שיחה לפר' יתרו - מפגש קבוע עם ריבונו של עולם
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור עשרה מאמרות, עשר המכות, עשרת הדיברות
ספרי החסידות מצביעים על מערכת משולשת של סדרות 10:
עשרה מאמרות בהם נברא העולם, עשר המכות שבמצרים, ועשרת הדיברות.
הרעיון הטמון כאן משווה ומחבר בין צורות שונות של התגלות הקב"ה בעולמנו: ראשית- עשרה מאמרות, היינו התגלות כבוד ה' ביקום, בטבע, באדם ובכל הבריאה כולה. התגלות נוספת הייתה במצרים דווקא בשבירת חוקי הטבע, בניסים גלויים באותות ובמופתים שבראשם עשר המכות.
אך מערכת משולשת זו אינה רק היסטוריה. גם אנחנו, כאן ועכשיו, יכולים לזכות למעין אותה הארה. "עשרה מאמרות"- כל המתבונן בטבע שחוקר את פלאיו בעין בלתי משוחדת, יגיע להכרה של "מה רבו מעשיך ה'"- כפי שכותב ומרחיב הרמב"ם בתחילת ספרו "היד החזקה".
כמו כן, גם ביחס לניסי יציאת מצרים-"עשרת המכות" כבר כתב הרמב"ן (בסוף פרשת בא) כי המצוות המרובות שהם זכר ליציאת מצרים, מטרתם להנציח ולחבר גם אותנו עם אותה חוויה גדולה שחוו אבותינו.
אבל מעבר לכל זה,לכולנו קיימת ועומדת הדרך הפשוטה הנוחה והזמינה ביותר לשוב ולהתחבר עם "עשרת הדיברות"- עם מעמד הרב סיני ועם מתן תורה. איך? פשוט מאד- ללמוד תורה! כי הקב"ה מתגלה לנו דרך תורתו, ולנו
ניתנה הזכות והיכולת היומיומית לשוב ולהיפגש איתו דרך לימוד התורה. "קודשא בריך הוא, ישראל ואוריתא חד הם"!
קודשא בריך הוא ואורייתא חד הם
רמז לזה במילה הפותחת את עשרת הדיברות- "אנכי". חז"ל דרשו מילה זו בנוטריקון "אנא נפשי כתבית יהבית",
כביכול הקב"ה עצמו נמצא ומתגלה בתוכה. וכבר כתב הרמב"ן בהקדמתו:
עוד יש בידינו קבלה של אמת כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה שהתיבות מתחלקות לשמות בענין אחד כאילו תחשוב על דרך משל כי פסוק בראשית יתחלק לתיבות אחרות כגון בראש יתברא אלהים וכל התורה כן מלבד צירופיהן וגימטריותיהן של שמות וכבר כתב רבינו שלמה בפירושיו בתלמוד ענין השם הגדול של ע"ב באיזה ענין הוא בשלשה פסוקי' ויסע ויבא ויט ומפני זה ספר תורה שטעה בו באות אחת במלא או בחסר פסול.
במעמד הר סיני נבחרו ישראל להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. ולשם כך הם גם קיבלו מערכת של תרי"ג מצוות, חוקים ומשפטים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. אך התורה שניתנה לנו היא גדולה גבוהה ומרוממת הרבה הרבה מעבר לכך! היא ההזדמנות שניתנה לנו להיפגש עם ריבונו של עולם, פגישה קבועה ויומיומית, להתקשר כביכול עם ה"שכל העליון" כביטויו של המהר"ל.
אם נבין זאת, נרד לעומק דברי המדרש:
ואמר רבי יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מה לילוד אשה בינינו אמר להן לקבל תורה בא אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם +תהלים ח+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו... אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה החזיר להן תשובה... אמר לפניו רבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה +שמות כ+ אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אמר להן למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם שוב מה כתיב בה לא יהיה לך אלהים אחרים בין הגויים אתם שרויין שעובדין עבודה זרה שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות שוב מה כתיב בה לא תשא משא ומתן יש ביניכם שוב מה כתיב בה כבד את אביך ואת אמך אב ואם יש לכם שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנב קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא (שבת פ"ח:-פט.)
מה סברו מלאכי השרת? מה היתה ה"הווא אמינא" שלהם?! באמת, גם המלאכים ידעו שהם אינם שייכים לצד המעשי של התורה, אך הרי שבעים פנים לתורה, והם ביקשו לקבל לידם את הגילוי האלוקי שיש בתורה בכל שאר הפנים שלה (ובחלק זה של תורה הרי תהיה השגתם גבוהה עד מאד). אך טענתו של משה הייתה, כי בעוד שלהם יש אפשרות למפגש רק עם שישים ותשע פנים, הרי שאנו מסוגלים לקבל תורה עם כל שבעים הפנים שלה!
מצוה כנר ותורה כאור
כל העוסק בתורה צריך להפנים בתוכו עניין זה. לימוד תורה, הרצון להבין את דברי ה', הרצון להתקשר ל"שכל העליון", מרומם את האדם למדרגה גבוהה אף יותר מן המדרגה שהיה משיג בקיום אותה מצוה עצמה אותה הוא לומד!
הכיצד? למשל, הבונה סוכה או האופה מצה, הוא מתעסק בהכשר מצווה, ואף אינו מברך על עשייתה. לעומת זאת, מי שלומד מסכת סוכה ומתעמק איך צריכים לאפותה בהכשר, או איזוהי מצה כשרה ואיזו פסולה, הרי הוא מקיים בכל רגע מצות עשה של תלמוד תורה. זאת ועוד, קודם לזאת הוא זוכה ומברך ברכת התורה (אשר לפי הרמב"ן חיובה הוא מן התורה!) על כך שהוא לומד את דברי הקב"ה בתורתו.
השלכה הלכתית נוספת באה לביטוי בהלכה הקובעת כי אין מפסיקים מלימוד תורה אף לקיום מצוה אם מצוה זו יכולה להיעשות ע"י אחרים. ואם נמשיך במשל הקודם, אדם הלומד מסכת סוכה או פסחים, לא יפסיק מלימודו לבנות סוכה או לאפות מצה אם המצוה יכולה להתקיים ע"י אחרים. הכיצד? כי המצוה מעלתה במעשה אך התורה מעלתה הרבה למעלה מזו! אמרו חז"ל: "כי נר מצוה ותורה אור" המצוה מאירה כנר, אך התורה זורחת כאור!
יכולים אנו לתאר לעצמנו עד כמה הייתה נשגבת תפילתו של ר' שמעון בר יוחאי, ואעפ"כ רשב"י לא פסק מלימודו לצורך תפילה! כי ההשגות והמעלות של התורה הן לעין שיעור גבוהות יותר. התפילה גבוהה ככל שתהיה, היא בחינת "חיי שעה". לעומתה, תורה, היא "חיי עולם".
מה רוצה בעל הבית?!
לפיכך הלומד תורה מתקדש ומיטהר. כך נוכל להבין פשר מדרש תמוה:
אמר רבי לוי משל לטרסקל (סל-מיכל גדול) שהוא נקוב, ששכר בעליו פועלים למלאתו. מי שטיפש מהו אומר: מה אני מועיל, מכניס בזו ומוציא בזו?! מי שפיקח מהו אומר: ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל! כך מי שהוא טיפש מהו אומר: מה אני מועיל ללמוד תורה ומשכחה?! מי שהוא פיקח מהו אומר: ולא שכר יגיעה הקב"ה נותן! (ויקרא רבה מצורע פר' יט)
במבט ראשון המשל נראה תמוה. מדוע ישכור בעל טרסקל נקוב פועלים למלאתו במים? אך מסתבר שכוונתו לא הייתה למלאו אלא לנקותו! לשם כך יש תועלת בכל חבית וחבית הנשפכת לתוכו. חז"ל באים ללמדנו שהתורה פועלת בקרבנו אף אם אנו לומדים ומשכחים, כי כל לימוד ולימוד, כל דף ודף, מטהר ומקדש אותנו, כי כאמור לימוד התורה הוא מפגש גדול ומרומם עם ריבונו של עולם,עם נותן התורה. "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו".
