פר' לך-לך: בירה דולקת
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור סיפור פרשתנו מתחיל מיד לאחר עם בחירתו של אברהם ע"י הקב"ה, בציווי "לך לך מארצך", ללא כל רקע מוקדם על דמותו של אברהם אליה אנו נחשפים לראשונה. המדרש מציע הסבר, מדוע נבחר דווקא אברהם לקבל את ציווי ה':
" ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו', ר' יצחק פתח: שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך, אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם, "ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך", ויתאו המלך יפיך- ליפותיך בעולם והשתחוי לו- הוי ויאמר ה' אל אברם". (בראשית רבה ל"ט א').
ממדרש זה עולה כי כי ייחודו של אברהם היה ביכולת ההתבוננות המיוחדת שלו. במשך דורות רבים, ראו אנשים שונים את ה"בירה הדולקת", אך לא שאלו כל שאלה, ואילו אברהם מתבונן בה התבוננות עמוקה, וחוקר ושואל אודותיה. לדעת המדרש, אברהם ניחן בעומק רב וביצירתיות מיוחדת, שזיכו אותו להיבחר ע"י הקב"ה.
לביאור המושג "בירה דולקת" המופיע במדרש ונמשלו, ניתן לראות הסברים שונים:
"היה משוטט בדעתו ואומר: עד מתי אנו משתחווין למעשה ידינו? אין ראוי לעבוד ולהשתחוות אלא לארץ, שהיא מוציאה פירות והיא מחיה אותנו. כיוון שראה, שהיא צריכה לגשמים, ואלמלא שמים נפתחים ומורידים גשמים, לא היתה מצמחת
כלום, חזר ואמר: אין ראוי להשתחוות אלא לשמים. חזר וראה את השמש שהיא מאירה לעולם והיא המגדלת צמחים, אמר: אין ראוי להשתחוות אלא לה. כיוון שראה אותה שהיא שוקעת,
אמר: אין זה אלוה. חזר וראה את הירח ואת הכוכבים,
שהם מאירין בלילה, אמר: לאלו ראוי להשתחוות. כיוון שעלה עמוד השחר, בטלו כולם, אמר: אין אלו אלוה. והיה מצטער ואומר: אלמלא יש להם מנהיג, מפני מה זה שוקע וזח עולה?
משל למה הדבר דומה: לאחד שהיה מהלך בדרך וראה בירה גדולה וגבוהה, ביקש להיכנס לתוכה, חזר על כל צדדיה ולא מצא פתח, קרא כמה קולות ואין עונה אותו. נשא עיניו וראה כלי צמר אדומים, שהם שטוחין על הגג; אחר כך ראה כלי פשתן לבנים. אמר אותו האיש: וודאי אדם יש בבירה זו, ואילו לא היה בה אדם, למה אלו ניטלין ואלו ניתנין? כיוון שראה אותו בעל הבירה, שהוא מצטער על כך, אמר לו: "למח אתה מצטער? אני הוא בעל הבירה!" (מדרש הגדול).
לפי דברי מדרש זה, ה"בירה הדולקת" היא יופי העולם, גרמי השמיים וכל תהליכי טבע וההרמוניה של היקום. לפי הסבר זה, חיפושו של אברהם איננו חיפוש אינטלקטואלי, זהו חיפוש אישי אחר הגורם לכל התהליכים אותם רואה אברהם. כאשר התשובה אינה נמצאת, ואברהם מצטער על כך, והקב"ה מתגלה אליו. יופי העולם וההבנה שהעולם נברא כולו לאדם, גורמת לאברהם לחפש מהו תפקידו הוא.
הסבר נוסף למשמעות ה"בירה הדולקת" ניתן לראות בדברי ה"לקח טוב":
"כך עברו עשרים דור מאדם הראשון ועד אברם, וכמת דורות מהם שקלקלו מעשיהם, דור אנוש, דור המבול, דור הפלגה, ומתוך דור הפלגה יצא אברהם, התחיל מהרהר בלבו ואמר: תאמר שהעולם בלא מנהיג?, הציץ עליו הקב׳׳ה ואמר לו אני ראשון ואני אחרון אני אדון העולם, לכך נאמר ויאמר ה׳ אל אברם" (לקח טוב, בראשית י"ב).
לפי דברי מדרש זה, "בירה דולקת" היא בירה בוערת, נשרפת, קלקול האדם. אברהם ראה כיצד האדם מבער ומכלה את העולם והוטרד מכך. אברהם סירב להשלים עם הפער הקיים בין יכולות האדם, והפוטנציאל הגדול שלו, לבין מעשיו הרעים בפועל, ולאור זאת זכה לגילוי הקב"ה.
הסבר שלישי ניתן לראות בדברי ה"שפת אמת":
ובמדרש ראה בירה דולקת כו' שמעתי מאא"ז מו"ר ז"ל דולקת כמו דלקת אחרי...ואין נייחא כי אדם לעמל יולד ומנוחה לצדיק בעוה"ב. ובעוה"ז רק היגיעה ממדריגה למדריגה וז"ש בירה דולקת והי' חידוש בעיני אברהם כי כל דבר צריך להיות במקום מנוחתו ושרשו. והשיבו השי"ת כי כן רצונו ית' שבעולם הזה יהי' רק יגיעה ולא מנוחה". (שפת אמת פר' לך לך)
לפי הצעה זו, הבירה הדולקת אותה ראה אברהם, היא בירה הרצה ודולקת אחרי עצמה. אברהם ראה בחייו אנשים שבמשך כל חייהם רצים ומתעסקים בעיסוקים חסרי תכלית. אברהם אינו מבין מה פשרם של כל המעשים שעושים האנשים, והבין כי קיימת לעולם תכלית אמתית. לאור זאת, הקב"ה נגלה אליו ועונה לו כי הריצה בעולם הזה היא מתוך מטרה אחת, העולם הבא.
ניתן להבין כי כל שלושת ההסברים מתקיימים באברהם. התבוננותו של אברהם בשלושה דברים, בפוטנציאל העולם, בפער שבין ההתנהגות האנושית הנכונה לבין זו הקיימת, ובצורך בתכלית לעולם ולאדם, גרמו לו להבין שעליו להיות שונה מיתר האנשים. לאור הבנה זאת, אברהם מקבל החלטות מעשיות ומשמעותיות, ופועל באופן אקטיבי ומאומץ על מנת לשנות את העולם לפי תפיסתו, וכפי שמספרים חז"ל, הוא מחליט לשבור פסלי עבודה זרה, ולהקים מפעל גדול לגיור ולהפצת שיטתו בעולם. ניתן לראות בגישה מעשית זו של אברהם, ניגוד לגישתו של נוח שעל אף שידע את ה', בנה את התיבה לעצמו והסתגר בה, ולא דאג ליתר בני דורו.
בשבוע האחרון, נפרד מאתנו אדם גדול, הרב עובדיה יוסף זצ"ל. הדברים המהותיים שאפיינו את הרב יוסף הם התמדתו הגדולה בלימוד תורה, אהבתו ודאגתו לכלל ישראל ודבקותו הגדולה בחזון "החזרת העטרה ליושנה" אותו הציב לעצמו.
ישנו סיפור הממחיש היטב את גדלותו של הרב. בהיותו נער צעיר במשפחה דלת אמצעים שלא הרשתה לעצמה לקנות ספרים, הרב שחשק מאוד בלימוד, פנה אל מוכר הספרים וביקש ממנו רשות לשאול ממנו ספרים, ללמוד בהם במהלך הלילה ולהשיבם למחרת. המוכר סירב לבקשתו מתוך חשש שהספרים ייראו משומשים. אך לאור בכיות הרב למשמע הסירוב, הרשה לו ללמוד בספרים כשהם בחנות. ובמשך כשנתיים הרב עובדיה יוסף למד כשהוא עומד בחנות ספרים.
אחד המסרים החשובים שניתן ללמוד מהסיפור הוא מידת הדבקות במטרה, ישנם אנשים שעל אף הרצונות שלהם, הם נכנעים לתנאים שהמציאות מכתיבה להם. לעומתם, ישנם אנשים הרואים את מטרותיהם בדבקות כה רבה, שאינם מוכנים לקבל את תנאי הבסיס שחייהם נתנו להם, נאבקים בהם ומוצאים לעצמם דרך למלא את שאיפותיהם.
גם אנו, בהתאם לדרכו של אברהם, ולמורשתו של הרב עובדיה יוסף, צריכים לדעת לבחון את דרכינו, להתבונן, ולבצע מחקר אישי, לדעת להצטער כאשר אין לנו תשובה, ולאור זאת, לשאוף להיות "אקטיבי" ולעמול ללא כל תנאי וסייג בהגשמת החזון שהצבנו לעצמנו, מתוך שאיפה גדולה לשנות את העולם.
ה"חתם סופר" על פרשתנו, שואל מדוע לא אמר הקב"ה לאברהם את יעד מסעו, ושלח אותו ליעד לא ידוע:
"אף על פי שהיה ניסיון גדול ללכת מארצו וממולדתו ולא הודיעו הקב"ה אנא ילך, סבור היה אברהם שיוליכהו [הקב"ה] אל אחת המדינות .. שהן הפקר שעדיין אין בהן איש... וחשב אברהם שבאחד הגלילות הללו [הריקות מאדם] ידור ויתגדל. "והכנעני אז בארץ, עם גדול ורם בני ענקים", ואברהם יתגורר שם כגר עד יפרה ויוריש הכנעני"
לדעת ה"חתם סופר", הקב"ה רצה שאברהם יחשוב בתחילת הנדידה, שיעדו הסופי הוא מקום מבודד, שבו יקים "מדינת תורה" באין מפריע. אך לבסוף, להפתעתו, הקב"ה מצווה עליו ולגור במקום שבו גרים אנשים אחרים מתוך מטרה שישפיע, יפיץ את תורתו וישנה את העולם.
זהו תפקידנו, לשנות, להיות מעורים. זאת ניתן לעשות רק ע"י לימוד מעמיק ומתמסר בישיבה, ולאחריו יציאה לעולם והשפעה עליו מתוך חזון גדול ומבורר.
יהי רצון שנזכה לראות בישיבה את הבירה הדולקת, שנדע לברר לעומק את תפקידנו.
