שיחה לפרשת לך לך - קרבת אלוקים

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

ברצוני לדבר על הדרכים – איך מגיעים לשאיפה שאדם ותורה הם אחד? דיברנו שבוע שעבר, שכל אחד ואחד מאיתנו צריך להגיע לכך, שבכל שאלה ושאלה שהוא מתלבט ושואל, השאלה מה הקב"ה רוצה ממני, תהיה השאלה האוטומטית שישאל, ועל פיה יחליט מה לעשות. זו הכוונה שהתורה והאדם אחד. והשאלה הגדולה, איך מגיעים לכך? במה צריך האדם לעמול ולעשות כדי להגיע לדרגה זו.

אברהם אבינו הגיע לזו המדרגה, ולכן חובה עלינו ללמוד מאברהם אבינו.

 "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראךּ" (בראשית י"ב,א).

"אמר בפרשה זאת 'ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך' וגו', מבלי שיוקדם לפניו מעלת אברהם, שראוי לומר קודם שהיה צדיק ובשביל כך נגלתה השכינה ואמרה לך לך מארצך, וכמו שתמצא אצל נח שקודם זה מקדים מעשיו 'ונח מצא חן בעיני ה'' ואחר כך כתיב 'ויאמר ה' לנח' וגו', וכאן מיד כתיב 'ויאמר ה' אל אברם' מבלי הקדמה ממעשה אברהם כלל, וקושיא זאת הקשה הרמב"ן ז"ל בפירושו לתורה, כמו שתמצא בדבריו" (המהר"ל)

שואל המהר"ל,  התורה לא מספרת על אברהם דבר לפני התגלות ה'. מדוע ה' אצל  נח החליט להתגלות אליו ולא למי שהוא אחר? מי הוא היה? מה היתה מעלתו ויחודו? אצל נח כתוב: "איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוקים התהלך נוח", יודעים שהוא היה צדיק ולכן הקב"ה מדבר איתו. מדוע אין דבר דומה לגבי אברהם?

יש זוהר הדורש הבנה. הזוהר אומר שהקב"ה אומר לכל יהודי תמיד 'לך לך'.  היחידי ששמע אותה זה אברהם, אבל זה לא שהקב"ה אמר את זה רק לאברהם, אלא שאברהם היה היחיד ששמע. הדבר מזכיר את הסיפור הידוע על רבי אריה לוין, שהלך להתפלל מעריב בכותל, המניין היה די קרוב למחיצת הנשים, כשהם מתפללים בלחש שמונה עשרה הם שומעים כל הזמן אישה בוכה. אחרי התפילה הוא מיד עולה לפתח עזרת הנשים, מנסה לברר מי האישה הבוכה. כשהיא יוצאת הוא ניגש אליה ואומר: תסבירי לי למה את בוכה, והיא הסבירה שיש בן חולה בבית חולים למצורעים שהיא אפילו  לא יכולה לבקר אותו כי הרופאים חוששים שהיא תידבק ממנו. ואז רבי אריה לוין זצ"ל מבטיח לה שהוא ילך לבקר אותה בכל יום שישי. במציאות עשרות אנשים שמעו את הבכי של האישה, אבל באמת רק הוא שמע.

מה שהזוהר רוצה בעצם להגיד לנו זה שהפגישה בין אברהם אבינו לקב"ה לא הייתה פגישה חד סטרית של הקב"ה שהוא מיוזמתו דיבר אל אברהם, אלא זו יוזמה של אברהם ששמע והפנים את קריאת ה' להתקרבות- קריאת 'לך לך'-תהיה אתה, אדם עוצמתי, מקרין תורה המחובר לה'. הקב"ה רוצה שכולם יתקרבו אליו, השאלה היא אם אתה שומע, אם יש לך את הכלים להידבק, לרצות.

עלינו להפנים, שאין דבר כזה שהקב"ה רוצה להתקרב לאחד ולא רוצה להתקרב לשני. אם אני רואה אדם שמקורב יותר ואדם שמקורב פחות – זה לא פונקציה של הקב"ה אלא פונקציה של האדם. הרבי מקוצק אומר,' מלא כל הארץ כבודו', אבל הקב"ה נכנס רק היכן שפותחים לו את הדלת, השאלה אם האדם פותח לו את הדלת או לא. ולכן השאלה שלנו היא, מה דרוש מהאדם שיעשה כדי שיתקרב לאלוקיו?

יש שני תהליכים שבחור צריך לעבור בישיבה. תהליך שכלי, הבנת הדברים בשכל,  ומבין שהוא מחויב להלכה ומבין שיש לו תפקיד לקדש שם שמים בעולם ומבין שזה עיקר חייו, ולאחר מכן התהליך הרגשי, שהוא רוצה את זה וזו משימת חייו ובלי זה הוא מרגיש שהוא לא מסוגל. אם קיימת רק ההבנה השכלית, אך אין את ההפנמה, אזי הקשר עם הבורא איננו חזק מספיק ויש חשש שכאשר בחור יעזוב את הישיבה-החממה, הוא לא ימשיך להתרומם מעלה, ולכן יש חשיבות רבה ששני התהליכים הנ"ל יהיו.

איך מגיעים למיצוי שני תהליכים אלו?

כותב המדרש:

"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו'. ר' יצחק פתח (תהלים מה) 'שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך' - אמר רבי יצחק: משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת, אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו אני הוא בעל העולם," (בראשית רבה פרשת לך לך פרשה לט סימן א)

 אם אדם מטה אוזן ופועל בצורה אקטיבית ופעילה, ועמל ומשתדל בודק ושואל, הוא יגיע לשילוב התהליכים של רגש ושכל.

שואל המהר"ל שתי שאלות:

"ויש לשאול במדרש זה מי הוא שהכריח את רבי יצחק לפרש שאברהם היה אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, כי מה שאמר לו הקב"ה לך לך מארצך לא משתמע מזה דבר זה כלל,

הב' שאמר שראה בירה דולקת, אם פירוש שראה בירה דולקת ובשביל כך סבר שאין מנהיג לבירה זאת, שאם היה מנהיג לבירה לא היה מניח לשרוף את הבירה, מכל שכן כשאמר לו אני הוא בעל הבירה, עדיין קשה ולמה הניח אותה לשרוף והוא רואה השריפה.

המהר"ל שואל, כיצד המדרש יודע שאברהם שאל את עצמו מיהו מנהיג העולם? היכן זה מופיע וכתוב בתורה? מהיכן המדרש לקח זאת? ועוד קשה, אם יש מנהיג לבירה, מדוע הוא מאפשר לה לבעור? מדוע המנהיג אינו מכבה את השריפה?

ברצוני להביא כמה הסברים לשאלות אלו, וללמוד מכך דרכים שונות כיצד להגיע לקרבת אלוקים, ובשילוב הסברים אלו נוכל להגיע אכן לקרבת אלוקים.

כותב האברבנאל:

"מה שלבי אומר בענין הזה. שכל ארץ ארם, שבכללה אור כשדים ועבר הנהר, היו מכת הצאב"א. שהיו מאמינים - כמו שזכר הרב המורה - שלא היה אלוה אחר בעולם אלא הכוכבים, ושהשמש היה האלוה הגדול מכל האלהים. והיו מאמינים עם זה שהיה העולם קדמון מבלי התחלה זמנית. וכאשר התחכם אברהם אבינו וזרח עליו אור האמת, הגיע מדרך התפלספותו ואיצטגנינותו, לקיים ולאמת שצבא השמים והכוכבים היו סיבות אמצעיות למה שיפעלו, לא סיבות ראשונות. ושהיה עליהם בהכרח סיבה ראשונה, הוא הפועל והמשפיע הראשון בהם. כי הנה אחרי שהגרמים השמימיים כולם הם גשמים מתנועעים תמיד, יתחייב להם שיהיה להם מניע מחוץ, נבדל" (אברבנאל על התורה - בראשית פרק יב פסוק א)

בואו נבין יותר לעומק, איך קורה  שכולם חושבים שהשמש והירח מנהיגים את העולם עד שמגיע אברהם ומבין אחרת? ומפה נלמד מסר גדול מאוד.

כותב הרמב"ם:

א.בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה וזו היתה טעותם אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה וזה היה עיקר עבודת כוכבים.."

ב. ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים והקריבו לו ונסכו לו כך וכך ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל העם.. אומרים להם שבעבודה זו תרבו ותצליחו ועשו כך כך ואל תעשו כך וכך והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו או הגלגל או המלאך דבר עמהם ואמר להם עבדוני בכך וכך והודיע להם דרך עבודתו ועשו כך ואל תעשו כך ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו ולהקריב להם ולהשתחוות וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו ונמצאו כל עם הארץ.. אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה והחכמים שהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו.

ג. כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו כי אי אפשר שיסבב את עצמו ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם.." (רמב"ם הלכות ע"ז פרק א הלכות א-ג)

בא אנוש וחכמים נוספים שהיו באותה תקופה, וטענו שקשה מאוד לעבוד את ה' ישירות, והקושי נבע כי אין לו גוף ולכן קשה להתקשר אל מישהו שלא רואים בכלל.  ומכיוון שקשה, ואי אפשר לעבוד למשהו מופשט, נעבוד את המשרתים אותו בתור נציגי הקב"ה. ולכן החליטו לעבוד לשמש לירח והכוכבים בתור נציגי ה'. בהחלטה הזו לכאורה הם לא עברו שום איסור, כי הם עבדו להם בתור נציגים, לא בתור אלילים. אבל הם שינו, והם לא חשבו  והתבוננו מה השינוי הזה גורם.

השינוי זה גרם ששכחו בכלל מריבונו של עולם, וכך התפתחה עבודה זרה בעולם, מהשינוי הזה שנעשה כביכול לטובה, כי היה להם קשה להם לעבוד את ה', אך בסופו של דבר נוצר קלקול גדול מאד בעקבות שינוי זה. ללמדך שכאשר רוצים לשנות,  גם אם השינוי הזה נכון הלכתית, חייב הוא שיהיה מונהג על ידי מנהיגי הדור ופוסקיו, כי הם יכולים לראות לאן יוביל שינוי זה.לא כל רב יכול לשנות ולפסוק. חייבים לראות לאן השינוי הזה יוביל.

מה קורה לאברהם אבינו? כולם עובדים את הכוכבים וכבר שוכחים שהנציגים הם עובדי ה' אלא עובדים אותם בתור אלילים. בא אברהם אבינו, והגיע למסקנה שצבא הכוכבים הם רק אמצעיים, גשמיים, מתנועעים, חייב שיהיה להם מניע מבחוץ, ולא יכול להיות שהם מנהיגים את העולם.

הדרך הראשונה לקרבת ה', זה בדיוק כמו שהמדרש מביא – להביט – לחקור, לחשוב, לנתח, להעמיק במחשבה. אי אפשר להתקרב לריבונו של עולם אם לא שואלים שאלות יסוד – מה תפקידנו בעולם? למה הקב"ה ברא אותנו? אדם שלא שואל את השאלות האלה לא יכול להגיע לקרבת ה'. וכן בלימוד, חייב אדם לשאול ולברר היטב בעומק את תורת ה'.

הדרך הראשונה שאני מבקש לדבר עליה היא הדרך של ההתבוננות השכלית  והעמוקה – לא להיות אדיש, לא לחיים שלנו, לא ללימוד ולא לתופעות שקורות בחברה, אלא כל דבר צריך להיות מלובן, ועמוק.

כותב המדרש:

"אלא למי ראוי לעבוד לו ולהשתחוות, לארץ, שהיא מוציאה פירות והיא מחיה אותנו. חזר ואמר: אילמלא השמים נפתחים ויורדים גשמים, אין הארץ מעלה פירות, אילא לשמים ראוי להשתחות. ראה את השמש שהיא מאירה לכל העולם. וכיון שראה שהיא שוקעת, אמר: אין זה אלוה. ראה את הירח ואת הכוכבים שהן מאירין בלילה, אמר: לאילו ראוי להשתחות. כיון שעלה עמוד השחר בטלו כלם מן העולם, ואומר: אין זה אלוה. והיה אברהם מצטער.

משל, למה הדבר דומה, לאדם שהיה מהלך בדרך וראה בירה אחת גדולה וגבוהה ביותר, ביקש ליכנס בתוכה, חזר על כל צדדיה ולא מצא פתח, קרא כמה קולות ואין עונה אותו, נשא עיניו וראה כלי צמר אדומים שהן שטוחין על הגג, אחר כך ראה כלי פשתן לבנין, אמר אותו האדם: בודיי אדם יש בבירה זו, אילולא שיש בבירה מנהג שם, לא היו הדברים הללו, למה אילו ניטלין ואילו ניתנין. כיוון שראה אותו בעל הבירה כשהוא מצטער על כך, אמר לו: למה אתה מצטער? אני הוא בעל הבירה " (מדרש הגדול)

אברהם אבינו הלך נגד כל החברה, כי הוא התבונן, העמיק, לא נתן לדברים לחלוף על פניו בלי להבין מדוע זה קורה. אברהם ראה שהשמש הירח והכוכבים הם דברים גשמיים ונעים, ולאור חקירתו ומחשבתו הבין, שלא יכול להיות שהם מנהיגים את העולם.

כותב המהר"ל:

אמנם רבי יצחק סובר כי לכך לא הזכיר קודם צדקת אברהם, כי מה שנגלה עליו הקב"ה היה זה כמו תשובה לאברהם שהיה מתמיה ואמר תאמר שאין מנהיג לבירה זאת, כי ראה כי נסתלקה ההשגחה מן העולם, ודבר זה היה ביותר על ידי מצריים שהיו בימי אברהם, עד שראה הבירה דולקת לגמרי כלומר בלתי מושגח ובלתי מסודר. כי בימי אברהם השכינה היה ברקיע שביעי ועזב העוה"ז ונטש אותו כאילו ח"ו אין כאן מנהיג לבירה להציל אותה, ונגלה עליו הש"י ואמר לו 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך', כלומר כי אין ראוי להיות ההשגחה בך ובזרעך כל זמן שאתה עם הרשעים, ובפרט כאשר יש לך חיבור אליהם, כגון שהם ארצו ומולדתו ובית אביו, ולכך אין השגחה בך בשביל הרשעים שהוא מתחבר אליהם.

וכבר פירשנו קושיא זאת בכמה מקומות (בדרך חיים פ"ה ט"ו ובנצח פ' י"א ובגבורות), כי דבר זה היה להודיע כי הש"י בחר באברהם ובזרעו מצד עצמו, ולא בחר הש"י באברהם וזרעו אחריו מצד המעשים שגרמו, כי אם המעשים היו גורמים, אם היה זרעו ח"ו משנים מעשיהם מטוב לרע כבר בטלה הבחירה הזאת, שהרי מתחילה לא בחר באברהם ובזרעו רק מצד המעשים, וכאשר אין מעשים בטלה הבחירה ג"כ. ודבר זה אינו, כי הבחירה באברהם ובזרעו היה מצד עצם אברהם ובזרעו מבלי מעשה, ודבר הזה קיים לעולם מבלי שינוי כלל, כי דבר שבעצם אין לו שינוי, ובדבר זה שאמר 'לך לך מארצך וממולדתך' הוא התחלת הבחירה שבחר באברהם ובזרעו, ולפיכך לא כתיב לפני זה צדקת אברהם שהיה משמע כי בשביל המעשים בחר באברהם ובזרעו, והיה משמע כאשר אין המעשים בטל הבחירה"(מהר"ל דרוש לשבת הגדול)

 הקב"ה לא התגלה לאברהם עד שראה שהצטער בחיפושיו אחרי המנהיג-בורא העולם.  הקב"ה לא היה מתגלה אליו אם הוא לא היה מצטער ומחפש. הדרך הראשונה לקרבת ה', היא להיות מבקש, לחפש, לדרוש, למצוא את מקור האמת.

לפעמים אנחנו נותנים לדברים לעבור לידינו, או שלא מתעניינים כלל, או שמתעניינים בצורה שטחית בלי עומק ולהט, ואז לא נוכל להגיע לקרבת ה'. ולכן שימו לב מהיכן ר' יצחק לקח את זה בתורה – הוא לקח את זה בתורה מהעובדה שלא יכול להיות שהקב"ה ניגש אל אברהם לפני שאברהם חיפש והצטער, ולכן הוא משלים את מה שבתורה חסר, ומסביר מדוע הקב"ה החליט להתגלות דווקא לאברהם אבינו.

הדרך הראשונה לקרבת אלוקים, היא ע"י התבוננות חקירה ועיון. לבדוק, לשאול ולברר. שטחיות לא תוביל לקרבת ה'.

דרך נוספת להגיע לדביקות בבורא, היא דיבוק חברים.

המהר"ל דן בשאלה: אם יש בעל בירה אז לה הוא משאיר את הבירה דולקת? שיכבה את השריפה?

וכך הוא עונה:

"כי מה שנגלה עליו הקב"ה היה זה כמו תשובה לאברהם שהיה מתמיה ואמר תאמר שאין מנהיג לבירה זאת, כי ראה כי נסתלקה ההשגחה מן העולם, ודבר זה היה ביותר על ידי מצריים שהיו בימי אברהם, עד שראה הבירה דולקת לגמרי כלומר בלתי מושגח ובלתי מסודר. כי בימי אברהם השכינה היה ברקיע שביעי ועזב העוה"ז ונטש אותו כאילו ח"ו אין כאן מנהיג לבירה להציל אותה, ונגלה עליו הש"י ואמר לו 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך', כלומר כי אין ראוי להיות ההשגחה בך ובזרעך כל זמן שאתה עם הרשעים, ובפרט כאשר יש לך חיבור אליהם, כגון שהם ארצו ומולדתו ובית אביו, ולכך אין השגחה בך בשביל הרשעים שהוא מתחבר אליהם"

האנשים לא עשו  מה שהקב"ה רוצה. איך הקב"ה לא מנע  את זה? איך הקב"ה נותן לעסק הזה להמשיך? הקב"ה אומר לנו: לאדם יש בחירה חופשית, לכן בעל הבירה נותן לדבר הזה להתקדם. אבל השאלה אם יש מנהיג – כן –  אבל אדם צריך  לפעול ב'לך לך מארצך ומולדתך ומבית אביך'. להתנתק, וברגע שיתנתק ולא יהיה בחבורת רשעים, יוכל לקרוא בשם ה' וה' יתגלה אליו.

הדרך השניה לקרבת ה', זה לחיות בחברה המעודדת קרבת ה'. אדם חייב לגור במקום שהאווירה היא אווירה של אנשים שפועלים באידיאל כמותו, משהו שמחזק ולא משהו שמחליש, כי תמיד יש לחברה ויש לסביבה השפעה.

הרב וולבה מדבר על זה, שישיבה היא לא רק ידע, ישיבה היא מקום של דיבוק חברים, מקום לבנות חברה אידיאלית מגובשת, התומכת ועוזרת לכל אחד ואחד. אני שמח מאד בכך, שהמייחד את ישיבתנו הוא החיבור של עומק ועמלות בתורה עם דיבוק חברים. לכן אני שמח גם על נסיעתנו השבת, הכוללת רבנים אברכים ותלמידים כולם יחדיו לקרית ארבע, כדי שיחד נעבוד את בוראנו.

דרך נוספת לקרבה לה'.

כותב צדקת הצדיק:

"וכן שמעתי (ע' מי השילוח) על הציץ עליו בעל הבירה וכו', לשון עליו רצה לומר שאמר לו שאתה בעצמך גם כן מכלל בעל הבירה כי הלא כל העולם רואים זה ואין לבבם רועש כלל להשיג שיש בעל הבירה ולבקשו וזה שאתה מבקש גם זה הוא מצידי ובלבך מקום שכינתי" (ספר צדקת הצדיק - אות רמז)

"רק הכוונה דהכיר כבר באור כשדים באמיתות השם יתברך שהוא מלא כל הארץ כבודו וכל הנהגת הטבע ממנו ואין עוד מלבדו. רק ידיעת ההנהגה הפרטית מהשם יתברך בשידוד.. שמזה נמשך כל ענין התורה והמצוות, לא נודע לו. כי עדיין לא השיג ענין הנבואה, שידבר ה' עם האדם ויצוהו על איזה דבר, דהיינו שהשם יתברך המנהיג בפרט ללב. ועד ששייך ויש מציאות לעבודה ושכר ועונש. שעל זה נאמר (בראשית י"ב א') לך לך וגו' שנתגלה לו זה אחר שראה בירה דולקת, פירוש שדולק בלבו אור זה דהשם יתברך" (ספר צדקת הצדיק - אות רסא)

בעל הבריה לפי הסבר זה הוא אברהם עצמו,הוא הרגיש שיש בתוכו רוחניות, והרגיש שחייבים לתת לכוח הזה להתעצם, ואז הקב"ה אומר לו 'לך לך', כדי שכח זה יתעצם ויגדל. תפקיד ישיבה הוא, להגדיל ולהעצים את החלק האלוק הנמצא בכל אחד ואחד. כל אדם, אם הוא יקשיב לעצמו עד הסוף,  הוא ירגיש את הכוח הפנימי שנמצא בתוכו-אותו חלק אלוק ממעל.

הדרך השלישית היא, שהאדם צריך להבין שקרבת ה' אינה זרה לאדם, אלא נמצאת בתוכו, העצמת הרגש של קרבת ה' תעצים ותגדיל את האדם להתקרב לבוראו.

חשוב שאדם יחיה את חייו,  שכל כולם עבודת ה'. חשוב שהאדם יעבור הן את התהליך השכלי של הבנה מהי האמת האלוקית וכיצד מתקרבים לבורא, והן את התהליך הרגשי שהוא אכן בכל מאודו רוצה דביקות זו.  חשוב מאוד שאדם יעמיק וינתח את עצמו,ייעודו, והתורה שהוא לומד ועוסק. חשוב מאוד שהקשר לה' יהיה לא רק שכלי אלא יתפוס את כל האישיות של האדם – רגש, שכל.

יהי רצון שנזכה גם אנחנו ללכת בדרכו של אברהם אבינו, וכל חיינו נקרא בשם ה'.