פר' במדבר - שמירת המקדש

הרב יואל עמיטל

ב"ה

מצות שמירת המקדש[1]

א

פרשת במדבר פרק א', נג

וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת:

ומפורט יותר בפרשת קרח, יח א-ז:

(א) וַיֹּאמֶר ד’ אֶל אַהֲרֹן אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶם: (ב) וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת: (ג) וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתְּךָ וּמִשְׁמֶרֶת כָּל הָאֹהֶל אַךְ אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ וְלֹא יָמֻתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם: (ד) וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם: (ה) וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ו) וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֶם מַתָּנָה נְתֻנִים לַיקֹוָק לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד: (ז) וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת: ס

ופרש רש"י שם (יז כח) שהשמירה היא שהזרים לא יקרבו למקום שאסור להם.

רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ח' הלכות א-ד:

א. שמירת המקדש מצות עשה, ואע"פ שאין שם פחד מאויבים ולא מלסטים, שאין שמירתו אלא כבוד לו, אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין.

ב. ושמירה זו מצותה כל הלילה, והשומרים הם הכהנים והלוים שנאמר ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות, כלומר אתם תהיו שומרים לו, והרי נאמר ושמרו את משמרת אהל מועד ונאמר והחונים קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרי משמרת הקדש.

ג. ואם בטלו שמירה עברו בלא תעשה שנאמר ושמרו את משמרת הקדש, ולשון שמירה אזהרה היא הא למדת ששמירתו מצות עשה, וביטול שמירתו מצות לא תעשה.

ד. מצות שמירתו שיהיו הכהנים שומרים מבפנים והלוים מבחוץ, וכ"ד עדה שומרין אותו בכל לילה תמיד בכ"ד מקום, הכהנים בג' מקומות והלוים בכ"א מקום.

כאן כתב הרמב"ם את טעם המצוה שזה משום כבוד ולא מפחד מאויבים. אבל במורה נבוכים ח"ג פרק מה הוסיף עוד טעם: "ואמנם היות השמירה והסבוב סביב למקדש תמיד, הוא לכבד אותו ולפארו ושלא יהרסו הסכלים גם כן והטמאים אליו ולא בעת האנינות וכל מי שלא רחץ גופו כמו שיתבאר". וטעם זה שהטמאים לא יכנסו, לכאורה זה פשט הפסוקים בפרשת קרח. ולכאורה אם זה פשט הפסוקים בפרשת קרח, מנין שיש טעם נוסף? ואולי יש לחלק בין המצוה במשכן שלא היה סגור ובין המקדש שכיון שבלילה השערים היו סגורים,[2] ע"כ שהשמירה היא רק לכבוד.

אלא שהטעם שהשמירה היא לכבוד, מבוארת מתוך המשנה הראשונה של מסכת תמיד:

בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובבית המוקד והלוים בעשרים ואחד מקום חמשה על חמשה שערי הר הבית ארבעה על ארבע פנותיו מתוכו חמשה על חמשה שערי העזרה ארבע על ארבע פנותיה מבחוץ ואחד בלשכת הקרבן ואחד בלשכת הפרוכת ואחד לאחורי בית הכפורת:

והרי ברוב המקומות לא היו שערים, ומדוע לשמור באותם מקומות, ע"כ שהשמירה היא לכבוד ולא משום השגחה בלבד שלא יגיע זר. ויותר מכך, הרי אם הרמב"ם הבין שהשמירה היא בלילה, הרי בלילה השערים הם סגורים. לכן מוכרח שהשמירה אינה שלא יבא זר ולא שלא יגנבו אלא משום כבוד.

ספר המצות מצוה כ"ב:

והמצוה הכ"ב היא שצונו לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד בכל לילה כל הלילה לגדלו ולכבדו ולרוממו. והוא אמרו יתעלה לאהרן (קרח יח) אתה ובניך אתך לפני אהל העדות. כלומר שהם יהיו לפני תמיד. וכבר נכפל צווי זה בלשון אחר והוא אמרו ית' (שם) ושמרו את משמרת אהל מועד. ולשון ספרי אתה ובניך אתך לפני אהל העדות הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ. כלומר לשמרו וללכת סביבו. ובמכילתא (ספ"ז בילקוט ובמדרש הגדול והו' בל"ת סז) אמרו זה הלשון ושמרו את משמרת אהל מועד אין לי אלא בעשה ומניין בלא תעשה ת"ל ושמרתם את משמרת הקדש. הנה כבר התאמת לך כי שמירתו מצות עשה. ושם נאמר גדולה למקדש שיש עליו שומרים לא דומה פלטורין שיש עליה שומרין לפלטורין שאין עליה שומרין. וידוע כי פלטורין הוא שם ההיכל. ואמרו כי מהגדלת ההיכל ורוממותו שיהו שומרים מסודרים עליו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו כלם בפרק ראשון ממסכת תמיד וממסכת מדות:

ספר המצות ל"ת סז:

והמצוה הס"ז היא שהזהירנו מהתעצל בשמירת המקדש ומלכת סביבו תמיד כל הלילה והוא אמרו יתעלה (קרח יח ד) ושמרתם את משמרת הקדש. וכבר בארנו במצות כ"ב ממצות עשה ששמירת מקדש ולכת סביבו מצות עשה. וכן נבאר הנה שבטול זה הוא מצות לא תעשה. ולשון מכילתא (ספ"ז הובא בילקוט ומדרש הגדול) ושמרו את משמרת אהל מועד [שם ה] אין לי אלא בעשה בלא תעשה מנין תלמוד לומר ושמרתם את משמרת הקדש. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בתחלת מסכת תמיד ומסכת מדות:

הרמב"ם כותב בהלכות בית הבחירה שהמצוה היא "שמירת המקדש מצות עשה, ואע"פ שאין שם פחד...". ובספר המצות כתב שהמצוה היא: "לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד", היינו בהלכות בית הבחירה המצוה היא שבית המקדש יהיה שמור על ידי שמירה. אבל בספר המצוות המצוה היא עצם השמירה: "לשמור המקדש וללכת סביבו"[3]

הבדל זה מקורו בכך שגם במשנה תמיד וגם במשנה מידות מובאת המשנה "בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובבית המוקד והלוים בעשרים ואחד מקום...". ובמסכת מידות יש את מידות הבית, היHנו הדינים שהם דינים בבית. אבל במסכת תמיד מדובר על הקרבן הקרב יום יום. וזה מקביל לניסוחים של הרמב"ם בהלכות בית הבחירה שם דיבר על החיוב של הבית, ובספר המצות על המצוה של הכהנים העובדים, לשמור על הבית.[4]

לדעת הרמב"ם השמירה היא רק בלילה (בהלכות הלכה ב', בספר המצות בל"ת)[5] אך דעת הרא"ש שהשמירה בין ביום ובין בלילה. וכן בפירוש הראב"ד בתחילת מסכת תמיד. וע' תפארת ישראל ריש מסכת תמיד שהעיר שבפסוק לא נאמר שהשמירה היא רק בלילה. ואכן יש לתמוה מנין לרמב"ם שהשמירה היא דוקא בלילה?

לדעת הרמב"ם נראה הפירוש הוא משום שאין עבודה בלילה והמקדש נראה שומם, ולכן אין זה כבוד למקדש שבלילה אין שום דבר ולכן יש צורך בשומרים בלילה. ואין פירוש השמירה שמירה מנזק למקדש, אלא השגחה ושלא יהיה היסח דעת ממקדש.

וע' במצות שבתחילת משנה תורה כתב הרמב"ם "לשמור בית זה תמיד שנאמר ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות", ומשמע שתמיד זה בין ביום ובין בלילה. אבל בתחילת הלכות בית הבחירה כתב הרמב"ם: "לשמור את המקדש סביב". אבל לשון "תמיד" נאמר ברמב"ם גם בשתי המצות בספר המצות הנ"ל. ואולי היה אפשר לומר שגדר תמיד הוא כמו ר' יוסי במנחות צט ע"ב:

וארבעה כהנים נכנסין שנים בידם שני סדרים ושנים בידם שני בזיכין וארבעה מקדימין לפניהם שנים ליטול שני סדרים ושנים ליטול שני בזיכין המכניסים עומדים בצפון ופניהם לדרום והמוציאין עומדים בדרום ופניהם בצפון אלו מושכין ואלו מניחין וטפחו של זה כנגד טפחו של זה שנאמר (שמות כה) לפני תמיד ר' יוסי אומר אפי' אלו נוטלין ואלו מניחין אף היא היתה תמיד.

אלא שהרמב"ם בהלכות תמידים ומוספים פרק ה' הלכה ד' פסק שלא כרבי יוסי אלא כרבנן.[6] לכן נראה שזה נחשב תמיד משום שעיקר המצוה היא שלא יהיה היסח דעת למקדש ואין זה כבודו של המקדש אם לא יהיה שם אדם, ממילא כיון שביום יש כהנים במקדש ובלילה יש שמירה הרי זה נחשב לתמיד.

ב

האם מצות השמירה נוהגת בזמן הזה?

בתשובות אבני נזר (יו"ד סימן תמ"ט) נשאל האם בזמן הזה יש מצוה של שמירת המקדש:

על דברת מעכ"ת אם חובה בזמה"ז להושיב שומרים למקדש. הנה אשיבהו כפי קוצר שכלי אולם לא להלכה ולא למעשה כי לא בי הוא להכריע בדבר הנוגע לכלל ישראל ות"ל לא אלמן ישראל אך הנני כותב דרך מו"מ בעלמא.[7]

בספר החינוך (מצוה שפ"ח) כתב שאינו נוהג בזמן הזה. האבני נזר אוסר להעמיד שומרים על הר הבית בזה"ז, משום ששמירה נחשבת לעבודה ועבודה טעונה בגדי כהונה וטהרה ובזה"ז אין לנו בגדי כהונה וכולנו טמאי מתים. ואע"פ שהשומרים עומדים מחוץ להר הבית, הדבר דומה לעומד בחוץ ומהפך בצינורא באברים הנמצאים על המזבח, שחייב לדעת הראב"ד (הל' ביאת מקדש פ"ד ה"ד). וה"ה גם כאן, השומרים העומדים בחוץ נחשבים למי שעושים עבודה בפנים. ועוד סיבה לאסור את השמירה על הר הבית בזה"ז לדעתו, שהשמירה חייבת להיעשות במשמרות המסודרים מימי שמואל ודוד וכיום אין לנו כהן המכיר את משמרתו. וכהן העובד שלא במשמרתו חייב מיתה, כמו שמצינו במשורר ששיער.

ולכאורה יש לומר שאין היום טעם במצוה זו שהרי אם לשמור בזמן שמירה יכולה להיות אך ורק בשביל למנוע טמאים להכנס, וכיון שממילא השומרים לא יוכלו לעכב אף אחד שירצה להכנס, ושמירה כזאת אין בה אפילו ענין של כבוד.

ג

האם השמירה נחשבת לעבודה? (וצ"ע אם מבטלים תלמוד תורה בשביל עבודה)

והנה משמע שהשמירה נחשבת לשירות, ע' במדבר ג,ו: "הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ", ופרש"י שם:

ומהו השירות, ושמרו את משמרתו, לפי ששמירת המקדש עליו שלא יקרב זר, כמו שנאמר (במדבר יח, א) אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש, והלוים הללו מסייעין אותם, זה הוא השירות.

ואם כן יש לשאול האם השמירה נחשבת לעבודה. (ואולי יש לשאול האם זר ששמר יהיה חייב מיתה?) דעת האבני נזר ששמירה נחשבת לעבודה. והוכיח את זה מרמב"ם פרק ח' הלכות בית הבחירה הלכה ו':

לא היו הכהנים השומרים ישנים בבגדי כהונה אלא מקפלין אותן ומניחין אותן כנגד ראשיהן ולובשין בגדי עצמן וישנים על הארץ, כדרך כל שומרי חצירות המלכים שלא יישנו על המטות.

ומשמע שלא בזמן השמירה, היו שומרים בבגדי כהונה, ואם כן הרי שזו עבודה, שהרי האבנט היה כלאיים ולא היו יכולים ללבוש שלא בזמן עבודה. ולכן אפילו לשמור מבחוץ כתב האבני נזר שאי אפשר:

מעתה שזכינו מהכתוב ומהרמב"ם ומהתוס' דשמירת כהנים עבודה ובעי בגדי כהונה. הדבר ברור דאסור בטמאי מתים. ואף אם יעמוד חוץ להר הבית וישמור. ודומה לעומד בחוץ והפך בצינורא באברים בפנים דחייב כמ"ש הראב"ד פ"ד מהלכות ביאת המקדש הלכה ד'. וה"נ אף שכהן עומד בחוץ מ"מ העבודה נעשית בפנים. וא"כ בזמה"ז אזדא לה שמירת כהנים.

אבל דעת המנ"ח (מצווה שפח) כתב ששמירה אינה עבודה, וכן דעת הנצי"ב בשו"ת משיב דבר ח"ד תשובה יא בסוף התשובה. וראיה לכך שזו אינה עבודה, והביאה גם האבני נזר בניגוד לשיטתו, היא מקטנים שהיו שומרים והרי קטנים פסולים לעבודה, הרמב"ם בהלכה ה' שם כתב:

והיכן היו שומרים, כהנים היו שומרים בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובבית המוקד, בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות בנויות בצד שערי העזרה והרובין היו שומרים שם, בית המוקד כיפה ובית גדול היה מוקף רובדין של אבן וזקני בית אב של אותו היום היו ישנים שם ומפתחות העזרה בידם.

מי היו הרובין? נאמר בגמ' (תמיד כו ע"ב):

פרחי כהונה איש כסותו בארץ. אמאי התם קרי להו רובים, הכא קרי להו פרחי כהונה? אמרי: אין, התם דלא מטו למעבד עבודה - קרי להו רובים, הכא דמטו להו למעבד עבודה - קרי להו פרחי.

ופירשו המפרש שם הרא"ש רבנו גרשום והראב"ד שהרובים הם קטנים פחותים מבני י"ג, ולשיטתם הרי ברור שאין השמירה נחשבת לעבודה. אבל הרמב"ם סתם ולא פירש בני כמה היו הרובים. ולדעתו אפ"ל שהיו פחותים מכ' אך גדולים מי"ג וראויים לעבודה. וכן כתב המל"מ. ולדעתו צריכים אנו לומר שהשמירה היא עבודה.[8]

באבני נזר מובלע חידוש כשמוכיח שאין זה עבודה ממה שקטנים שמרו:

אך מדברי הרא"ש והמפרש דסוברים שהשומרים הי' קטנים. מוכח דלאו עבודה הוא דקטן לאו בר עבודה הוא בין בכהנים בין בלוים [ואם נאמר דלאו עבודה הוא אין מקום לתמיהת המל"מ דאף שהיא מצוה יכולה להתקיים בקטנים כמו אכילת קדשים ותרומה ויבום בחרש ושוטה. שוב ראיתי שזה שבוש דאין ראי' ממידי דאכילה והנאה דאפי' מתעסק חייב ומצוה ע' רש"י ר"ה ואין להאריך].

ולכאורה משמע שהוא מחשיב קטן שפטור ואינו חייב בל"ת משום מתעסק. וזה חידוש ע' ריטב"א על הגמרא בקידושין דף יט ע"א:

תא שמע (ויקרא כ) איש פרט לקטן אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן ואי אמרת מייעד אם כן מצינו אישות לקטן.

ולכאורה עד שהגמרא דנה על אשת קטן, איך יש ה"א לחייב קטן שצריך כאן פסוק לפטור? וכתב הריטב"א:

איבעיא להו מהו שייעד אדם לבנו קטן כו' עד ואיש פרט לקטן אשר ינאף את אשת איש פרט לקטן. הא דקתני רישא איש פרט לקטן פירש הראב"ד ז"ל דהיינו קטן ממש פחות מבן י"ג שנה ויום אחד דומיא דקטן דסיפא, ולמיפטר קטן הבועל איצטריך סלקא דעתך אמינא בעריות לחייב שהרי ביאתו ביאה ודומיא דמתעסק בעריות שהוא חייב מפני שנהנה, קמ"ל דכיון דקטן הוא אינו בר עונשין ואפילו (אף) בזו, אבל הרב אברהם אב ב"ד ז"ל פירש דלמפטר קטן לא איצטריך דהא פשיטא דלא חייבה תורה לשום קטן בשום עונש, אלא הכא למפטר את הנבעלת איצטריך אע"פ שהיא גדולה.

לפי דברים אלו יוצא שהטעם לפטור קטן הוא משום מתעסק, ולכן בעריות שמתעסק חייב אם כן גם קטן חייב. אלא שזה חידוש גדול שלא הרחיבו עליו.

מכל מקום, ממה שקטן יכול לשמור, ולדברינו אין הבדל בין עניני אכילה או דברים אחרים, אם קטן יכול לשמור אם כן מוכח שזו אינה עבודה. ולכן אם אינה עבודה יש מקום לדיון לגבי הזמן הזה אם יש מצות שמירה או אין מצות שמירה.

[1] ע' אבני נזר יו"ד סימן תמט. וע' קובץ חידושי תורה פתח תקוה, בית חבד תשמ"ג, מאמר מהרבי. ע' אמונת עיתך גליון 36 http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/36/03603.htm. משכנות לאביר יעקב על מסכת תמיד, הרב הלל משה גלבשטיין. הרב יעקב פלאי, מעלין בקדש גליון 6. אנצקלופדיה תלמודית ערך בית מקדש. תחומין כרך ה' , הרב אברהם צבי רבינוביץ, מעמד הלויים בעבר בהוה ובעתיד, חלק ב אות ח'.

[2] וע' בפירוש המשניות לרמב"ם סוף פ"א במסכת תמיד, שם מבואר שהשערים היו סגורים במפתח.

[3] מעין ההבדל שקיים בניסוח מלאכות שבת, שבמשניות כתוב "החורש"וכו' וברמב"ם בהלכות שבת: "חרישה" וכו'.

[4] תדפיס מתוך הספ חדושים ובאורים בש"ס מתוך שיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א, קובץ חידושי תורה פח תקוה, בית חב"ד פתח תקוה תשמ"ג.

[5] וכן כתב המשנה למלך פרק ח' הלכה ב' כתב שהמפרש למסכת תמיד כתב שהשמירה היתה ביום ובלילה, וכתב שדעת המפרש תמוה בעיניו.

[6] ומזה נפ"מ גם למצות תלמוד תורה, שהרי אומרת הגמרא במנחות שם:

א"ר אמי מדבריו של ר' יוסי נלמוד אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות (יהושע א') לא ימוש (את) ספר התורה הזה מפיך אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ ורבא אמר מצוה לאומרו בפני עמי הארץ.

[7] לפני מספר שנים הוקם 'משמר המקדש', המשמש כזכר ומבוא לקיום מצווה זו. אנשי המשמר, ניצבים מול הכניסה להר הבית, בתלבושת אחידה: חולצה לבנה, תגית של המשמר, וכובע רשמי של משמר המקדש. בחורף, הם לובשים מעיל בצבע תכלת.

חלק מתפקידם, אשר בא לידי ביטוי בעבר, כאשר הכניסה להר הבית הותרה על ידי המשטרה – היה להדריך את העולים, במקומות המותרים בכניסה, בטהרה הדרושה לצורך העליה ובדרכי ההתנהגות הנדרשים שם, על פי דיני "מורא מקדש". גם כיום, חשוב להגביר את המודעות בציבור לקשר שלנו למקום, ולקוות שנזכה לממש הלכות אלה בקרוב.

על כל אחד מהמתנדבים למשמר המקדש, לשמור לפחות יום אחד בשנה. עד היום נרשמו למעלה מאלפיים איש.

בשבתות ובמועדים, עורכים אנשי המשמר 'סיבוב שערים', בו לוקחים חלק, רבנים, תלמידי ישיבה וקהל משתתפים. במהלך הסיבוב, מקיפים את כל שערי הר הבית, ואומרים מולם תפילות מתאימות ופרקי תהילים. הציבור הרחב מוזמן להשתתף. לפרטים והצטרפות (נריה) טל. 02-9947270, 057-788498

[8] בדוה לזה אפשרות אכילת קדשים על ידי קטנים, ע' להלן מאבני נזר וע' מנחת חינוך מצוה קל"ד אות ב' שקטנים יכולים להשלים את האכילה כיון שהמצוה היא שהאוכל יֵאָכֶל.