פרשת ויקהל - חכם לב
הרב אריה הנדלר
להדפסת השיעור בלבבי משכן אבנה
פרשת השבוע, העוסקת במלאכת המשכן, פותחת בציווי על שבת.
חז"ל אומרים שהציווי השבת קדם לציווי על המשכן, כדי ללמד שמלאכת המשכן לא דוחה שבת.
מסמיכות זו נלמדות עוד הלכות רבות-ל"ט המלאכות שנאסרו בשבת נלמדו מהמלאכות ששימשו לבניית המשכן. גם היסוד של "מלאכת מחשבת", שרק היא אסורה מן התורה בשבת, נלמד מהמשכן.
צריך להבין את הקשר בין מצוות אלו, ויש כאן רעיון פנימי עמוק.
הקב"ה ברא את העולם לבני האדם שיחיו ויתקיימו בו "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". הקב"ה ברא את עולמו בששה ימים והפסיק את מלאכת הבריאה ביום השביעי. כנגד זה, מצוונו הקב"ה לעסוק בבנין ביתו ששה ימים ולפרוש ממלאכתנו בשבת.
המשכן אמור לשמש בית לה'-"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ומובא במדרש שיר השירים: "נתאווה הקב"ה לעשות לו דירה בתחתונים". הקב"ה מתאווה לשכון בתוך כל אחד ואחד מאיתנו, הן במובן הכללי של משכן ומקדש, והן במובן הפרטי, שכל אחד ואחד מאיתנו יהיה עצמו בית לה'.
אנו למדים ממלאכת המשכן כמה עקרונות-יש אנשים שהביאו זהב, יש שהביאו כסף, וכיוצא בזה. כל אחד נתן את מה שהיה ביכולתו וברצונו, דבר ייחודי משל עצמו. גם אנחנו, בבואנו לעשות עצמנו משכן לה', עלינו לבדוק מהי הנקודה המיוחדת שלנו. אדם צריך לבחון את יכולותיו וכוחותיו הייחודיים, ובהם להשרות את רבש"ע בעולם הזה.
לא באנו לעולם כדי לחיות את חיינו הפרטים, אלא כדי לתרום את חלקנו לבנין העולם.
לב חכמה ועשיה
יש ביטוי נפלא בפרשה "ויעשו כל חכם לב". חכמה, לב ועשייה. עבודת ה' מתחילה מהחכמה והמחשבה. עלינו ללמוד, להבין, לדעת את התורה. צריך גם לב-אדם עם שכל ובלי רגישות, רצון, כאב בכאב עמ"י ונכונות לא יתקדם בעבודת ה', ולהיפך. בחור ישיבה צריך לקנות בסיס זה-"חכמת לב"-חכמה היא בלימוד תורה מקיף ומעמיק בכל תחומי התורה, ומחשבה איך להשתמש בידיעות. לפתח גם את הלב-יראת ה', אהבת ה', אהבת עמ"י, אהבת התורה. לאחר שצבר ופיתח "חכמה" ו"לב", עליו לגשת לעולם המעשה וליישם ערכים אלו.
יש עשייה שיכולה להידחות לאחר הפיתוח של השכל והלב, ויש עשייה שאפשרית גם במקביל לו, וכל אדם צריך לחשוב איך הוא מביא את ידיעותיו ורגשותיו לידי מעשה.
יסוד נוסף בפרשה-"כל איש אשר נשאו לבו"- מפרש הרמב"ן-שנשיאת לב איננה נדיבות לב , אלא היא מבטאת את האומץ להחלטה לגשת ולפעול. נשיאת לב היא בבחינת "ויגבה ליבו בדרכי ה'". בתורה היא קשורה תמיד עם ההתעוררות למעשה. שהרי בנ"י לא למדו אומנות
במצרים, אבל היתה להם החלטה נכונה ורגש טהור ומכח זה הם התנדבו לבנית המשכן ולעשות כל מלאכה וכל אומנות. הם באו בלא שום נסיון קודם, אך ה' סייע להם ונתן בהם את היכולת להיות אומנים.
המפתח הוא בלב
המפתח לכל זה הלב. הוא המניע את האדם לתת נדבה-נדיב לב. הוא המכוון ומדרבן את האדם לנתב את החכמה לכיוון הנכון-חכמת לב. והלב הוא הנותן את האומץ לפעול-נשאו ליבו. יתירה מזו, עלינו לדעת כי גם מעלתם
של המעשים אינה נבחנת בהכרח על פי תוצאתם אלא על פי כוונת הלב. מספרים שר' חיים מוולוז'ין לאחר שהקים את ישיבת וולוז'ין, אם הישיבות בליטא, היה משולח מטעמו מסתובב בעיירות ומתרים למען הישיבה. אישה אלמנה עניה, שהייתה חוסכת פרוטות, ומדי שנה, בבוא השליח מהישיבה, הייתה לובשת חג ותורמת בשמחה. שנה אחת קנה המשלוח מכספי הישיבה סוס ועגלה, על מנת לייעל את עבודתו ולהקל מעליו את עול הדרך. והנה באותה שנה, כשבא לאלמנה, היא סירבה לתרום. ר' חיים
נסע אליה, והיא נימקה בפניו את סירובה כשאמרה שרצונה להחזיק בחורי ישיבה, ולא לממן מזון סוסים. השיב לה ר' חיים מוולז'ין: הרי במשכן תרמו כולם כסף זהב וכו', אך לא כולם הגיעו לאותו מקום. שהרי חלקם של התרומות הגיעו ובנו איתם ארון ומנורה, חלקם לקרשים, וחלק הגיע לבהמות המשא של המשכן.
לכאורה, אין הדבר צודק? אלא, מי שנתן בשמחה גדולה ובלב שלם, זכה שתרומותיו הלכו לקודש הקדשים. מי שנתן מתוך לחץ חברתי או מי שתרם בלב כבד, תרומותיו הלכו למקום פחות טוב. והנה את תרמת כל השנים בלב שלם, מובטח לך שכספך יגיע למטרה הנעלה ביותר.
חכם לב – הגרש"ז אויערבך זצ"ל
כ' אדר – 19 שנה לפטירתו
"חכמת לב" זו אפיינה את הגרש"ז אויערבך, שהיום מלאו 19 שנה לפטירתו. ישנם ת"ח ומורי הלכה הפוסקים הלכה ע"פ שורת הדין, ומתוך תפיסה של "יקוב הדין את ההר". הם אינם רואים את בעייתו ומצוקתו של השואל כסיבה מספקת על מנת לנסות ולסטות מן ההלכה המקובלת. לעומתם, ישנם אנשים שלהיפך, שהרגשת הלב שלהם והזדהותם עם סבל הזולת, גורמת להם לוותר על ההלכה או להתפשר ולהתגמש איתה. לעומתם, הגרש"ז היה איש הלכה מובהק אך רגישותו המדהימה והמיוחדת לזולת, רגישות הלב הזו הביאה אותו למצוא בהלכה עצמה נתיבים ופתרונות מקוריים ולעיתים אף מהפכנים אך מבוססים באופן מוחלט על ההלכה. חכם לב!
למשל , הוא מצא פתרון מעשי-הלכתי, מהפכני לקצר את סך הימים שאשה צריכה להמתין עד שתטבול על מנת להקל על נשים להרות. כשמישהו טען בפניו שהיתרו זה מופלג ואינו מבטא את שורת הדין, ומדוע להיכנס לדוחק זה, גער בו הגרש"ז על אי-רגישות לסבל אותן נשים. חכם לב!
יש הלכה האוסרת לתת אוכל לאדם שלא יברך, משום "לפני עור". הלכה זו גורמת הרבה אי-נעימויות. אפשר ללכת כאן עם ההלכה, ולא להתחשב בדעת בנ"א. יש מי שעקב רגישותו החברתית יעבור על ההלכה. הגרש"ז פסק והוכיח שדווקא עיקרון "לפני עור"ה הוא עצמו המתיר ומחייב לתת לו אוכל. חכם לב!
יש הידור לברך ברכת האילנות על שני אילנות. הגרש"ז היה מברך מידי שנה בחצר בירושלים, שהיה בה אך ורק עץ אחד. מישהו הציע להסיעו למקום אחר בו ישנם שני עצים. אמר לו הגרש"ז: דע לך שעץ זה שייך לאישה אלמנה המחכה מדי שנה ושנה שאבוא לברך על העץ שלה. ההידור לשמח אישה זו גדול פי כמה מההידור בברכה על שני אילנות. חכם לב!
הגרש"ז היה ראש ישיבת קול תורה, והוא היה נוסע כל יום באוטובוס מהישיבה לביתו. פעם התיישבה לידו אישה לבושה שלא בצניעות. הגרש"ז לא דיבר איתה כלל, לא גער בה, לא עבר מקום, אלא ירד בתחנה הקרובה. היא חשבה שהוא צריך לרדת, והוא לא פגע בה. חכם לב!
הגרש"ז היה מראשוני הפוסקים שהתייחסו לחשמל. מה הביאו לכך? הייתה לו סבתא אלמנה שדרה בביתם, ששמעה באמצעות מכשיר חשמלי שאיפשר לה לתפקד, ונתעוררה השאלה, האם מותר לה להשתמש במכשיר.הגרש"ז ראה בצערה של הסבתא שנמנע ממנה לשמוע את זמירות השבת ואת דברי התורה הנאמרים ליד שלחן השבת. צערה של הסבתא היא שגרמה לרב להיכנס כל-כולו לסוגיא זו, ללכת וללמוד מהמומחים בענייני חשמל את מהות החשמל, עד שהוציא את פסקו. הוא לא וויתר על דרישות ההלכה, אבל המניע שלו היה הלב. חכם לב!
זכרוני, בישיבת קול תורה, כל חודש היה מבחן על 4 דפים בעיון בע"פ. התלמידים היו יושבים לפני הרב, והוא היה שואל אותם אחד-אחד. הרב ידע מי חזק יותר ומי פחות, והיה שואל כל אחד לפי רמתו, כדי לא לפגוע בחלשים. עם זאת, הוא לא וויתר למי שהתעצל ולמד פחות מכפי כוחו.
מעשה בצייר ערמומי
עלינו להיות חכמים-לדעת כמה שיותר, ועם זאת להיות רגישים לצער הזולת, לחשוב איך לחבר את הדברים, וע"י חיבור זה לעשות. על אדם לראות מה יכולותיו ומה הוא יכול לתרום, ולחבר זאת עם לב ומעשה. "רחמנא לבא בעי", עפ"י הלב תהיה ההצלחה.
יש סיפור ידוע של ר' נחמן: מלך בנה לו ארמון מפואר, וקרא לשני ציירים שיציירו לו על קירות הטרקלין. והנה, אחד הציירים השקיע את כל כוחו וצייר ציורים נפלאים ואילו השני התבטל. אך ביום האחרון, קם הצייר השני יצא לשוק וחזר עם מראה ענקית אותה הניח לאור כל הקיר שלו. באמצעות פטנט זה, המראה שיקפה את כל ציוריו של חברו הנמצאים בקיר ממול. המלך הגיע והבין מיד מה שקרה. אך קיימות שתי גרסאות להמשך הסיפור. גרסא אחת אומרת,שהמלך אמר לכל אחד מהאומנים לעמוד ליד הקיר שלו ולקבל שם את שכרו. לקח המלך שק של זהב ושפכו ליד האומן הראשון שטרח במלאכתו. אז פנה לצייר השני ואמר לו: אם תתבונן בקיר שלך תוכל לראות את שכרך המשתקף...
אכן, ישנה גרסא שניה לסיפורו זה של ר' נחמן, ולפיה המלך נהנה מחכמת הצייר השני, ונתן גם לו שכר רב.
מה ההבדל בין הגרסאות הללו? איזה סיום נראה הוגן יותר?! כמדומני שההבדל הוא בין מלך בשר ודם למלך מלכי המלכים! מלך בשר ודם כל רצונו אינו אלא שיהיה ארמונו יפה ומפואר, ולא אכפת לו מההשקעה, ולכן יתן שכר לשני, שהרי בזכות חכמתו ותושיתו הקיר מפואר. אך הקב"ה אינו צריך את תוצר העבודה שלנו, הוא רוצה את הלב וההשקעה, ולכן רק מי שעבד יקבל את שכרו. הקב"ה מבקש מאיתנו חכמה, לב ומעשה, אבל אל לנו להתייאש כשאנו מצליחים פחות מחברנו, כי העיקר הוא הלב והרצון.
