שאלה שבועית -חשמל בשבת
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור חשמל בשבת
בדברנו היום נעסוק בשאלת הפקת חשמל בשבת על ידי חברת החשמל והשימוש בו, זאת מתוך הדיון בדבר 'פיקוח נפש' של רבים, בה עסקנו לפני כשבועיים:
א] שימוש ב'מצבר' בשבת- אף שרוב ציבור שומרי המצוות מחובר לרשת החשמל הארצית גם בשבת, ישנם כ30,000 בתי אב שאינם משתמשים בחשמל המופק על ידי חברת החשמל בשבת, אלא מפיקים חשמל בעזרת מצבר ('גנרטור').
אנו איננו נוהגים כך, ועלינו להבין מה עומד בשורשה של כל גישה- מדוע יש שמשתמשים בחשמל המופק על ידי חברת החשמל בשבת, ויש שלא?
ב] שימוש ב'שעוני שבת' בשבת- לפני שנים, הכולל בישיבת 'כרם ביבנה' נסע לביקור בתחנת החשמל באשדוד לסיור. ושם הראו להם שישנה נורה שנדלקת במקרה שישנו שינוי פתאומי של יותר מעשרה אחוז ברמת הצריכה (הן הפחתה והן עליה), מפני ששינוי חריג ברמת הצריכה עלול להביא להשבתת פעולת התחנה ויש צורך בתפעול מיידי של התקלה.
שינוי פתאומי יכול להיווצר משינוי צריכה משמעותי. נמצא שאם כל ציבור שומרי השבת בישראל ימנע מלהשתמש בשעוני שבת- צריכת החשמל שלו תשאר סטטית לכל אורך השבת, יכול הדבר לצמצם את חילולי השבת. ואם כן, נשאלת השאלה מדוע מותר השימוש בשעוני שבת בשבת?
מכח ב' השאלות הללו נשאל עוד מספר שאלות, שכולן סובבות והולכות סביב השאלה עד כמה צריך להתאמץ למנוע חלול שבת במצב של פיקוח נפש.
ג] חוט חשמל נקרע בשבת- אם משהו יגע בו הוא מתחשמל למוות ח"ו. ישנן ב' אפשרויות להתמודד עם המצב- ניתן להזמין את חברת החשמל בשבת שתתקן את החוט, אלם ניתן להעמיד אדם ליד החוט הקרוע שיזהיר את העוברים ובים וימנע מהם להתקרב. האם על האדם לוותר על העונג שבת שלו ולעמוד ליד החוט כדי למנוע את הצורך בחילול שבת על ידי עובדי חברת החשמל עבור תיקון התקלה?
ד] מים חמים לחולה- חולה שיש בו סכנה נזקק למים חמים בשבת. בביתו אין מים חמים ובבית שכנו יש מיחם, אולם שכנו ישן. האם על אף שמדובר במקום פיקוח נפש יש להעיר את השכן ולבקש ממנו מים למעט בחילול שבת, או שמא רשאי להדליק אש ולחמם מים בביתו ולא להעיר את השכן.
ה] הסעת חולה- אמבולנס או רכב של שכן- לפנינו חולה שיש לפנותו לבית חולים בשבת מחשש פיקוח נפש, לחולה עצמו אין רכב. לפניו שתי אפשרויות- לבקש משכנו שיסיעהו לבית החולים או להזמין אמבולנס. אם יבקש משכנו- יתכן ושכנו יאלץ להישאר לאורך כל השבת בית החולים ללא יכולת לחזור לביתו. אולם מאידך- הזמנת אמבולנס כרוכה בחילול שבת גדול יותר. האם עליו לצמצם את חילול השבת במקום פיקוח נפש על אף המחיר שיגבה הדבר מהשכן, או לא?
ו] אוכל לחולים רבים שהתאשפזו בהפתעה- ל"ע קרה אירוע רב נפגעים בשבת, לבית החולים פונו נפגעים רבים- מה שהביא לכך שישנו מחסור באוכל עבור החולים. אם מדובר בחולים שיש בהם סכנה- מדיני פיקוח נפש מותר להכין את צרכיהם אף בשבת עצמה. השאלה היא, האם על האחיות העובדות בבית החולים לוותר על ארוחתן עבור החולים, כדי למנוע חילול שבת שיידרש עבור הכנת האוכל, או שמא רשאיות הן לאכול כהרגלן, ולא מוטל עליהן לצמצם את חילול השבת במקום 'פיקוח נפש'?
ז] תשלום לרודף שיימנע ממעשהו- במידה ואדם רודף אחר חברו להורגו- יש להרוג את הרודף (אם לא ניתן להצילו באחד מאבריו) כדי להציל את הנרדף. לו יצוייר שהרודף היה חוזר בו מהרצון להרו את הנרדף תמורת בצע כסף, האם היה על האדם האחר להוזיל מכספו ולהציע לו סכום כספי ובכך למנוע את הריגתו של הרודף?
ח] האבקות עם גנב בשבת- אדם מתעורר בליל שבת לקול רחשים ורואה גנב בתוך ביתו האם רשאי לקום ולהיאבק אם הגנב, גם אם עלול הדבר להביא לחילול שבת- שיצטרך להורגו? דעת המגן אברהם (שעט ס"ק ה) שעליו לשים עצמו כישן ולא להאבק עם הגנב כי לצמצם את חילול השבת.
מה היחס בין זה לשאלות הקודמות?
ט] הפסקת אכילה למנוע רצח- אדם רודף אחרי מישהו להורגו נפש בגלל שמפריע לו שאותו פלוני אוכל מאכל. אם יפסיק הלה את אכילת המאכל, הרודף יפסיק לרודפו. האם עליו לוותר על רצונו ולהפסיק את אכילת המאכל כדי להציל את הרודף מהריגה (בכך שיפסיק לרדוף), או שמא רשאי להתנהל כרגיל- גם אם יעלה הדבר בחייו של הרודף?
י] הפלגה בשבת- לרב השיטות אסור לצאת להפלגה סמוך לשבת הואיל וקרוב לודאי שיבוא לחילול שבת על ידי פיקוח נפש שיווצר בהמשך. האם דומה הדברים לנידונים האחרים שמנינו קודם לכן?
יא] למול בשבת במקרה שנשפכו המים החמים- נחלקו הרז"ה והרמב"ן האם במצב זה ניתן לקיים את הברית בשבת ולהכנס למצב פקוח נפש או שמא יש לדחות את הברית. גם במקרה זה יש לדון הם דומה/שונה מהמקרים הקודמים שנמנו.
שימו לב, בחלק מהמקרים יוזם האדם כניסה למצב פיקוח נפש, ובחלק מהמקרים הפקוח נפש כבר נמצא (כמקרה של הכנת אוכל לפצועי אירוע רב הנפגעים) והשאלה היא האם חייב למעטו או לא. האם יש הבדל בין המקרים?
תשובה
ניתן לתמצת את השאלות הרבות שמנינו, לג' שאלות עיקריות:
א] מה הם צדדי האיסור וההיתר בשימוש בחשמל המופק על ידי חברת החשמל בשבת?
ב] האם יש צורך למעט בפקוח נפש במקרה בו הפיקוח נפש כבר לפנינו?
ג] האם יש למעט בהריגת רודף – על ידי תשלום/הפסקת אכילה?
א] צדדי האיסור וההיתר בשימוש בחשמל המופק על ידי חברת החשמל בשבת
השמירת שבת כהלכתה (פרק לב הערה קעד) מבאר בשם הרב שלמה זלמן אוירבך את יסודות ההיתר לשימוש בחשמל המופק על ידי חברת החשמל בשבת תוך כדי חילול שבת, וכך כתב:
"לפי זה נראה לי לכאורה, כשיש הפסקה בזרם החשמל בשל איזה קלקול וכדו' בתחנת כוח, וטכנאים יהודים מתקנים את הקלקול, דמותר להנות מהמאור. דכיון שבזמן שמתקנים, מתקנים גם עבור החולה שאין בו סכנה שבעיר, ואי אפשר לתקן את המכונה רק עבורם, וכיון שאין המתקן חייב ללכת מבית לבית למנוע את ההדלקות שאין בהם צורך, הרי זה חשיב כפורס מצודה להעלות תינוק מהנהר וגם צד עמו דגים דמבואר ... שאם אינו עושה שום פעולה בשביל הדגים, רבו הסוברים שמותר גם לכוון לצוד אותם כיון דחשיב כונה בלא שום מעשה".
כשם שהמטיל מצודה לים להציל את התינוק אינו עובר על איסור אף אם מתכוון להעלות עמו גם דגים – הואיל והפעולה מותרת מחמת פיקוח הנפש המעורב בה. כך גם כאן- בחשמל המופק עבור הרבים, הואיל וברור הדבר שבכל חברה גדולה ישנם חולים הזקוקים לחשמל באופן תדירי, ועבורם מותר לתקן את מערכת ייצור החשמל מחמת פיקוח נפש (עבורו מותר לחלל שבת), מותר גם ליתר תושבי המדינה להנות ממנה.
ברור הדבר, שבמקרה בו ידוע לנו בודאות שאין חולה באיזור בו 'נפל' החשמל בשבת, אין כל היתר להחזיר את החשמל בשבת עצמה.
מנגד, דעתו של החזון אי"ש (או"ח לח, ד) שאף ששימוש בריאים בחשמל שהוחזר בשבת אינו אסור מצד כללי איסורי שבת, אסור הדבר מחמת חילול השם שבדבר- שלכ הציבור במדינת ישראל משתמש בחשמל שנוצר תוך חילול שבת; וכך כתב:
"אבל אם נעשה בתחנת החשמל בשבת ע"י ישראל, שאינו משמר שבת, אסור להינות ממנו. ואף אם הוא באופן שיש היתר בשימושו מן הדין אסור להשתמש בו מפני שיש בשימושו איסור חילול השם, שאינו חס לכבוד שמים כיון שהוא שימוש ציבורי, והעובד בשבת הוא עושה במרד והנהנה ממעשיו הוא מעיד חס וחלילה שאין לבו כואב על חילול שבת ויהא רעוא שישובו בתשובה שלמה במהרה".
עם כינונה של מדינת ישראל, הוקמה ועדה לבחינת השימוש בחשמל בשבת, והחזון אי"ש נלחם שמערכות החשמל יתופעלו על ידי גויים בשבת, או יופעלו באופן אוטמטי (על אף העלויות הגבוהות של פרויקט כזה), מהסיבות שפורטו לעיל.
נמצא, שלפי החזון אי"ש, דווקא בגלל שמדובר כאן על ציבור ולא על יחידים[1]- עלינו לאסור את השימוש בחשמל המופק על ידי חברת החשמל בשבת.
הרש"ז אוירבך אינו מתעלם מטיעוניו של החזון אי"ש ומזכיר את הכאב והקושי בכך שאנו שנזקקים לחילול שבת אף שנעשה בהיתר; וכך כתב:
"ואף שבארנו במקום אחר דאפשר שמעיקר הדין אין לאסור להינות מהחשמל בשבת אף אם נעשה ח"ו ע"י ישראל, מ"מ יש לדעת שע"י השימוש שאנו משתמשים בשבת בחשמל הננו גורמים שיכופו שם את הפועלים לחלל שבת. וכמה מכוער הוא להתענג בשבת באש זרה אשר לא צוה ד' וכ"ש לכבד את מקדשי ד', אלו בתי כנסיות ומדרשות, באורים אשר חושך הם ולא אור וחובה גדולה מוטלת על עיני העדה להאיר את ההולכים בחושך ללכת באור ד' והיתה לנו לאור עולם.
....דאמת מותר להשתמש בחשמל בשבת משום אלו שצריכים להשתמש במכשירים חשמליים במקום פיקוח נפש ולצורך הצלת נפשות, אבל זה מאוד כבוד השבת שלא להשתמש כמו שאם היו פוגעים באמא, השבת היא אמא שלנו והרי גם מחללים שם שלא לצורך".
ואכן, הרש"ז עצמו נמנע מלהשתמש בחשמל המופק על ידי חברת החשמל בשבת, אולם לאחרים נשאר בהוראתו- שהשימוש מותר.
ב] מיעוט בפקוח נפש במקרה בו הפיקוח נפש כבר לפנינו
הרש"ז אוירבך בשו"ת מנחת שלמה (א, ז) מצטט את הדברים שהובאו בשמו בשמירת שבת כהלכתה ומאריך בביאורים ובביסוסם:
"כתב בספר שמירת שבת כהלכתה בפי"ט סעיף כ: אין חייבין מעיקר הדין לעשות מעשה שיש בו טורח גדול כדי למנוע את הצורך בחילול שבת שעלול להיות בשביל פקוח נפש.
ולפיכך מותר להרתיח מים לתה או להדליק אור בשביל חולה שיש בו סכנה אף אם אצל שכנו ישנם מים חמים מוכנים או מנורה דלוקה אלא שמסירתם בשביל החולה תגרום לשכן צער וסבל, כגון ששכנו ישן ויש צורך להעיר אותו וכן אין האחיות שבבית החולים חייבות למסור את האוכל שלהן בשבת כדי למנוע בישול בעבור חולים שמובאים לבית החולים ללא הודעה מראש ואין אוכל מוכן להם...חוטי חשמל הפתוחים וקיים חשש שאדם יגע בהם דינם כדין מחלה מסוכנת".
כאשר ישנה מציאת של פיקוח נפש לפנינו, אין צורך לנסות ולמעט את חילול השבת (כמובן, במקרה בו אין לאדם כל הבדל בין שתי האפשרויות ודאי שעליו למעט את חילול השבת. אולם במקרה בו אחת האפשרויות כוללת אי נעימות/צער וכדו', אינו צריך להתאמץ למעט את חילול השבת במקום פיקוח הנפש).
על בסיס אותו היתר מתיר הרש"ז שימוש בשעוני שבת בשבת, אף אם עלול הדבר להביא לכך שיצטרכו בעקבות זה לעשות פעולות לתפעול תחנת הכח בשבת:
-"כיון שכן אפשר שאין בני העיר חייבים למנוע עצמם מלהשתמש בחשמל בשבת כדי שהפועלים לא יצטרכו אח"כ להוסיף נפט (=דלק) כיון שבשעה שמוסיפים בהיתר הם עושים, משום הצלת נפשות כדי שלא יכבו הנרות (=תאורה) של בתי חולים וכד'".
הרש"ז (שם) מביא בענוותנותו את דעת החולקים בהרחבה:
"והיות ששמעתי מגדולי תורה בכתב ובע"פ שלדעתם זה תמוה, וגם ערער ע"ז הגאון מוהר"פ אפשטין ז"ל בסידור מנחת ירושלים שנדפס ע"י ידידי הר"ר ישעי' דבורקס הי"ו, וז"ל: "אינני מסכים עם זה, וגם השכן מחויב לעשות להצלת נפשו של אחר, אף אם סובל קצת....וכמו כן העיר על האמור שם בפרק מא סעיף כב: "חוטי חשמל שנפלו ברחוב ויש חשש שיגע בהם אדם, מותר להזעיק את חברת החשמל על מנת להפסיק את הזרם, ואין חיוב מעיקר הדין לעמוד שם במשך כל השבת כדי להתרות בבני אדם לבל יגעו בחוטים ויבואו לידי סכנה" וכתב שם בזה"ל: "איני מסכים עם זה, אפשר להעמיד אדם שיזהיר או לתלות שלט מוכן באותיות: סכנה לנגוע, ואפילו ע"י גוי כשהוא מיוחד לישראל, ג"כ אינו כדאי כשאפשר כדלעיל" עכ"ל. וכן העיר על הדין שבפרק מ סעיף עב שמותר לכל אדם לטלפן לאמבולנס ע"מ להעביר חולה שיש בו סכנה לבית החולים "ואין הוא חייב להטריד שכן בעל מכונית שומר שבת בהסעת החולה, אם יצטרך שכן זה להשאר מנותק מבני ביתו במשך כל השבת, או אם יצטרך לקום משנתו בשביל נסיעה כזאת", וכתב ע"ז: "הרי בהצלת נפשות כל המקדים הרי זה משובח ומה בכך שישאר מנותק מביתו וסובל קצת, ומה שאחר מחלל שבת ועובר עבירה בגרימתו בלא צורך הרי הוא גורם לו איסור" עכ"ל".
אולם כותב: "ואנכי בעניי על משמרתי אעמודה שכנים הם הדברים וכן ראוי להורות"- ומאריך לבסס את שיטתו.
על מה מבסס הרש"ז את שיטתו?
הרמ"א בהלכות אבלות בדיני טומאת כהנים (שעד, ג) פוסק שבמידה ומצא כהן מת מצוה, ולפני שתי אפשרויות או להיטמא לו ולטפל בו בעצמו או לשכור אחרים מכספו שיטפלו בו בתשלום, אינו צריך להוציא מכספו על קבורת המת ורשאי לטפל בו בעצמו, וכך כתב:
"אם אינו מוצא שיקברוהו, רק בשכר, אינו חייב לשכור משלו, אלא מיטמא, אם ירצה".
מדוע מותר הדבר? הרי בידו של הכהן לשלם לאחרים ולהינצל מהטומאה? ואף שכהן מותר להיטמא למת מצוה, כאן שיש לו פתרון אחר- מדוע מותר הדבר
מסיק מכאן הרש"ז (שם):
"ועל כרחך דכיון שהוא מת מצוה והתורה התירה אותו להטמא אין כאן שום עבירה, ואין צריך כלל לחפש עצות ולהפסיד ממון כדי להמנע מזה כיון שאין זו עבירה אלא מצוה"!
על סמך זאת ממשיך הרש"ז את אותו עיקרון לדיני פיקוח נפש:
"וכיון שכן, גם לענין פקוח נפש אית לן למימר הכי; דכיון שפקוח נפש דוחה שבת אין זו עבירה ואינו חייב להפסיד כלום משלו. ומיהו אם חולה הוא בנו או אשתו שחייב להוציא ממון לרפואתם נראה שחייב להוציא ממון ולא לחלל שבת עבורם כיון שמעיקר הדין גם ממונו משועבד לרפואתם, ולכן מיד הוא מתחייב להוציא ממון ולא לחלל שבת כדי לחסוך מממונו, משא"כ באחרים שחיובם רק מחמת מצוה..".
מקור נוסף עליו מבסס הרש"ז את שיטת הוא דין גחלת של מתכת המונחת ברשות הרבים (או"ח שלד, כז) שהזכרנו בשיעורים שעברו. שם, גם לסוברים שיש בכיבויה איסור תורה, מותרת לכבותה מפני היזק הרבים. ולכאורה צריך עיון, מדוע הותר לכבותה ולא דרשנו מהמוצאה לעמוד שם ולהזהיר את הרבים עד צאת השבת? על כרחך, שבמקום פקוח נפש שהותר חילול השבת, אין האדן נדרש לשנות ולצער עצמו כדי למזער את חילול השבת שהותר מפני פיקוח נפש.
ג] מיעוט בהריגת רודף- על ידי הוצאת ממון/הפסקת פעולה
הגמ' בסנהדרין (פב, א) אומרת שאם: "נהפך זמרי והרגו לפנחס אין נהרג עליו שהרי רודף הוא".
הרש"ז מקשה- מדוע יכול זמרי להתהפך ולהרוג את פנחס, הרי ביכולתו להפסיק את מעשה העבירה, ובכך למנוע מפנחס להורגו, ואם כן מדוע מותר לו להורגו? על כרחך, שגם לגבי רודף נאמר עיקרון זה הנ"ל- שאין האדם צרך להפסיד ממון כדי להציל את חיי נפשו של הרודף.
ומוסיף ואומר, שלא מצינו בענין הרודף אחר חברו בשבת, שהנרדף צריך להציע לו ממון כדי לא לחלל שבת בהריגתו:
"לא נזכר בשום מקום דאם אפשר לפייס את הרודף בממון שצריך להוציא ממון על כך ולא לחלל שבת בהריגתו, וע"כ דמה שאם אפשר להצילו באחד מאבריו אסור להרגו, היינו משום דאם אפשר ע"י אחד מאבריו למה יהרוג אותו כולו, משא"כ להוציא ממון משלו כדי להמנע מלהרגו ליכא שום חיוב בין בשבת בין בחול, וכדאמרן כיון דבשעה זו יש עליו דין רודף אשר התורה אמרה שמצוה להרגו אפילו בשבת כדי להציל את הנרדף, לכן אין שום חיוב לבזבז אפילו פרוטה אחת כיון שהפסד הממון איננו להמנע מעבירה אלא להמנע מדבר שהוא היתר גמור בין אם זה הותרה ובין אם זה רק דחויה...".
נכון יהיה הדבר גם בבא לאכול ורודף מאיים עליו להורגו אם לא יפסיק את האכילה- שרשאי להרוג את הרודף ואינו צריך להפסיק בגללו את אכילתו.
בשאלה הבאנו את דברי המגן אברהם - שאם נכנס גנב לביתו של אדם בשבת, יעמיד פני ישן שמא יגיע להורגו בשבת. בהסתכלות ראשונה נראה שדבריו סותרים את דברי הרש"ז.
אולם הרש"ז מבאר שהמעשה בגנב שונה בתכלית- שם הפיקוח נפש עדיין לא התחיל, ועל כן בשלב זה אין לנרדף מצוה להרוג את הרודף- הגנב, ועל כן עליו להתאמץ הלימנע מלהגיע למצב של נטילת נפש, גם במחיא איבוד ממון.
אולם לאור זה צריך עיון מדוע ביום חול מותר לבן הבית שמתעורר לקום ולהאבק בגנב- הרי גם שם עליו לעשות כל מאמץ כולל איבוד ממון כדי לא הגיע לנטילת נפש? משיב הרש"ז, שגנב הבא במחתרת 'אין לו דמים', וכלשונו של רש"י בפרשת משפטים- "אין זו רציחה הרי הוא כמת מעיקרו (מרגע כניסתו לבית)". ועל כן ביחס לעבירת הרציחה עצמה ניתן לומר שאין בעל הבית מכניס עצמו לעבירת רציחה.
אולם ביחס לחילול השבת שיש בנטילת נפש- בהכנסו למאבק מול הגנב הרי הוא מכניס עצמו למצב של פיקוח נפש בו יצטרך לחלל שבת, ומזאת עליו להימנע גם במחיר הפסד ממון.
בדומה כותב הרב ישראל רוזן (הקים ועמד בראש מכון צומת) ביחס לשאלת השימוש בחשמל בשבת, תוך התבססות על הכניסה לספינה ומילת תינוק במקרה בו 'אשתפוך חמימי':
"הדרינן לדידן, לענין השימוש בחשמל בשבת. לפי מה שנתבאר שטעמו של הרז"ה לאסור הפלגה סמוך לשבת ש'נראה כמתנה לחלל שבת - נראה לומר דזהו דווקא כאשר האדם יוצר את מצב פיקוח הנפש, ע"י שמכניס את עצמו או את אחרים למקום סכנה ויצטרך הוא או אחרים לחלל שבת לפיקוח נפש, כגון ביוצא בספינה או במל תינוק ועל ידי כך יגיע מצב שיזקיק לחלל שבת לפיכך כל שאינו עוסק במזונותיו שהם דרך בית חייו וכד', ומכוון את עצמו סמוך לשבת - נראה כמתנה לדחותה... מצד הסברא ומתוך המקורות נראה כי אפי' אם חובה על האדם לדאוג מע"ש שלא יווצר מצב של פיקו"נ הדוחה שבת - היינו דווקא כשהוא עצמו יוצר את מצב הפיקו"נ, אצל עצמו או אצל אחרים. מאידך, אם מצב הפיקו"נ קיים ועומד - אין איסור לאדם אחר לפעול את פעולותיו כדרכו, ואין לו לחוש אם עי"כ משנה את נתוני הרקע וכתוצאה עקיפה מכך יצטרך מאן דהו להרבות ביתר פעולות של חילול שבת לפיקו"נ מאשר אלמלא נשתנו התנאים הסביבתיים הללו".
[1] זאת בשונה מהתפיסה עד עתה שבציבור יש להחמיר מחשש פיקוח הנפש שיווצר ליחידים.
