שאלה שבועית: ברכת האירוסין
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
שאלה א] ברכת אירוסין במקדש על ידי שליח- הגמ' (כתובות ז, ב) דנה בברת האירוסין, ומביאה מקור מבועז ורות:
"אמר רב נחמן אמר לי הונא בר נתן תנא מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה".
תוס' במקום (ד"ה שנאמר) מציינים שבמסכת כלה מופיע מקור אחר לברכת האירוסין:
"ובמסכת כלה דמייתי קרא ד'ויברכו את רבקה' [כאשר הלך אליעזר לארס את רבקה ליעקב], איכא למימר דהתם [במסכת כלה] ברכת אירוסין והכא [הפסוק המופיע בסוגיא בכתובות עוסק ב]ברכת נישואין".
ומוסיפים תוס' ולומדים ממקור זה הלכה נוספת:
"ויש ללמוד משם שיש לברך ברכת אירוסין לאשה המתקדשת על ידי שליח, שהרי אליעזר שליח היה".
שאלתנו היא, מדוע הוצרכו תוס' למקור כדי לחדש שמברכים את ברכת האירוסין על ידי שליח? מדוע שונה הדבר מכל שליחות במצוות, שהשליח מברך על המצוה?
יתירה מזאת, המאירי והאור זרוע סבורים למעשה כ'הוא אמינא' של תוס'- ששליח המקדש אכן אינו מברך! וסברתם טעונה ביאור- מדוע שונה הדבר מכל שליחות במצוות?
שאלה ב] בירך שהכל על כוס היין- האדר"ת סידר קידושין, וכשברך על הכוס לפני ברכת האירוסין בירך 'שהכל נהיה בדברו' במקום 'בורא פרי הגפן'. הוא שם לב לטעותו מיד ושב ובירך 'בורא פרי הגפן'.
לאחר שנגמרה החופה שאלוהו על פשר הנהגתו, שהרי יודעים אנו שברכת 'שהכל' פוטרת בדיעבד גם את ברכת הגפן?
השיב להם האדר"ת, שאכן אמנם ברכת שהכל פוטרת הכל, אולם הואיל והוא ובברכתו הוא שימש שליח של החתן והכלה והם 'לתקוני שדרוהו ולא לעוותי', ובמעשה רם לכך שברכתו תועיל בדיעבד בלבד- התבטלה השליחות.
המשנה למלך (אישות ז, כ) דן בקידש שליח קידושין באופן שיש בהן ספק, או במידה וקידש באופן שמועילים מדרבנן בלבד, האם חלו הקידושין, או שמא אומרים אנו 'לתקוני שדרתיך ולא לעוותי'- והשליחות בטלה.
אכן, ספקו של המשנה למלך נגע במקרים כאלה בהם לא חלו הקידושין באופן מוחלט וקידושי אחר יכולים לתפוס, אולם במקרה שלנו שחלו הקידושין לגמרי, אלא שחלק מההליך א היה לכתחילאי, מנין שלא יחולו הקידושין?
ואכן הרב צבי פסח פרנק (אבן העזר סי' פח) והרב שלמה זלמן אוירבך (מנחת שלמה א, יח) חולקים וסוברים שאין צורך לחזור ולברך.
נדון בעז"ה בעיקרי מחלוקתם.
שאלה ג] חלוקת ברכות הנישואין- הרב פרנק בתשובתו תוך כדי הדיון בגדרי ברכות אלו, כותב שאת שבע הברכות (לכל הפחות את שש הראשונות מתוכן) יש לברך ברצף על ידי אדם אחד.
טעמו הוא משום שישנן ברכות שאינן פותחות בברוך מחמת שהן סמוכות לחברתן, ועל כן יש לאומר באופן זה.
הרב יואל עמיטל סיפר שבחתונתו בירך הרב עובדיה יוסף בחופה את ששת הברכות הראשונות, ורק את הברכה השביעית (הפותחת בברוך) בירך הרב אהרן לכטנשטיין.
המנהג הרווח אינו כן; ננסה בשיעור שלפנינו להבין מדוע.
תשובה
שאלה א] כזכור, השאלה הראשונה בה פתחנו היתה- מדוע פסקו המאירי והאור זרוע (וכן תוס' להוא אמינא) ששליח המקדש עבור חברו אינו מברך על הקידושין?
הרב אשר ויס שליט"א מסביר זאת בשני אופנים:
א] ברכת השבח- על ידי המקיים בלבד: ידוע ומפורסם הדיון בגדרי ברכת האירוסין- האם היא ברכת המצוות או ברכת השבח[1]. אם אכן ברכת האירוסין היא ברכת המצוות אכן אין סיבה שתתייחד ותשתנה מיתר ברוכת המצוות- בהן מברך השליח ומוציא את המשלח, אולם היא ברכת השבח, אפשר, שרק בחתן עצמו הנכנס בברית הנישואין הוא זה שצריך לשבח את ה'.
סברה מעין זו הזכרנו בעבר בשם המאירי ביחס לברכת הגומל, שם אמר שלא ניתן להוציא אחרים ידי חובה, הואיל ועל כל אחד לשבח ולהודות לה' בעצמו.
על דרך זו ניתן לבאר מדוע בברית מילה מברך האב את ברכת 'להכניסו בבריתו של אברהם אבינו' בעצמו, זאת בשונה מברכת המצוות על המילה- אותה מברך המוהל השליח. והדברים מובנים על בדרך הנ"ל- ברכת להכניסו היא ברכת השבח; השבח יכול להיאמר רק על ידי מקיים המצוה עצמו.
ב] הלכה היא שאת מצות קריאת שמע ותפילה לא ניתן לקיים על ידי שליח, ועל האדם לקוראן בעצמו, זאת משום שמצוות שבדיבור לא ניתן לעשות על ידי שליח. נשאלת השאלה לאור זאת, מדוע את ברכת המצוות יכול השליח לברך?
ניתן להסביר זאת במספר דרכים:
1] הברכה טפילה למעשה- אף שלא שייכת שליחות על מצוות שבדיבור, ישנה שליחות במצוות שבמעשה. וברכת המצוות בברכות או טפילה למעשה המצוה. ועל כן, כמו שנעשה שליח למעשה, נעשה שליח לברכה.
2] הברכה תוקנה לעושה המצוה- הנחת היסוד עליה מבוססת השאלה היא- שהברכה נתקנה על מקיים המצוה (המשלח), ועל כן מוכח שניתן לייחס דיבור למשלח. אולם ניתן לומר שהברכה מעיקרה נתקנה על עושה המצוה בפועל ולא על המקיימה.
3] שו"ע הרב (רסג, ה) מבאר שהיכולת להוציא ידי חובה בברכות נובעת מהערבות- מכח הערבות יכול לברך עבור חברו.
לאור שלושת הכיוונים הללו נשוב לשאלת הברכה על ידי שליח הקידושין:
אם ברכת השליח על מעשה המצוות היא מדין שליחות או ערבות לכאורה אין מקום לחלק בין קידושין ליתר המצוות. אולם אם ברכת השליח על מעשה המצוות נובעת מכך שהוא מקיים את המצוה- אפשר שביחס לקידושין לא ניתן לומר זאת:
"דבקידושין אין לומר דהשליח עושה מעשה המצוה ועוסק בקיומה דהמצוה היא בקנין אשתו ופשוט מאוד דהקונה אשה לחבירו בשליחותו לא קיים מצות קידושין".
שאלה ב] בירך שהכל על כוס היין של ברכת האירוסין- כזכור האדר"ת בירך על כוס היין הבאה לפני ברכת האירוסין שהכל. וכששם לב לדבר, שב ובירך שוב בטענה שהואיל ומעשהו הראשון מועיל רק בדיעבד- לזאת לא מינהו ובטלה השליחות.
1] הצורך בשליחות בברכה תלוי בגדרה- הרב פרנק בתשובה (שם) תולה את מעשהו זה של האדר"ת בשאלה האם ברכת האירוסין הינה ברכת המצוות או ברכת השבח. אם ברכת האירוסין היא ברכת המצוות, יש צורך במינוי שליחות עבור קיומה. אולם אם ברכת אירוסין היא ברכת השבח, אפשר שאין צורך בשליח. וממילא לא בטלו הקידושין גם כאשר מעשהו מועיל בדיעבד.
שאלה זו, בגדרה של בכל האירוסין תחילתה בראשונים, אולם נחלקו בה גם האחרונים:
רבי עקיבא איגר סבר [יו"ד א על הט"ז ס"ק יז] שזוהי ברכת השבח, ואילו הנודע ביהודה [אבן העזר מהדו"ת א] סבר שברכת האירוסין הינה ברכת המצוות .
הרב שלמה זלמן אוירבך (שם) חולק על הרב פרנק, וכותב שגם לסוברים שברכת האירוסין היא ברכת השבח וממילא אין צורך בשליחות לעצם הברכה, מכל מקום ידי חובת ברכת הנהנין- על הגפן זקוקים החתן והכלה לצאת ידי חובה מאחרים בתורת שליחות. והואיל וכאן שינה משליחותו ועשאה באופן שאינו שליח להם הינו שליח בדיעבד[2].
ועל כן כתב בדרך האפשר:
"ואם כן אפשר דשפיר צריכים לפי"ז החתן והכלה לברך בפה"ג לפני הטעימה ולא לחוש למה שבירך הרב שהכל".
אכן, על אף הקשיים שהקשו האחרונים על שיטת האדר"ת, נציין, שמהרא"ש בתשובותיו (מה, ו) נראה מקור איתן לדברי האדר"ת:
הרא"ש שם עוסק בענין גט מוקדם (שנכתב בגט תאריך המוקדם לתאריך תחולת הגט) הפסול מדרבנן, שלא נודע לאשה שהוא מוקדם ועמדה ונשאת, והתירה הרא"ש לשוב לבעלה הראשון בא גט משני.
המהר"ם בן חביב בספרו גט פשוט (קכז ס"ק ו) מנמק את דינו של הרא"ש על ידי הסברה עצמה בה השתמש האדר"ת- לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. ברגע שהשליח גירש באופן בו הגט פסול מדרבנן, אף שמדין תורה אין בו פגם- בטלה השליחות, וממילא לא חלו קידושי שני כלל[3].
נמצא אם כן, שמחלוקתם נסוב אודות השאלה האם כאשר עושה שליח מעשה המועיל רק בדיעד מפעילים אנו את הכלל ש'לתקוני שדרתי ולא לעוותי', או לא.
שאלה ג] חלוקת ברכות הנישואין- כאמור, דעת הרב פרנק היא שיש לברך את כל ששת הברכות על ידי אחת מחמת דין 'ברכה הסמוכה לחברתה'.
מה סוברים החולקים (ובמילים אחרות- מה עומד מאחורי מנהג העולם לחלק הברכות)?
נבאר בקצרה בשני אופנים:
א] ברכות הנישואין אלו ברכות השבח המוטלות על הציבור הנאסף לחופה, אלא שיוצאים הם ידי חובה בברכת מסדר הקידושין מדין שומע כעונה. מסיבה זו, גם אם מחליפים את האדם המברך בכל רם- נחשב הדבר שגם יתר המברכים ברכו מדין שומע כעונה.
ב] עוד ניתן לומר, שגם כאשר שני בני אדם מברכים את הברכות 'נשארה ברכה במקומה' ועדיין נחשבת סמוכה לחברתה.
*נציין, שאת ברכת בורא פרי הגפן והברכה הראשונה לא מחלקים בדרך כלל הואיל ובורא פרי הגפן נתפסת כברכה בעלת חשיבות פחותה יותר.
