פרשת וישלח - להיות ישראלי
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור לרוץ למרחקים ארוכים
התקופה בה אנו חיים מרגילה אותנו יותר ויותר, שהדברים חייבים להיעשות במהירות בקלות ובאופן אלגנטי. כל מאמץ נתפס כבעיה שיש לפותרה.
איך הסיסמא של דפי זהב? "תן לאצבעות ללכת במקומך". מיליארדים רבים של דולרים מושקעים רק כדי שהמכשיר הנייד שברשותנו יהיה ידידותי יותר, מהיר יותר, דק יותר, ושוקל פחות. ובאמת למה לא?
הבעיה מתחילה כאשר באים ליישם את תפיסת העולם הזו גם בתחומים אחרים. לדוגמא: הרצון במיידיות מונע מאנשים למצוא פתרונות ארוכי טווח לבעיותיהם. ולכן "סגולות" לפתרון בעיות נפוצות בדורנו הרבה יותר מניסיונות אמיתיים לפתור אותן.
אבל עלינו לזכור כי להיות ישראלי, פירושו של דבר, להיות מסוגל להתמודד, לרוץ למרחקים ארוכים, להיאבק מאבק ממושך, שרק בסופו יבוא הניצחון. איך ומתי נהיו ישראלים?
ישראל - כי שרית
בפרשתנו אנו מוצאים את המקור לשם עמנו, "עם ישראל":
"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר. וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו. ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני. ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב. ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל." (בראשית, ל"ב, כ"ה-כ"ט)
יעקב אבינו, למוד המאבקים, נאבק מאבק ממושך וקשה במהלך לילה שלם.
לרגעים נדמה שמצליחים לגבור עליו, אבל בסוף הוא מנצח. לא היה כאן ניצחון ב"נוק אאוט". הניצחון הוא עצם היכולת להחזיק מעמד כל הלילה עד עלות השחר. כאן בנקודה זו זוכה יעקב ובעצם זוכים אנו כולנו לקבל את שמנו "ישראל".
ו"מעשה אבות סימן לבנים".דברים אלו נכונים הן במישור הלאומי הכללי והן במישור הפרטי. לעם ישראל ולמדינת ישראל מובטח כי ינצחו בכל מאבקיהם במידה ויתעקשו ויילחמו, ולכל אדם מעם ישראל שנתון במאבקים ובקשיים מובטח שאם ייאבק ויתמודד איתם, ינצח במאבקו האישי.
גיבור בן חיל
המסילת ישרים בפתיחתו עומד על ההתמודדות שנדרשת מכל אדם בעבודת ה' בעולמנו:
"והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החומריות אשר אם יימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי, ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל ענייני העולם בין לטוב בין לרע הנה הם נסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד כעניין שאמר שלמה 'פן אשבע וכיחשתי ואמרתי מי ה' ופן איוורש וגנבתי' וכו'. השלווה מצד אחד והייסורים מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מן הצדדין, הוא יהיה האדם
השלם אשר יזכה לידבק בבוראו וייצא מן הפרוזדור הזה וייכנס בטרקלין לאור באור החיים. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לידבק בו, כן ישיגהו וישמח בו" (פרק א)
מדבריו עולה כי הקב"ה ברא את העולם מלכתחילה עם צורך בהתמודדויות, זו איננה "טעות" או "שיבוש" בבריאה, זהו חלק מהותי מתוכניתו של הקב"ה, ומצופה מאיתנו להיאבק עם כל הקשיים העומדים בפנינו, ולנצח.
מטפסי הרים
דווקא העמל והקושי המתלווים למשימה, הם חלק בלתי נפרד מהמטרה. משל למטפסי הרים, שככל שהקושי גדול יותר, ככל שההר גבוה יותר, כך גדל האתגר, וגדלה השאיפה והרצון לכבוש את הפסגה.
לכך רמזו חז"ל במדרש מופלא זה:
"דרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכים והללו בוכים - צדיקים בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה." (סוכה נב.):
אותם אלה שהתייאשו, אלו שהרימו ידיים לאחר הקושי הראשון שהציב בפניהם יצר הרע, מסתכלים עתה לאחור ורואים רק אתגר ראשוני אחד בודד-חוט השערה שבגללו התייאשו ממאבקם, והם בוכים מדוע לא ניסו לעבור אותו, אבל הבכי מגיע מאוחר מדאי. ואילו הצדיקים, שידעו להתמודד עם הקושי, התמודדו עם קשיים בודדים רבים שנערמו, טיפסו וטיפסו עוד ועוד מפסגה לפסגה, עד שהיצר הרע נראה להם כמו הר גדול שחצו בהצלחה.
צריך עיון – או למה קשה ללמוד גמרא
חשיבות ההתמודדות נכונה גם לגבי הלימוד בישיבה. בעבר, כשבכל תחום איתו התמודד האדם היו קשיים רבים, הלימוד לא היה חריג. אך בימינו, כשברוב התחומים נעשו הדברים קלים, והלימוד נותר כפי שהוא, רבים המתייאשים שאינם רוצים לעמוד מול קשיים.
עלינו לזכור את שנאמר ליעקב, "כי שרית", ולדעת שנצליח בלימוד על אף הקשיים, אם נתעקש, נמשיך, ונתמודד עם האתגרים. חז"ל מגלים לנו שתינוק במעי אימו לומד ויודע את התורה כולה (בוודאי הכוונה לנשמתו של התינוק הנמצאת בעולמות עליונים) אך כיוון שיוצא לאוויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו והוא משכח את התורה כולה. אם רצה ריבונו של עולם שלימוד התורה יבוא לנו בקלות, לא היינו נאלצים לעבור את התהליך הזה. אלא, מגלים לנו חז"ל במדרש זה, כי כאן בעולם, בעולם המעשה, האתגר והמשימה של כולנו הוא להשיג את הדברים רק לאחר עמל ועבודה מתמדת.
וכך אמרו חז"ל:
לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית... וזו היא תורה שבע"פ שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחשך שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה ט) אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר בטמא ובטהור, ולעתיד לבא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה), .... על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו שנא' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך (דברים ו'), ... ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע"פ לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה לפיכך מתן שכרה לעה"ב שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול, אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבע"פ ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד
לעיתים שומעים אנו בחורים המתלוננים על הקושי והמאמץ הנדרש מהם בלימוד תורה ובמיוחד בלימודי העיון. נשמעים דיבורים בסגנון "זה לא בשבילי" "אם זה קשה לי סימן שזה לא מתאים לי", אך כאמור בעולמנו הרוחני זה הפוך לגמרי. להיות ישראלי – זה להתמודד. אם קשה לך זה שלך. כאן מתגלה מי אתה באמת. וכמו שאומרים רוכבי האופנים "אם קשה לך סימן שאתה בעליה"
