פרשת במדבר - ודגלו עלי אהבה
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור קריאת ספר במדבר מתחילה תמיד בימי הספירה, ופרשתנו נקראת בדרך כלל בין יום העצמאות ויום ירושלים. הזמן והפרשה מהווים הזדמנות לשנן ולחדד לעצמנו כמה אמיתות.
זאת תורת ההסדר
הפרשה מתחילה ומאריכה במפקד בני ישראל. המפקד מיועד ל"כל יוצא צבא בישראל", ובפשטות מהווה הכנה צבאית למלחמת כיבוש הארץ, וספירת הלוחמים הכשירים.
בפרשה הקודמת שמענו "אם בחקתי תלכו" (רש"י-שתהיו עמלים בתורה) אזי בין הטובות הרבות גם "ורדפו מכם חמשה מאה", וה' יתן לישראל נצחונות שלא כדרך הטבע. אם-כן, מה הטעם בספירת לוחמים והקמת צבא?
הרמב"ן משיב על כך:
"כי עתה היו מזומנים ליכנס לארץ ולבא במלחמה עם מלכי האמורי אשר בעבר הירדן...והיו משה והנשיאים צריכים לדעת מספר חלוצי צבא המלחמה...כי התורה לא תסמוך על הנס שירדוף אחד אלף. וזה טעם "כל יוצא צבא בישראל", כי המנין מפני צבא המלחמה."
התורה דורשת מאיתנו להתכונן בדרך הטבע הרגילה, אף כשאנו עושים רצון ה' וראויים לנסים. ונשים לב: אף כשאנו עמלים בתורה!
כן כותב רבינו בחיי:
"תצוה התורה לישראל להשתדל בהכנות האלה שיצאו חלוצים בעלותם למלחמה על אויביהם...כי כל הענינים האלה הם הכנות לעשות מה שבכח האדם לעשות בדרך המנהג והטבע, ואחר כן יפעול הנס... ואע"פ שישראל לא היו צריכין לזאת לפי שלא היה נצחונן בדרך המנהג והטבע...מכל מקום באה מצות התורה לישראל לעשות כל השתדלותם בהכנות האלה ואחר כך למסור הענין למי שהתשועה לו, כי התורה לא תסמוך על הנס לעולם." (הקדמה לפרשת שלח)
זכורני ששלמה אומן הי"ד (נפל ב"שלום הגליל" יחד עם אברהם מוצן הי"ד) היה רגיל לכנס את תלמידי שיעור א' החדשים ביום הראשון לכניסתם לישיבתנו, ושואלם: יודעים אתם מהי ישיבת הסדר?! וכשענו לו זה בכה וזה בכה, הקריא בפניהם את דברי רבינו בחיי הנ"ל, והכריז: זו תורת ההסדר!
ואכן, דברי הרמב"ן ודברי רבינו בחיי אלו, הם יסוד למשנת ישיבות ההסדר.
דגלים דגלים
נושא נוסף בפרשה הוא דגלי מחנות השבטים. במדרש תנחומא קיימת התייחסות נחרבת למעלתם של הדגלים: הקב"ה משתבח בדגלי ישראל, ישראל משתבחים בהם, אומות העולם מתקנאים בדגלי ישראל, ישראל נדמים למלאכי השרת בדגליהם, ועוד.
מה עניין הדגל? מה "הרעש" הגדול סביבו?
דגל של אדם מבטא את זהות נושאו, את כוחותיו ועברו, וכן את תפקידו ומטרתו, שלמענם הוא חי, פועל ואף מוכן לקרבנות.
נושא הדגל מכריז ואומר מי הוא, מהם כוחותיו, מה מייחד ומבדיל אותו, מהו האופי ו"הצבע" המיוחד שלו. מכאן נגזר מה תפקידו ושליחותו, מה האידאה והרעיון שהוא מוביל, דבק בו ומוכן להקריב למענו.
כל תנועה או ארגון נושאים דגל, ובאמת ראוי גם שכל אדם ואדם ירים דגל משלו.
לא תמיד אנו שמים לב שהושקעו חשיבה מעמיקה ותשומת לב מרובה בעיצוב הדגל. למשל: דגל ישראל עשוי בצבעי כחול לבן ובצורה של טלית, עם מגן-דוד במרכזו. ומדוע? כי הוא אמור לבטא את תפילות עם ישראל בכל הדורות לשוב לארצו ואת הזיקה הדתית וההסטורית לארץ. מגן-הדוד מבטא את רצוננו לשוב לחילות בית דוד, לבנות מדינה חזקה עם צבא וכלכלה חזקים.
(לא כולם יודעים, אך אפילו לישיבת שעלבים יש דגל (המכונה "לוגו") עיקרו לוחות הברית, המבטאות מחויבות לשמירת תורה ומצוות. בתוך הלוחות ובמרכזן יש גמרא, המבטאת, מעבר לשמירת התורה, גם את לימוד התורה והדבקות בה. החיטים בצדדים הן סמל ליישוב אדמת ארץ ישראל ופיתוחה. ולמעלה-מגדל שמירה, המבטא את השמירה על גבולות עם ישראל. תורה עם וארץ!).
בסוד היחיד והיחד
אמנם, בהנפת הדגל ברמה קיימת סכנה. הבלטת המיוחד והמייחד, חידוד המסר והרעיון, עלול להביא בעקבותיו מחלוקת ופילוג. נוצר מצב, שקשה לצד אחד לקבל דברים טובים הבאים ממקור נוסף-מנושאי דגלים אחרים.
אפילו בצה"ל ביחידותיו הקרביות אשר נושאים יחד את משא הבטחון על כתפיהם, "גאוות היחידה" עלולה להוביל לתופעות שליליות.(תשאלו את גולני והצנחנים..)
נדרשים שאר רוח וגדלות נפש, על מנת להכיל ולהכיר בערך דגלו של השני, להבין ולדעת כי יש מקום גם לצבעים אחרים, לדגלים שונים ולדרכים נוספות בעבודת ה'. התמונה לא תהיה שלמה אם לא ישולבו גם הצבעים האחרים בתוכם.
שבטים ומלאכי שרת
זוהי מעלתם של מלאכי השרת, ולהכרה זו זכו השבטים ברגעים הגודלים סביב מיטת יעקב אביהם.
רש"י אומר, שסדר חניית הדגלים תואם לסדר השבטים סביב מיטת יעקב אבינו, שם "איש אשר כברכתו ברך אותם"-כל אחד בברכה המיוחדת לאפיו. הם עומדים ומכריזים "שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד"-אין ראובן דומה לשמעון, אבל כולנו בנים לאב אחד ומשרתים מטרה אחת. דבר זה מייחד גם את מלאכי השרת: מחד, אין מלאך אחד עושה שני שליחויות, כל מלאך מתעסק בתפקיד שלו בלבד. מאידך, בתפילת יוצר אנו מתארים את המלאכים השונים זה מזה, אך הם ממתינים לומר יחד כאחד "קדוש קדוש קדוש". זהו כוחם המיוחד של מלאכי השרת, בו חשקו ישראל, ועליו מתקנאים האומות.
לדאבוננו, בדורנו, כשאנשים מנסים להראות שדרכם היא הטובה ביותר, הם פוסלים לחלוטין את כל השאר. איך ייתכן שבתוככי ציבור שומרי התורה והמצוות אנו מחולקים לזרמים המכפישים זה את זה ואינם חיים בשלום זה עם זה? יש לתת מקום לכל הדרכים.
סביב למשכן יחנו
כל המחנות חנו במרחק שווה מהמשכן, ללמדך שכולם קרובים לשכינה במידה שווה. יתירה מזו, נחלקו חז"ל אם בשעת תנועה היו ישראל כ"קורה", כלומר בשורה ערפית, או כ"תֵיבה", כלומר שסדר המחנות נשמר במדוייק. מסתבר שהסוברים כ"תֵיבה" חוששים משינוי מסדר זה אפילו לזמן קצר... ללמדנו, שבשום מצב אין מי שהולך בראש וחשוב יותר.
רבנו בחיי אומר חידוש מדהים על דרך הסוד: ארבעה נשיאים בלבד שמם מסתיים באותיות א-ל: "נתנאל בן צוער"- שני למחנה יהודה, "שלמיאל בן צורישדי"- שני למחנה ראובן, "גמליאל בן פדהצור"- שני למחנה מנשה, "פגעיאל בן עכרן"- שני למחנה דן. והנה, נשיאים אלו הנושאים בקרבם את השם א-ל, גם הקריבו את קורבנם (ככתוב בפר' נשא) בימים השני, חמישי, שמיני, אחד-עשר, העולים לעשרים ושש כמנין הוי"ה.
אנו אין לנו עסק בנסתרות, וניתן לפרש על פי פשוטו שסדר זה נועד להדגיש כי שם ה'-השכינה שורה בתוך כל מחנה ומחנה בשווה ממש, ומובלע בשמו של הנשיא האמצעי שבכל צד. אין מקורבים יותר, אין מיוחסים יותר!
הדגל שלי
ב"שפת אמת" מבאר, כי גם לכל אדם יש דגל, שליחות המתאימה לשורש נשמתו. ומי שדבק בתורה, יוכל דרכה למצוא את ייעודו המיוחד. וז"ל
"נתאוו בנ"י לדגלים"-כמו שמלאכי השרת יודעים כל אחד שורש שליחותו ומקום תיקונו על בוריו, כך נתאוו בני ישראל לידע כל אחד ואחד מהם שורש נשמתו, ואם כי איננו יכולים בעוה"ז לראות כל זה בעין, אבל ע"י התורה יכולים למצוא כל אחד מקור שרשו, ולבנ"י יש לכל אחד חלק מיוחד בתורה". (שפת אמת תרל"ט)
כי ישרא"ל-ר"ת:יש ששים רבוא אותיות לתורה- כל אחד מאיתנו הוא אות בס"ת, אות מיוחדת ויחודית. בלי האות שלי ספר התורה פסול, אך גם היא אינה קיימת בפני עצמה אלא רק מצטרפת יחד עם כל האותיות השונות האחרות להיות ספר תורה כשר ושלם.
