המתחיל במצוה אומרים לו גמור – חצי שיעור במצוה
הרב יואל עמיטל
להדפסת השיעור חיי אדם כלל סח סעיף ח':
שיעשה כל המצוה ולא מקצתה, כדכתיב [דברים ח' א'] כל המצוה וגו' תשמרון לעשות, פירש"י בשם המדרש, אם התחלת במצוה, גמור אותה. ואמרו רז"ל [תנחומא עקב פרק ו], המתחיל במצוה ואינו גומרה, קובר אשתו ובניו, כדמצינו ביהודה שהתחיל במצוה בהצלת יוסף ולא גמרה. ומכל מקום אם נאנס ולא גמרה, מעלה עליו הכתוב כאילו גמרה.
כיוצא בזה נאמר בפרשת צו (ויקרא ו יט): "הכהן המחטא אותה יאכלנה", וכתב הנצי"ב בהעמק דבר שם:
פירוש, אף על גב דכל זכר בכהנים יאכל אותה, והיא מצוה עליהם, כמו שכתב הרמב"ם (בפירוש המשניות אהלות פי"ח מ"ד) שכל אכילת קדשים מצות עשה היא, מ"מ על המחטא היא מיוחדת ביותר, משום שבאכילת הכהן מתכפרין הבעלים, והכהן המתחיל במצוה אומרים לו גמור, אף על גב דאיכא דעדיף מיניה.
דוגמה נוספת כתב הגרי"פ על ספר המצות לרס"ג עשה ג':
לפי זה מבואר דתמיד של שחר ושל ביה"ע מצוה חדא נינהו. והילכך אין מפייסין על תמיד של ביה"ע משום דכל חד בחלקו שזכה בו שחרית זכה בו נמי בשל ביה"ע. דהמתחיל במצוה אומרים לו גמור. דתמיד של ביה"ע אינו אלא גמרו של שחר.
יש מכך גם הלכה בשו"ע בסימן תקפ"א סעיף א' ברמ"א:
ויש מקומות נוהגים שהמתפלל סליחות מתפלל כל היום (כל בו).
וכותב המשנה ברורה:
כל היום - שחרית ומנחה [שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור וי"א דאף ערבית שלפניו אבל הערבית של היום שלאחריו אין שייך לו] וכתב המ"א דמטעם זה הוא קודם לאבל ולמוהל וליא"צ דתפלה תליא ברצון הקהל והא"ר מפקפק בזה ודעתו דיא"צ יש לו להתפלל אם הוא מתענה ומן למנצח ואילך יש להניח להתפלל אף לאבל והובא דבריו בפמ"ג:
אבל קצת קשה להבין דין זה, גם משום שאלו שתי תפילות שונות, ולא גמר המצוה. ועוד, שהרי לא מצאנו שמי שמתפלל שחרית הוא המתפלל מוסף משום המתחיל במצוה.
וכן ברמ"א בסימן תקפ"ה סעיף ד' שלכתחילה ראוי שאותו תוקע שתקע על סדר הברכות הוא יתקע גם בתפילה, משום שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור.
בענין זה רצוני לברר דין חצי שיעור במצוה, האם מי שעושה חצי שיעור ולא מסיים, האם יש בזה משום מצוה? נפ"מ גדולה היא במי שיש לו רק חצי שעור של מצה, האם יש בזה קיום של מצוה? האם מי שיש לו רק חצי שעור של מרור, האם חייב לאוכלו? מי שכרגע אין לו חמשה סלעים לפדיון הבן, האם יתן חלק? ומדוע לא יפרישו חלה על פחות מכשיעור אם נאמר שיש מצוה על פחות מכשיעור?
לגבי איסורים נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש אם חצי שעור אסור מן התורה או לא, ע' יומא עד ע"א:
תלמוד בבלי מסכת יומא דף עד עמוד א
גופא חצי שיעור רבי יוחנן אמר אסור מן התורה ריש לקיש אמר מותר מן התורה רבי יוחנן אמר אסור מן התורה כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל ריש לקיש אמר מותר מן התורה אכילה אמר רחמנא וליכא איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה כוי וחצי שיעור הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה תלמוד לומר כל חלב מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא
בספר בני חיי על טור סי' תע"ה כתב:
ואם אין לו אלא חצי זית לבד, נראה דהו"ל כאכילת קדשים דליכא מצוה כלל אלא כזית שלם וכמ"ש הריטב"א בפ"ד דיומא גבי לחם הפנים יע"ש ואע"ג דלענין איסור אילה מאן דסבר חצי שיעור אסור מן התורה כדאיתא ביומא, לענין מצוה ליכא חצי שיעור ועדיין אינו ברור.
מה הספק בענין זה?
אם חצי שעור אסור משום גזירת הכתוב של "כל חלב" ואם כן יתכן שאין זה חלק מהאיסור הגדול, והוא איסור אחר. ולכן ודאי שגבי מצוה לא שייך חצי שעור (וכ"כ ברוך טעם, מובא בא"ת ערך חצי שעור הערה 830). ויתכן שבכלל איסור חצי שיעור לפי זה אינו מעין האיסור השלם, אלא איסור נפרד משום כל חלב.
או שחצי שעור אסור מסברא שחזי לאיצטרופי, וסברא זו שייכת לכאורה גם במצוה. שאם ראוי להצטרף זאת אומרת שיש בו מה שיש בשלם.
ונפ"מ לענין חצי שיעור במצות עשה.
וראה ברשימות שעורים ברכות שכתב הרב סולוביצ'יק:
רהנה בעיקר ההלכה שחצי שיעור אסור מן התורה יש לחקור האם האיסור דחצי שיעור הוא חלק מחלות שם האיסור של השיעור המלא או דלמא רחצי שיעור נאסר בתורת איסור בפני עצמו דחל חלות שם איסור כללי של חצי שיעור ולכאורה תהא נפקא מינה בזה לענין קיום מצוות בחצי שיעור האם חל קיום מצוה בחצי שיעור או דלא נתחדש דין חצי שיעור אלא באיסורין דאי נימא דהא דחצי שיעור אסור מן התורה היינו משום דכיון דחזי לאצטרופי הרי זה נכלל בשם האיסור של השיעור יש לומר דחל דין חצי שיעור אף לענין קיום מצוות דאע"ג דאין המצוה נשלמת אלא בשיעור מלא מכל מקום גם בחצי שיעור חל חלות קיום מצוה משא"כ אי נימא דחצי שיעור הוי חלות שם איסור בפני עצמו ואינו כלול בשם האיסור של השיעור אזי מסתבר לומר רחל האיסור החדש רחצי שיעור לענין איסורין בלבד ולא שייך לקיומי מצוות
לדעת הרב סולוביצ'יק השאלה אם יש מצוה בחצי שיעור תלוי האם חצי שיעור אסור מדין האיסור השלם, או שזה איסור אחר של "כל חלב", ותלוי בהבנת מסקנת הגמרא ביומא שם. אבל בתשובות הרשב"א ברור שחצי שיעור הוא שייך לאיסור השלם,
שו"ת רשב"א ח"א סי' תלט:
שאלת עוד מאי זה טעם חצי שעור אסור מן התורה ואין בו מלקות? שכיון שאסור כבר הוזהרנו על אכילתו.
תשובה אין לוקין עליו משום דעיקר קרא אכילה כתיבא ביה (דברים י"ד) לא תאכלו כל נבלה כל חלב וכל דם לא תאכלו ואין אכילה פחות מכזית. ומכל מקום מכיון דכתב כל ולא כתב נבלה לא תאכלו חלב ודם לא תאכלו אשמעינן קרא דאפילו ליכא שיעור אכילה לא תאכלו. ואחר שריבה מיעט ומאי רבי רבי לאסור ומאי מיעט מיעט מלקות. ויש לנו כזה בטעמו ולא ממשו.
ברור בדעת הרשב"א שחצי שיעור אינו איסור נפרד וכולל משום "כל חלב" אלא כל חצי שיעור הוא איסורו של השלם. וממילא אפשר לומר גם לגבי מצוות שיש מצוה בחצי שיעור.
דעת שו"ת שבות יעקב חלק ב סימן יח בפשטות שאין מצוה בפחות מכזית, ולכן הנשבע שלא לאכול מצה כל השנה לא יאכל מצה בפסח בכלל אפילו לא חצי שעור כיון שאין בזה שום מצוה:
ועל דבר מי שאין לו רק פחות מכזית מצה נ"ל שאין כאן חייב כלל דאכילה בכזית משמע וראיה ממה דאיתא בסי' תפ"ה הנשבע שלא לאכול מצה כל השנה אסור לאכול מצה בפסח ולפי מה דקי"ל לענין שבועה שלא אוכל בכזית משמע קשה א"כ יאכל פחות מכזית אלא ודאי פשוט כיון שאינו אוכל כשיעור לאו מצה הוא כלל נ"ל הקטן יעקב.
תשובת השבות יעקב הובאה בשערי תשובה סימן תע"ה
אבל בשו"ת כתב סופר אורח חיים סימן צו חולק על השבות יעקב:
ודבריו נפלאו ממנו וראי' זו איני מכיר חדא דלמא באמת צריך לאכול ח"ש ואסור לאכול מצה היינו שיעור אכילה כזית שיוצא בה ידי חיובא.
ועוד הא רמב"ם ור"ן והכי קיי"ל ס"ל דנשבע שלא יאכל אסור בח"ש ככל ח"ש שבאסורי תורה, ואיך יאכל ח"ש כדי לצאת ידי מצוה קצת ועושה איסור דח"ש מה"ת מאי אולמ' האי מצוה קצת מאיסור קל דח"ש,
וכבר כתבנו לשיטת רמב"ם ודעימי' דח"ש בשבועה אסור משום דאזלי' בתר טעמא מסתבר לומר דהה"נ איכא מצות קצת בח"ש, וכשנשבע אסור לאכול ח"ש למצוה משום אסור שבועה דח"ש שבו.
והלום ראיתי אחרי רואי בשאגת ארי' סי' ק' בסופו דנראה מדבריו דליכא מצוה כלל לאכול ח"ש אלא כיון דאפשר שתהי' אכילת חצי זית התחלה למצוה ואפשר לצרף עם מה שיאכל אח"כ תוך כדאכ"פ לא נכון לאכול תחלה ולברך אח"כ עיין שם, הרי לפנינו תלתא גברי רברבי חכימי דיהודאי דעולין בקנה א' כי ליכא מצוה בח"ש כלל.
לכאורה מצאנו חצי שעור במצוה, בענין מצות אכילת קדשים. בגמ' פסחים דף ג' ע"ב
הנהו תלתא כהני, חד אמר להו: הגיעני כפול, וחד אמר: הגיעני כזית, וחד אמר: הגיעני כזנב הלטאה. בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול.
יסוד הגעני כפול, ע' יומא לט ע"א:
...ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע, ויש אוכלו ומותיר. מכאן ואילך נשתלחה מאירה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן מגיעו כפול, הצנועין מושכין את ידיהן והגרגרנין נוטלין ואוכלין. ומעשה באחד שנטל חלקו וחלק חבירו, והיו קורין אותו בן חמצן עד יום מותו.
מדוע הצנועין מושכים אל ידיהם? , אולי יש לומר כיון שלכל אחד לא מגיע כזית אלא כפול ולכן אין מצוה בפחות מכזית. (ע' בעמק ההלכה, הרב בן שלמה. אנציקלופדיה תלמודית הערות כרך טז, חצי שעור, טור תרסא הערה 850, על כך שאין חצי שעור במצוה: בני חיי סי' תעה: ואינו ברור; ריט"א בקהלת יעקב תוס' דרבנן סוף אות קלז; חק"ל שם, ועי"ש שהאריך; מהר"ץ חיות יומא שם; מנ"ח קלד.) ואם כן יש לשאול איך חלקו פחות מכזית לכהנים?
ואכן בריטב"א יומא שם כתב בפירוש שאין מצוה בפחות מכזית:
וכל כהן שמגיעו כפול צנועין מושכין ידיהם, פירש ר"י ז"ל וכן נראה מפירוש רש"י ז"ל דדוקא כהן שמגיעו כפול אבל מגיעו כזית שיש בה מצות אכילה לא היו מושכין ידיהם, אבל כפול לא היתה בו מצות אכילה כיון שאין בו שביעה.
וכן כתב במנחת חינוך קלד:
והנה מה שהיו הצנועים מושכים ידיהם כיון דלא היו מקיימין המצוה דפחות מכזית אינו מצוה א"כ לא היו נוטלים כלל אבל אם הי' מגיע כזית ודאי לא היו מושכין ידיהם לקיים מצוה ולפ"ז מוכח דגבי מ"ע אין מצוה בפחות משיעור דאל"כ לא היו מושכין ידיהם אף בלפחות מכשיעור. וע"כ דעל ח"ש ליכא מצוה כלל רק המצוה שלא לבא לידי נותר וזה אפשר להתקיים ע"י אחרים דהאחרים אכלו אבל אם הי' מצוה באכילה מצ"ע ודאי לא היו מושכים ידיהם כנ"ב.
האם מי שאין לו חמשה סלעים לפדיון הבן, האם יתן חלק מדין חצי שיעור לסוברים שיש מצוה בחצי שיעור? ע' שו"ת בית יצחק תוכן העניינים יורה דעה א:
ובעיקר דין ח"ש בשאר אסורין ראיתי בחות יאיר סי' ט"ו דהיכי דהשיעור מפורש בפי' בתורה לכ"ע ח"ש אינו אסור אף מדרבנן כגון תחומין... ולדברי חות יאיר מיושב מה שהקשיתי בספרי לא"ח סי' ד' אות ג' אמאי פטורין יורשים מלתת חצי חמש (ע' בכורות מח ע"א, אם האב השאיר לבנים רק חמשה סלעים, פטורים לתת פדיון שחייב משום חצי חמש) בפדיון הבן מדין ח"ש במצות עשה.
וכן מה שהקשה ברי"ט אלגזי בכורות סוף ה' חלה אמאי אינו חייב בחלה בפחות משיעור חלה מדין ח"ש להנ"ל מיושב דמה שמפורש בתורה השיעור גם ר"י מודה דח"ש אינו אסור מה"ת וה"ה במ"ע בכה"ג ודוק. מיהו יש לעיין בכ"ז:
הסבר דברי החוות יאיר, שדבר המפורש בתורה, חצי שיעור שלו אינו חצי שיעור בכמות אלא חצי שעור באיכות. ולא מצאנו חצי שיעור באיכות, לדוגמא, אדם שיעקור חפץ מרשות היחיד אפילו על מנת להוציא, אם לא הוציא לא עבר על איסור של חצי שיעור.
לסיכום: ישנה מחלוקת בין האחרונים אם יש מצוה בחצי שיעור, אבל בריטב"א מפורש, על פי גמרא ביומא שאין מצוה בחצי שיעור. והוסיף החוות יאיר שבמקום שהשיעור מפורש בתורה כמו אלפים אמה של תחום שבת שנלמד בגמ' עירובין מפסוק, בזה אין מצוה בחצי שיעור. ונראה שהטעם הוא משום שזה חצי שיעור איכותי.
