שאלה שבועית: ציות להורים בעניינים שאינם נוגעים להם

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

 

 

בשבועיים האחרונים עסקנו בשאלות בדיני חבלה באב ובחבר, המשיקות לדיני חבלה בהורים וזהירות בכבודם. בעקבות העיסוק בנושאים אלו ניגש אלי בחור מהישיבה ושאלני- חפץ הוא מאוד לקנות חפץ מסוים, אך הוריו מתנגדים לקניה. ושאלתו היא, האם עליו לשמוע בקול הוריו בנושא שאינו נוגע להם, אלא לחייו האישיים. על אף שבדרך כלל עוסקים אנו בענייני המסכת הנלמדת, נעסוק היום בנושא זה, עקב חשיבותו הרבה.

בגמ' בקידושין (לא, ב) נאמר:

"תנו רבנן: איזהו מורא ואיזהו כיבוד? מורא- לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו. כיבוד- מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא".

א) שמיעה בקול האב כאשר הדבר אינו נוגע לו- האסור הפשוט לסתור את דברי אביו מתייחס לאדם המתווכח עם אביו וסותר את דעתו- שאלתנו היא, האם מכח ציווי אסור לאדם לפעול נגד רצונו של אביו, או שמא מכח האיסור לסתור את דבריו מצווה הוא גם לשמוע בקולו?

נביא מספר דוגמאות:

1) האם מותר לבחור ללכת לקורס קצינים  נגד רצון ההורים?

2) אדם שרוצה לישא אשה מסוימת וההורים לא מסכימים- האם חייב לשמוע בקולם?

3) נשאלתי לפני שנים, מפי אדם שהחל ללמוד רפואה- אביו רוצה שיהיה מנתח לב, ואילו הבן רוצה להתמקצע במקצוע רפואה אחר ששעות העבודה בו יהיו סבירות יותר- האם עליו לשמוע בקול אביו.

השאלה העיקרית העומד בבסיס נידונים אלו היא- האם חייב הבן לציית לאביו בדבר הנוגע לחיי עצמו, ולאב אין ממנו הנאה ישירה?

ב) הוצאת הוצאות מדין 'לא יסתור דבריו'- בגמרא בקידושין (לב, א) נחלקו אמוראים האם ההוצאות על כיבוד ההורים מוטלות על הבן או על האב? להלכה נפסק (שו"ע יו"ד רמ, ה) שכיבוד אב משל אב, ואם כן, הבן אינו צריך להוציא הוצאות על כיבוד אביו. במידה והאב פונה ומבקש מבנו שיביא לו בצורה קבועה מידי יום סטייק טרי- האם על הבן למלא את רצון אביו ולקנות לו מיד יום סטייק טרי מכספו מדין 'לא יסתור את דבריו', או לא?

ג) נתינת חפציו לאביו- שאלה נוספת באותו ענין היא- במידה ויש לבן שעון זהב יפה והאב חושק בו ומבקש מהבן ליתנו לו- האם הבן חייב לתת לו את השעון מדין 'מורא אב'?

ד) מעשה 'דמא בן נתינה'- בגמרא בקידושין (לא, א) מובאים שני מעשים מהם לומדים חז"ל את גדרה של חובת כיבוד אב ואם:

"בעו מיניה מרב עולא: עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו. פעם אחת בקשו חכמים פרקמטיא בששים ריבוא שכר, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו, ולא ציערו. אמר רב יהודה אמר שמואל: שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו".

חז"ל לומדים ממעשהו של דמא בן נתינה את גדרי כיבוד אב ואם. ולכאורה מצד גדר כבוד אב ואם לא היה על דמא בן נתינה להפסיד את סכום הכסף הגדול מפני כבוד אביו- שהרי כיבוד אב הוא 'משל אב' בלבד.

יש שרצו לומר שדמא בן נתינה לא היה מחויב לנהוג כך, ונהג כך מ'מידת חסידות', אולם מפשטות לשון הגמרא לא נראה כך.

ה. אב המוחל על כבודו- 1) ישיבה במקום אביו לבקשתו- נשאלתי על ידי תלמיד, שאביו ניהל חברה גדולה ונאלץ למשך חצי שנה להיעדר ממשרדי החברה, ומבקש מבנו שימלא את מקומו בניהול, וכדי שיראו ש'הכל בסדר' והכל מתנהל כרגיל ביקש ממנו האב שיישב על כסאו במשרדי החברה, ושאלתו היא, האם רשאי לשבת במקומו- על אף שנכלל הדבר בגדרי 'מורא אב', הואיל ונעשה הדבר לבקשת אביו?

2) קריאה לאבי בעלה בשמו,לבקשתו- אשה הכירה את חמיה שנים רבות לפני שנישאת לבנו, והיתה רגילה לקרוא לו בשמו הפרטי. כאשר נישאה לבנו אמר לה חמיה שהוא מבקש שתמשיך לקרוא לו בשמו הפרטי כפי שהיתה רגילה עד עתה, האם רשאי למחול על כבודו או לא?

 

תשובה:

נביא שלוש שיטות בגדר חובת 'מורא', ולאורן נדון בדוגמאות השונות:

הגמ' ביבמות (ה, ב) אומרת:

"דתניא יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת? תלמוד לומר 'איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו'- כולכם חייבין בכבודי...דתניא יכול אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר יכול ישמע לו ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולכם חייבין בכבודי".

מדברי הברייתא שאמרה שהבן אינו צריך לשמוע בקול אביו כאשר מצווהו לעשות דבר אסור, מבואר שלולי שהיה בדבר איסור היה הבן מצווה לשמוע בקול האב.

ומצינו בדבר ג' שיטות בראשונים:

א) ציות גם כשאין הנאה לאב- לשון רש"י היא:

"היטמא- בבית הקברות להשיב אבידה או שהיתה עומדת בחוץ ואמר לו אל תחזיר".

ומבואר מדבריו, שהגם שאין לאב הנאה מהצווי שמצווה את הבן, חייב הבן למלא אחר צוויו (לולי האיסור).

ב) ציות רק כשיש הנאה- תוספות לעומתו מעמידים את אחד המקרים שהביאה הגמ'- שאמר לו אביו לחמר בשבת (אחר בהמתו) כדי שיביא עבורו גוזלות.

תוס' מעמידים במקרה בו ישנה הנאה לאב, ורק אז ישנה חובה על הבן לשמוע בקולו (לולי האיסור שבדבר). חובה זו אינה מדין מורא אלא מדין כיבוד אב- 'מאכילו ומשקהו'. אולם במידה ואין הנאה לאב אין הבן חייב לשמוע בקולו, כדבריהם כתב גם הריטב"א.

ייצא אם כן, ששאלת השמיעה להורים שאינו מעוניינים שבנם ייצא לקורס קצינים- תלויה במחלוקת רש"י ותוס'. ושורש מחלוקתם היא האם אי ציות להוריו נחשב כ'סותר את דבריו' ונכלל בכלל 'מורא אב', או לא.

ג) אי ציות בגלל 'ערך אחר בעל חשיבות- שיטה שלישית בזה היא דעתו של הרשב"א:

"ואף על פי שאמר לו האב לחמר אחר הבהמה לפי שאין עיקר כבודו אלא במה שיש לו בו הנאה וכדאמרינן בקידושין (לא, ב) איזהו כבוד מאכילו ומשקהו מלבישו ומנעילו אבל אמר לו לעשות דבר שאין לו בו הנאה של כלום אין זה כבוד שנצטוה עליה וכבוד כזה אין בו עשה של תורה שידחה אפילו לאו גרידא".

מדייק הגר"א מדבריו שציות לדברי האב בדבר שאין בו הנאה לאב אינו 'עשה של תורה', ועל כן לא היתה הוא- אמינה שציות כזה ידחה לאו.

דברי הרשב"א טעונים הסבר- אם יש חיוב (מדין כיבוד הורים) מדוע באמת שלא ידחה את הלאו? ניתן להשיב- שמי שלא שומע בקולו של האב ללא סיבה- מזלזל באב, ולכן הדבר אסור. אולם אם אינו שומע בקולו של האב כדי לקיים את מצוות ה' לא נחשב הדבר כזלזול בכבודו של האב.

לפי זה רוצה הג"ר יעקב אריאל שליט"א לומר שלדעת הרשב"א יהיה מותר לבן ללכת לקורס קצינים גם נגד רצון הוריו, הואיל ואין בזה זלזול בהם.

קניית דבר נגד רצון ההורים- לכאורה שאלה זו, בה פתחנו, תתלה במחלוקת הראשונים- לדברי רש"י, הגם שאין הנאה ישירה לאב על הבן לציית להוריו, ואילו לדברי תוס' והריטב"א אינו צריך לשמוע בקולם הואיל ואין להם הנאה ישירה מהדבר.

כשבאים אלי בחורים ושואלים אותי את שאלה זו, אני מורה להם לנהוג כרש"י.

מורא- עבור האב או עבור הבן- ניתן לבאר, ששורש מחלוקתם של הראשונים נעוץ בשאלה האם 'מורא אב ואם' הוא בשביל האב- להוסיף לכבודו ולמימוש רצונתיו, או בשביל הבן- שיבנה בקרבו את היחס הנכון והראוי להוריו. תוס' והריטב"א למדו שמורא האב הוא עבורק האב, ועל כן בדבר שאינו נוגע לו ואינו מסב לו הנאה ישירה סברו שהבן אינו צריך לשמוע בקול אביו. אולם רש"י למד שמורא אב, חובת הציות היא עבור הבן, שיבנה את היחס הנכון להוריו, את רגש הכרת הטוב העמוק שצריך להיות לו כלפיהם, ועל כן סבר שגם אם אין לאב הנאה ישירה, על הבן להימנע מלהפר את רצון אביו.

 

נישואין בניגוד לרצון ההורים- המהר"י קולון נשאל האם יש רשות ביד האב למחות ביד בנו הרוצה לישא אשה מסוימת, והאב אינו רוצה. והשיב שאין הדבר בכלל האיסור לסתור את דבריו, ועל כן אינו חייב לשמוע בקול אביו. ופסק הרמ"א כדבריו.

החזון אי"ש (אבן העזר קמח) תמה מדוע לא נאסר הדבר בקל וחומר מהאיסור לסתור את דבריו בלבד- אם לסתור דבריו בלבד אסור בודאי שאסור גם לעשות דברים בניגוד לדעתו?

והשיב:

"ועיקר טעמו של מהרי"ק שהאב צרייך לבטל רצונו מפני רצון בנו בהא דו ואין הבן חייב בכיבוד זה כמו שאינו חייב לכבד את אביו אם חומד חפציו ואומר לו שיביאם לו".

מבואר מדברי החזון אי"ש שאם מדובר באשה שאינה הוגנת לו- שאז צערו של האב הוא אובייקטיבי, מצווה הבן שלא לשאת את אותה אשה כדי לא לצער את האב. אבל במידה ומדובר בצער סובייקטיבי- שם על האב להתגבר על צערו שלו והבן אינו מצווה לשמוע בקולו.

לפני הגרש"ז אוירבך באו שאלות רבות אודות הורים שהתנגדו לנשואי בנם. וברוב המקרים הוא השיב שלא יתחתנו. שאלוהו- הרי זה נגד דברי המהרי"ק?

ותשובתו היתה, שאכן מצד הלכות כיבוד הורים מותר הדבר- מפני שלהלכה נפסק כדברי תוס', אבל במציאות של ימינו במידה ואדם מתחתן בניגוד לרצון ההורים ובגלל זה מתחתן בצורה פשוטה יותר (בגלל חוסר התמיכה הכלכלי מצד הוריו). הצפיות שלו מחיי הנישואין גבוהות מאוד- שהרי הוא הקריב עבורם הקרבה גדולה מאוד. וברגע שחיי הנישואין שלו לא יהיו כל כך מושלמים עלול הדבר להביא אותו לשבר גדול. ועל כן פסק פעמים רבות לא להתחתן נגד רצון ההורים [נציין, שהג"ר יוסף שלום אלישיב והג"ר עובדיה יוסף זצ"ל חלקו עליו בזה].

 

במידה ואביו מבקש שיקנה לו סטייק- הר"ן (קידושין יג, א בדפיו) הקשה כקושיא שהקשנו לגבי דמא בן נתינה- מדוע היה דמא צריך להפסיד כסף בגלל כבוד אביו? ועונה ב' תשובות-

א) הדיון אם כיבוד הורים משל אב או משל בן הוא רק ביחס לכבודו של האב, אבל כדי לא לצערו- מוטב לאבד כל ממון שבעולם (אפילו משלו..).

ב) 'משל אב' ולא 'משל בן' היינו בחיסרון ממון, אבל במניעת רווח כיבוד אב הוא אפילו משל בן.

לכאורה שאלת ה'סטייק' תתלה בב' תירוצי הר"ן- כשעל פי תרוצו הראשון יתכן ומחויב הבן לקנות לאביו מידי יום 'סטייק', אולם על פי תרוצי השני במקרה שלנו אין הבן צריך להוציא ולהפסיד ממון עבור מילוי רצון אביו.

של מי הארנק הנזרק? הגמ' אומרת (קידושין לב, א):

"שאלו את ר"א עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם כדי שיטול ארנקי ויזרקנו לים בפניו ואינו מכלימו"

למרות שעל ידי שהיה מכלים את אביו היה בכוחו למנוע את זריקת הארנק לים ואת הפסדו של הכסף, אסור לו להכלים את אביו.

בארנק של מי מדובר? הגמ' רוצה לומר שמדובר בארנק של האב. ומשמע שאם היה מדובר בארנק של הבן מותר היה לו להכלים את האב כדי למנוע את זריקת הארנק לים.

אולם לשונו של הרמב"ם (ממרים ו, ז) היא:

"עד היכן הוא כיבוד אב ואם, אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק".

ותמה עליו הכסף משנה על אתר- הרי להלכה נפסק שכיבוד אב ואב הוא משל בן ולא משל אב ומדוע פסק הרמב"ם שעל הבן להימנע מלהכלים את אביו ולהפסיד את כיסו?

ומשיב-   א) כדברי הר"ן שכדי לא לצער את אביו צריך לאבד כל ממון שבעולם.

ב) משל אב היינו שמצד הדין אינו חייב להוציא מכיסו, אולם אם יוציא מכיסו נכלל הדבר בכלל מצות כיבוד אב.

אולם לפי זה, תמה מה ההו"א של הגמ' להוכיח מכאן אם כיבוד הורים הוא משל אב או משל בן? ומשיב:

"ואם תאמר א"כ מאי מותיב מינה למאן דאמר משל אב יש לומר דאין הכי נמי דמאן דמותיב לא אסיק אדעתיה לפלוגי בהכי ומאן דתריץ הוה מצי לשנויי הכי אלא דאהדר ליה לפום שיטתיה דלא הוה מפליג בינייהו".

לפי תירוצו הראשון של הכסף משנה מבואר שדעתו של הרמב"ם היא, שכדי שכדי למנוע צער מאביו עליו להוציא כל ממון שבעולם משלו.

 

מחילה על 'מורא אב'- לכאורה גם שאלת המחילה על מורא תתלה בשורש מחלוקת הראשונים הנזכרת, האם עניינו של המורא הוא עבור האב או עבור הבן. אם הוא עבור האב- כאן אומר האב שאינו מעוניין בזה, ואף להיפך. אולם אם עניינו הוא עבור הבן- יתכן ואף במקרים אלו יהיה על הבן להימנע מלשבת במקומו של אביו, ועל הכלה מלקרוא לחמיה בשמו.

הגמ' בפסחים (קח, א) אומרת שבן אצל אביו צריך להסיב (בליל הסדר), אולם תלמיד אצל רבו אינו מסב. בהסבר היתר ההסיבה של בן אצל אבו נחלקו הראשונים:

יש שאמרו- שהסיבה שבן מסב אצל אביו מפני שהאב מוחל על כבודו, מה שאין כן הרב. לדבריהם עולה שעקרונית ישנה מחילה במורא. אולם מדברי הרשב"ם נראה, שעל 'מורא' לא ניתן למחול, אלא שהסבה לצד אביו לא נחשבת חוסר במורא (הואיל ועושה זאת בגלל ציווי ה'). אם כן מדוע תלמיד אינו מסב בפני רבו- הרי אין בזה חסרון ב'מורא רבו'? על זאת משיבים, שתלמיד אצל רבו אינו מרגיש 'דרך חירות' כאשר מיסב (בגלל יראתו מרבו), מה שאינו נכון בבן אצל אביו.

 

כאמור, למעשה אני פוסק כרש"י- האומר שיש מורא אב גם בדברים שאינם נוגעים ישירות לאב, ולגבי נישואין אני פוסק כגרש"ז אוירבך.

ביחס לבקשתו של אב שהבן יישב על כסאו אמרתי לבן שלא יישב על כסא אביו, אלא על כסא אחר ליד השולחן של אביו, וכן ביחס לקריאה לחמיה בשמו הפרטי- על אף שמחל פסקתי שיש להימנע.

ביחס לעלייה לארץ נגד רצון ההורים- הג"ר שאול ישראלי אומר שישנו חיוב לעלות לארץ (לאור דברי הרמב"ן שכלול הדבר במצות כיבוש הארץ), ועל כן על הבן לקיים את המצוה ולא לשמוע בקול אביו ואמו כפי שלימדה הגמ' הנ"ל ביבמות- 'איש אמו ואביו תראו'- שאין לשמוע בקול ההורים שאומרים לעבור על איסור תורה. אולם הציץ אליעזר סובר (כדברי האגרות משה) שמי שעולה לארץ מקיים מצוה, אך אין מצוה חיובית לעלות לארץ, ועל כן במידה והוריו מבקשים ממנו לא לעלות- עליו להימנע מעליה לארץ.