שיחה לפר' בא: להאיר את העיר
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור מצוות קידוש החודש היה המצווה הראשונה שנצטוו בה כלל ישאל כאמור:
"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות י"ב, ב').
אם נבחרה מצווה זו להיות הפותחת והראשונה למצוות כולן, בוודאי היא טומנת בחובה מסר ומפתח למצוות כולם, מעין הקדמה שחשוב שנדע אותה כולנו קודם שאנו ניגשים לקיים את המצוות. א"כ מהו המסר. מהי ההקדמה?
נראה לומר, שמצווה זו מלמדת אותנו על הכוח המיוחד של עם ישראל ושל כל אחד ואחד מאיתנו, לפעול ולהשפיע, לרומם את העולם ולעשות אותו טוב יותר, ובמילה אחת "לקדש אותו". מעתה, אל לנו לקיים את המצוות רק כמצווה ועושה בחינת עבד העושה ציווי אדונו, אלא מתוך תחושה והבנה שקיום המצוות משפיעות עלינו ומרוממת אותנו, ולא רק אותנו אלא גם את העולם כולו!
מדוע והיכן טמון המסר הזה במצוות קידוש החודש? התשובה נמצאת במילה "לכם"- הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, ונבאר.
בכל ר"ח או חג, כשאנו מתפללים אנו מציינים בברכה "מקדש ישראל והזמנים" "מקדש ישראל וראשי חודשים" "מקדש ישראל ויום הזכרון" וכו'. קדושת ישראל צמודה לקדושת הזמן, ואף מוזכרת קודם לה! לעומת זאת, בקידוש ובתפילות השבת אנו מזכירים רק את קדושת השבת בלא ציון לקדושת ישראל. טעם הדבר מבואר בגמ':"שבת- קביעא וקיימא ישראל קדשינהו לזמנים" (חולין ק"א)
השבת קבועה ועומדת מבריאת העולם ואינה תלויה בקדושת ישראל. לעומת זאת, קדושת הזמנים, ר"ח המועדים והרגלים, כל אלו קביעות זמנם והתאריך המדוייק שבו יחולו, תלויה תלות מוחלטת בעם ישראל. כאשר ב"ד מכריז על ר"ח "מקודש מקודש", נקבע ר"ח, וממנו מתגלגל הלאה קביעת זמן המועד. יתירה מזו, כאשר ב"ד משיקולים שונים מחליט שלא לקבוע את ר"ח בתאריך המסויים והמדוייק יכולים הם לקדשו כרצונם, ואף רשאים הם להוסיף חודש שלם ולעבר שנה משיקולים שונים, דבר המשפיע לחלוטין על קביעת הזמן. לכן דרשו חז"ל : - "החודש הזה לכם"- הוא תלוי בכם, ואמרו: אשר תקראו אותם – אפילו שוגגין אפילו מזידין, אפילו מוטעים. (כל זאת ועוד מתבאר בסוגיות שונות במסכת ר"ה. ובולט במיוחד במעשה המפורסם על מחלוקתם של ר"ג ור"י בקביעות החודש, וגזירתו של ר"ג לר"י: גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שעלה בחשבונך)
והנה סגולתם זו של ישראל לקדש את הזמן מעוררת חשיבה. כי אנו מכירים את המושג "קדושת האדם", קדושת ישראל, בכורות, כהנים. כמו כן אנו מבינים את "קדושת המקום", א"י, ביהמ"ק, בתי כנסיות, גם קדושת הגוף ביחס לחפצים כמו "הקדש", ס"ת, תפילין ומזוזות, נתפסים בשכל ובהגיון. אך כיצד ניתן לקדש את הזמן? הרי הזמן אינו דבר ממשי, זהו מושג ארטילאי, מופשט, כיצד ניתן לקדשו?
ודווקא כאן באה לידי ביטוי סגולתם המיוחדת של ישראל, סגולה הנובעת מקדושתם! ישראל קדושים הם, ומתוך כך יכולים הם לקדש את כל הסובב אותם, וכן אף את הזמן! מקדש ישראל והזמנים! ישראל הקדושים יכולים להפיץ את קדושתם אף על הזמנים!
כך כותב הרמח"ל בספרו 'מסילת ישרים':
"ואם נעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו" (פרק א').
לפי הרמח"ל ייתכן ששני אנשים ישבו ליד אותו שולחן וכל אחד מהם משפיע על השולחן בצורה שונה לחלוטין- בהתאם למעשיו. כשרשע יושב לצד השולחן ועושה מעשה רשע, השולחן יורד אתו. לעומתו, הצדיק שלומד דף גמרא כשהספר מונח על השולחן, מעלה ומקדש אותו. זה עומק המאמר של חז"ל על הפסוק "וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו" (בראשית כ"ח, י"ח), שהתחילו אבני המקום מריבות זו עם זו וכ"א מהן אמרה "עלי יניח צדיק את ראשו" ומיד עשאן הקב"ה אבן אחת. כ"א מהאבנים רצתה שיעקב אבינו יניח עליו את ראשו ובכך להתעלות.
מספרים על אחד משליחי חב"ד שנשלח לנקודה הכי צפונית במדינת אלסקה שבארה"ב, חיפש יהודים מקומיים כדי למלא את שליחותו של הרבי. הוא הסתובב ושאל, אבל אף אחד לא הכיר יהודים שמתגוררים במקום. הוא לא התייאש והמשיך לחפש עד שביום האחרון מצא בבית הספר ילדה קטנה שאמרה שאימה יהודייה. אם אימה יהודייה, הסיק השליח, ממילא גם היא יהודייה. הוא לא רצה לאחר את הטיסה, מצד שני לא היה מספיק ללמד אותה הרבה בזמן כ"כ קצר. בחוכמתו הוא אמר לה כך: בכל יום שישי בכל מקום בעולם בנות ישראל מדליקות נרות שבת. כידוע, זמן כניסת שבת משתנה בכל מקום בעולם בהתאם לזמן שקיעת השמש באותו מקום. נרות השבת הראשונים מודלקים בצד השני של העולם באזור אוסטרליה. פה, בנקודה הכי צפונית כניסת השבת היא בשעה המאוחרת ביותר בעולם! כרגע אין מי שידליק כאן נרות שבת להאיר את המקום. מעתה ואילך זאת תהיה המשימה שלך. את קיבלת את התפקיד החשוב להדליק את נר שבת האחרון שבעולם כולו! אין לתאר איך המשימה הזאת שינתה אותה ואת אימה, כי ניתנה לה שליחות ותפקיד ומשימה והיא הבינה כי בזכותה מאיר האור באותו מקום.
בעבר, עדיין לא היו עמודי תאורה חשמליים ברחובות, אלא עמודים עם פנסים שהיו מודלקים באופן ידני ע"י 'פנסאי'- מדליק הפנסים. אותו פנסאי היה הולך מפנס לפנס ומעלה בו את האור. אחד מגדולי החסידות אמר שתפקידו של כל יהודי להיות פנסאי, להדליק עוד ועוד אור. אם אפשר לקדש את הזמן, אפשר גם לקדש את המקומות.
מעניין, כי אף על פי שהקב"ה מסכים עם ישראל בפסיקותיו התורניות באומרו "לא בשמיים היא", הרי שהמקום הכי בולט בו הקב"ה כביכול מתנהל על פי פסיקותיו של עם ישראל בארץ הוא דווקא בענייני קידוש החודש עד שאפילו יום הדין שבראש השנה תלוי ועומד בקידושם של ישראל. זהו שנאמר: כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב (תהלים פ"א, ה'). כל הלומד מסכת ר"ה או ביצה מבחין עד כמה נושא קידוש החודש תלוי בישראל.
והנה בזוהר כתוב, שישראל נמשלו ללבנה, וכמו שאנו אומרים בברכת הלבנה: "עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידים להתחדש כמותה". וההסבר הוא, שישראל הם כלבנה ש"לית לה מגרמא כלום"- אין לה אור עצמי, כל מה שהיא מאירה בא מאור מהשמש. כך ישראל, אין להם דבר משלהם וכל כולם אינם אלא להאיר את אורו של ריבונו של עולם.
וא"כ לכאורה לפנינו דבר והיפוכו! הלבנה מבטאת את הביטול של עם ישראל כלפי רבש"ע, ודווקא במצווה הזאת בולטת יותר מכל העובדה שהקב"ה שומע להחלטת ישראל. אך באמת אין זו סתירה. ודווקא מכוח הביטול אפשר לקבל כוח לפעול עצמאית.
דבר דומה לזה מצאנו בסוגיית שליחות. חקירה מפורסמת אם שליחות היא 'ידא אריכתא' של המשלח והוא בטל כלפי המשלח או אדרבה, בכוחו של השליח לפעול עצמאית. ובאמת הם שני פנים של אותה מטבע. דווקא שליח שמבטל עצמו כלפי המשלח יכול לפעול עצמאית בשליחותו (על עכו"ם אומרת הגמ' שבשום מצב אינו בר שליחות כי עכו"ם אדעתא דנפשיה עביד!) כשעם ישראל מבטל את עצמו כלפי הקב"ה, בה לביטוי יותר מכל הכוח שיש לו- בבחינת "כל מי שיש לו יראת שמיים דבריו נשמעים", וכך כביכול אף הקב"ה שומע לכנסת ישראל ולקידוש הזמנים שהיא קובעת.
כל אחד ואחד מאיתנו צריך לקחת על עצמו כלקח משימה לקדש, להאיר, להשפיע, ולהטיב לסביבה לחבריו ולכל הסובבים אותו. חסד, עזרה לתקן עולם במלכות ש-די. אמנם הפנסאים כבר לא מצוים בימינו, אבל את הרעיון שהם מבטאים ומבטאת מצוות "החודש הזה לכם" יכולים אנו לקחת איתנו בכל עת ובכל מקום. להאיר כל אדם, כל פינה ובכל נושא- "החודש הזה לכם".
