שאלה שבועית: עשיית עבירה למען שמירה על בטחון המדינה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
אתמול נפטר הרב אברהם מרדכי מרכוס, מהRCA שהכולל בישיבה קרוי על שמו. הרב מרכוס יזם יחד עם הרב גלינסקי את 'תוכניות בני חו"ל' שמגיעים לארץ לשנה לימוד תורה. ואנו כולנו עד היום נהנים מפרות השקעתם. ניתן את השיעור היום לעילוי נשמתו- הרב אברהם מרדכי בן ישעיהו.
הגמ' בכתובות (ג, ב) דנה בשינוי תקנת מועד הנישואין 'מפני הסכנה', וביארה שמדובר שאמרו שבתולה הנשאת תבעל להמון תחילה. הקשתה הגמ'- שאין בזה סכנה, שהרי זה אונס, והשיבה משום- צנועות 'דמסרן נפשייהו לקטלא ואתיין לידי סכנה'. ועל זה הקשתה הגמ'- 'ולידרוש להו דאונס שרי'?
הנחת היסוד של השאלה היא שבמצב של אונס- חשש סכנה, יותר האיסור מחמת פיקוח נפש. תוס' (ד"ה ולדרוש) מקשים על הנחה זו- שהרי האיסור המדובר הוא איסור עריות. והדין בעריות הוא ש'יהרג ואל יעבור', ואם כן אונס- אסור?
והשיבו בשם ריב"ם:
"ויש לומר דהכי פריך ולדרוש להו דאונס שרי לפי שהאשה היא קרקע עולם ולא עבדה מעשה כדמשני בפרק בן סורר ומורה 'אסתר קרקע עולם היתה'".
למד הריב"ם שהואיל והאשה היא 'קרקע עולם'[1], אין דין 'יהרג ואל יעבור' ביחס לביאה זו.
שאלה א] פיתוי מרגל בעריות- לפני כשלושים וחמש שנה הלך אדם בשם מרדכי ועננו שעבד בעבר בכור הגרעיני של מדינת ישראל ומסר את סודות המדינה לזרים. הדרך לתפוס אותו ולמנוע ממנו להמשיך במעשיו, היתה לפתות אותו על ידי אשת איש שתהיה איתו. והשאלה היא האם הדבר מותר או אסור?
מחד האשה הינה 'קרקע עולם' במעשה עצמו, מאידך יצירת הקשר וההילוך נעשה מרצונה ומיוזמתה? ובכלל, האם כאשר שותפה במעשה מרצונה עדיין מוגדרת כ'קרקע עולם' או לא?
אחר נדון בשאלה האם הדבר מותר או אסור, יש לדון האם נאסרת/לא נאסרת לבעלה?
שאלה ב] עריות לשם הצלת חיים- הבית יעקב מביא מקרה מעשה קשה שאירע:
"באנשים ונשים שהלכו בדרך וקם עליהם ארכי - ליסטים אחד בשדה עם חבורת ליסטים שכמותו להרוג את כולם וקמה אשה אחת מהם אשה יפת תואר מאד והתחילה להשתדל עם האיש ראש הליסטים בדברים עד שפתתו בחלקת לשונה שנתאוה לה ונבעלה לו ביער מן הצד ועל ידי כן הצילה את בעלה עם כל הנפשות".
השאלה היא האם מותר היה לאותה אשה לעשות את מעשה זה, או לא? וכן גם אם מותר לה, האם נאסרת לבעלה או לא? [לאור ההכרעות שתהיינה בשאלה זו נוכל לשוב לשאלת פיתוי המרגל ולדון בה].
שאלה ג] אסתר המלכה- אסתר נלקחה את אחשוורוש תחילה ללא רצונה, אולם בעת שהלכה אל המלך לשם הצלת כלל ישראל, הלכה מרצון ובצורה מודעת (מגילה טו, א).
כאמור באיסורי עריות הלכה היא ש'יהרג ואל יעבור', ואם כן, לכאורה היה על אסתר למסור את נפשה ולא לעבור על האיסור עם המלך?
האם מוגדרת כקרקע עולם- בגמ' בסנהדרין (עד, ב) נאמר ש'אסתר קרקע עולם היתה'. השיטה מקובצת בסוגיין מקשה, שלכאורה אינה קרקע עולם, שהרי עשתה מעשה בהליכתה לאחשוורוש.
לאחר שנדון בשאלה זו יהיה עלינו לדון האם אסתר נאסרה לבעלה או לא (אף שהגמ' במגילה טו, א נאמר: "וכאשר אבדתי אבדתי כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך", נראה אי"ה שישנם הסברים שונים בגמ').
שאלה ד] יעל וסיסרא- סיסרא נהרג בידי יעל אשת חבר הקיני. בגמ' ביבמות (קג, א) נאמר שאותו רשע בא עליה, והיא אפשרה זאת כדי שתצליח להורגו. ויש לדון (על הצד שיעל מוגדרת כיהודיה)- מדוע הותר לה לעשות זאת- הרי 'יהרג ואל יעבור'?
לאחר שנסביר את ההיתר יש לדון האם נאסרה לבעלה? [לא מצינו שנאסרה על בעלה, ואף להיפך, בשירת דבורה (שופטים ה, כד) מתוארת יעל כ'אשת חבר הקיני'].
על חלק מהשאלות נענה בעזרת ה' בשיעור הבא.
תשובה
נפתח את דברינו בשני פירושים עיקריים בדין 'קרקע עולם':
הסבר א] תוס'- שב ואל תעשה- מדברי תוס' עולה שיסוד דין קרקע עולם נעוץ בכך שהאשה אינה פעילה במעשה- היא שב ואל תעשה. ובמצב בו האדם עובר בשב ואל תעשה לא נאמר דין 'יהרג ואל יעבור' גם ביחס לג' עבירות חמורות (מעין מה שמצינו שאם זורקים אדם ל"ע על תינוק אין בזה דין 'יהרג ואל יעבור' ואינו חייב למסור את נפשו הואיל והוא 'שב ואל תעשה').
השיטה מקובצת (כתו' שם) שואל- מדוע אסתר מוגדרת כ'קרקע עולם'- הרי עשתה מעשה בהליכתה? ובשם המאירי השיב שצריך לומר שלא ההליכה בכוחות עצמה אלא גררוה על כרחה כל הדרך.
האגרות משה (יו"ד ח"א סי' עד) התקשה בהסברו של המאירי:
"אבל אינו מתקבל על הדעת בשום אופן דאם כן היה אחשורוש מבין שהיא יהודית מכיון שבכל לילה היא אנוסה כ"כ שצריכין להוליכה.."
ועל כן ביאר שההליכה היא אביזרייהו של מעשה העריות, והאביזרייהו הוא כעיקר המעשה. ועל כן, אם מעשה העריות לא נאסר מחמת שהוא בשב ואל תעשה, גם האביזרייהו שלו לא נאסר.
הסבר ב] נמוקי יוסף (סנהדרין יז, ב)- אינו תלוי ברצונה- הנימוקי יוסף מבאר שיסוד דין קרקע עולם הוא בכך שאין ביכולתה לבחור אם לעשות או לא לעשות את המעשה, וגם אם תרצה למסור את הנפש ולא לעשותו- יכפוה על כך.
האם במידה ונבעלת מיוזמתה- ישנו את 'היתר' זה?
המהרי"ק (שורש קסז) משתמש בדין 'קרקע עולם' גם ביחס להגעתה של אסתר לאחשוורוש בשניה- שנעשתה מרצון:
"שהרי בבואה לפני המלך שרתה עליה רוח הקדש כדדרשינן התם מ'ותלבש אסתר מלכות', ומינה מוכח התם שהיא היתה משבעה נביאות שעמדו להם לישראל שהרי שרתה עליה רוח הקדש באותה שעה אשר הלכה לפני המלך.... וחלילה וחס לומר שתשרה רוח הקדש מכח מעשה של גנאי לא תהא כזאת בישראל! אלא אדרבה פשיטא ופשיטא שעשתה מצוה רבה מאד ובפרט דקרקע עולם היתה".
נראה מפשטות דבריו ש'היתר' קרקע עולם נאמר גם אשר הביאה נעשית ברצון האשה! (כן נראה שלמדו השבות יעקב (ב, קיז) ועוד). אכן, דעת הנודע ביהודה שההיתר של המהרי"ק אינו מתבסס על 'קרקע עולם' בפני עצמו, אלא על הצלת כלל ישראל, כפי שנראה להלן אי"ה.
מדוע שיהיה היתר 'קרקע עולם' גם ברצון? נביא ג' כיוונים בדבר:
א] פקוח נפש= אונס- השבות יעקב (ב, קיז) מבאר:
"אף על גב דשפיר עבדה להצלת עצמה והרבים ומקרי אנוסה לענין זה דלא מיענשא עליה כיון דעשתה לשמה כמו יעל ואסתר".
הפיקוח נפש העומד במניע המעשה- העובדה שמצילה אחרים, מגדירה את המעשה כאונס. 'רצון' הא רק כאשר עושה האדם מעשה מתוך רצון.
מרגע שמוגדר המעשה כאונס, ממילא ישנו את היתר 'קרקע עולם' גם ביחס לזה.
ב] אין דין 'יהרג ואל יעבור- השרידי אש (קמז ב, לז) והקובץ הערות (סי' מח) מבארים שהעובדה שהאשה 'קרקע עולם' מסירה את חובת ה'יהרג ואל יעבור', ועתה נותר איסור בלבד- ככל איסורי תורה.
לאור זאת, במקום פיקוח נפש הדין בו יהיה ככל דיני התורה- שפקוח נפש דוחה כל איסורים שבתורה.
ג] אינו 'חב לאחריני- השואל ומשיב (תליתאה סי' קלט) מחדש חידוש גדול מאוד! דין 'יהרג ואל יעבור' נובע מכך שבמעשיו 'חב לאחריני'- במעשיו הופך את הבנים לממזרים, ונאסרת לבעלה, ובמקום ש'חב לאחריני' פיקוח נפש לא דוחה את איסורי התורה.
אולם, כל זאת במידה ורק חב לאחרים, אך במידה ועושה את המעשה להצלת אחרים, אנן סהדי שגם הבעל מתרצה ומוכן שיחובו לו כדי שיינצלו נפשות מישראל! ובלשונו:
"ולפי זה בגילוי עריות דאין לך הפסד גדול מזה שעושה בניו ממזרים ואוסר אשה לבעלה וכדומה ובכה"ג לא הותר אף משום פיקוח נפש...ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דעיקר הטעם ד'תהרג ואל תעבור' הוא בשביל דפקוח נפש אינו דוחה דבר שמגיע נזק לחבירו. ולפ"ז בכה"ג דמגיע הצלה לכל השיירא א"כ היא נתכוונה עכ"פ לטובת החברה כלה ואנן סהדי דהבעל ג"כ היה מתרצה שתאסר לו ולהציל כל השיירא בכה"ג הוה כמו כל התורה דיעבור ואל יהרג ואם לא עשה כן עבר על לאו דונשמרתם מאד לנפשותיכם, ולכך באסתר שעשתה להצלת כל ישראל בודאי פעולתה ושכרה אתה".
לאור דבריו מחדש השואל ומשיב שבמידה ומצילה האשה את כל השיירה ממוות, ברור הדבר שהבעל מתרצה שתאסר לו ותציל את כל השיירה. ועל כן מותר הדבר ואינה חייבת למסור נפשה.
הנודע ביהודה (מהדו"ת יו"ד קסא) חולק על המהרי"ק וסבור שההיתר של קרקע עולם נאמר רק במקרה שהאשה אנוסה, אולם במקרה שנעשה הדבר ברצון האשה אין את ההיתר של קרקע עולם.
ומה שאסתר נבעלה לאחשוורוש על אף החובה לההרג ולא לעבור, היינו משום שנעשה הדבר להצלת כלל ישראל, ובלשונו:
"ואסתר שאני שהיתה להצלת כלל ישראל מהודו ועד כוש ואין למדין הצלת יחידים מהצלת כלל ישראל מנער ועד זקן מהודו ועד כוש ושם היה בהוראת מרדכי ובית דינו ואולי ברוח הקודש.. ".
לדברי הנודע ביהודה, כאשר מדובר הצלת קבוצה של עשרים איש בלבד לא יותר הדבר הואיל ומוגדר כהצלת יחידים.
לדברי הנודע ביהודה, בפרשיית עצירת המרגל מרדכי ועננו יהיה עלינו לבדוק האם מוגדר הדבר כהצלת כלל ישראל, או לא?
מהיכן גדר ייחודי זה של 'הצלת כלל ישראל' – כבסיס להיתר?
הרב לורנס כותב בספרו משנת פיקוח נפש (סג, ב) ששאל את שאלה זו את הרב יצחק הוטנר בעל הפחד יצחק, והשיב לו שעליו להתיישב בדבר לימים כאשר השתחרר מהשבי בממלכת ירדן לאחר שהיה כלוא במטוס החטוף כתב לו שהיה לו אז זמן לחשוב על זה במשך השבי, וביאר זאת כך:
"הביאור הוא דהריגת כל עם ישראל הוא בגדר חלול ה' וכדכתיב בקרא 'והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגויים מבלתי יכולת ה'' וגו', ולמנוע חלול ה' מותר לעבור אפילו בגילוי עריות".
עיקרון דומה מופיע בשמו ש החזון אי"ש בספר 'פאר הדור' (ח"ג עמ' קפה):
"דחלול שם שמים דוחה אף לג' העבירות החמורות, דשנינו בסנהדרין קז. שביקש דוד לעבוד ע"ז לבל יתתלל שם שמים כאשר יהרגנו בנו אבשלום, שיהיו בנ"י מתרעמין על מידותיו של הקב"ה היאך חסיד שכמותו נענש כ"כ שהרגו בנו, ולכן מוטב שאעבוד ע"ז ואז יאמרו שהגיע לי זאת...וגילוי עריות מצינו באסתר שמסרה עצמה לאחשורוש כדי להציל את ישראל הגם דגילוי עריות בקום עשה הוא מהעבירות דיהרג ואל יעבור, כיון דאם כל ישראל יאבדו הוה חלול ה'".
גדר 'כלל ישראל'- הראי"ה קוק בספרו משפט כהן (סי' קמד) כותב, שבמידה ומדובר על סכנה הנשקפת לקהל ישראל היושב בארץ, אף שרוב עם ישאל אינו בארץ, מכל מקום נחשב הדבר לסכנה לכלל ישראל.
מקור לעיקרון זה מופיע בתלמידי רבנו יונה בברכות (ח, א בדפי הרי"ף) שכתבו שתקנת הלל על נס נתקנה רק בנס של כלל ישראל. והקשו על דבריהם מנס חנוכה, והשיבו שנס חנוכה נעשה לכל היהודים היושבים בארץ, ועל כן נחשב הדבר לנס של כלל ישראל.
נציין, שהאגרות משה (שם) רוצה לומר שגם פגיעה בקהילה אחת מוגדרת כחילול ה'.
נמצא, שלהיתרה של אסתר לעבור ולא להיהרג מצינו שני הסברים- היתר 'קרקע עולם', ופיקוח נפש של כלל ישראל. ונפקא מינה תהיה כאמור במקרה של הבית יעקב ובמקרה של המרגל ועננו.
בספר משנת פקוח נפש (סג, ב) סבור, שבמקרה של ועננו לא היה היתר:
"ושמעתי דמעשה שהיה במלשין ובוגד שידע סודות צבא ורצה למסור אותם לאויבי ישראל וכבר התחיל במעשיו, ולא מצאו דרך ללוכדו כי אם בפיתוי לעריות, והנה להאמור בנודע ביהודה אסור היה לעשות כן דל"ה סכנה על כל ישראל אלא רק בארץ אחת, ועוד דגן אם יגלה הסודות אין הדבר ודאי שעי"ז תהא סיבה שינצחו במלחמה אלא שיש בזה סיכון רב אבל ל"ה מילתא דודאי, וכמובן, והגם דפיקוח נפש דוחה לכל התורה כולה אפילו בספק ספיקא, שאני הכא דגילוי עריות לא נדחה משום פיקוח נפש ורק בהצלת כלל ישראל מותרים לעבור בגילוי עריות, אבל בספק לא שמענו, ול"ש כאן דינא דספקות נפשות להקל שהרי גלוי עריות לא נדחה משום פיקוח נפש".
הואיל ולא למד כדברי הראי"ה קוק שסכנת כל ישראל היושבים בארץ נחשבת לסכנת כל ישראל, ועל כן סבר שבמקרה זה לא היה היתר להתיר איסורי עריות.
בע"ה את התשובה ליתר השאלות שלא השבנו עליהן נמשיך בשיעור הבא.
[1] ביטוי שבא לסמל פסיביות, האשה אינה פעילה במעשה.
