פורים - יש ה' בקרבנו!
ראש ישיבת רמת גן הרב יהושע שפירא
להדפסת השיעור שיחת הרב יהושע שפירא בתוכנית 'באים לפורים מוכנים'
* השכתוב לא עבר את ביקורת הרב.
נהוג אצל חסידים שכשיש יארצייט של רבי, העיקר של השמחה נעשית במוצאי היארצייט. אנחנו נמצאים במוצאי היארצייט של הרבי הכי גדול, משה רבנו. אני רוצה לפתוח מעניינו של משה רבנו.
שתי קושיות יש על עניינו של משה רבנו לפורים. האחת, מצינו שהגמרא במגילה אומרת, ש'אסתר מן התורה מנין, מרדכי מן התורה מנין, המן מן התורה מנין וכו'. כולם מדורו של אחשוורוש, ודבר אחד היא מוסיפה: 'משה מן התורה מניין'. מה משה קשור לעניין המגילה? ויותר מזה, הרי כל התורה זה משה רבנו, האם צריכים פסוק כדי לראות איפה הוא בתורה?, וגם הלימוד של 'בשגם הוא בשר' שזה גימאטריה של משה וכו' נשמע מאוד מוזר.
השאלה השניה: הגמרא אומרת שכשנפל הפור בחודש אדר המן שמח. מדוע? כי זה היה הזמן שבו מת משה רבנו. אבל הוא לא ידע שגם לידתו של משה רבנו היתה באדר. והדברים מפליאים. אלף שנה קודם מת משה רבנו. כמה זמן החזיק המן הרשע את הלוח יארצייטים שלו? ובפרט, שלא כתוב מתי מת משה רבנו. הוא ידע דבר של 'דרבנן' מתי הוא נפטר, איך הוא לא ידע שהוא נולד? הרי כתוב 'ואת מספר ימיך אמלא'? ועוד, ומה אכפת לו שמת לפני אלף שנים?
לפני שאיגע בעניינים הללו, אני רוצה שנחקור את סודו ועניינו של עמלק, מה הוא בא לעשות בעולם, וממילא נפתור את השאלות הללו.
הפעם הראשונה שמופיע עמלק בהיסטוריה של עם ישראל, זה היה בתקופה של משה רבנו. בסוף פרשת בשלח 'אשר קרך בדרך' – בין קריעת ים סוף למעמד הר סיני, נלחם עם ישראל ברפידים. מה קרה קודם? עם ישראל צמא למים, ושמה מסיימת הפרשה ואומרת 'היש ה' בקרבנו אם אין' ומיד 'ויבא עמלק'. רש"י מביא על המקום, 'משל למה הדבר דומה...' על הילד יש תימה במדרש, האבא נתן לך כל מה שרצית, ואתה שואל איפה אבא? לפי זה גם בנמשל. שאלה מצויינת. מה פירוש 'היש ה' בקרבנו אם אין'. כל יהודי שהיה שם באותה שעה, היה פוקח את עיניו בבוקר, היה יוצא החוצה ורואה עמוד אש ועמוד ענן. מישהו מאיתנו ראה עמוד אש? היה גדול בישראל לפני כמה דורות שהיה מעמודי הטווח של היהדות ר' אשר רבלין. היה ילד אחד בירושלים שאמר בלוויה 'יש כאן עמוד אש', והתפללו עליו – אך הוא מת. מי מאיתנו רואה עמוד אש? והנה, כולם רואים עמוד אש, ושואלים 'היש ה' בקרבנו אם אין'. ולא זו בלבד, אלא שנתנו לך מים. היית רעב? כל בוקר אתה לוקח לחם מן השמים. מי זכה לדבר הזה? ואחרי שבוע שאדם אוכל לחם מן השמים, הוא שואל. ולפני כן הוא מגיע למרה, ויש שם מים מרים, ויש נס ונהפך למים מתוקים, ובאמצע יש עוד מקור לזה שהקב"ה אוהב גימטריות 'ויבואו אלימה...' עם שיצא ממצרים שומע את המשפט שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים. כל שבט מקבל מעין, וכל זקן מקבל עץ תמר. ואתה שואל היש ה' בקרבנו? וכן, קריעת ים סוף – 'מה שראתה שפחה על הים לא ראה יחזקאל בן בוזי'. הם היו כאבי הנביאים, ואשר המכות, ומטהו של אהרון, ושל משה שבולע את מטות החרטומים. האם יש דור אחד בהיסטוריה שיש לו ניסים יותר גלויים מהדור ההוא? וכן, האם יש דור יותר מופקע מהדור הזה שישאל 'היש ה' בקרבנו אם אין'? – הנמשל הרבה יותר חריף! הזה ייקרא דור דעה? איך אפשר להסביר את זה?
הפשט הוא כזה: כשישראל נמצאים במצרים, ורואים את עשרת המכות, הם מבינים שני דברים: האחד, ברור ומובן מאליו- שהקב"ה החליט לסגור חשבון עם פרעה. עשר מכות. והכל – כדי להוציא את בניו אהוביו ממצרים. אבל עם ישראל מבין גם שיש כאן שפה חדשה. מה השפה שהקב"ה מדבר בה אל עם ישראל? מופתים. כלומר, כל מערכות הטבע משמשות כשיח בינינו לבין ה' יתברך. אם אתה רוצה לדעת מה הקב"ה רוצה ממך, תסתכל בעולם הטבע. תראה שמטה אהרון בולע את מטותם. מה זה אומר? שהקב"ה מגלה שהטבע הוא כחומר ביד היוצר, כפשוטו. וברצונו הוא מטה, ברצונו הוא נחש. ברצונו הוא מטה שבולע נחשים. גם פרעה מבין שהיאור הופך לדם, זה אומר שכל מערכות הטבע נמסות בפני גילוי אלוקי. והקב"ה מסביר דרך הגילויים הללו מה הוא רוצה מהם. והוא אומר לפרעה 'אני רוצה ממך שתשלח את עמי. ואם אתה ממאן, אז אני אמשיך להסביר'. גם עם ישראל מבין את זה. הקב"ה מדבר גם עליהם. 'בני בכורי ישראל'. הם ידעו שהם אהובים, אך כיוון שאתה כבר רגיל לדבר בשפה הזאת, אתה שומע כל מה שנאמר בשפה. אתה שומע מן הים שעומד כחומה גילוי אלוקי כזה, שיחזקאל לא זכה.
אבל אז אתה שומע גם דברים אחרים. שלושה ימים הם הולכים במדבר ואין מים. מישהו מכם הלך שלושה ימים במדבר בלי מים? – כמה זקנים התעלפו? כמה תינוקות קיפחו את חייהם? ללכת שלושה ימים כמעט שלושה מיליון אנשים במדבר בלי מים – מה זה קייטנה? אז הם מתחילים לגווע. אמנם זה היה בהקשר אחר, אבל זה לא מספיק לעסוק בקבורה, במתמוטטים, במתעלפים, מי שמדבר במים ודם, הוא מדבר בצימאון במדבר. הוא אומר להם: אני רוצה להסביר לכם. ועם ישראל מתחיל לדון שלושה ימים מה מסבירים לי עכשיו. אדם קבר את אשתו שמתה בצמא, הוא שואל את עצמו מה זה הסביר לי בדיוק? התלונות היו לחינם? הם היו צודקות! איזה עם יכול להחזיק במדבר בלי לחם ומים. והקב"ה הסכים עם התלונות. אז עכשיו יש מסה ומריבה.
המדרש לקח רק חצי מהסיפור. הבן שלך יושב על הכתפיים, והוא מתעלף בצמא, ואתה לא עושה כלום. זה אבא? אולי ראיתם את אבא? ככה אבא מתנהג? – לכן הם שואלים. מה הם מבינים? מלאכי השרת כשעומדים בים סוף אומרים: הללו עובדי ע"ז, והללו עובדי ע"ז. אנחנו ראויים להיגאל או לא? – יש לנו ספק. היש ה' בקרבנו אם אין. מתקבל על הדעת? כן. אבל לא של הקב"ה. ויבא עמלק.
מתי מגיע המן? אומרים רבותינו, בלשאצר עשה חשבון מתי מסתיימים שבעים שנה, וטעה. מה מעניין את בלשאצר החשבון של שבעים שנה? בזה הוא עוסק? אין לו במה להתעניין? רק שלפני שבעים שנה היה נבוא של ירמיהו שייגאלו? הוא היה מהחסידים של הנביאים?
אלא, שהאומה הישראלית הטילה צל על כל מה שנעשה בבבל. בלשאצר היה המלך האחרון של בבל. הוא זכר מה היה לפני שני דורות. סנחריב איבד 180,000 חיילים בלילה אחד. ואח"כ מה קורה בארמונו של נבוכדנצר. חנניה מישאל ועזריה עושים ממנו צחוק. עם היהודים הללו לא מתעסקים. אז ההוא מחכה שיעבור שבעים שנה. אם הנבואה צודקת, אני על זמן שאול כאן. קצת פחות משלוש שנים מלך בלשאצר. הוא מבין שבימיו מסתיימים השבעים שנה. הוא זה שישילם את החשבון. זה מדאיג אותו ביותר.
אבל הוא טעה. זה אל בא בימיו. הוא שילם את החשבון מהר מאוד, והיה לו קדנציה יותר קצרה משל אולמרט. אומרים רבותינו, דניאל עשה חשבון וטעה. דניאל זה השני. ההיסטוריון הכי גדול בתנ"ך זה דניאל. יוון, רומא – דניאל צופה את הכל בנבואות לנבוכדנאצר. יש אפילו פסוק על החשמונאים שינצחו את יוון בספר שלו. והוא עושה את החשבון, וטועה. 'ההוא לפקידא בעלמא' אומרת הגמרא. ודניאל חושב שעבר הזמן, והוא זועק, כי נבואת ירמיהו לא התקבלה לפי דעתו. והשלישי שעשה חשבון וטעה – זה אחשוורוש. כמה זמן הוא עשה משתה? חצי שנה. יש עוד מישהו שעשה כך? והוא מסיים את זה, והוא עושה עוד שבוע של משתה. מה השמחה הגדולה? אתם יודעים על מה? – גם אני בשנת שלוש למלכותי הייתי אמור ליפול. והנה אני חי וקיים. לא ראוי לי לעשות משתה? יותר מזה, הוא מוציא את כלי המקדש כדי להראות לכולם שישראל תחת רגליו. זה לא רק עצה של המן הרשע. גם אחשוורוש רוצה בחיסולם של ישראל. והמלך והמן ישבו לשתות. הוא שמח. מה קורה לישראל שבאותו הדור? הם ודאי שואלים שוב: 'היש ה' בקרבנו אם אין'. אז הם משתתפים בסעודה. אפילו מרדכי. 'לעשות כרצון איש ואיש' – המן ומרדכי.
מה זה השם מרדכי, באיזה שפה? היה מלך קודם שקראו לו 'אויל מרודך'. אסתר זה ברור שזה פרסי. 'הדסה היא אסתר', וזה כוכב שהיו עובדים לו בפרס. למה? כי ישראל שבאותו הדור רואים שהקב"ה לא גאל אותם, אז הם אומרים: נסתדר פה איכשהו. ומקננת בקרבם השאלה הנוראית מימיו של משה רבנו: היש ה' בקרבנו אם אין. ויבא עמלק. אז מופיע המן. למה? כי כשיש בקרבנו ספק – מיד זה מתבטא בחוץ בעמלקיות.
אז מה התשובה? יש בקרבנו או אין? התשובה היא: אמר פעם הרב עמיטל (האבא) דבר נפלא: שמעתי בשמו שהוא אומר הקב"ה עשה מעשה והחזיר את עם ישראל לארץ ישראל. היה מי שאמר שזה נס עצום, והיה מי שאמר שזה מעשה שטן. אמר הרב עמיטל, זה מה שאמרה אשת מנוח למנוח. מנוח היה בדיוק באותה השאלה. מצד אחד הוא רואה את המלאך, מצד שני הוא שואל – איך אני רואה מלאך בלי למות? ענתה לו אשת מנוח: 'וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ לוּ חָפֵץ יְקֹוָק לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת' -אם קורים לך ניסים ויחד עם זה אתה סופג מכות, על זה אומר דוד המלך: 'שבטך ומשענתך המה ינחמוני'. זה סימן שאתה כל כך אוהב אותי, אתה לא רק גואל אותי, אלא גם מרפא את כל חולשותי. אני ה' רופאך – זה נאמר שם, בסוף פרשת בשלח, כשהוא נותן להם את המים. למה אני נתתי לך את המים? למה לא נתתי לך את המים קודם, כי אני רוצה לרפא אותך מהחולשות. אני כאבא, הכנסתי את הבן שלי בבריתו של אברהם אבינו. לאחר שלושה חודשים הוא פרקס על הידיים שלי, וחשבתי שאנחנו מאבדים אותו. הלכנו איתו לבית חולים, ודקרו אותו בכל הגוף. הקב"ה חוגג איתנו את הלידה ביציאת מצרים, וגם אחרי זה 'אני ה' רופאך'. ורופא נותן זריקות, וזה כואב. אבל בשביל האבא, כל דקירה של הילד זה מזעזע. אין ברירה, אם רוצים להירפא. ודאי יש ה' בקרבנו, ואם יש לנו מכות, זה בעצמו מנחם אותנו.
זה מה שהיו ישראל צריכים להבין ביציאה מן המדבר, וכשהיה להם חולשה מובנת מאוד – אז 'ויבא עמלק'. המן הרשע מזכיר להם שיש ה' בקרבם. ולא רק עליהם. 'ורבים מעמי הארץ מתייהדים כי נפל פחד היהודים עליהם'. ליהודים היה פחד – הסרת הטבעת עורר בהם יראת שמים, והגויים ראו כזאת יראת שמים, שגם הם התייהדו. כך אומר הרבי מרדומסק. אז מתעוררים היהודים ואומרים 'היש ה' בקרבנו', ונוצחים.
אגב, זה גם בעבודת ה' הפרטית של כל יהודי ויהודי. יש רגעים שיהודי בשמי שמים. ויש גם שעות שאנחנו נפולים למטה. ואז יש ויכוח תמידי בתוכנו. אני גם צדיק, וגם רשע. גם עושה מצוות וגם עבירות. אז מי אני? ברגע שיש לך ספק שיש ה' בקרבנו – ממילא אתה נופל את כל הנפילות שבעולם. אם אדם היה לו ודאי שכשעכשיו אני לומד תורה, הקב"ה שורה בתוך דברי התורה שלי, שום עמלק שבעולם לא היה יכול לתפוס בו. למה אנחנו חוטאים? בגלל הספק של 'אם יש ה' בקרבנו אם אין'. ובאומה שלמה זה חריף פי כמה מהאדם הפרטי.
נחזור למשה רבנו. המן הרשע באותו דור כתב מאמר הדור. לא מאמר הדור של עמלק, אלא של ישראל. מה המה המאמר? אומר המן הרשע: אתם רואים פה תהליכים כאלו ואחרים, אני רוצה להסביר לכם בעמקות מה קורה כאן. כתוב בספרים שהוא היה רשע, אך לא טיפש. למה הוא עשה עץ חמישים אמה? הוא ידע שישראל ניצלו מהשער המ"ט, אך מהשער החמישים אי אפשר להינצל. לכן הוא עשה עץ 50 אמה. עומד המן הרשע ואומר: הדור שלנו הוא דור מיוחד בתולדות האומה הישראלית. היו לו עליות וירידות. אבל דור כזה שלא היה בו נביאים, לא היה מימות משה רבנו. והוא צדק. מימיו של המן הרשע לא נולדו יותר נביאים. זה לא פשוט לראות את זה. הוא ראה נכון. על זה אומר המן הרשע 'כוחו של משה רבנו תם'. משה רבנו הוא אבי הנביאים. כל הנביאים הם המשך של משה רבנו, ועומד המן הרשע, בזמן שתם כוחו של משה. מרדכי היהודי היה מראשוני כנסת הגדולה. אבל הוא לא היה נביא. הוא היה חכם. רוב אנשי הכנסת הגדולה לא היו נביאים. נבואה זה גילוי אלוקי, ועכשיו זה נעלם. לא לפני אלף שנה – אלא עכשיו. תם כוחו. והוא צודק. ולכן אומר המן הרשע: אין ה' בקרבם. נבואה זה שיש ה' בקרבנו. הוא מתגלה. ודור כזה שתם העניין של 'היש ה' בקרבנו' – זה סופה של האומה. אני יכול להטיל גורל. נפל על אדר? זה מוכיח את התיאוריה שלי, שמשה רבנו וכוחו תמו, ואין תקומה לישראל.
אז מה הוא לא ידע? שמשה רבנו נולד. מה הפירוש? כשיש מחלוקת בבית המדרש של האמוראים, ומישהו אומר סברא נכונה – אומרים לו: 'משה שפיר קאמרת'. משה הוא לא רק נביא, אלא גם חכם. נביא לא יכול לחדש, חכם – כן. חכם עדיף מנביא. הם יכולים אפילו לעקור מצוות של תורה. מרדכי שולח את אסתר לבית המלך. מי התיר לך? חכם. לא ידע המן הרשע שכוחו של משה נולד באותו הדור. הוא ראה רק חצי מאמר הדור. גדול הדור הופך פתאום להיות מנביא לחכם. וחכם עדיף מנביא. לכן לאסתר אין שם שמים. איפה הוא נמצא? בקרבנו. כשאנחנו ברכנו היום בבוקר ברכות התורה, אמרנו: 'וחיי עולם נטע בתוכנו', אומר הטור: זה התורה שבעל פה. התורה שבכתב, זה כל ימי הבית הראשון. עד אחשוורוש. משם – זה תורה שבעל פה. זה מה שהמן לא הבין. הוא ראשית גויים – אך לא ראשית תבואתו. הוא לא מבין שמשה רבנו נולד מעומק סברתו של האדם.
אפשר לומר שהמן הרשע סבר כר' אליעזר. היה ויכוח בבית המדרש, ואמר ר' אליעזר: אמת המים תוכיח, בת קול תוכיח וכו'. אמר ר' יהושע: לא בשמים היא. איפה יש ה'? כל השאלה הזאת היא האם יש ה' בקרבנו. ודאי שיש ה', אך אחרי שהוא ממית אותנו ברעב, השאלה היא אם הוא גם בקרבנו. אומר לו ר' יהושע לר' אליעזר: לא בשמים היא. אז איפה? בקרבנו! אני יותר מנביא. לידת כוחו של משה רבנו – זה הדור קיבלוה. כשהקב"ה מתגלה עליך – אתה בטל לגמרי. זה כפיית הר כגיגית. ממילא נבואה – האדם היה כמשוגע. הגוף מתפרק כשיש גילוי אלוקות. זה מודעה רבה לאורייתא.
לכן אומר רש"י שם: מה זה מודעה רבה לאורייתא, שאם יבואו לדין – יש תשובה. הקב"ה כפה עלינו. מה הפשט? תראו מה קורה בבית ראשון. כל הזמן יש עבודה זרה. אז מישהו יוצא מכלל ישראל? אחאב יום שלם מחזק את ידי נביאי הבעל, ורק בכפייה, כשאליהו לעיני כל העם עושה מהם צחוק, ושופך מים ומוריד אש משמים – אז הוא אומר: 'ה' הוא האלוקים'. רק אליהו שומע את זה הוא רץ לפניו. גדעון – יש לו עבודה זרה בתוך ביתו, והקב"ה מתגלה אליו. הוא ראוי את זה?
בבית שני מה קורה? כל כת שלא הולכת בתלם – בחוץ. מדוע? כי עכשיו זה בקרבנו. בבית ראשון זה לא היה בקרבנו. מתי עיקר 'יש ה' בקרבנו' – זה בפורים. הדור קיבלוה בימי אחשוורוש. לכן, המן אומר שמת משה רבנו, ולכן מרדכי ואסתר והמן מוזכרים ביחד עם משה רבנו. משה מן התורה מנין – כלומר – לא משה שמת, אלא משה שנולד, כוח התורה שבעל פה, מניין – 'בשגם הוא בשר' – אפילו מי שהוא בשר ודם, אף על פי שיש לו בשר, ממילא הקב"ה מתגלה בו.
על פי זה התחבטו גדולי ישראל מה הפשט של 'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע' – לפי זה אפשר להבין, שארור המן זה כל התקופה עד עכשיו. ברוך מרדכי זה החכמה שנולדת. המן הוא ארור – כיוון שהוא תקף אותנו על הנבואה שבטלה. מרדכי ברוך. איך נולדת חכמה מן הנבואה? איך נולד עץ חדש מן הפרי שקדם לו? שמים אותו בתוך האדמה, הוא מרקיב והולך, ולא נשאר אלא כיסתא דחיותא, בין יש לאין, הכל נרקב ונשאר רק מעט בגרעין שלא נראה לעין בכלל, וזה עד דלא ידע. נבוא זה מדרגה אחת, חכמה זה מדרגה אחרת. כדי שתיוולד זה מזה, יש הסתלקות של הנבואה. זאת התקופה.
אבל אולי נסיים בדבר הזה בעמקות יותר גדולה:
בפורים אומרים דברים 'עד דלא ידע' – אז נאמר: מובא בהלכה, שהאר"י הקדוש אומר מדוע שותים בפורים? מפני שבפורים הכל מתהפך לטובה. לומר: 'ברוך המן' – זה אסור. הרי הוא ארור!. אבל אם אתה שותה, ואומר את זה כשוטה, אז יש לזה היתר. בדעה צלולה – זה רע, ולכן רק כשאדם שוטה זה מותר. אף שבמדרש זה נמצא: חז"ל אומרים שכנען הוא הארור הראשון. 'ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו'. כנען הוא אליעזר. כך מופיע. כשאליעזר אמר 'עבד אברהם אנכי' – הוא נהפך לברוך, כשכתוב 'בא ברוך ה'' – אך באליעזר היה תשובה, אך אצל המן לא היה תשובה. אלא שעדין קשה לפי האר"י. לפי פשט סוף כל סוף – אדם צריך להשתכר עד שיגיד ברוך המן, ארור מרדכי. האר"י הקדוש תירץ את ברוך המן. אך מה נעשה עם ארור מרדכי?
אז נסיים עם משהו עמוק מאוד: אם ההינו אומרים רק ברוך המן, היה יוצא שהמן התהפך, והוא ברוך. אבל הארירות בעולם היתה נשארת. המן היה נהפך לברוך, אבל עדיין יש ארור בעולם. אם רוצים לתקן הכל – לא מספיק לתקן את הארור. בשביל לתקן את הארירות עצמה – צריך את מרדכי. איך הוא מתקן את זה? ע"י זה שיש בנו תורה שבעל פה, ממילא בעצמנו עם כל החולשות שלנו, אנחנו אומרים סברא, והקב"ה אומר 'נצחוני בני'. זה כוח תורה שבע"פ.
'טוב זה יצר טוב, מאוד זה יצר הרע' ובשעיר לעזאזל אומר האבן עזרא, זה תוקף של הטוב. עז מאוד. לפי זה מה זה ארור? – מקום מאיר מאוד. שהאור הכי גדול זה דווקא ארור. תוקף האור. אלא שאור רגיל זה 'וירא את האור כי טוב'. אבל איך אומרים אור בריבוי גדול כשנהפך להיות רע? ארור. אבל כל זמן שלא תיקנו את הכל בעולם, אז יש ארור, וארור המן. אבל עד דלא ידע – זה המקור שממנו מתהפך הכל, שמתקן מתוך המציאות עצמה, חטאתי – אך החטא לא פוגם, אלא שזה חלק מהתיקון הכללי. יש ריבוי אור במקום של בעלי תשובה. אך אם אדם הולך לחטוא – זה שבתאות. אך אם הוא לוקח את האור של החטא – ולוקח את זה לדרך של תיקון – זה ארור מרדכי.
זה גם הסוד של הדור שלנו. הדור שלנו – תם כוחו קצת של משה רבנו בתורה שבע"פ. כל הכפירה מראה את זה. כל הכפירה לא רוצה את 'הרבנים האלה'. מדוע? כי עכשיו צריך להיוולד כוח הנבואה מחדש. אנחנו לא רוצים רק צד אחד של משה רבנו. תם כוחו של משה, ונולד כוחו של משה. במקום הזה, של כל כך הרבה ריקבון, ממנו נולד האור החדש. אפשר לומר: בית ראשון זה חתן בלי כלה, בית שני זה כלה בלי חתן. בתקופה הזאת נקווה שזה יהיה הזיווג השלם. שנזכה להארת פורים אמיתית.
