שיחה לפר' שמות: הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

להדפסת השיעור

דלג לקבצי השמע

כאשר אנו לומדים את פרשת השבוע, חובה עלינו לברר מה הפרשה רוצה להדריך אותנו בבניין אישיותנו.

פרשתנו עיקרה השעבוד שהיה במצרים, וחובה לברר מה השעבוד מלמדנו לגבי דרכנו בעבודת ה'.

ננסה להבין במה חטאו בני ישראל שנתחייבו שעבוד, וכך נדע אנו לתקן חטא זה.

ישנם מספר שאלות על הפסוקים בפרשתנו:

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה. יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן. דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר. וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶך יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם. וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם. וַיָּקָם מֶלֶך חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר אֶל עַמּו הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּו. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ"

1)הרי בפרשת ויגש כבר כתוב מי ירד למצרים, אז מדוע בפרשתנו חוזרים על אותם שמות?

2) רב ועצום – רב הכוונה שכל אשה יהודית ילדה יותר מהממוצע של אשה מצרית, אך מה הכוונה עצום?

3)"הבה נתחכמה לו"- מה היתה ההתחכמות בכך שהטילו מיסים על היהודים? אפשר להבין שזו רשעות אך מה ההתחכמות בכך?

4)פרעה מסביר לעם שיש חשש שבני ישראל יתווספו על אויבם "ויעל מן הארץ" – מה הבעיה אם בני ישראל יברחו ממצרים?

המשנה באבות אומרת: "הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". כוונת המשנה:מוציאים את האדם מן העולם- שהאדם לא יכול למצות את תפקידו בעולמו. תפקיד בני ישראל הוא לקדש שם שמים, וכאשר בני ישראל משתעבדים במצרים אז יש חילול ה', ובני ישראל לא יכולים לממש את תפקידם בעולם- מה הקנאה התאווה והכבוד שהיו במצרים שגרמו לבני ישראל את השעבוד ובכך "להוציא אותם מן העולם"?

כותב העקדת יצחק:

"והכוונה שכבר היו פרים ורבים במספרם יותר מהמנהג טבעי. וגם כי העם ההוא היה עצום וגיבור בטבעו יותר מעם מצרים, כי יתכן שהיו חלושי המזג... כי על כן בחרו לנהוג בחכמת הקסמים ולאחוז בכשפים להשלים ע"י התחבולה מה שחסר טבעם.... ויראה שכל מחשבותיו הפחותות היו להחזיק בהם להיותם לו לעבדים לעולם בהם יעבודו הוא ועמו ויעשו בהם סחורה להיות משם מוצא העבדים לכל הארצות כמוצא הסוסים.... ולזה אמר הן עם בני ישראל רבים מהמנהג וחזקים בטבעם ממנו"

כלומר, לפי העקדת יצחק היהודים היו יותר חכמים מהמצריים, לכן המצריים פנו לכשפים כדי להראות שכביכול גם הם חכמים. ולפיו זו הכוונה "עצום"-חכם. החכמה הזו והעובדה שבני ישראל ישבו בגושן ולא היו צריכים לתת קרקעות ליוסף כפי שעשו המצריים, זה גרם לקנאה גדולה מצד המצריים, ולכבוד גדול שבני ישראל החשיבו את עצמם. הכבוד וגרימת הקנאה גרמו לשעבוד מצרים, וגרמו לכן שלא יוכלו למלא את תפקידם כעם. וזה הכוונה של "עצום".

לאור זאת הרמב"ן מסביר מה הכוונה "ועלה מן הארץ"

"ועלה מן הארץ.. ויתכן לפרש שיאמר כי תקראנה מלחמות יהיה נוסף על שונאינו לשלול שלל ולבוז בז, ויעלה לו מן הארץ הזאת אל ארץ כנען עם כל אשר לנו"(רמב"ן שמות א)

הרמב"ן מסביר לאור דברנו, מה החשש שבני ישראל יעזבו את מצרים "ועלה מן הארץ"- מכיון שהם החכמים והנבונים, אם יעזבו לא תהיה חכמה בארץ וזה חששו של פרעה. לכן הוא רוצה להרוג את הבנים ולהשאיר את הבנות, ואז הבנות תהיינה חייבות להתחתן עם המצריים וכך תהיה התבוללות, וכך החכמה תישאר במצרים, אך בלי הכבוד ובלי הקנאה.

לאור דברנו מסביר האור חיים, מה היה התחכום בעצת פרעה לגבי המיסים:

"ויעץ עצה לשים על ישראל שיהיו שרי מיסים.. ודבר זה אינו פחיתות ולא דלות לישראל ואינם יכולים למאן.. והוא אומרם ז"ל בתחילה בפה רך היו "לשרים" ואח"כ לעבדים" (אור חיים הקדוש)

כלומר, לקחת את חכמתם והכבוד ולהפוך אותם לשרי מיסים, שהם חייבים לגבות מכולם מיסים, וכך כל העם המצרי ישנא אותם, וכך פרעה יוכל להוריד אותם מגדולתם ולגרום לכך שהעם לא יעריך אותם אלא ישנא אותם, וכך העם ישתף פעולה בזריקת התינוקות ליאור.

כעת נבין היכן היתה כאן לא רק קנאה וכבוד אלא גם תאווה. וכך כוכב הכלי יקר על הפסוק "וישב ישראל בארץ גושן":

"וישב ישראל בארץ גושן וגו'. כל פסוק זה באשמת בני ישראל הוא מדבר כי הקב"ה גזר עליהם כי גר יהיה זרעך, והמה ביקשו להיות תושבים במקום שנגזר עליהם גרות, כמו שדרשו אצל יעקב (בראשית רבה פד ג) וישב יעקב ביקש לישב בשלוה קפצה עליו רוגזו של יוסף וכו', הפסוק מאשימם על ישיבה זו שביקשו אחוזה בארץ לא להם, ולא כך אמרו אל פרעה לגור בארץ באנו, מלמד שמתחילה לא ירדו להשתקע שמה אלא לגור כמדייר בי דיירא ועכשיו חזרו מדבריהם, וכל כך נשתקעו שמה עד שלא רצו לצאת ממצרים, עד שהוצרך הקב"ה להוציאם משם ביד חזקה, ואותן שלא רצו לצאת מתו בשלושת ימי אפילה" (כלי יקר בראשית)

לאור זאת נבין מדוע יעקב דורש שבועה מיוסף שלא יקבור אותו בארץ מצרים אחרי שיוסף כבר הבטיח שלא יקבור אותו שם:

וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ. וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה" (בראשית מז, ל-לא)

כי בני ישראל צריכים להבין שמצרים זה לא המקום שלהם. השבועה באה להראות כמה קשה ליעקב שבני ישראל יושבים בארץ מצרים כתושבים ולא כגרים. לאור זאת נסביר מדוע התורה חוזרת מי ירד למצרים וכותבת "איש וביתו באו"-כלומר שהפכו את מצרים לבית שלהם. זה במנין של היורדים בפרשת ויגש לא כתוב, כי ברגע שירדו הרגישו גרים ורק לאחר מכן הרגישו תושבים. כאן התורה מסבירה לנו במה חטאו בני ישראל שנתחייבו בשעבוד, בכך ש"איש וביתו באו" בכך שבגלל תאווה רצו להישאר במצרים.

במהלך ההיסטוריה נתקלנו בתופעה דומה. וכך מסביר הנצי"ב בהגדה של פסח:

"ביד חזקה-בעל כרחם של ישראל שהיה דבר על ישראל הממאנים לצאת לגמרי.. יגרשם מארצו-והיינו למתעצלים לצאת.. עבדים היינו כו'.. ואמר עוד רבותא, באשר נוח לגיבור להוציא את הנכבש מיד חזק ממנו, באופן זה שהנכבש רוצה ומתחזק לצאת מתחת ידו. מה שאין כן אם הנכבש בעצמו רוצה להישאר תחת ידו.. כך היו ישראל כמה אלפי ם ורבבות שלא רצו לצאת באשר היו עשירים, ומהם גדולי המלוכה..עד שהוצרך הקב"ה לבוא עלינו ביחד חזקה למלוך עלינו, וכל זה עלינו לזכור גם בזמן הזה שהרבה ישראל מסרבים בגאולה העתידה במהרה בימינו אבל הקב"ה ימלוך עלינו ביד חזקה" (נציב הגדה)

וכך כותב סדר הדורות על גזירות וורמייזא:

"מה ששכיחין גזרת בק"ק וורמייזא יותר משאר קהילות ומדינות, כי בחורבן בית ראשון באו ונתיישבו בקהילת קודש וורמייזא, ואחרי כלות ע' שנים גלות בבל, חזרו הגולים לירושלים ולארץ ישראל, ואלה אשר היו בוורמייזא לא חזרו לארץ ישראל, וכתבו יושבי ירושלים לאנשי ק"ק וורמייזא שיבואו גם הם לישב בארץ ישראל.. ולא השגיחו על זה. וכתבו תשובה: שבו אתם בירושלים הגדולה ואנחנו נדור פה ירושלים הקטנה. כי באותו הפעם היו חשובים מאד בעיני השרים והנוכרים. והיו עשירים גדולים. ובענין זה נתחדש עליהם גזרות יותר משאר קהילות ומדינות". (סדר הדורות)

נשאלתי על ידי תלמידנו בני חו"ל הבוגרים שבאו לביקור בארץ, כיצד לא ייאבדו את הקשר לארץ ישראל, ואמרתי להם שהכל תלוי אם יש להם את האיזון הנכון בין רוחניות וגשמיות. מי שמבין שרוחניות היא העיקר תמיד יראה בארץ ישראל את ביתו גם אם גר בחו"ל, שהרי בארץ ישראל יש יותר קדושה. אך מי שנמשך לגשמיות ירגיש בחו"ל את ביתו כתושב.

לאור דברנו נבדוק כיצד אנו נוכל לתקן את חטא בני ישראל במצרים שלאורו נתחייבו שעבוד. כיצד אנו נחיה את חיינו בלי קנאה, בלי תאווה ובלי כבוד. הדבר הראשון הוא עמל תורה. אדם העמל בתורה נהיה רוחני יותר, עוצמתי יותר, ואדם זה הקנאה התאווה והכבוד כלל לא מדברים אליו, לא מעסיקים אותו.

הדבר השני, האדם חייב להתייחס לכל המתנות שקיבל מהבורא המרכיבים את אישיותו, כפי שמתייחס לכך ר' שמעון שקופ בהקדמתו לשערי יושר:

"וכן ראוי להתבונן על כל מתנות שמים מטל שמים ומשמני הארץ שהם נתונים לכלל ישראל כולו, והתחלקותם להיחידים הוא רק בתור גזברות, ע"י שיחלקם לנצרכים, לכל אחד כחלק הראוי לו, וליטול לעצמו כפי חלקו הראוי לו . ועפ"י דבר זה יובן סגולת הצדקה שמעשרת את בעליה, כמו שדרשו חז"ל על הכתוב (דברים כב) עשר תעשר-עשר בשביל שתתעשר (תענית ט), שכמו שהממונה על אוצרות הממשלה באוצר קטן, אם ישמור תפקידו כראוי, אז יתמנה להיות גזבר על אוצר גדול מזה, אף אם לא יצטיין במעלות אחרות. ולהיפך, אם יתגלה חסרון במשמרתו, לא יועילו לו כל מעלות שימצאו בו, ויורידוהו למשרה קטנה מזה. כמו כן באוצרות שמים הניתנים לאדם. אם מעשר כראוי, ממלא תפקיד הגזברות ש לו כראוי ליטול לעצמו כפי דרכי התורה, ומחלק למי שראוי כמו כן ע"פ הוראת התורה, אז יתעשר ויתמנה לגזברות על אוצר גזול מזה, וכן הלאה למעלה למעלה, למען יתקיים רצון העליון בהטבת הכלל ע"י שמירת האוצר, ובזה איש נאמן רוח עושה רצון קונו יתברך".

האדם מרגיש כבוד כי הוא חושב שמה שיש לו שלו. למה אדם מקנא, כי הוא חושב שמה שיש לאחר שייך לאחר. אדם שמבין שכל מה שיש לו זה של כלל ישראל לא יגיע לכבוד, כי זה לא שלו. אדם המבין שמה שיש לאחר לא שייך לאחר אלא לכלל ישראל, לא יגיע לקנאה. אנחנו לא אנשי פרט, אנחנו אנשי כלל.

הדבר השלישי קידוש החומר. בפרשתנו הקב"ה מבקש ממשה שיהיה שליח למצרים ומשה מסרב.מסביר המדרש מה היו תוצאות הסירוב של משה:

"אמר רב שמואל בר נחמן כל שבעת ימי הסנה היה הקב"ה מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים הה"ד (שמות ד) גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך הרי ששה ובשביעי אמר לו שלח נא ביד תשלח אמר לו הקב"ה משה את אומר שלח נא ביד תשלח חייך שאני צוררה לך בכנפיך אימתי פרע לו רבי ברכיה אמר ר' לוי ור' חלבו, ר' לוי אמר כל ז' ימי אדר היה משה מבקש תפלה ותחנונים שיכנס לא"י ובשביעי אמר לו (דברים ג) כי לא תעבור את הירדן הזה ר' חלבו אמר כל ז' ימי המילואים היה משמש בכהונה גדולה וכסבור שלו היא, בז' אמר לו לא שלך היא אלא של אהרן אחיך" (ויקרא רבה פר' שמיני)

אי הכניסה לארץ זה העונש על כך שמשה לא הסכים מיידית בסנה לגאול את ישראל. מה הקשר? מדוע נענש דווקא באי הכניסה לארץ?משה נענש גם כן שלא יהיה כהן גדול, מדוע דווקא עונש זה?

מסביר המהר"ל:

הדיבור זה מחבר בין הגוף לנשמה. משה היה כולו רוחני, לכן הוא התקשה לחבר בין הגוף לנשמה, וזה בא לידי ביטוי בכך שהיה "כבד פה וכבד לשון", ולכן אינו רואה עצמו כמנהיג, כי מנהיג צריך לדעת לחבר בין קודש לחול בין התורה והחיים.

לאור זאת נבין מדוע משה לא נכנס לארץ ישראל, כי כוחה של ארץ ישראל הוא בקידוש החומר, ובחיבור בין קודש וחול. בארץ ישראל במקום שיש הרבה קדושה ניתן להעלות את החומר ולהופכו לקודש. ולכן משה שלא יודע לעשות חיבור זה, אינו נכנס לארץ-מקום החיבור.

לאור זאת נבין גם מדוע אינו כהן גדול. כהן גדול תפקידו לקדש את החומר, לקחת בהמה ולהפוכה לקורבן, ולכן משה שאינו יודע לחבר בין קודש לחול אינו יכול להיות כהן גדול. אדם שיודע לחבר בין קודש וחול-להעלות את החול ולהופכו לקודש, אין לו תאווה. החומר שאדם מצליח לקדש ולרומם נהפך לקודש ומה שלא הוא כלל לא משתמש בו.

והדבר הרביעי והאחרון ראיית החיים במבט רוחני. ואני מבקש לסיים בהקדמת הרמב"ן לספר שמות:

"השלים הכתוב ספר בראשית שהוא ספר היצירה בחידוש העולם ויצירת כל נוצר ובמקרי האבות כולם... והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלות אבותם

ספר היצירה אינו מסתיים בבריאת האדם הפיזי, אלא במעלת האבות. הגאולה אינה מסתיימת ביציאה ממצרים אלא בהקמת המשכן והמשכן מלא שכינה. אם כך נבין את העולם, נראה אותו בצורה רוחנית, ונבין שהחיים אינם רק חיים פיזים אלא בעיקר חיים רוחניים, אז לעולם לא יהיה לנו תאווה כבוד וקנאה.

יה"ר שאכן נזכה לחיות את חיינו בקדושה וברוחניות, ולהגיע כולנו יחדיו למדרגת האבות.