שאלה שבועית: פתרונות למניעת עגונות בקרב נשות החיילים

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

לצערנו, על פי המידע המפורסם לציבור, בשעה זו ישנם שבעים ואחד 'מנותקי קשר' – נעדרים, שאיש אינו יודע מה עלה בגורלם מאז שמחת תורה. חלק מנעדרים אלו נשואים, ובמידה ולא יוודע גורלם עלולות נשותיהם להיות עגונות כל ימיהן.

בעיה זו מלווה את מלחמות ישראל לדורותיהם, גם בשבעים וחמש השנים האחרונות מאז תקומת מדינת ישראל. בדברינו נציג שלושה פתרונות אפשריים שעלו על ידי גדולי הדורות, ונציין את היתרונות והחסרונות שבכל אחד מהם.

א] הרשאה לכתיבת גט – כאמור, שאלה זו התעוררה ביתר שאת עם תקומתה של מדינת ישראל. הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, שכיהן כרבה של המדינה עם תקומתה הציע שכל חייל נשוי היוצא לקרב יכתוב הרשאה – מעין כתב מינוי שיאפשר לאחרים לכתוב גט לאשתו במידה והוא יוכרז כנעדר.

במצב זה, אף אם הבעל נעדר ומצבו לא ידעו ניתן להתיר את אשתו, משום שאם הוא בחיים – הרשאתו שרירה וקיימת ואם הוא נפטר, גם כך היא אלמנה ומותרת להינשא.

ואכן, בעקבות הצעתו, יצאה פקודה מטעם המטכ"ל (מס' 34.0402), וכך לשונה:

א. על מנת למנוע עגינותה של אשה במקרה של מות בעלה החייל בלי הוכחות ברורות היכולות לשמש בבתי הדין כעדות מספקת של מותו זקוק בל חייל נשוי לסידור הרשאה למתן גט לאשתו טופס.

ב. הרשאות למתן גט אפשר לסדר באמצעות כל רב צבאי[1].

נציין, שגם עתה ישנם רבנים שהציעו שהרבנות הצבאית תפיץ בקרב החיילים הנשואים בשטחי הכינוס טופסי הרשאה למתן גט.

המורכבות שבפתרון זה: 1] שבירת ה'מורל' – חתימה על הרשאה לכתיבת גט, עלולה להעלות בקרב הלוחמים את המחשבה על הסיכון אותו הם נוטלים על עצמם ולהטיל מורך בלבבם. מסיבה זו סבור הרב אשר וייס שליט"א, שעוד לפני הדיון ההלכתי אין נכון להנחיל את פתרון זה.

מנגד הרב יעקב אריאל שליט"א סבור שמאחר שכל חייל מודע למה נושא הוא עליו דיסקית, עושה צילומי שיניים ומוסר טלפון למקרה אסון ל"ע, כתיבת ההרשאה לא תפיג את המורל יותר.

נציין, שבמלחמת העצמאות על אף הפקודה המטכ"לית, המפקדים בשטח סירבו למלא אחר פקודה זו מחשש לשבירת המורל. חוסר שיתוף הפעולה מצד המפקדים בשטח הביא לבסוף לביטולה בידי ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון.

אכן, מלבד הבעיה ה'מורלית' ישנן מספר מורכבויות הלכתיות בפתרון זה:

2] הצורך בייבום – ראשית, פתרון זה אינו נותן מענה למקרה בו אין ילדים לבני הזוג ולבעל ישנו אח. במקרה זה תיזקק האשה לחליצה. דבר שיכול להותירה בעיגונה שנים רבות – במידה והאח קטן בעת נפילת אחיו, או שהוא מומר ומסרב לשתף פעולה.

3] יחוד בפרק זמן זה – מהגמ' בגיטין (עו:) עולה, שהנותן גט שיחול לאחר י"ב חודש, יש לחוש שמא פייס בתוך הי"ב חודש הללו. ובשו"ע (אבה"ע קמט, ז) נפסק שבמידה והתייחד עמה אחר הציווי לכתוב את הגט, לא יכתבו את הגט, ובמידה ובכל זאת כתבו ונתנו את הגט לאחר מכן, הרי היא ספק מגורשת.

במלחמות בית דוד כשהיה הלוחם יוצא לקרב לא היה חוזר לאורך כל התקופה, אולם במלחמות ישראל, בפרט בזמנינו, הלוחמים יוצאים לחופשות מידי פעם בפעם, ואם כן נמצא שלאחריהם ההרשאה לכתיבת הגט בטילה.

4] דעת ה'משלח' – ישנו חשש שה'נעדר' לא יהיה שפוי בעת כתיבת הגט, ובמצב זה לא תועיל ההרשאה, וגט שייכתב במצב זה, פסול כפי שכותב השו"ע (אבה"ע קכא, ב).

5] שמיעה מפי המשלח – השו"ע (קכ, ה) כותב:

"אפילו כתב בכתב ידו לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו, לא יכתבו ולא יחתמו עד שישמעו מפיו..".

בנידון שלפנינו הן הסופר והן העדים לא ישמעו את הציווי לכתיבת הגט מפי המשלח, ועל כן לכאורה לא יוכלו לכתוב את הגט.

ב] כתיבת גט על תנאי – כבר ביחס ליוצאים למלחמת שאול מצינו שהיו כותבים גט לנשותיהם, כפי שדורשים חז"ל (שבת נו.) על הפס' (ש"א יז, יח) "ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח" – "מאי ערובתם? תני רב יוסף דברים המעורבים בינו לבינה". כך גם נאמר מפורש (שם) ביחס ליוצאים למלחמת בית דוד - דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו".

יתכן ואף במלחמות ישראל בימי משה כבר נהגו כך, כפי שכותב בעל הטורים על הפסוק (במדבר לב, כא) "ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ה'":

"והיינו דאמרינן (שבת נו.) כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו שלא תזקק ליבם ולא תצטרך לחלוץ על היבם. ושמעינן מכאן שגם משה עשה כן וממנו למד דוד. וזהו ועבר לכם כל חלוץ פירוש חלוץ הנעל.

לאור זאת, הציע הרב יצחק שילת שליט"א ראש ישיבת מעלה אדומים שהרבנות הראשית לישראל תתקן, שכל מי שרוצה להירשם לנישואין יכתוב גט על תנאי שאם חלילה יוגדר כנעדר יחול הגט מאחרי השעה האחרונה שהיו יחד.

פתרון זה בו כל האזרחים ממלאים זאת ללא קשר לשירות המילואים, מסיר את החשש לשבירת מורל בקרב הלוחמים.

בנוסף, פתרון זה פותר גם את יתר הבעיות שהתעוררו בפתרון הקודם - ה'נפילה לייבום' אינה קיימת, הואיל ובמידה ונעדר מתברר שהיתה מגורשת עוד קודם לכן. גם החשש לחוסר שפיות אינו קיים מסיבה זו. וכן הצורך לשמיעת הציווי מפי הבעל מתקיים במקרה זה בשעת כתיבת הגט.

המורכבות שבפתרון זה- 1] ערעור התא המשפחתי - העובדה שכל זוג המקים את ביתו מכין בו זמנית את האפשרות לפירוק הזוגיות, עלולה לערער על שלימות התא המשפחתי. שיקול זה אינו הלכתי.

2] ייחוד אחר כתיבת הגט – אכן, גם מבחינה הלכתית פתרון זה אינו פשוט. ראשית, המורכבות אותה עוררנו בפתרון הקודם של כתיבת ההרשאה סביב ייחוד הבעל עם אשתו מתעוררת בפתרון זה ביתר שאת, שהרי הגט כבר נכתב ובכל זאת שב הבעל ומתייחד עמה פעם אחר פעם.

3] כתיבת תנאי בגט – בכתיבת גט על תנאי שיחול בזמן מסויים מאוחר יותר, יש צורך לכתוב את התנאי בגוף הגט, הואיל ובלא זה הגט מוגדר כ'גט ישן' ופסול. אכן מאידך, השו"ע פוסק בהלכות גיטין (קמז, א) שאין לכתוב תנאי בגוף הגט. ואם כן למעשה אין לכאורה אפשרות להתנות את תנאי זה?

בנוסף רבי יחיאל מפריז תיקן שאפילו בעל פה אין להתנות תנאי בגירושין, הביא את דבריו להלכה הרמ"א (אה"ע קמה, ט).

ג] נישואין וגט על תנאי – הרב יוסף אליהו הנקין הציע, שבנוסף לכתיבת הגט על תנאי, ייעשו הנישואין מראש על תנאי שבמידה ויימצא לא שפוי או שחלילה יוגדר כ'נעדר', יתבטלו הנישואין למפרע.

אמנם מסיר הדבר את החסרונות שהיו בהתניית תנאי בגט, אולם מאידך מערער הדבר על התא המשפחתי בצורה משמעותית יותר.

זאת ועוד, שבמידה ואכן יכנס למצב של חוסר שפיות או שיוגדר כנעדר, יתברר למפרע שכל בעילותיו היו בעילות זנות.

פתרונות לחלק מהמורכבויות:

שאלת החופשות – הרב הרצוג שדחף מאוד לפתרון כתיבת ההרשאה, השיב שהחשש לביטול הגט/ההרשאה, קיים רק במקרה בו בעקבות פערי הזמנים בין הכתיבה לתחולת הגט גדולים וישנו חשש שחזר בו. ועל כן, במקרה בו ברור לנו שלא חזר בו – כבמקרה שלפנינו, שברור הדבר שעדיין מעוניין הוא שאשתו לא תשאר עגונה חלילה, ברור שלא היה בכוונתו לבטל את הגט.

בדומה כותב רבי יחזקאל אברמסקי:

"ויש לומר שכיון שכל עיקרו אשר הוא בא השתא לצוות על כתיבת הגט ונתינתו אינו בא כדי שלא תיעגן אשתו אחרי תום המלחמה וממילא מובן שכל זמן שהוא רק לצאת שנית בצבא אינו מבטל את פקודתו על סידור הגט ונתינתו ליד אחרי הזמן המוגבל".

בדומה, ניתן ללמוד מדברי הרמב"ן:

"אמרינן שמא לא גמר בנפשיה למיגרשה ודעתיה לפייסיה וחוששין שמא פייס. ומה שחזר אוריה לביתו אינה חזרה עד סוף המלחמה".

וכן מדברי כנסת הגדולה:

"באחד שרצה ללכת למדינת הים ומינה סופר ועדים מסויימים לכתוב גט לאשתו תוך ג' שנים אם לא יבוא ואחר יומים חזר לביתו מחמת עיכוב ושהה זמן מה ושוב יצא לדרכו אין חוששיו שמא פייס וביטל את הגט ובהגיע הזמן ולא בא כותבין וחותמין ונותנין לה.

וכן כותב למעשה הרב יוסף שלום אלישיב, שכאשר אין רגלים לדבר אין חוששים לפיוס.

כאשר פתרון זה הועלה על ידי הרבנות הראשית במלחמת השחרור (בניגוד לעמדתו של הרבצ"ר דאז, הרב שלמה גורן) הכניסה הרבנות שני רכיבים נוספים שיקלו על פתרון בעיה זו:

ראשית בנוסח המטכל"י נכתב שהבעל מתחייב ונשבע שלא לבטל את הגט. בנוסף, כל אחד מאלפיים הלוחמים שחתמו על ההרשאה, נטלו עמם טפסים נוספים לביתם, ואחר חופשה וחופשה חתמו על הרשאה מחדש. הרב גורן חל על הצעתם בתקיפות, בין השאר מחשש שכתיבת ההרשאה בכל פעם ופעם תשבור מורלית את לב החיילם.

ביחס לצורך בשמיעת הסופר והעדים – רבי יצחק אלחנן ספקטור בספרו עין יצחק (ב, ו) כותב:

"ע"כ בנ"ד יש להקל במקום עיגון גדול ויכתוב בפירוש שאינו כותב זה בתורת מתעסק כלל רק כותב זה בלב שלם וגם בסוף מכתבו להם יכתוב שכל זה אמר בפיו בפירוש ויכתוב שמקבל על עצמו בשבועת התורה שלא לבטל..אלא הטעם הוא כמבואר בירושלמי די"ל ולחוש שמא מתעסק בשטרותיו הוא ולא כתב זה בלב שלם.... ובאמת כן מבואר בירושלמי הנ"ל דקאמרי מתעסק בשטרותיו היה... ממילא היכא דכותב שקיבל זה על עצמו בפיו בפירוש ע"ז בלב שלם ובשבועה חמורה".

לדבריו, השמיעה מפי הבעל נועדה לוודא שאכן חפץ הוא בנתינת הגט, ולא מסיבות מהותיות יותר (כדוגמת 'מילי לא ממסרן לשליח'). ועל כן במידה וברור לנו שהבעל מעוניין בכתיבת הגט, אין צורך בשמיעה ישירה.

האיסור לכתוב תנאי בגט, ותקנת הר"י מפריז – הרב שילת אומר שתקנות אלו הינן דין לכתחילאי בלבד, אך בדיעבד אינן מעכבות. זאת ועוד, שתקנות אלו מבוססות על החשש שמא התנאי יכתב בצורה שאינה נכונה ויביא הדבר למכשול. חשש זה קיים כאשר הדבר מסור לכל מיני סופרים פרטיים, אולם במקרה בו התנאי נכתוב בצורה מוסדרת על ידי הרבנות הראשית לישראל, לא קיים חשש כזה.

נתפלל לבורא עולם שכל הנעדרים יימצאו בריאים ושלמים, ויחד עמם ישובו גם כל החטופים לביתם לשלום. ונזכה יחד לראות עין בעין בישועת ה' במהרה.

[1] מצ"ב נוסח שטר ההרשאה שנכתב: אני החתום מטה פלוני בן פלוני למשפחה פלונית מעיר פלונית חייל בצבאות ישראל מספר כזה וכזה היוצא למלחמה הריני ממנה מעכשיו את כל היהודים יושבי הערים ירושלים תל אביב חיפה בגבולותיהם העירוניים ביום הקמת מדינת ישראל שכל אחד מהם יכתוב גט לאשתי פלונית בת פלונית נולדה למשפחה פלונית שכל שניים מהם הכשרים לעדות יחתמו על הגט שכל אחד מהם הכשר להולכה ייתן את הגט לאשתי הנזכרת ויכתוב ויחתמו וייתן אפילו עד מאה גטין עד שיאושר אחד מהם בכתיבה ובחתימה ובנתינה לדעת הרב המסדר את הגט גט זה ייכתב ייחתם ויינתן על ידי הנ"ל רק אחרי שיתברר לרבנים הראשיים לארץ ישראל שיהיו בימים ההם כל אחד מהם שנתקבלה הודעה מהשלטונות הצבאיים שאני בכלל האבודים או שהידיעות על דבר היעדרי מן העולם חם וחלילה לא תהיינה מספיקות לדעות הנ"ל או לדעת אחד מהם להתיר את אשתי מכבלי העיגון רק אחרי עבור לפחות שנה מאותו היום שישוחררו החיילים היהודים השבויים בידי האויב ובפירוש אני מגיד בלב גמור ומוחלט שאפילו בימים שבינתיים דהיינו מהיום הזה דלמטה עד שתבוא הידיעה הרשמית שאני בכלל האבודים או שתבואנה עדויות על דבר היעדרי חס וחלילה מן העולם אשוב לאשתי פעם או יותר ואתייחד עמה בחיי אישות כדרך בעל ואשתו לא תתבטל בשום אופן השליחות הנ"ל אשתי תהיה נאמנת כמאה עדים לומר שלא ביטלתי את השליחות והנני מקבל עליי בחרם ובשבועת התורה שלא לבטל את השליחות הנ"ל ולא את הגט ולראיה אני חותם היום.... לחודש.... שנת..

בפנינו עדים הח"מ אמר הבעל, בפיו כל הנ"ל וחתם על הנ"ל היום יום לחדש שנת.....

נאם.... נאם...