שאלה שבועית: התרת נדרים
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
עומדים אנו בערב ראש השנה, בעזרת ה' מחר בבוקר לאחר אמירת הסליחות ותפילת שחרית נערוך 'התרת נדרים'.
התרת נדרים מורכבת משני חלקים- החלק הראשון הוא בקשה להתרת הנדרים אותם נדר האדם. ואילו החלק השני הוא מסירת 'מודעא' לביטול הנדרים אותם הולך האדם לידור מכאן ולהבא.
שאלה א'- שאלתנו הראשונה היא- מהו הצורך בשני החלקים? אם מידי שנה מוסר האדם מודעא המבטלת מראש את הנדרים אותם ידור במהלך השנה הבאה, מדוע צריך הוא בסופה של השנה לבטלם?
שאלה ב'- עוד ברצוננו לברר, האם אדם שנמצא בבידוד ביתי יכול לומר את החלק השני של 'התרת הנדרים'- מסירת המודעא בינו לבין עצמו, אף שאין עמו 'בית דין'?
שאלה ג'- תשובת השאלה הקודמת תלויה בשאלה כיצד פועלת מסירת המודעא, כיצד יכול האדם בדיבורו לבטל את שיהיה מכאן ולהבא?
שאלה ד'- ישנם מנהגים שונים בהתרת נדרים- יש הנוהגים לאומרו אחד אחד- בפני שלושה, ואילו יש הנוהגים שמספר אנשים עומדים יחד ואומרים את התרת הנדרים בפני שלושה.
בשאר 'דינים' על כל בעל דין לדבר בפני עצמו, מדוע משתנה 'דין' זה משאר דינים?
תשובה
מקור מנהג 'התרת נדרים'- הגמ' (נדרים כג, ב) אומרת:
"והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר- כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. אי זכור עקריה לתנאיה וקיים ליה לנדריה? אמר אביי תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר".
מבאר אביי, שמסירת המודעא מועילה למצב בו בשעת הנדר לא זוכר הנודר שמסר מודעא המבטלת את נדריו, אבל אם זוכר שמסר מודעא ובכל זאת נודר אין המודעא מועילה לביטול הנדר.
כבר בשלב זה ניתן להבין את הצורך בשני המרכיבים בהתרת נדרים- הצורך במסירת מודעא הוא עבור הנדרים שבשעה שינדרם לא יזכור שמסר מודעא, והצורך בהתרת נדרים היא עבור הנדרים שבשעה שנדרם זכור היה שמסר מודעא, ואף על פי כן בחר לנדור.
כיצד 'פועלת' מסירת המודעא?
א. שיטת הר"ן- נדר בטעות- בכוחו של בעל להפר את נדרי אשתו (כך נאמר בתורה בתחילת פרשת מטות). נחלקו תנאים במשנה בנדרים (עה, א) האם בעל יכול להקדים ולהפר את הנדרים שתדור אשתו מכאן ולהבא:
"האומר לאשתו כל הנדרים שתדורי מכאן עד שאבא ממקום פלוני...הרי הן מופרין, ר' אליעזר אמר- מופר וחכמים אומרים אינו מופר. אמר רבי אליעזר- [קל וחומר-] אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור? אמרו לו: הרי הוא אומר 'אישה יקימנו ואישה יפרנו'- את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר, לא בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר".
הגמ' דנה האם לרבי אליעזר הסובר שהבעל יכול להפר את נדרי אשתו לפני שנדרה- משמעות הדבר שהנדרים אינם חלים כלל, או שחלים ובטלים, ומביאה הגמ' (שם ע"ב) 'תא שמע' לפשוט את ספיקה:
"ת"ש, אמר להן ר"א ומה במקום שאין מיפר נדרי עצמו משנדר מיפר נדרי עצמו עד שלא ידור [על ידי מסירת מודעא] מקום שמפר נדרי אשתו משתדור [שהרי זה כח שנתנה התורה לבעל] אינו דין שיפר נדרי אשתו עד שלא תדור. מאי לאו דאשתו דומיא דיליה? מה הוא [כאשר מוסר מודעא] דלא חיילין אף אשתו נמי דלא חיילין. [דוחה הגמ':] לא, הא כדאיתא והא כדאיתא".
הר"ן במקום (ד"ה הא כדאיתא) שואל, מדוע לא נלמד מכח הקל וחומר את דבר זה עצמו- שגם נדרי אשתו לא יחולו כלל?
ומשיב כך:
"ונראה לי דלא מצי למידן הכי [ללמוד זאת מכח הקל וחומר] משום דנדרי עצמו היינו טעמא דהיכא דאתני מעיקרא לא חיילי כלל משום דכיון דשכח תנאו בשעת נדרו הוה ליה נדר בטעות ולא חייל כלל, מה שאין כן בנדרי אשתו דליכא למימר הכי".
מחדש הר"ן, שמסירת מודעא על נדריו מועילה מדין 'נדרי טעות'- דהיינו- במסירת המודעא בירר האדם שאינו מעוניין לנדור נדרים, ועל כן כשנדר (ולא זכר שמסר מודעא)- נדר בטעות הוא.
מסיבה זו, לא שייך הדבר ביחס לנדרי אשתו הואיל והיא נודרת בכוונה ורצון מלאים.
לדברי הר"ן, אין צורך למסור את המודעא בפני 'בית דין' (שלושה) דווקא, הואיל ו'ומנגנון הפעולה' של המודעא אינו על ידי 'כח ביטול' חיצוני, אלא מכח הטעות שנמצאת בבסיס הנדר[1].
הג"ר משה שטרנבוך שליט"א בשו"ת תשובות והנהגות (ג, קס) פוסק לאור דברי הר"ן הללו שגם אשה יכולה לומר את נוסח מסירת המודעא בינה לבין עצמה בביתה:
"המנהג הוא שלאחר שהבית דין מתירין נדרים אומרים לפניהם: הריני מוסר מודעה לפניכם ואני מבטל מכאן ולהבא מה שאקבל עלי כל הנדרים וכל שבועות ונזירות ואיסורים וחרמות והסכמות וקבלה בלב. והנה מן הדין אין צריך לומר נוסח זה בפני ג' אנשים, ולכאורה אפילו אמר לעצמו לבד מועיל. ולפי זה אשה מגיל י"ב שנים והלאה תוכל לומר הנוסח לעצמה גם בביתה פעם אחת ומועיל לעולם. שאין זה אלא מסירת מודעה ותנאי על להבא ורק לרווחא דמלתא חוזרים שוב כל שנה ושנה בפני ג'".
לדבריו גם אדם הנמצא בעת הזאת בבידוד יכול לומר את 'מסירת המודעא' בינו לבין עצמו.
ב. שיטת המהרי"ל- התרת נדרים 'עצמית'- אכן, דעת המהרי"ל (מנהגים, הל' ליל יום כיפור) שגם מסירת המודעא צריכה להיות בפני שלושה, וכך כתב:
"ויזהר כל אדם לומר כל נדרי עם שליח ציבור דניחא למאן דאמר דמתירין הנדרים דלשעבר ודאי אז צריכין לומר עמו דאין אדם יכול בעצמו להתיר את נדרו שעבר, אלא אף למ"ד דמתירין את הנדרים דלהבא כדקי"ל, מכל מקום יאמר כל אדם עם ש"צ כדי שיהיו לכל הפחות שלשה מתירין".
מוכרחים אנו לומר לפי דבריו ש'מסירת מודעא' אינה עובדת מדין נדרי טעות, אלא מכח ביטול מסויים- מוקדם שעושים בית הדין, מעין מה[2] שכותב הג"ר שמעון שקופ (שערי יושר ה, כב):
"וענין זה גם כן אינו כמסירת מודעה של קנינים'.... ומתבאר מזה דענין זה מה דמועיל הביטול נדרים שידור מכאן ולהבא הוא ענין התרת נדרים דקודם הנדר מתיר לעצמו באופן מה דמהני התרת חכם לאחר הנדר היינו דכמו שאין החכם מתיר רק על ידי איזה פתח וחרטה דמשוה להנדר כנדר טעות כמו כן מה דמתיר לעצמו הוא מחמת דמצינו בזה כעין טעות קצת דאילו הוי זכור בשעת הנדר מה דאתני מעיקרא לא היה נודר".
החזון אי"ש (יו"ד קלו, ה-ח) מבאר, שהאדם שולט על דיבורו, ועל כן יכול על ידי הדיבור שאמר תחילה במסירת המודעא, להגדיר את הדיבור השני:
"ולמה שכתבנו לעיל דטעם הביטול שיש בכח אדם לשלוט על עצמו בעתיד כל שלא חזר בו בהדיא וקיים ביטולו ואין דבריו עכשיו כלום שפיר יליף ר"א ק"ו שיהא בכח הבעל בטל עכשיו שלא יהיו לנדריה קיום כמו שהוא שולט עליהן אחר שנדרה".
הרמב"ם בהל' נדרים (ב, ד) כותב:
"מי שהתנה קודם שידור ואמר כל נדר שאדור מכאן ועד עשר שנים הריני חוזר בהן או הרי הן בטלים וכיוצא בדברים אלו ואחר כך נדר אם היה זוכר התנאי בשעה שנדר הרי נדרו קיים שהרי בטל התנאי בנדר זה ואם לא זכר התנאי אלא אחר שנדר אף על פי שקבל התנאי בלבו וקיימו הרי הנדר בטל ואע"פ שלא הוציא עתה החזרה בפיו כבר הקדים החזרה לנדר והוציאה בפיו מקודם ויש שמורה להחמיר ואומר והוא שיזכור התנאי אחר שנדר בתוך כדי דבור".
הברכת שמואל ואחרונים נוספים מדייקים מדברי הרמב"ם הללו שחלק על הר"ן וסבר שדין מסירת מודעא אינו מועיל מצד נדר בטעות, וזאת מכך שהרמב"ם האריך בלשונו והסביר שהנדר לא חל בגלל שבנודרו ביטל את התנאי, ואם למד כר"ן יכול היה לנמק בקצרה ובפשיטות- שהנדר אינו בטעות ועל כן אינו נדר.
אמירת ההתרה אחד אחד או מספר אנשים יחד- בחב"ד המנהג הוא שכל אחד ואחד עומד בנפרד בפני בית הדין ואומר את נוסח 'שמעו נא רבותי', אולם במעמד עצמו דואגים מראש שישתתפו עשרה, הואיל וישנם דעות בפוסקים הסוברים שלהיתר נדר תענית חלום יש צורך בעשרה בדווקא.
השאלה האם צריך לומר את הנוסח אחד אחד, כל אחד בפני עצמו, או שמא ניתן לומר מה יחד, נובעת מהשאלה האם 'התרת נדרים הוגדרה כדין, או שמא ישנה דרישה הלכתית שהיא תהיה 'כעין דין', אולם אינה דין ממש.
לאור צד זה, האחרון, אפשר שמספר אנשים יאמרו יחד את הנוסח בפני בית הדין.
כך כותב ערוך השולחן (יו"ד רכח, י):
"הלכתא דמתירין נדרים אפילו מעומד ואפילו בלילה ואפילו בקרובים ואפילו בשבת, כלומר אף על גב דהתרת נדרים הוי כעין דין ובדין צריכים הדיינים לישב ואין דנים בלילה וקרובים פסולים לדון ואסור לדון בשבת, מכל מקום בנדרים מותר דאין זה דין ממש".
שורשו של הדיון שב להגדרת התרת נדרים כולה-
כידוע ניתן להתיר את הנדר בשתי דרכים- חרטה, ופתח.
חרטה- משמעה שבשעת הנדר האדם היה מעוניין בנדר אלא שהתחרט על נדרו.
אולם 'פתח'- הוא בירור שכל נדירת הנדר מראש היתה על דעת מסוימת, שהתבררה כלא נכונה ועל כן ניתן לבטל את הנדר.
אם נניח שיסודו של פתח גם הוא מנדרי טעות- שעל דעת זה האדם לא נדר, והתברר שהנדר טעות ביסודו
מובן שאין צורך בבית דין של ממש להתיר את הנדר (וכך למד הר"ן).
אולם יש החולקים על הר"ן וסוברים שהיתר 'פתח' אינו מדין נדרי טעות, אלא הוא נובע מכח בית הדין, לדבריהם יובן היטב אם נחייב שיעמדו האנשים אחד אחד בפני עצמם- וישמע קולו של כל 'בעל דין' בפני עצמו.
לסיום, נציין לדברי הג"ר שלמה קלוגר שמחדש שאת התרת הנדרים בערב ראש השנה ניתן לבסס על 'חרטה' גרידא, זאת משום שכוחם של הנדרים הוקלש מראש על ידי מסירת המודעא שמסר מראש בתחילת השנה[3]:
"התרת נדרים דערב ראש השנה מהני ע"י 'חרטה' גרידא.....באופן שמתחרט רק על שקיבל בלשון נדר, מהני שאלה אף בחרטה לבדה... וכדמצינו בנוסח התרת נדרים דערב ראש השנה, שאומרים שאין חרטה מעצם הענין, אלא רק על קבלת העניינים בלשון נדר... דוקא באופן שלא התנה מעיקרא לבטל את נדרו אין מתירים בחרטה גרידא, שכיון שלא התנה לבטלו הרי נעשה נדרו כהוגן, והוי דיבור טוב ואלים, ולכך אין מתירים בחרטה גרידא, משום דבעינן 'חרטה דמעיקרא', ושמא אינו מתחרט מעיקרו. אבל באופן שכבר התנה מעיקרא בשנה קודמת לבטל הנדר, א"כ מעיקרא נדרא ריעא הוא, שהרי אם היה נזכר בתנאי תוך כדי דיבור, היה נדרו בטל מאליו בלי היתר, לכן אף שלא נזכר בתנאי, מ"מ לא אלים הדיבור, ודי לבטלו בחרטה דאח"כ, ואמרינן שכיון שמתחילה התנה שלא יהיה נדר וגם בסוף הרי הוא מתחרט, לכן די בחרטה לבד".
הלכה למעשה פוסק המטה אפרים (תקפא, מט):
"ולפעמים כדי למהר שיהיו כל הציבור חוזרים חלילה אומרים שלשה יחד זוג זוג, ואין לעשות כן כי אם בעת שהשעה דחוקה".
ברוך ה' אנו בני ישיבה ושעתנו אינה דחוקה, ועל כן מתוך חשש לשיטות הסוברות שיש צורך בשלושה מדין 'בית דין' אנו ננהג מחר כדברי המטה אפרים, וכל אחד יעמוד בפני עצמו בפני שלושה ויאמר את נוסח 'התרת הנדרים'.
[1] לאור זאת דן הג"ר שלמה זלמן אוירבך בתשובה (מנחת שלמה ח"א סי' ל) במקרה בו היה האדם כעוס או נרגש מאוד בשעת הנדר, שיתכן שאף שלא זכר את המודעא עדיין יחול הנדר, הואיל וגם אם היה זוכר את המודעא היה מעוניין שהנדר יחול, ונמצא שאין זה נדר בטעות, עי"ש.
[2] הג"ר שמעון שקופ עצמו אינו סבור כן, עי"ש.
[3] כמובן, דבריו מהווים הסבר אחר ליחס בין שני מרכיבי התרת הנדרים.
