שיחה לפר' האזינו: "קרבת אלקים לי טוב"
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
"קרבת אלקים לי טוב"
(תהילים ע"ג כ"ח)
מטרת השיחה היום להכין אותנו לתשובה לקראת הדין ביו"כ. אני רוצה לייחד את השיחה לגב' בריינדל בת זאב רובל ע"ה אימו של ידיד הישיבה מר הרווי רובל הי"ו, שעוזר לישיבה רבות וממשיך את דרכה בחסד ובנתינה, ועל כך תודתנו הרבה.
כל אדם פנימה מלא בחלק אלוק ממעל. חלק שרוצה להתקרב לבורא עולם.
אם כך צריך להבין, מהם המחסומים הגורמים לאדם שלא להידבק בריבונו של עולם במלוא העוצמה?
יש גורמים חיצונים ויש פנימיים.
גורמים חיצונים: סביבה לא טובה, רמת חיים מתירנית, אדם שחווה אסונות וזה מרחיק אותו מהבורא, אדם עני, אדם עם מחלות, כל אלו יכולים להרחיק אדם מהבורא.
גורמים פנימיים: אדם שמחפש נוחות, לא חושב לעומק, אדם שיש לו שאלות מציקות ולא טיפל בהם, כל אלו מרחיקים את האדם מהבורא.
אדם צריך לשאול את עצמו מהם הגורמים החיצונים שמונעים ממנו להתקרב לבורא במלוא העוצמה, וחובתו לאור הבנתו לעשות מעשים שיסלקו את הגורמים החיצונים ככל הניתן.
אדם צריך להרגיל את עצמו לעומק, ולברר מה ה' רוצה ממנו, וכן לטפל במניעים הפנימיים המרחיקים אותו מה' שלא יהיו קיימים.
כותב הראי"ה קוק:
"אלהי עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי. לפני יצירתי, וודאי כל אותו הזמן הבלתי מוגבל שמעולם עד יצירתי לא הי' דבר בעולם שהי' צריך לי, שאם הייתי חסר לאיזו תכלית והשלמה, הייתי נוצר. וכיוון שלא נוצרתי עד אותו הזמן, הוא אות שלא הייתי כדאי עד אז להבראות, ולא הי' בי צורך כ"א לעת כזאת שנבראתי, מפני שהגיעה השעה שאני צריך לעשות [איזה דבר] להשלמת המציאות (איזה דבר). ואם הייתי מייחד מעשי אל תכלית בריאתי, הנני עכשיו כדאי. אבל כיוון שאין מעשי [הולכים] לתכלית הטב (הולכים), כ"א לבצע ולשרירות לב, הרי לא הגעתי אל התכלית. א"כ איני עדיין כדאי, כמו קודם לכן" (הראי"ה קוק- עין איה ברכות דף י"ז)
כל אדם נוצר בתקופה ובחברה מסויימת כי שם הוא משפיע. יש משהו בעולם שרק הוא יכול לתקן, ואם הוא לא עושה את זה הוא "איני כדאי". אדם צריך לעבוד על עצמו לא להיות עצלן, ולברר מה שליחותו. כל אדם הממוקד מטרה יכול לכבוש יעד. השליחות משתנה משנה לשנה.
לאור דברים אלו אני רוצה להסביר את הגמ':
"הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר' מאיר, והוו קא מצערי ליה טובא. הוה קבעי ר' מאיר רחמי עלייהו כי היכי דלימתו. אמרה ליה ברוריה דביתהו: מאי דעתך, משום דכתיב "יתמו חטאים", מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב, ועוד שפיל לסיפיה דקרא, "ורשעים עוד אינם", כיוון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם. אלא, בעו רחמי עלויהו דליהדרו בתשובה, "ורשעים עוד אינם". בעי רחמי עלויהו והדרו בתשובה" (ברכות י.)
השאלה המרכזית שמטרידה את המהרש"א ועוד, הרי התשובה היא עבודה פנימית, וא"כ לא מובן כיצד אפשר להתפלל שאחרים יחזרו בתשובה? מהי כוונת ברוריה בדבריה?
עונה "ענף יוסף:
"ומה שנראה לי בזה הוא, כי באמת – אותן בנ"א אשר רוצים להרשיע מדעת עצמם בלי שום סיבה מסובבת אותם בזה, בלי ספק שלא תועיל עליהם ובשבילם בקשת אחרים, אמנם, יש ויש אנשים כשרים בינוניים אינם נוטים אל הרע מבחירת עצמם זולת שאיזה סיבה חיצונית מחטיאו... אם מצד שפעת קניינם וכסף וזהב... או להיפך כי דללו יאורי פרנסותיהם... כלומר להתפלל מאת ה' מן השמים שירחיק מהם הסיבות המביאות אותם לחטא ואז שוב לא יתוארו בשם רשעים" (ענף יוסף שם)
רבי מאיר לא התפלל שהם יחזרו בתשובה, הוא התפלל שה' יסיר את הסיבה החיצונית מהם. ברגע שהסיבה החיצונית תוסר, הם לבד יחליטו לחזור בתשובה כי בתוכם יש חלק אלוה ממעל והוא יתפרץ ויגרום להם לרצות לחזור בתשובה. רבי מאיר לא עשה את העבודה במקומם אלא התפלל להוריד מהם את המניעה החיצונית לחזור בתשובה.
אנחנו צריכים לזהות מהם המניעים שמונעים מאיתנו לחזור בתשובה.
"חשב ר"מ כיוון שאלו הבריוני הי' נשחתים בתכלית. ואינם פונים כלל אל חפץ הישרת דרכם, איך תועיל תפילה לשנות את בחירתם, מה שהוא חק כללי קבוע, שלא יכריח השם ית' בחירת האדם. וזהו יסוד כל התורה כולה. אמנם ברוריה השכילה , כי אין לך רשע בעולם שלא היה בוחר יותר ללכת בדרך טוב מדרך רע\ אלא שיצרו אונסו ומטעהו. ע"כ הוא אומלל והולך בדרכי רשע, אבל אין לך אדם שיהיה נשחת לגמרי... ע"כ אין להתייאש מלבקש רחמים שישובו לשמור ארחות צדק גם הפושעים היותר גדולים..... לדעת הסוברים שנפש האדם היא רק הכנה לקנות הנצחיות ע"י דעות טובות מושכלות ומידות ומעשים טובים, אפשר להיות נפש נשחתת לגמרי מאין דרך לבקש רחמים על הטבתה, זולת בהיותו מעצמו משנה בחזקת היד בחירתו והרגלו ע"י כח מידת הגבורה שבנפש האדם. אבל לפי הדעה הנכונה, שהנפש היא עצם חי ונשגב ורק במקרה נפסדה ממקרי הגוף אבל חפצה לעולם לעלות במעלות הצדק והמישרים, ע"כ ראוי להתפלל שהנפש הנבראת מאור העליון לא תיתם ותחי עוד לנצח" (הראי"ה קוק- עין אי"ה ברכות י.)
הרב קוק טוען שרבי מאיר התפלל על המניעים הפנימיים. היות ויש טוב פנימי הוא התפלל שימצאו את הדרך שתגרום להם לשנות את המניעים הפנימיים.
תפקיד הישיבה לגרום לאדם שהוא יעשה את העבודה שלו ויקח אחריות על חייו וירצה להתעלות. הישיבה אינה יכולה לעשות את העבודה הפנימית של האדם, אלא עוזרת לו לרצות לעשות את העבודה הפנימית לבד. הישיבה יוצרת אווירה שהאדם ירצה לשנות את פנימיותו, ולקחת אחריות על חייו.
אם אדם יטפל במה שחוסם, כל הטוב יפרוץ החוצה והוא יגיע למקום גבוה מאד, ולא משנה מה הוא היה קודם.
לרב דסלר יש הסבר חשוב מדוע ה' צריך לדון אדם ולא הולך תמיד במידת הרחמים?
מטרת כבוד ה' לאזן את חילול ה' שנוצר על ידי החטא.
כותב הרב דסלר:
"כל הניתן לאדם בעולם הזה, אינו אלא פקדון ועליו להשתמש בו אך ורק ככלי לקיום רצון ה', והמשתמש בו להנאת עצמו, במשפט שמים הריהו גזלן. גם העושר הרוחני אשר רכש האדם אינו קנוי לו קנין מוחלט, הוא פקדון בידו להשתמש בו לצרכי כלל ישראל. זכויותיו של האדם בעיקרן מתנה הן. ואם אינו מוכן לגמול חסד בהן, ולתת אותן לנצרכים ברוחניות, הרי במשפט העליון גם הוא גזלן. כיצד נותן הצדיק את זכיותיו? – על ידי שמרגיש במצבם האמיתי של הרשעים, שהם האומללים שבבריות, נושא בעול עמהם בעניים הרוחני. ומתפלל עליהם בלב שבור ורצוץ שיחזרו בתשובה או לפחות שיתנהגו עמהם בשמים ברחמים גדולים וינצלו מאבדון, אם דבר זה נגע ללבו עד כדי כך שכל זכויותיו לא תשווינה בעיניו לעומת נפשו של אחד מהם. חש הוא בהרגשה האמיתית שלא יכול ליהנות לא בעוה"ז ולא בעוה"ב אם הרשע הזה בא על עונשו, הרי זה כאילו הוא מוותר על כל שכר עולם הבא שלו, ובלבד שינצלו הם מרעתם. בזה הגיע לדרגת השלמות בעשיית חסד ברוחניות. כל עונשי שמיים באים לתקן חטאים. כל חטא גורם להסתרת כבודו יתברך, ותיקונו הוא שיגרום לגילוי כבודו יתברך במקום ההסתר. והנה על ידי קיום הדין ברשעים מתגלה אמיתות משפטו יתברך בעולם. וזה מתקן את הסתר כבודו שנעשה על ידי החטא והחטא מתוקן בזה. כי הרי גרם לגילוי משפטו יתברך. תפילת הצדיק עבור הרשע, שעל ידה שואף הצדיק לעשות חסד עם הרשע מהווה גילוי כבוד ה' יתברך גדול ונשגב. כי כל בחירה טובה הינה גילוי כבודו יתברך ובחירה במעשה של חסד במסירות כזו הינה גילוי עוד יותר נעלה. ומאחר וסיבת הגילוי הזה היוו חטאי הרשעים שכן הם גרמו לצדיק להתעורר לתפילתו ולחסדו באים הם לידי תיקונם הזה כי גרמו לגילוי במקום ההסתר. ושוב אין צריכים הרשעים לתיקון בדרך של עונש. בדרך זו מועילה תפילת הצדיק בעד חברו כיוון שהוא נעשה כלי לעליית הצדיק בגילוי מידת החסד והכרת טובה לקב"ה. לכאורה תמוה, וכי ימות משום שלא התפלל שיטעו הדיינים בדין? אם מתפלל הצדיק עבור הרשע, והחטא מגיע על ידי זה לתיקונו, הרי בדין שמים כבר נפטר החוטא מעונשו, ואינו זקוק עוד לתיקון על ידי גלות. במצב כזה מסבבים מן השמים שיראו בית דין איזו זכות בעד הרוצח. כי זהו גדר "א-לוקים ניצב בעדת א-ל" שהקב"ה נותן בהם דעת ומנהל את הכרעתם אל האמת הפנימית המוחלטת הידועה אך למעלה. זהו גדר "דין אמת לאמיתו", כלומר, יש "דין אמת" ויש מדרגה יותר גדולה – "דין אמת לאמיתו" (מכתב מאליהו ח"ג - חובת החסד ברוחניות)
מכיון שהצדיק התפלל שהרשע לא ייענש, זה יוצר את כבוד ה' שה' שומע לו והרשע לא ייענש. כך מתפלל כהן גדול על רוצח. כי ברגע שהוא מתפלל וה' יקבל את תפילתו, הרוצח לא צריך לגלות. רבי מאיר התפלל שהבריונים לא ייענשו, וזה שהקב"ה שמע את תפילתו זה גופא קידוש ה', וממילא לא היה צורך שהבריונים ייענשו.
יה"ר שנזכה כולנו לטפל במונעים החוסמים אותנו ולהתקרב לבורא עולם.
בעז"ה ביום כיפור נחתם כולנו בספר צדיקים גמורים ונזכה לקדש שם שמים כל ימי חיינו.
