ייחוד ישיבתנו- שיחת פתיחת השנה

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

"ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עליי".

זו התחושה שצריכה ללוות את כל מי שנמצא בבית המדרש. בברכה זו אני מבקש לברך את שישים התלמידים החדשים, ולמעלה ממאה הוותיקים. שירגישו שהם מתקדמים ומתעלים יום יום שעה שעה, וכך ירגישו את שמחתה של תורה בכל עוצמתה.

אני מבקש בשיחת פתיחת הזמן לדבר על ייחוד ישיבתנו. מהם הדברים המייחדים את ישיבתנו, וכיצד לנצל ייחוד זה לבניית כל תלמיד ותלמיד וכל הציבור יחדיו.

הייחוד הוא:לימוד תורה בעומק ובדבקות, אנא עבדא דקודשא בריך הוא, להיות איש כלל- אחריות על כלל ישראל, "ויעשו כולם אגודה אחת"- דיבוק חברים, "אנשי קודש תהיון לי"-מלאכים יש מספיק.

אלו חמשת הדברים המאפיינים את בית המדרש והישיבה שלנו. חשוב שהדברים יהיו ברורי, זו מטרת שיחת הפתיחה.

א. לימוד תורה בעומק ובעמלות
אנו יודעים מחז"ל-"ת"ת כנגד כולם"-תמיד להעדיף דברי תורה, אלא אם כן מצווה שא"א לעשותה ע"י אחרים. ויש לשאול מדוע, מה החשיבות הגדולה של לימוד התורה. מדוע לימוד התורה חשוב יותר מקיום מצוות?

התשובה נמצאת בספר הכוזרי . הוא אומר שם במשל הסכל בבית התרופות. לימוד תורה הוא כמו תרופות. וקשה מה הדמיון לתרופה?

מסביר ריה"ל- כמו שהתרופה משנה את הדם באדם וגורמת להיותו לבריא, כך וביתר שאת תלמוד תורה גורם לשינוי באדם, ולחלק אלו-ה שנמצא באדם להיות המרכזי בו. אדם שעוסק בלימוד בעומק ובעמלות נהיה אדם רוחני. מרגיש קרוב לריבונו של עולם. ולכן הדמיון לתרופה. האיזון בין התאוות לחלק הרוחני משתנה ומתאזן. לימוד תורה הוא תהליך הגורם לאדם להרגיש בכל העוצמה שהקב"ה נמצא בתוכו. ישנם מספר תנאים כדי שתהליך זה יקרה.

דבר ראשון-ללון בעומקה של תורה- בלי הפרעות. זו הסיבה שהנני דורש ואוסר על פלאפונים בבית המדרש. וכן שלא תהיינה שיחות בטלות בביהמ"ד. ללון בעומקה של הבנת הגמ', סתירה ברמב"ם, שורש מחלוקת הראשונים, ועוד. אדם שלא שקוע ומרוכז בלימוד יהיה לו יידע, אך התהליך של העצמת חלק אלוק ממעל- לא יקרה. זו הסיבה מדוע ישיבתנו מדגישה את הלימוד בעיון, כי זה הלימוד המצריך הרבה ריכוז עמקות ויצירתיות- ואלו הגורמים לתהליך להתהוות.
תנאי שני- ליצור ולחדש, זה מביא את אהבת הלימוד ואת הקשר הנפשי. יש לפעמים טעות, אלמד בערך את מראי המקומות ובשיעור אקשיב למהלך שהרב יציג בשיעור. זו טעות, אין מטרת הסדר להתכונן לשיעור, אלא לחדש וליצור.
אני קורא ליצור בית מדרש בלהט והתלהבות, זה עונה וזה מתקיף. ליצור בית מדרש התחדשות ועמקות, כי אם נהיה בינוניים בלימוד, לא נצמיח גדלות. תן שיעור לעצמך, אל תתכונן לשיעור.
תנאי שלישי- לימוד תורה מתוך שמחה, לא רק בגלל שצריך, אלא מתוך הבנה שלימוד תורה הוא מתנה וזכות שקיבלנו מבורא העולם. כדברי הב"ח על דברי הגמ' "לא חרבה י-ם אלא מתוך שלא ברכו בתורה תחילה". ירושלים חרבה כי למדו שם תורה כמקצוע כחובה ללא שמחה והתלהבות, ולכן לא נוצרה קדושה בזמן הלימוד, ומכיון שהארץ היתה ללא קדושה לכן היא חרבה. וכדברי האגלי טל בהקדמתו: "שמעתי קצת בני אדם טועין מדרך השכל בענין לימוד תורתנו הקדושה, ואמרו כי הלומד ומחדש חידושים ושמח ומתענג בלימודו, אין זה לימוד התורה כל כך לשמה כמו אם היה לומד בפשיטות, שאין לו מהלימוד שום תענוג והוא רק לשם מצוה. אבל הלומד ומתענג בלימודו הרי מתערב בלימודו גם הנאת עצמו. ובאמת זה טעות מפורסם. ואדרבא, כי זה היא עיקר מצות לימוד התורה - להיות שש ושמח ומתענג בלימודו, ואז דברי תורה נבלעין בדמו. ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה, וזהו עיקר המצוה. הלומד לשם מצוה ומתענג בלימודו הרי זה לימוד לשמה וכולו קדוש, כי גם התענוג מצוה".

ב. עבודת ה' "אנא עבדא דקב"ה "-
חשוב שהלימוד יבוא יחד עם עבודת ה', כדי שכל אישיותנו תהיה מחוברת לבורא ולא רק השכל.

הפנמה- כשמדובר בפרשת ראה על איסורים לא כתוב אסור, כתוב, "לא תוכל". ושואלים המפרשים, מה הכוונה "לא תוכל", הרי אפשר ורק אסור? ועונים-ספר דברים הוא ספר ההפנמה לפי הכניסה לארץ. ולכן במצוות רבות משה חוזר, כדי שהדברים ייקלטו בבנ"י. לכן בספר בראשית-במדבר, כשבני ישראל עדיין לא הפנימו את האיסורים, זה כתוב בלשון איסור. לעומת זאת, כשבני ישראל מפנימים את האיסורים, זה כתוב בלשון לא תוכל כגון: "לא תוכל להתעלם", "לא תוכל לאכול בשעריך.. כי אם לפני ה אלקיך תאכלנו במקום אשר יבחר ה' אלקיך בו". כי כאשר האדם מפנים תורה, הוא כבר לא מסוגל לחטוא- זה לא מתאים לאישיותו כלל.

גם אנו בישיבה חייבים להפנים תורה ומצוותיה ועקרונותיה, כך שאנו ותורה נהיה אחד, ואז תמיד נהיה משפיעים ולא מושפעים.

ב.חיים רחבים של תורה- - הרב הוטנר מדבר רבות על אתגר חיינו לחיות חיים רחבים של תורה ולא חיים כפולים. וכך הוא כותב:

"המון נקודות המפוזרות זו תחת זו, בודאי שיש בהן משום ריבוי. אבל אותו המון הנקודות עצמו כשהוא מסודר מסביב לנקודה אחת העומדת במרכז, הרי זה עיגול אחד. זו היא, חביבי, חובתך בעולמך, להעמיד במרכז חייך את ה"אחד" ואז אין עליך לדאוג כלל לכפלות. כל נקודה חדשה שתרכוש לך רק תרחיב את העיגול, אבל האחדות אינה זזה ממקומה".

הרבי מחב"ד אומר שזו כוונת פרשתנו- "רק חזק לבלתי אכול הדם, כי הדם הוא הנפש". ציווי מוזר, למה דווקא במקום בו נפש האדם קצה בדבר, יש ציווי כה חזק במילים "רק חזק"? עונה הרבי:

"דובר כבר מס' פעמים על ההבדל בין מדבר לארץ ישראל, שבמדבר היו בני ישראל מופשטים מעניני העולם, ובבואם לארץ ישראל החלה אצלם העבודה לעשות מעולם "ארץ נושבת". והבדל זה התבטא בכל צרכיהם במזון, לבוש ובית, וכפי שמבואר בכמה מקומות.

בנוגע לענייננו-אכילת בשר, המזון במדבר היה מן, לחם מן השמים, דבר שהוא נעלה מתענוגי עולם הזה, אף שיכלו לחוש במן את כל הטעמים, לא היה זה באופן מגושם, שכן במן הרי לא היה את ה"עין רואה", המביאה לידי "הלב חומד"- משום שלא ראו את המיני מאכל שחשו בטעמם-עד שמשום כך לא הביא המן לידי שביעה (כמו בלחם מן הארץ)

בהיותם במדבר,מובדלים מן העולם, לא היה שם מקום לבשר תאוה. אמנם היה שייך שם בשר, אבל רק בשר קדשים ולא בשר תאוה. רק בכניסתם לארץ ישראל, שם החל סדר של עבודת הבירורים-וכיון שכל מברר צריך להתלבש בלבושי הדבר אותו הוא צריך לברר- היתה גם אכילת בשר תאוה, שכן בלעדיה אי אפשר שיהיה הבירור של מזון זה, ועבודת הבירור צריכה להיות- אכילת בשר זה לשם שמים עד לאופן של "בכל דרכיך דעהו".

וזהו גם מה שאומר בהמשך הפסוקים "רק חזק לבלתי אכול הדם", כלומר שאף שעבודת הבירורים כוללת אכילת בשר תאוה, הרי היא רק לפי המוכרח על פי הטבע, אבל אסור להיות להוט בכך. להיטותו של יהודי צריכה להיות רק בקדושה, שזהו ענין זריקת הדם על המזבח. אבל כשההתלהבות אינה בקדושה (גם אם היא בדברים המותרים, ואפילו שמשתמש בדברים אלו לשם שמים עד- בכל דרכך דעהו, אבל מאחר שהתלהבות אינה בדעתו רק בדבר היתר) אומרת התורה כלפי דם זה: על הארץ תשפכנו כמים, אסור שתהיה לו שום שייכות ליהודי.

מי שלהוט אחרי הגשמיות (ולכן אוכל דם) מאבד את הפרופורציות וחי חיים כפולים ולא חי חיים רחבים של תורה. בחיים רחבים של תורה, הרוחניות והלהט לרוחניות הם העיקר והתמונה המרכזית, והגשמיות היא חשובה אך רק בתור מסגרת לדבר.

נקודה אחרונה בעבודת ה'-קבלות אישיות. ספר דברים נקרא ספר הישר בגלל פסוק אחד בפרשתנו- "ועשית הישר והטוב", לפנים משורת הדין. לפנים משורת הדין זהו קבלת אישית שהאדם מצד הדין לא מחוייב בה, אך הוא חייב בה כקבלה אישית. חשוב שכל בחור בישיבה יקבל על עצמו קבלות אישיות כדי שירגיש שהוא עובד ה' בכל אישיותו.

הניסיון מראה, שבחורים שמחוברים רק שכלית- אז ברגע שמגיעים לאוירה אחרת הם מושפעים. בחורים ששילבו עבודת ה' עם הלימוד-משפיעים ולא מושפעים.

ג. לחיות חיי כלל
המאפיין את ישיבתנו, שאנו מחנכים בחור לקחת אחריות על כלל ישראל, לא לחיות רק לשם עצמו, אלא להבין שנברא על מנת לתת לאחרים. כדברי ר' שמעון שקופ בהקדמתו לספרי "שערי ישר":

לכן נראה לעניות דעתי, שבמצוה זו (קדושים תהיו) כלול כל יסוד ושורש מגמת תכלית חיינו, שיהיו כל עבודתינו ועמלנו תמיד מוקדשים לטובת הכלל. שלא נשתמש בשום מעשה ותנועה, הנאה ותענוג, שלא יהיה בה איזה ענין לטובת זולתנו....

כי בזה יומדד מעלת כל האדם לפי מדרגתו. האיש הגס והשפל, כל "אני" שלו מצומצם רק בחומרו וגופו. למעלה ממנו, מי שמרגיש ש"אני" שלו הוא מורכב מגוף ונפש, ולמעלה מזה מי שמכניס לה"אני" שלו בני ביתו ומשפחתו. וההאיש ההולך עפ"י דרכי התורה, ה"אני" שלו כולל את כל עם ישראל. שבאמת כל איש ישראל הוא רק כאבר מגוף האומה הישראלית..

וכן ראוי להתבונן על כל מתנות שמים מטל שמים ומשמני הארץ, שהם נתונים לכלל ישראל כולו, והתחלקותם ליחידים הוא רק בתור גזברות, על מנת שיחלקם לנצרכים, לכל אחד כחלק הראוי לו, וליטול לעצמו כפי חלקו הראוי לו".

חובה עלינו לחשוב ולדאוג לציבור שלא מחובר לשמחה ולעונג שיש בבית המדרש שלנו. חילול השבת שהיה לפני זמן מה ברכבת ישראל, צריך להיות נושא בבית המדרש. מה עושים. מה חובתנו בקירוב העם לתורה?

ד. דיבוק חברים
אחד הדברים שיש בישיבה בצורה נפלאה הוא דיבוק החברים שיש בישיבה. בבחינת "ויעשו כולם אגודה אחת". כותב הרב וולבה:

"ישיבה איננה מקום לקנות ידיעות בלבד כי אם מקום של שלימות החיים בתורה. בישיבה לומדים לחיות כמו שלומדים בה ללמוד. עשרה יחידים שעוסקים בתורה ואין ביניהם אהבה ואחוה, סימן הוא כי תורתם בלתי שלמה, ולא עליהם נאמר: שכינה שרויה ביניהם.. אי לזאת מהי ישיבה? הוי אומר שהיא מקום הגידול לחברה האידיאלית ביותר, חברה לשם שמים, הוי יודע זאת כשאתה נכנס לישיבה, כי עליך להיות מבוני ציבור שאין כמותו בעולם, בשלימות המידות, באחדות השאיפה, ובשיתוף הפעולה לעבודת ה'".

חתם סופר כותב שזה הכוונה יכול כמוני להיות קדוש? שה' הוא פרוש- אז האם גם אתה תהיה פרוש- ובאה התשובה – לא, אתה תהיה קדוש דרך המעורבות בחברה וכך הוא כותב:

"קדושים תהיו, במדרש יכול כמוני, ת"ל כי קדוש אני ה'. י"ל ודאי לא יעלה על דת שיהיה פרוש וקדוש כקב"ה. אך יש בקדושה שני עניינים, שיהיה פרוש בתכלית מה שאפשר לנברא בשום אפשרות ויהיה סופו כחנוך בן ירד שנתהפך לאש מבשר ונעשה מלאך וזהו פרוש כמוני כביכול, ולעומת זה מצד אחר אינו יכול להיות כמו הקב"ה המשגיח בכל השפלים ומנהיגם וחנוך מצד פרישותו העלים עינו מבני דורו והן הנה דור המבול, ואין הקב"ה חפץ בזה, אלא קדוש כמו אברהם אבינו ע"ה שהיה פרוש וקדוש אבל מעורב עם הבריות ועשה נפש בחרן והמשיכם לעבודת ה' ומפאת זה היה קדוש כהשי"ת אשר ע"כ נקרא אלקינו, היותו משגיח עלינו עם עוצם פרישותו.. וכך אברהם אבינו ע"ה אע"פ שלא היה בפרישתו מתדמה לה', אך בהשגחתו בבני דורו עם קדושתו בענין זה התדמה להי"ת ובאלה חפץ ה'. והיינו דקאמר יכול קדוש כמוני ותהיה כחנוך, ת"ל כי קדוש אני ה' אלקיכם, המשגיח בשפלים, וה"נ בעוצם קדושתך תשגיח על בני דורך".

וכן כותב גם המאור והשמש:

"אבל להשיג הקדושה העליונה אינו זוכה עד שידבק עצמו אל אנשי השם עובדי ה' באמת ולהשתתף עמהם יחד בעבודה רבה הן בתפילה והן בלימוד התורה, ועיקר המצוות הכל יהיה בכנסיה יחד עם מבקשי ה', ואז יוכל להשיג הקדושה העליונה. ולפי רוב העם המתקבצים יחד לעסק עבודת ה' כן שורה עליהם הקדושה העליונה, כמו שאמרו חכמי המשנה לפי הרוב הקהל כך הן מברכין, כי לפי רוב הקהל כן משיגים הקדושה העליונה שברוב עם הדרת מלך. אבל אם האדם ירצה לפרוש עצמו מן הציבור ולהתבודד עצמו להתפלל ביחיד, או לשום עיקר עבדות ה' הנעשה בכנסיה יחד ביחיד- בלתי אפשר שישיג הקדושה העליונה, ולא עוד אלא שיוכל לנטות חלילה מרוב גופי תורה אם יתבודד עצמו ויפרוש מן הציבור.

אשרינו על הקשר שיש בישיבתנו בין הרבנים לתלמידים, התלמידים לאברכים, ובין התלמידים עצמם, בכל השיעורים. חובתנו להגביר דיבוק חברים זה.

ה."אנשי קודש תהיון לי"
ידוע דברי הרבי מקוצק- מלאכי קודש יש לה' מספיק, הוא רוצה "אנשי קודש". ייחודה של ישיבתנו כדברי הרב קוק:

"אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה"

הרב חרל"פ כותב שזו הסיבה מדוע יש דגש על אי אכילת הדם, מכיון שהיתה מחשבה לאכול את הדם כמו שזורקים את הדם במזבח, קמ"ל שלא. אינך יכול להגיע לאותה קדושה. וכך הוא כותב:

"לרגל התעלות זו, התאחדות הגמורה (בין הבחירה של ישראל לבין הבחירה של הקב"ה) נתעלינו שגם בשר תאוה שלנו יש לו מעין קדושת שלמים וזה (הסיבה) שלא הותר להם בשר תאוה כי אם בבואם לארץ ישראל (משום) אז נתעלו שגם הרצון הטבעי שלהם הוא באיחוד עם הרצון של חי העולמים ב"ה, עד שבכל אות נפשך תאכל בשר, שאות נפשך גם הוא קדוש. וכשם שלגבי חפץ עליון נאמר בקורבנות "אשה ריח ניחוח לה'" שאמרתי ונעשה רצוני, כן הוא בחפץ ישראל עם קדושו שעולה לריח ניחוח לה'. ולכן נאמר "רק הדם לא תאכלו", ולהלן הוא אומר "רק חזק לבלתי אכול הדם", הענין דמאחר שכל כך יש התעלות לרצון ישראל עד שהוא עצמו רצון ה', וגם הבשר תאוה כאילו נזבח לשם שלמים, יכול היה לחשוב שכמו כן יאכלו גם הדם, כשם שדם הקורבנות עולה על המזבח, כן הדם של בשר תאוה יעלה לאדם ויהיה נחשב כאילו עלה למזבח, על זה נאמר כי לא כן הדבר, רק חזק לבלתי אכול הדם.... וזה מתאים עם מה שאמרו (בראשית רבה) "קדושים תהיו"-יכול כמוני? ת"ל אני ה'-קדושתי למעלה מקדושתכם, ועד כאן ולא יותר, שמכיון שבארץ ישראל תבוא ההתעלות עד כדי דימוי לעליון ב"ה כביכול, תגיעו אז למעלה.. שכל הציווים והאזהרות, יהיו לכם מן הנמנע גם בטבע. למעלה גדולה זו תגיעו, ובכל זאת תתאמצו שלא למדוד עצמכם יותר מדאי, ורק חזק לבלתי אכול הדם".

בישיבתנו מחנכים לעבודת ה' בעוצמה, יחד עם טבעיות והארת פנים.

יהי רצון שאכן נזכה כולנו לת"ת בעומק, עבדא דקודשא בריך הוא, אחריות על כלל ישראל, דיבוק חברים ועבודת ה' בטבעיות

יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידינו, ובכך נהיה כולנו אנשים המקרינים תורה ועוצמה, ונזכה להשפיע כל חיינו, ובכך נקדם את הגאולה בקרוב בימינו.