שאלה שבועית: עליה לארץ בניגוד רצון ההורים
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור עליה לארץ בניגוד לרצון ההורים[1]
אל החזון אי"ש נכנס אדם אחד והתייעץ איתו להיכן לשלוח את בנו- הוא בדק שני בתי ספר- באחד היה שיח ודיבור עם התלמידים, בזרימה. ובשני היתה דממה- חלקו מחברות וכולם עבדו בשקטו ברצינות. אמר לו החזון אי"ש לשלוח לבית הספר הראשון. החזון אי"ש לא הסביר את הכרעתו.
אותו אדם פנה לרב דסלר, בעל המכתב מאליהו שיסביר לו את ההחלטה, וכך אמר לו הרב דסלר:
"המלמד צריך למסור את הקדושה ואת החביבות, שהם עושים את יראת השמיים ואת האהבה. זהו עיקר הלימוד, שאין כמוהו בכל הלימודים האחרים שבעולם".
מדריכים בקמפ (מה שעושים חלק מבני חו"ל מהם אנו נפרדים השבוע) יכולים לעשות זאת.
לאחרונה נפגשתי עם חתן מבני הישיבה יחד עם כלתו- שעלתה לארץ ללא משפחתה. שאלתי אותה מה גרם לה לעשות את הצעד הזה? והיא השיבה- שתנועת הנוער היא שהביאה אותה לכך.
אפשר להחדיר עם השמחה והמפגש הנעים הרבה אהבת תורה ואהבת הארץ.
שאלה א] השאלה בה אנו רוצים לעסוק היום נוגעת למדריכים בתנועת נוער; כך נשאל הרב שאול ישראלי (מתוך ספרו 'עמוד הימני' (סי' כב):
"שאלה נשאלה מטעם מדריכים של תנועות נוער דתיות בארה"ב העוסקים במתן חינוך לעליה לארץ לחניכיהם וזה בניגוד לרצון הוריהם השאלה היא האם אין פגיעה במצות כיבוד אב ואם בעליה לארץ בניגוד לרצון ההורים? וכן אם מותר וראוי למדריכים לחנך לקראת זה?".
מסקנתו של הרב ישראלי היא שהמדריך יכול לעודד את הילד לעלות לארץ בניגוד לרצון ההורים. לעומתו הציץ אליעזר (יד, עב) דן בזה, וחותם:
"מכל הלין שנתבאר נלפענ"ד דאין הדבר ברור כ"כ להתיר לתנועות נוער בחו"ל לחנך ולהכשיר נוער לעלייה לארץ אף בניגוד לרצון הוריהם, ויש הרבה לשקול לחוש בזה משום פגיעה במצות כיבוד אב ואם החמורה".
ברצוננו לברר מה עומד ביסוד מחלוקתם?
שאלה ב]: הגמ' בקידושין (לא, ב) מספרת:
"רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה...שבקה ואזל לארעא דישראל. שמע דקא אזלה אבתריה, אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר לי': מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ? א"ל: אסור. לקראת אמא, מהו? א"ל: איני יודע. אתרח פורתא הדר אתא, אמר ליה: אסי, נתרצית לצאת? המקום יחזירך לשלום".
הציץ אליעזר (שם) מעיר, שנראה מגמרא זו שאין לגרום לילד לעלות לארץ נגד רצון ההורים, שהרי אם מותר לרדת לחו"ל בגלל כבוד אם, ודאי שיותר למי שנמצא שם להימנע מלעלות בגלל כבוד אביו ואמו.
חשבו- האם ניתן להסביר את הסיפור בגמרא באופן אחר? חשבו, אם אכן אין בעיה לרדת מהארץ כשזהו רצון ההורים מדוע ר' יוחנן אסר על ר' אסי בתחילה ורק ששב ושאל בשנית התיר לו?
תשובה
הזכרנו בעבר בשיעורים אלו את דברי הגמ' ביבמות (ו, א):
"ת"ר מנין שאם אמר לו אביו הטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו? תלמוד לומר 'איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו'- כולכם חייבים בכבודי".
נמצא, שכאשר ציווי ההורים נוגד את צו התורה- יש לקיים את מצוות התורה ולא לשמוע בקולם.
לאור זאת אומר הרב ישראלי – הואיל ולדעת הרמב"ן (שכחת עשין ד) ישנה מצוה מהתורה ביישוב הארץ. צו ההורים לא לעלות לארץ נוגד למצוות התורה ואין לשמוע בקולם.
לאור זאת הורה למדריכים שם רשאים לחנך לעלות לארץ גם אם הדבר נוד את רצון ההורים.
הרמב"ם לא מנה את מצות יישוב הארץ במנין המצוות. נציין בקצרה שלושה כיוונים שנאמרו בהסבר דעתו:
א] גם הרמב"ם סבור שמצות יישוב הארץ היא מהתורה, וכל מחלוקתו היא בשאלה האם למנות זאת במנין המצוות, זאת משום שהרמב"ם לא מונה מצוות כלליות במנין המצוות[2], ומצות ישוב ארץ ישאל הינה מצוה כללית- כל המצוות מקבלות מעלה ואיכות גדולה יותר בארץ.
ב] יש אומרים שלרמב"ם ישנה מצוה אלא שאינה מהתורה.
ג] המגילת אסתר (ספר המצוות, שם) מבאר שהרמב"ם לא מנאה הואיל ולדעתו מצוה זו אינה נוהגת בעת הגלות מחמת שלושת השבועות .
הרב ישראלי צידד כאחד משני ההסברים הראשונים- ולפיו נמצא שישנה מצוה חיובית ליישב את הארץ. לעומתו, בדעת החולקים ניתן לומר שלמדו כהסבר הג'- ולפיו אין מצוה בזמן הזה. ועל כן- חובה על הבן לשמוע בקול הוריו ולא לעלות לארץ.
ישיבת ארץ ישראל- מצוה 'חיובית' או 'קיומית'?- גם לאחר שנגדיר שביישוב הארץ ישנה מצוה, יש לדון בגדרה. הנחת היסוד שלנו עד עתה היתה שהיא מצוה חיובית- חובה על האדם לעלות לארץ וליישבה, וכך אכן סבר הרב ישראלי.
אולם דעת הרב משה פיינשטיין (אגרות משה אבן העזר ה, כג) סבור, שמצות ישיבת הארץ אמנם חשובה היא מאוד, אבל היא מצוה קיומית ולא חיובית- אם מתיישב האדם בארץ מקיים הוא את המצווה, אולם בישיבתו בחו"ל אינו מבטלה, ואינו חייב לעלות לארץ כדי לקיימה.
לאור זאת, ניתן להסביר את עמדתם של החולקים מכיוון נוסף- במידה ואביו או אמו אינם מעוניינים שיעלה לארץ עליו לשמוע בקולם- מפני שאינו חייב לעלות לארץ, ולכן אין נידון זה נכנס בכלל שהופיע בגמרא ביבמות הנ"ל- 'שאתה ואביך חייבים בכבודי', מפני שבהימנעותו מעליה אינו עובר על דברי תורה[3].
ציות להורים בדברים שאינם נוגעים אליהם[4]- שני הדיונים הקודמים עסקו בגדרי מצות ישוב ארץ ישראל. נותר לנו בגדרי מצות כיבוד הורים.
האם ישנה חובה לציית להורים בדברים שאינם נוגעים לגופם? בראשית הדברים הבאנו את הגמ' ביבמות- שעסקה בציות לבקשת האב להטמאות למתים. נחלקו הראשונים מהו המקרה בו עסקה הגמ', נביא שתים מהדעות:
א) ציות גם כשאין הנאה לאב- לשון רש"י היא:
"היטמא- בבית הקברות להשיב אבידה או שהיתה עומדת בחוץ ואמר לו אל תחזיר".
ומבואר מדבריו, שהגם שאין לאב הנאה מהצווי שמצווה את הבן, חייב הבן למלא אחר צוויו (לולי האיסור).
ב) ציות רק כשיש הנאה- תוספות לעומתו מעמידים את אחד המקרים שהביאה הגמ'- שאמר לו אביו לחמר בשבת (אחר בהמתו) כדי שיביא עבורו גוזלות.
תוס' מעמידים במקרה בו ישנה הנאה לאב, ורק אז ישנה חובה על הבן לשמוע בקולו (לולי האיסור שבדבר). חובה זו אינה מדין מורא אלא מדין כיבוד אב- 'מאכילו ומשקהו'. אולם במידה ואין הנאה לאב אין הבן חייב לשמוע בקולו, כדבריהם כתב גם הריטב"א.
אפשר, ששאלת הציות להורים במקרה שלפנינו תלויה בשתי דעות אלו. שהרי כאן אין הנאה לגוף ההורים, ועל כן לשיטת תוס', אין על הבן חובה לשמוע לקול אביו בשאלות אלו.
יישוב המעשה בקידושין- נותר לנו ליישב את דברי הרב ישראלי עם המעשה המופיע בגמ' בקידושין; כאמור, לשיטת הרב ישראלי הסובר שישנה מצוה חיובית בישיבת הארץ צריך עיון כיצד התיר ר' יוחנן לר' אסי לרדת מהארץ מפני כיבוד הורים!
הרב ישראלי מציע שלושה כוונים אפשריים בהסבר הדבר:
א] נסיעתו של ר' אסי היתה לזמן קצר ושלא על מנת להשתקע- וזה הותר על אף שיש את מצוות יישוב ארץ ישראל[5].
ב] המבי"ט אומר שיצא לזמן שלא על מנת להשתקע. ועל כן מצד מצוות ישוב הארץ כלל לא היתה בעיה, אולם ר' אסי היה כהן ושורש התלבטותו היתה מכח טומאת ארץ העמים. הגמ' בע"ז (יג, א) אומרת שיש מצבים בהם מותר לכהן לצאת לחו"ל על אף טומאת ארץ העמים הדרבננית, והסתפק ר' אסי האם המקרה שלו דומה להתרים אלו.
ג] הרב ישראלי עצמו מציע כיוון נוסף בביאור הסוגיא:
"על כן נראה בביאור הדברים על פי מה שהבאנו בספר ארץ חמדה (עמ' לד) דברי הרשב"ש ודברי המעיל צדקה שאם אינו מוצא מחייתו בארץ ישראל לא חייבתו תורה בישיבת ארץ ישראל 'כי אין זו ישיבה כלל אלא במקום שימצא מזון ומדור'".
ישיבה בארץ ישראל צריכה להיות בהרווחה ובנוחות. כאשר בא ר' אסי לר' יוחנן בפעם השניה, ור' יוחנן ראה שהוא מוטרד מאוד בגלל כבוד אמו, הורה לו ר' יוחנן שרשאי לצאת לחו"ל הואיל וישיבת הארץ שלו אינה ברווחה ומנוחה, ובאופן זה לא יכול לקיים את המצוה.
לאור זה שב ברב ישראלי ואומר שכל עוד האדם לא יהיה בטרדה גדולה וחוסר נחת בגלל ישיבת הארץ מוטלת עליו מצוה חיובית לעלות לארץ, ואין כל בעיה לעודדו לכך גם אם הדבר נוגד את רצון הוריו.
[1] השיעור היום, העוסק בכיבוד הורים, ניתן לע"נ הרב אורי זוהר שנפטר בשבוע שעבר. כשהייתי בשיעור א' הרב אורי זוהר חזר בתשובה, והעביר שיחה בה הסביר מדוע חזר בתשובה. אמרתי לחברותא שלי שכדאי ללכת לשמוע הואיל וזה השיעור מוסר הגדול ביותר.
הוא סיפר שהוא היה גר סמוך לחוף הים ביפו ושלח את ילדיו לחינוך לא דתי. ביום ההולדת השתים עשרה של בנו הוא שאל אותו מה הוא מעוניי לקבל כמתנת יום הולדת? ובנו השיב לו שהוא רוצה סכין יפני- אמר שכולם דוקרים אותו והוא צריך להתגונן. הרב אורי זוהר פנה למנהל ושאל אותו על כך. והמנהל אמר- אין מה לעשות ככה זה כולם. הוא הוציא את הילדים מבית הספר ושלח אותם לבית הספר של ש"ס, הוא אמר להם אם מדברים אתכם על מידות תקבלו על תורה אל תקבלו.
יום אחד הוא שב הביתה בשתיים בלילה והתפלא לשמוע את קולות הילדים, הוא נכנס לחדר כדי לנזוף בהם, ומיד כשהוא נכנס כולם זינקו מהמיטות ונעמדו בשורה עם הפיג'מות. הוא שאל אותם- מה זה? הפגנה? הם השיבו לו שלימדו אותם בבית הספר שכשאבא נכנס לחדר צריך לעמוד.
הוא פרץ בבכי אדיר, הלך לאשתו, העיר אותה ואמר לה שאם זה מה שמחנכים אני רוצה להיות חלק מהם.
[2] הרב יששכר שלמה טייכטאל הי"ד מביא בספרו אם הבנים שמחה (מהדורה חדשה עמ' 157) בשם הרב יונה דב בלומברגר.
[3] האגרות משה מדמה זאת למצות ציצית- שגם היא הינה קיומית. אכן, יש להעיר שישנו הבדל מאוד משמעותי בין הדברים- במצות ציצית אמנם אינו חייב לקנות בגד בעל ארבע כנפות, אולם במידה ויש לו בגד בעל ארבע כנפות חייב להטיל בו ציצית. שונה הדבר מה שרוצה הרב פיינשטיין לחדש ביחס למצוות ישיבת הארץ- שבכל מקרה אין כל חיוב לקיימה, אולם בכל זאת אם יתיישב בארץ יחשב לו הדבר למצוה.
[4] ניגע בנושא זה בקצרה, להרחבה ופירוט כלל הדעות ניתן לעיין בחוברת 'נבואה שעריך' מעמ' 382 ואילך.
[5] הסבר זה לגמרא יתלה לכאורה במחלוקת הראשונים האם היציאה מהארץ לצורך דבר מצוה הותרה רק לזמן או אפילו על מנת להשתק, וממילא- האם היציאה מהארץ לדבר הרשות הותרה לזמן. מפני שאם נאמר שאפילו לדבר הרשות הותרה יציאה לזמן- לא ברור מה היתה התלבטותו של ר' יוחנן אם להתיר לר' אסי את היציאה מהארץ בצורה זמנית לצורך כיבוד אמו.
