שיחה לפרשת בשלח - מהות קריעת ים סוף
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
שמענו השבוע על החטופות ששמרו שבת בעזה ולא אכלו חמץ בפסח. מהיכן הכוחות האלו? הרב סיני אדלר זצ"ל קיבל חמץ בפסח שהיה חייב לאכול בגלל פיקוח נפש, והוא התלבט אם לאוכלו מיידית בזמן הסדר או לחכות למחרת, האם הוא יעבור בנתיים על ביב"י והאם באכילתו יקיים "תשביתו"? זה מה שהטריד את הרב סיני אדלר זצ"ל בבירקנאו. מהיכן הכוחות שהיו לרב אדלר? בכל פעם שהייתי בפולין ועסקנו בשאלות ההלכתיות שאנשים היו מוטרדים בהם בשואה. הן שאלות בנושאים מאד חשובים כמו פיקוח נפש (מסירה לגויים ועוד) והן שאלות ביום יום (כגון הוצאה בשבת) ועמדתי נדהם ומשתומם מהיכן הכוחות?!
המחנך אבינועם הרש הביא דברים שכתבה ביתו של נתן שרנסקי אסיר ציון על אביה:
"פעם עברתי תקופה שנראתה לי אז קשה, והתלוננתי לאבי שרע לי. "בואי אספר לך מה עזר לי בתקופות קשות בכלא הסובייטי הוא אמר.. הק.ג.ב תמיד רוצה לשבור אותך בכלא. ואחד הדברים הכי שוברים הוא לאבד את תחושת השליטה שלך בחיים. ובאמת, אין לך הרבה שליטה כמעט על שום דבר, אבל ידעתי שאם ארגיש שאין לי יכולת להשפיע על חיי אהיה הרבה יותר פגיע ללחצים שלהם. אז כל יום שאלתי את עצמי - מה המטרות הגדולות שאני רוצה להשיג? ומה אני יכול לעשות היום, ממש עכשיו, כדי לקדם אותן? המטרה הגדולה שלי היתה להישאר נאמן לעקרונות שלי ולא להישבר, לא לתת לק.ג.ב להפוך אותי לכלי במלחמה שלהם נגד התנועה שלנו. אז כל יום, עשיתי את מה שיכולתי כדי לשרת את המטרה הזו. לפעמים זה היה משהו ממש קטן, כמו להתעמל בצינוק כדי לשמור על כוחי, או לאכול, או לא לאכול אם אני בשביתת רעב, או לסרב לדבר עם סוכן הק.ג.ב שמנסה לפתות אותך להתפשר איתו. אבל זה מספיק. כי זה אומר שאני עדיין שולט על חיי, עדיין משרת את המטרות שלי ולא את המטרות של שוביי - אפילו אם הם יכולים להחליט איפה אהיה ועם מי, מה אלבש, מה אוכל, וכן הלאה... הם שלטו בחיים שלהם. הם שרתו את העקרונות שלהם, את האמונות שלהם, גם בשעה שאויבים חסרי לב חשבו שהם אלו ששולטים בהם"
מהיכן הכוחות שהיו לשרנסקי?
כותב המהר"ל:
"יש מקשים מה הועיל לנו היציאה הרי אנו משועבדים בשאר מלכיות דמאי שנא מלכות מצרים משאר מלכיות. ודברי הבאי הם כי כאשר יצאו ישראל ממצרים קבלו הטוב בעצם עד שהיו ראוים בעצמם להיות בני חורין מצד מעלתם, וזאת המעלה עצמית לישראל שהם ראוים להיות בני חורין מצד עצם מעלתם...כי אחר שהוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים ונתן אותם בני חורין.. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, זה השם הוא לישראל בעצם והמעלה והחשיבות שיש בזה לא נתבטל בגלותם שהוא במקרה, ולפיכך אומרים חכמי ישראל (שבת קי"א ע"א) כל ישראל בני מלכים הם אף בגלותם, וזה מצד המעלה והחשיבות שקנו ישראל בעצם לא נתבטל במקרה כלל"( מהר"ל גבורות ה')
המהר"ל מסביר שיציאת מצרים הקנתה את החירות למרות שהיו קודם בגלות. הגלות לא שברה את הרוח הפנימי. יציאת מצרים העניקה כח לאנשים בהתמודדותם.
כתוב במדרש:
"שנו רבותינו: הקורא קריאת שמע צריך להזכיר את קריעת ים סוף ומכת בכורים ב"אמת ויציב". ואם לא הזכיר - אין מחזירים אותו. אבל, אם לא הזכיר יציאת מצרים - מחזירים אותו, שנאמר: למען תזכֹּר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ומה בין יציאת מצרים לקריעת ים סוף. אלא יציאת מצרים קשה , שנאמר: או הנִסה אלקים לבוא לקחת לו גוי" (מדרש שמות רבה)
שואל האבן עזרא:
"התיצבו וראו את ישועת ה'.... יש לתמוה, איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם, ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם?..
והוא עונה:
התשובה, כי המצרים היו אדונים לישראל, וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה, ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו, והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה.... והשם לבדו שהוא עושה גדולות (איוב ה, ט) ולו נתכנו עלילות (ש"א ב, ג) סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים, כי אין בהם כח להלחם בכנענים, עד שקם דור אחר דור המדבר, שלא ראו גלות (אבן עזרא שמות פרק יד)
עם ישראל היה במנטליות של עבד שלא נלחם באדוניו. הקפיצה לים סוף הוציאה את עם ישראל ממדרגת העבדות.
ה' לוקח אותם בדרך ארוכה ולא בקצרה, כי בכל קושי בדרך הקצרה הם ירצו לחזור למצרים. מדוע ה' לא מבקש מהעם להתגבר על הקושי ולקחת אותם בדרך הקצרה?
עונה הרמב"ם:
"ויודע אני כי נפשך תרתע מן העניין הזה בהחלט במחשבה ראשונה, ויקשה עליך זה, ותשאלני בלבך ותאמר לי, היאך באו ציווים ואזהרות ומעשים גדולים מדוקדקים מאוד ובזמנים קבועים, והם כולם אינם מטרה לעצמם אלא מחמת דבר אחר, וכאילו שזו תחבולה יעצה ה' עלינו כדי שישיג את מטרתו הראשונה, ומה מונע ממנו יתעלה לצוותנו במטרתו הראשונה ויתן בנו יכולת לקבל את הדבר....והוא אמרו 'ולא נחם א-לקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה. ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף' , והנה כמו שהסב ה' אותם מן הדרך הישרה שהיא הייתה המטרה הראשונה, מחמת חשש מה שאין יכולת לגופותיהם עליו כפי הטבע, לדרך אחרת כדי שתתקיים המטרה הראשונה, כך ציווה ה' מצוות אלו אשר הזכרנו מחמת השש, מה שאין יכולת לנפש לקבלו כפי הטבע, כדי שתושג המטרה הראשונה, והיא השגתו יתעלה ועזיבת עבודה זרה.כי כשם שאין בטבע האדם שיגדל בשעבוד העבדות בחומר ובלבנים וכדומה להם, וישטוף ידיו לשעתו מלכלוכם, וילחם עם ילידי הענק מיד; כך אין בטבעו שיגדל על מינים רבים מאוד מן העבודות [שמח] ומעשים רגילים שכבר נינוחו בהן הנפשות עד שנעשו כמושכל ראשון, ויעזוב את כולן בבת אחת" (רמב"ם מורה נבוכים חלק שלישי פרק לב)
כותב הרמב"ם, שהשואל בוודאי ישאל מדוע הקב"ה לא מצפה מבני ישראל שיוותרו על עניין הקרבנות כלל והם יתמודדו עם הקושי? עונה על כך הרמב"ם מפרשתנו, שהקב"ה לא דרש מעם ישראל ללכת בדרך הקצרה לכיוון ארץ ישראל מהחשש שירצו לחזור למצרים אלא הוא לקח אותם בדרך הארוכה.
בקריעת ים סוף עם ישראל מבינים שהכל תלוי בהם ולכן בגלל שהם היו אקטיבים הם קנו את החירות.
כותב שפת אמת:
"דבר אל בנ"י וישובו כו'. יש לפרש טעם הענין...שיציאת מצרים היה נס שלא בהדרגה. והיא לשעה. ורצה הש"י שישאר גאולה זו בעצמות ישראל. וכן רצון הש"י תמיד מכל איש ישראל. לעת מצוא השעה. שאין לך אדם שאין לו שעה. ואז צריך לקבוע בלבו על אח"כ שידע להתנהג גם בעת ההסתר. ולכך צוה שיחזרו ויעלו מעצמותם. ולכך ויצעקו. ולכאורה מאחר שראו נפלאותיו שאין להם שיעור למה יראו. אך כי ידעו שעתה צריכין לגבור מעצמם. וזה שנאמר (עיין רש"י שמות פי"ד פי"ט) שהיו נתונים בדין שע"פ דין יגאלו עתה. והרי זכו ליגאל גם בדין... ואפשר זה שאמרו בנ"י טוב לנו עבוד כו'. פי' שחששו שלא יוכלו לגבור מעצמם. והיה רצונם שבמצרים עצמו יאריך הזמן עד שיהיו ראוין מעצמם" (שפת אמת בשלח תרל"א)
כאשר היו עם ישראל עבדים במצרים הם זכו בגאולתם מההפקר כ"מתנה" מהקב"ה. כאשר אדם מקבל מתנה היא לא נהפכת להיות קניינו. מטרת קריעת ים סוף היתה שהם יהיו פעילים, וכך יקנו את הגאולה והיא תישאר קניינם לכל חייהם. אם לא היתה יציאת מצרים הרגשת החירות היתה רק זמנית ולא נקנית בקניין תמידי ומושרשת בעם. לכן אמרו שירה רק לאחר ים סוף.
עלינו לקנות את הלימוד על ידי יצירה וחשיבה לעומק, ואז נגיע לקניין לשמחה ולשירה. חשוב שנלמד אנו מקריעת ים סוף, זה החשיבות להיות עמלים ופעילים הן בלימוד התורה והן בעבודת ה' והן בכל המתנות הרבות שקיבלנו מהבורא, אחרת הם לא ייהפכו להיות קנייננו ולא ישפיעו עלינו.
כותב משך חכמה:
"מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו.... נראה דמפרש דכל בני ישראל הלכו אחרי משה כצאן בבקעה אחר הרועה, אמנם בים צוה הקב"ה למשה שיסע אחרי העם, והמה באמונתם בו ילכו בתוך הים, ובזכות הנסיעה שיבואו תוך המים בים יבקע להם הים. לכן כתוב (פסוק יט) "ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם" - זה משה שנקרא כאן "מלאך האלקים"... לכן בזכות שהלכו לים ומשה אחריהם נבקע הים. ולכן אמרו להלן במכילתא (פרשה ה סעיף ב): מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים" (משך חכמה שמות פרק יד פסוק טו)
ביציאת מצרים היו ישראל פסיביים כמו צאן שהרועה מוליך אותו, והצאן הולך לאן שהרועה מוליך אותו. אך בים סוף כתוב "ויסע מלאך האלקים וילך מאחריהם"- המלאך הוא משה, משה נהיה המאסף, הקב"ה רוצה שהעם יפעל, יקנה ויעשה. אי אפשר לקנות ברגש בלי קנין.
כתוב בפרשת בא:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג יְהוָה לָנוּ . וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן יְהוָה עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם . לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה" (שמות פרק י פסוקים ט-יא)
פרעה דרש כי רק הגברים ילכו לעבוד את ה'. פרעה סבר כי עבודת ה' היא נחלת הגברים בלבד. משה ואהרון בתשובתם מתקנים אותו ומבהירים לו, כי עבודת ה' נחשבת "חג", ועל כן היא שייכת גם בזקנים נשים טף אפילו צאן.
כותב ה"בית יעקב":
"באם תרצה שהעבודה אשר אתם תלכו עתה בה יהיה לכם לעולם, היינו בזה האופן שתעבדו פעם אחת והעבודה הזאת תישאר לכם בקביעות, אזי היה הצדק אתכם לילך עם הטף, כי רצונכם שיקבע בהם דברי תורה בקביעות, כי לזה הקדושה, היינו שלא מדעת, גם הטף מוכשרים..אכן כאשר אביט ברצונכם.. תרצו רק לעבודה שתעבדו בתמימות בדעתכם ותפיסתכם לעולמי עד.. ולמה לכם טף, הלא בטף אין שום עבודה בדעתם ותפיסתם, כי אין להם ידיעה והכרה..ומשה רבינו הראה לו שאינו דומה טף שלנו לטף שלהם, כי בטף שלנו נמצא גם כן עבודה, חמת שאב ואם טיהרו את עצמם בשעת זריעה, שיהיה נזרעים בקדושה, וזהו העבודה נטוע ומונח בלב הטף שלנו, וזו העבודה הולכת תמיד עם הטף ומנהיג אותם"( בית יעקב פר' בא)
פרעה חשב שעבודת ה' מבוססת על ידע ועל מחקר שכלי. הידע בזמן פרעה היה נחלת הגברים בלבד. ועל כן, כאשר מדובר בבירור דעתני, אין לכאורה מקום לנשים לצאן או לטף.
תשובתו של משה רבינו מבוססת על ההבדל בין הטף היהודי לבין הטף המצרי. הטף היהודי נולד מתוך קדושה, ולכן בתוך כל ילד וילד יש חלק אלוק ממעל-נשמה אלוקית. מטרת הזמן הוא פגישה עם ה' והעצמת חלק זה וזה שייך בכל העם. בעבודת ה' אין מקום לאבחנה בין גברים לבין נשים ובין ילדים לבין אנשים, גם אם לא כולם שייכים בקניין דעת ובפן השכלי של עבודת ה', כולם משתייכים אליה בצד הנשמתי העמוק, וזה הכוונה "כי חג ה' לנו". חג הוא הזמן שעולים לרגל ופוגשים את הקב"ה, ולכן בחג יש שמחה.
כאשר אדם לומד תורה הוא נפגש עם ריבונו של עולם ומעצים את הנשמה הנמצאת בתוכו, וכך הופך הוא להיות רוחני. לימוד בעמל הוא עיקר הדבר. אדם שמקבל דבר בלי עמל שלא מתאים לדרגה שלו, הוא לא קונה אותו. אדם צריך לקנות ולעמול על המתנה שלו כדי שאכן יקנה אותה ותהיה חלק מאישיותו. כשאדם עמל יש בו שמחה וקנין.
הסבר נוסף, מדוע ה' הביא את קריעת ים סוף, נמצא במדרש:
"ולמה עשה הקדוש ברוך הוא להם כך? אלא שהיה הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן. אמר רבי יהושע בן לוי: למה הדבר דומה? למלך שהיה בא בדרך, והיתה בת מלכים צועקת לו בבקשה ממך הצילני מיד הלסטים, שמע המלך והצילה. לאחר ימים ביקש לישא אותה לאשה, היה מתאוה שתדבר עמו ולא היתה רוצה. מה עשה המלך? גירה בה הלסטים כדי שתצעק וישמע המלך. כיון שבאו עליה הלסטים התחילה צועקת למלך, אמר לה המלך: לכך הייתי מתאוה, לשמוע קולך. כך ישראל, כשהיו במצרים והיו משעבדים בהם, התחילו צועקים ותולין עיניהם להקב"ה שנאמר (שמות ב): ויהי בימים הרבים ההם וגו' ויזעקו. מיד וירא אלקים את בני ישראל, התחיל הקדוש ברוך הוא מוציאן משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, והיה הקדוש ברוך הוא מבקש לשמוע את קולם פעם אחרת - ולא היו רוצין. מה עשה? גירה לפרעה לרדוף אחריהם, שנאמר ופרעה הקריב, מיד ויצעקו בני ישראל אל ה'. באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: לכך הייתי מבקש, לשמוע קולכם, שנאמר (שיר השירים ב): יונתי בחגוי הסלע [יונתי בסתר המדרגה השמיעני את קולך], 'השמיעני קול' אינו אומר אלא 'השמיעני את קולך' אותו הקול שכבר שמעתי במצרים, לכך כתיב השמיעני את קולך. כיון שהתפללו אמר הקדוש ברוך הוא למשה: מה אתה עומד ומתפלל כבר קדמה תפלתן של בני לתפלתך שנאמר: מה תצעק אלי" (שמות רבה פר' בשלח)
קריעת ים סוף מטרתה תפילה. בני ישראל יצאו ממצרים ולא חשו בצרה ולכן לא ראו צורך להתפלל, ולכן ה' הביא את "צרת" קריעת ים סוף כי הוא התאווה לתפילתם כדי שיהיו שלמים יותר וקשורים יותר לה'. העם הבין שתפילה היא בעת צרה ולא הבין שיש תפילת הודאה שמטרתה קשר עם בורא עולם.
אנחנו לפעמים לוקחים דברים כמובנים מאליהם ולא מספיק מודים עליהם. כל יום עלינו לראות את הטוב בבריאה ובחיינו ולהודות עליו. עלינו להשתוקק לתפילה לקשר בינינו לבין ה'.
כותב ר' צדוק הכהן מלובלין:
"כשם שצריך אדם להאמין בהשם יתברך כך צריך אחר כך להאמין בעצמו. רצה לומר שיש להשם יתברך עסק עמו ושאיננו פועל בטל שבין לילה וגו' (יונה ד' י') וכחיתו שדה שלאחר מיתתם נאבדו ואינם. רק צריך להאמין כי נפשו ממקור החיים יתברך שמו והשם יתברך מתענג ומשתעשע בה כשעושה רצונו. וזה פירוש (שמות י"ד ל"א) ויאמינו בה' ובמשה עבדו פירוש משה רצה לומר כלל ששים ריבוא נפשות ישראל בדור ההוא האמינו שהשם יתברך חפץ בהם" (צדקת צדיק)
בקריעת ים סוף בני ישראל היו פעילים והבינו וחוו את אהבת ה' אליהם כבנים של ה' יתברך, ולכן " ויאמינו בה' ".
אדם פסיבי לא מאמין בכוחותיו וממילא קשה לו להרגיש את אהבת ה' אליו. אדם אקטיבי שמאמין בעצמו מרגיש את אהבת ה'. אדם תמיד יכול להיות טוב.
יה"ר שהפנימיות שלנו לא תיפגם מהקליפה, שהפנימיות לא תיפגם מהחיצוניות. ונזכה לחיות באקטיביות, ונזכה לחפש את הקשר בתפילה עם הקב"ה. אמן כי"ר.
ה' לוקח בחשבון את חולשות האדם, ורוצה מחד שהאדם ידרוש מעצמו את המקסימום שהוא יכול ומאידך ה' לא רוצה שהאדם ידרוש מעבר ליכולתו ואז יצטרך לשבור את אישיותו ולהיהפך לאדם אחר, ולכן ה' ציווה על הקרבנות ולקח את עם ישראל בדרך הארוכה ולא הקצרה.
גם אנו בעבודת ה' הפרטית צריכים מחד לדרוש את המקסימום שנוכל אך מאידך להיות מודעים לאישיותנו וחולשותינו ולא לדרוש מעצמנו מעבר ליכולתנו מה שיכול לגרום לשבירת אישיותנו.
מטרות השיחה
א)מטרות הישיבה לקנות עמל התורה, אהבת תורה, יראת שמיים, רצון לעשות תמיד רצון ה'. כיצד אדם קונה דברים אלו?
ב)שמענו השבוע על חטופות שצמו ביום כיפור, לא אכלו חמץ בפסח, ועוד. מהיכן הכוח הנפשי שהיה להן לעשות מעשים אלו?
ג)היחס של האדם לעצמו. האם נכון לאדם לבקר ולרדת על עצמו כאשר הוא אינו עומד ביעדים שהציב לעצמו?
כתוב בפרשת בא:
"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְקֹוָק לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְקֹוָק בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְקֹוָק מִמִּצְרָיִם" (שמות פרק יג פסוקים ח-ט)
כותב הרש"ר הירש:
"לא ימוש ספר התורה הזה מפיך". כל אחד יהיה עצמו מבשרה של תורה, והיא תמצא מסילות בליבו, כמו שאמר ה' ליחזקאל: "אכול את המגילה הזאת" – קבל את תוכנה בקרבך בשלמותו, החדירהו בגופך עד היותו חלק ממך"
מסביר הרש"ר הירש, שהפסוק לגבי התפילין הוא חלק ממה שאומר האב לבנו, זו לא פרשה נפרדת. הבן שואל: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? ועונים לו להניח תפילין. כיצד זה עונה לשאלת הבן? המשך הפס' "למען תהיה תורת ה' בפיך" זו התשובה. "למען תהיה תורת ה' בפיך" כוונתו שאדם ותורה נהפכים להיות אחד. כמו שה' אומר ליחזקאל לאכול את המגילה – שיהיה חלק ממנו
זו הגדרת הישיבה, שאדם הלומד פה ותורה יהפכו להיות אדם אחד, לא אדם ותורה אחד ליד השני,
איך תפילין יוצרים מציאות שאדם ותורה אחד? עונה הכוזרי: המצוות ולימוד תורה הן תרופות. תרופה משנה את האדם. כשאדם מניח תפילין של יד ותפילין של ראש, כשהוא מקיים כל מצווה, נשמתו גדלה. וככל שתהיה נשמתו של האדם גדולה יותר, אז ממילא הוא ותורה נהפכים להיות אחד, וזו כוונת הפסוק "והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך". זה מגדיל את הנשמה, זה מקדש את הגוף, וממילא תורת ה' תהפך להיות "בפיך" – אדם ותורה נהפכים להיות אחד.
א)מדוע ה' קרע את ים סוף? מה ה' רצה להקנות וללמד את בני ישראל שלא היה ביציאת מצרים? הרי הימצאות ה' בעולם ושהוא אחראי על הטבע ויכול לשנותו כבר למדנו מעשרת המכות, אז מדוע היה צריך בכלל את רדיפת פרעה וקריעת ים סוף?
ב) מדוע בני ישראל אמרו שירה לאחר קריעת ים סוף ולא לאחר היציאה ממצרים? הרי העיקר הוא שהם אינם משועבדים למצרים, אז מדוע לא אמרו שירה ביציאתם ממצרים?
יוצא שבקריעת ים סוף המטרות:
א)קניית הגאולה בכח עם ישראל לבדו על מנת שיהיה חלק מהם ויישאר לעולם.
ב) הוצאת עם ישראל ממנטליות של עבד למנטליות של בן חורין המאמין בעצמאותו ובכוחו הייחודי.
מטרת קריעת ים סוף היתה שהם יהיו פעילים, יקפצו למים כמו שעשה נחשון בן עמינדב, הם יכנסו למים ראשונים ומשה רבינו בסוף, יזעקו ויתפללו אל ה', וכך יקנו את הגאולה והיא תישאר קניינם לכל חייהם. אם לא היתה יציאת מצרים הרגשת החירות היתה רק זמנית ולא נקנית בקניין תמידי ומושרשת בעם.
ולכן שירת הים הייתה בקריעת ים סוף כי הם הרגישו שקנו את הגאולה ואילו ביציאת מצרים זה עבר לידם אך הם לא קנו את הגאולה ולכן לא שרו
כותבת הגמ':
"אונקלוס בר קלונימוס איגייר (התגייר). שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה, משכינהו בקראי, איגיור. (שלח הקיסר גדוד רומאים אחריו, משכם במקראות (בפסוקים) ונתגיירו). הדר שדר גונדא דרומאי אחרינא אבתריה, (חזר ושלח גדוד רומאים אחר אחריו). אמר להו: לא תימרו ליה ולא מידי.(אמר להם: לא תאמרו לו ולא כלום).כי הוו שקלו ואזלו, אמר להו: אימא לכו מילתא בעלמא: (כאשר תפסהו והלכו, אמר להם: אומר לכם דבר סתמי).ניפיורא נקט נורא קמי פיפיורא, פיפיורא לדוכסא, דוכסא להגמונא, הגמונא לקומא, קומא מי נקט נורא מקמי אינשי? (ניפור נושא אבוקה האפיפיור, האפיפיור לפני הדוכס, הדוכס לפני ההגמון, ההגמון לפני המלך. מלך האם מחזיק אבוקה לפני האנשים).אמרי ליה: לא. (אמרו לו: לא). אמר להו: הקב"ה נקט נורא קמי ישראל, (אמר להם: הקב"ה מחזיק אבוקה לפני ישראל). דכתיב: וה' הולך לפניהם יומם וגו', איגיור [כולהו]. (התגיירו כולם)" (ע"ז דף יא)
אונקלוס לא מנסה לשכנע את חיילי הגדוד על ידי טענות אמונים פילוסופים, אלא הוא מספר לגדוד הרומאים שה' מאיר לעם ישראל בעמוד ענן ביום ובעמוד אש בלילה. כיצד עובדה זו גורמת לגדוד שלם להתגייר?
עונה ע"כ המהר"ל:
"האחד שהוא צריך אל ישראל, ואי אפשר שיהיה זולת ישראל. וכל אשר צריך לאחר, נתלה בו, משמש אליו, שהרי צריך אליו, ולפיכך הש"י היה משמש אל ישראל.... וזה מפני כי ישראל נכנסו תחתיו כמו הבן שהוא נכנס [תחת] רשות האב לגמרי" (מהר"ל חידושי אגדות)
עם ישראל הם שליחיו של ה' בעולם ותפקידם לפרסם את שם ה' בעולם ולהאהיב אותו ואת תורתו. זוהי שליחותנו בעולמנו, להאהיב את שם ה' בעולם. ברגע שגדוד הרומאים שמעו שיש תפקיד בעולם הם החליטו להתגייר.
ומוסיף על כך ה"אור מאיר:
"החיילים הרומאים הבינו והשיגו שהקב"ה רוחש לישראל בניו כבוד רב כל כך, עד שהוא מוכן להיות להם למורה דרך ביום ובלילה ולהאיר להם את הדרך. וכמו שדורשים חז"ל (במדרש הגדול שם) " וה' הולך לפניהם ר' יוסי הגלילי אומר אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כאב שנוטל פנס לפני בנו, וכרב שנוטל פנס לפני עבדו..... כך הקב"ה מלך מלכי המלכים בא ומשנה את כל סדרי העולם לכבודם של ישראל....ישראל הם עם קרובו של הקב"ה ואצל קרובים האהבה מקלקלת את השורה. ולכן ביחסו של הקב"ה לישראל משנה הקב"ה מההנהגה המקובלת בין אדון לעבדיו ובין רב לתלמידיו, ונוהג עמם כקרוב משפחה, שלגביו אין מחיצות ואין סייגים. וכשרואים החיילים עד כמה הקב"ה אוהב את בניו ועד כמה הקב"ה מכבד את ישראל רצו גם הם להצטרף לאותו עם סגולה לגוי קדוש, לאותם נבחרים שזכו להיות אוהביו וקרוביו של מלך מלכי המלכים" ("אור מאיר" פר' בשלח)
הסיפור של אונקלוס יש בו מסר חשוב של אהבת ה' לכל אחד ואחד מאיתנו, אהבה שהיא זכות וחובה, שנזכה בעז"ה לחוש אהבה זו ולקדש שם שמים כל חיינו אמן כי"ר.
כותב הרב פרץ באוצר המוסר:
"השיטה הרומאית דגלה: החלש משרת את החזק, בעלי הכח וההון שולטים ומנצלים את החלשים, את מועטי היכולת, המלך שולט ועושה כרצונו בנתיניו, וכן כל מי שגדול מחבירו, מהקטן ממנו. והנה אונקלוס.... המקורב למלכות, האיש המורם מעם, מוכיח להם שאצל עם ישראל הקב"ה בורא הכל, וכל יכול, הוא המאיר, וכביכול משרת את עם ישראל. והרי הדוגמא העליונה הזאת מוכיחה שהשיטה היא להיפך, המעלה המשובחת היא להטיב, לא שררה נתתי לכם אלא לשרת את העם, שהגדול מאיר לקטן. והבינו אותם גדודי צבא, לא דיכוי החלש היא הגדולה, אלא להיפך, לעזור לו ולסייע בידו. מבט חדש על החיים, ועל תפקידם. מבט של רחמים וחסד גרם להם להתקרב לתורה. לדת זאת, אשר דוגלת בהטבה לזולת ולא השתררות. להיפך, בצורה קיצונית ביותר מהממלכה הרומאית, מהאידיאה של האימפריה, של שלטון הכח, של שלטון העריצות, הכזב והרברבנות. כאן שולטת הרוח. השינוי בנקודת המבט גרמה להם לרצות להתגייר. לא ויכוחים פילוסופים משכנעים, אלא הרצון הראשוני לטוב ולישר. כי הקב"ה ברא את האדם ישר, וע"כ הוא שואף לחזור לצור מחצבתו" ("אוצר המוסר")
ברומא אין לחלש ערך והחזק רומס את החלש. כשהגדוד הרומי שמע שה' מאיר לעם והוא כביכול משרת אותם הם הבינו שזו האמת. הרומאים הבינו מהם ערכים של חסד ועזרה אחד לשני. הם הבינו כמה הסתכלות היהדות שונה מהסתכלות הרומאית. ערכי היהדות הם אלו שגרמו לגדוד הרומאי להתגייר.
