אין מקום לשורשים. ולכן העבירו אותו למקום אחר.
אם אדם מסתכל רק על חלק מהתמונה-רק העקירה, הוא רואה שעוקרים את העץ שהיה שנים והביא ברכה והוא לא מבין מה קורה. אך אם הוא יראה את כל התמונה כולה-העקירה והשתילה מחדש, הוא יבין.
הרב סולובייצ'יק כותב על השואה:
"כנראה עומדים אנו בפני ההיסטוריה כבפני שטיח קיר מרהיב ביופיו – אלא שאנו מסתכלים עליו מהצד הלא נכון, ורואים בו מערבולת חוטים חסרי משמעות וסדר. רק בעידן הגאולה נוכל אולי לראות את השטיח במלוא הדרו" (הרב י.ד. סולביצייק)
לא מזמן הייתה לי שיחה עם אבא של בוגר שביתו נפטרה ממחלת הסרטן. בעלה למד בישיבה ואחיה למדו בישיבה. ושיחה שנייה עם אבא שהבן שלו למד בישיבה לפני 6 שנים, הבן חזר מהעבודה, הרגיש לא טוב והתמוטט. ובשבילי שתי השיחות האלה היו שיחות מוסר גדולות, כי גם האבא מהשבוע וגם האבא מלפני חודש וחצי לקחו את התפיסה של בלדד ואמרו היום אנחנו לא מבינים, אבל לעתיד לבוא אנחנו נבין. והדברים לא קלים לאבא שחווה כה קשה את מוות בנו/ביתו. אבל זה מבחן האמונה, זה "ואמונתך בלילות".
בעל ה"אש קודש כותב:
"כי תבואו אל ארץ כנען וכו' ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם", ופרש"י "בשורה היא לכם וכו' לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב וכו' וע"י הנגע נותץ הבית ומוצאן".
ונבין נא א"כ למה הסגיר מתחילה את הבית שבעת ימים, ורק אח"כ חלצו את האבנים? הא כיוון שנראה הנגע ידע שכאן מטמון, ובפרט שכפי איתא ברמב"ן מובא בספרי כ"ק אא"מ אדמו"ר מרן זצוק"ל שנגעי בתים ובגדים שלא כדרך הטבע הן א"כ רק לטובת ישראל לגלות המטמוניות הן, ולמה צוותה התורה לטמא מקודם שבעת ימים.
אז ח"ו ספק חשש עולה בקרבנו, האפשר שגם עתה כוונתו ית' לטובה, אם לטובה, הי' לו ליסרנו בדברים שיקרבו אותנו אליו, ולא ביטול תורה ותפילה ח"ו כמעט כל התורה, והאם אין זאת ח"ו יסורים של וישליכם וכו', לכן רואים בתורה שהגם שנגע הבתים טמאה ומטמאה הייתה, ומ"מ עשה בה ד' שליחות לטובת ישראל, מתחילה טמאה ז' ימים ואח"כ נתגלה המטמון. (האדמור מפיאסצסנה - מתוך "אש קודש")
אשתו נרצחת, ילדיו נרצחים ערב שמחת תורה, והוא מגיע בשמחת תורה לרקוד. במוצאי שמחת תורה הוא עושה טיש והוא מציין את עניין צרעת הבתים, ואת השאלה של רש"י והמדרש. באותו טיש הוא מדבר על כך שהשבעה עממים ידעו שעם ישראל הולך לכבוש את ביתם והיה להם המון כסף, אז הם חוררו בקירות ביתם חורים ושמו שם את כסף וסתמו את החורים מתוך מחשבה שביום מן הימים הם יכבשו בחזרה את ביתם. פתאום מגיעה צרעת בתים, הכהן מסמן את הנגע, הנגע מתפשט, מזמינים טרקטור וכשהוא הורס את הקירות הכסף מתגלה, ובעל הבית מתעשר. כך השואה שתחילתה ייסורים, אך בגאולה השלמה הכל יהיה מובן. זו גישה של "והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד".
צופר מסמל את הגישה השלישית, וצופר אומר:
"החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא אם עד תכלית שדי תמצא. גבהי שמים מה תפעל עמקה משאול מה תדע". (איוב י"א, ז-ח)
השאלה שלך איוב מדוע זה קורה היא לא לגיטימית, וגם לעתיד לבוא לא תדע. לקב"ה יש את החשבונות שלו שאדם בכלל לא יכול להבין. חשבונות שמים הם חשבונות אחרים ולעולם לא תבין אותם,לכן כל השאלה לא מתחילה.
הידיד האחרון הוא אליהו:
"ויגד להם פעלם ופשעיהם כי יתגברו. ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאון. (איוב ל"ו, ט-י)
כותב הרב סולובייצ'יק:
"היסורים באים כדי לרומם את האדם, לטהר רוחו ולקדשו, לנקות את מחשבתו ולצרפה מכל פסולת - השיטחיות וסייגי הגסות, לעדן את נפשו ולהרחיב את אופק חייו. כללו של דבר: היסורים - תפקידם לתקן את הפגום באישיותו של האדם". (הרב י.ד. סולבייצי'ק – צדיק ורע לו" - מתוך "קול דודי דופק")
אמרנו בתחילת שיחתנו: שאם הקב"ה היה נותן לנו לברוא עולם, היינו בונים עולם טוב יותר. אומר על כך הרב סולובייצ'יק: אווירה קלילה וליצנית לא תמיד משדרת רצינות. אווירה כזו היא הרבה פעמים שטחית, אווירה של תענוגים. הייסורים גורמים לאדם להבין שיש עולם הבא, הם גורמים לו לחשוב מחדש על תפקיד חייו. הם מטהרים אותו, הם מעדנים אותו. לא לחינם ארץ ישראל נקנית בייסורים, כדי שנבין את החשיבות של ארץ ישראל, כדי שנבין את החשיבות שכל יהודי צריך לגור פה בארץ.
אני חושב שאנו צריכים לקחת את עניין הפיגועים והיסורים ולחשוב מה זה אומר לנו, איך אנו מתרוממים ונהיים שלמים ודבקים בבורא יותר.
אני מבקש לסיים בתפילה לבורא עולם: "אמור לצרותינו די" (מתוך תפילת רבי קלונימוס שפירא). נקווה שהסתר הפנים הזה, הפיגועים שיהודים נהרגים בגלל רצונם לגור בארץ ישראל, תיפסק לגמרי. ונזכה לראות אי"ה את הגאולה השלמה במהרה בימינו.
