שאלה שבועית - עליה לארץ נגד רצון ההורים

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

ט"ו בשבט מהווה הזדמנות טובה לדבר בשבחה של ארץ ישראל ומעלת המגורים בה- פלטין של מלך מלא קדושה- חיי ארץ מלאים בקדושה עליונה [השפת אמת אומר שאת נקודה זו לא הבינו המרגלים ולכן העדיפו את החיים הנסיים במדבר על פני הכניסה לארץ ועילוי החומר שבה].

לכבוד ט"ו בשבט נעסוק בשאלה שנשאל הרב שאול ישראלי זצ"ל מראשי ישיבת מרכז הרב וחבר בית הדין הרבני הגדול (מופיעה בספר עמוד הימני סימן כב) מטעם מדריכים של תנועות נוער דתיות הפועלים בקרב בני הנוער בחו"ל- האם מותר לשים את העליה לארץ כנקודה משמעותית בחינוך, ולעורר את התלמידים על מעלת הארץ וחשיבות המגורים בה, כאשר יודעים שיש בקרב החניכים, נערים שהוריהם מתנגדים לעלייתם לארץ.

חשבו: א) איזה שאלות הלכתיות עלינו לברר כדי להשיב על שאלה זו?

ב) הגמ' בקידושין (לא:) מספרת:

"רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה...שבקה ואזל לארעא דישראל. שמע דקא אזלה אבתריה, אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר לי': מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ? א"ל: אסור. לקראת אמא, מהו? א"ל: איני יודע. אתרח פורתא הדר אתא, אמר ליה: אסי, נתרצית לצאת? המקום יחזירך לשלום".

הציץ אליעזר (יד, עב) מעיר, שנראה מגמרא זו שאין לגרום לילד לעלות לארץ נגד רצון ההורים, שהרי אם מותר לרדת לחו"ל בגלל כבוד אם, ודאי שיותר למי שנמצא שם להימנע מלעלות בגלל כבוד אביו ואמו.

חשבו- האם ניתן להסביר את הסיפור בגמרא באופן אחר? חשבו, מדוע ר' יוחנן אסר עליו בתחילה ורק ששב בשנית התיר לו?

תשובה:

א) גדר מצות יישוב הארץ- הרב שאול ישראלי ופוסקים נוספים נוקטים, שהואיל ולדעת הרמב"ן מצוות ישיבת הארץ היא מצוה מדאורייתא, וגם לדעת הרמב"ם שלא מונה את מצוות יישוב הארץ במנין המצוות מבארים שישנה לכל הפחות מצוה מדרבנן, מצוה על הילדים לעלות גם אם נוגד הדבר את רצון הוריהם. ונכלל הדבר בדרשת חז"ל (יבמות ו, א):

"יכול אמר לו אביו היטמא, או שאמר לו אל תחזיר, יכול ישמע לו? תלמוד לומר: איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, כולכם חייבים בכבודי"!

אכן, לפי זה דברי הגמרא בקידושין הנ"ל צריכים ביאור- כיצד התיר ר' יוחנן לר' אסי לרדת לחו"ל בגלל כבוד אמו?

הרב פיינשטיין באגרות משה (אבן העזר ה, כג) סבור שמצות ישיבת הארץ אמנם חשובה מאוד, אבל היא מצוה קיומית ולא חיובית- אם מתיישב האדם בארץ מקיים הוא את המצווה, אולם בישיבתו בחו"ל אינו מבטלה, ואינו חייב לעלות לארץ כדי לקיימה.

לאור זה, במידה ואביו או אמו אינם מעוניינים שיעלה לארץ עליו לשמוע בקולם- מפני שאינו חייב לעלות לארץ, ולכן אין נידון זה נכנס בכלל שהופיע בגמרא ביבמות הנ"ל- 'שאתה ואביך חייבים בכבודי, מפני שבהימנעותו מעליה אינו עובר על דברי תורה.

האגרות משה מדמה זאת למצות ציצית- שגם היא הינה קיומית. אכן, יש להעיר שישנו הבדל מאוד משמעותי בין הדברים- במצות ציצית אמנם אינו חייב לקנות בגד בעל ארבע כנפות, אולם במידה ויש לו בגד בעל ארבע כנפות חייב להטיל בו ציצית. שונה הדבר מה שרוצה הגר"מ פיינשטיין לחדש ביחס למצוות ישיבת הארץ- שבכל מקרה אין כל חיוב לקיימה, אולם בכל זאת אם יתיישב בארץ יחשב לו הדבר למצוה.

ב) גדר מצוות 'מורא אב ואם'- גם אם נאמר שאין מצוה קיומית ביישוב הארץ עלינו לדון האם השמיעה להורים בעניינים כעין אלו נכללת בחובת כיבוד ההורים או לא?

הרמ"א (יו"ד רמ, כה) פוסק בשם המהרי"ק:

"וכן אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן, א"צ לשמוע אל האב".

והסביר הגר"א שם שמקורו של הרמ"א הוא מהגמ' בקדושין (לא, ב):

ת"ר... ואיזהו כיבוד? כיבוד - מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא".

רואים שחובת הכיבוד כוללת בתוכה פעולות של הנאות הגוף, אולם שמיעה בקול ההורה אינה נכללת בחובת הכיבוד.

אכן דעת המקנה שעל הבן לשמוע בקול ההורים כאשר אינם חפצים שיעשה או ינהג בדרך כל שהיא, מכח חובת המורא הקיימת גם היא ביחס להורים (כמפורט בחלקה האחר של הברייתא הנ"ל בקידושין).

כמובן שאם הבן מטפל וסועד את הורים נכלל הדבר לכולי עלמא בחובת הכיבוד- 'מאכילו משקהו'.

ג) הסבר המעשה בגמ' בקידושין- כאמור, לשיטת הרב ישראלי הסובר שישנה מצוה חיובית בישיבת הארץ צריך עיון כיצד התיר ר' יוחנן לר' אסי לרדת מהארץ מפני כיבוד הורים!

הרב ישראלי מביא שלושה כוונים אפשריים בהסבר הדבר:

1) נסיעתו של ר' אסי היתה לזמן קצר ושלא על מנת להשתקע- וזה הותר על אף שיש את מצוות יישוב ארץ ישראל.[1]

2) המבי"ט אומר שיצא לזמן שלא על מנת להשתקע, ועל כן מצד מצוות ישוב הארץ כלל לא היתה בעיה, אולם ר' אסי היה כהן ושורש התלבטותו היתה מכח טומאת ארץ העמים. הגמ' בע"ז (יג, א) אומרת שיש מצבים בהם מותר לכהן לצאת לחו"ל על אף טומאת ארץ העמים הדרבננית, והסתפק ר' אסי האם המקרה שלו דומה להתרים אלו

3) הרב ישראלי עצמו מציע כיוון נוסף בביאור הסוגיא:

"על כן נראה בביאור הדברים על פי מה שהבאנו בספר ארץ חמדה (עמ' לד) דברי הרשב"ש ודברי המעיל צדקה שאם אינו מוצא מחייתו בארץ ישראל לא חייבתו תורה בישיבת א"י "כי אין זו ישיבה כלל אלא במקום שימצא מזון ומדור".

ישיבה בא"י צריכה להיות בהרווחה ובנוחות, כאשר בא ר' אסי לר' יוחנן בפעם השניה, ור' יוחנן ראה שהוא מוטרד מאוד בגלל כבוד אמו, הורה לו ר' יוחנן שרשאי לצאת לחו"ל הואיל וישיבת הארץ שלו אינה ברווחה ומנוחה, ובאופן זה לא יכול לקיים את המצוה.

לאור זה שב ברב ישראלי ואומר שכל עו'ד האדם לא יהיה בטרדה גדולה וחוסר נחת בגלל ישיבת הארץ מוטלת עליו מצוה חיובית לעלות לארץ, ואין כל בעיה לעודדו לכך גם אם הדבר נוגד את רצון הוריו.

לסיכום נגעו בשלושה דיונים- א) גדרה של מצות ישוב ארץ ישראל, והאם נכללת היא בכלל של 'איש אמו ואביו תיראו- כולכם חייבים בכבודי.

ב) דנו בכיבוד ההורים בדבר שאין להם בו הנאת הגוף- כגון שמיעה בקולם[2].

ג) ודנו בהסבר המעשה ברב אסי שרצה לצאת לכבוד אמו לחו"ל ור' יוחנן בתחילה אסר עליו לצאת ולבסוף התיר לו.

נשוב ונציין, שאין ספק שגם לפי האגרות משה והציץ אליעז ודאי שכל אדם שעולה לארץ מקיים מצווה, וברור הדבר, שכאן בישיבה אנו מחנכים שמי שיכול שיעלה לארץ

[1] הסבר זה לגמרא יתלה לכאורה במחלוקת הראשונים האם היציאה מהארץ לצורך דבר מצוה הותרה רק לזמן או אפילו על מנת להשתק, וממילא- האם היציאה מהארץ לדבר הרשות הותרה לזמן. מפני שאם נאמר שאפילו לדבר הרשות הותרה יציאה לזמן- לא ברור מה היתה התלבטותו של ר' יוחנן אם להתיר לר' אסי את היציאה מהארץ בצורה זמנית לצורך כיבוד אמו.

[2] בענין השמיעה בקול ההורים נזכיר יפור יפה שאירע עם הגרש"ז אוירבך- יהודי בדרום אפריקה חזר בתשובה עלה לארץ- חלק מהיום למד ובחלק השני עבד. הוריו לא שמרו מצוות. זמן קצר לאחר שעלה ירו העיקרים טילים לעבר מרכז הארץ. וההורים שלו דרשו ממנו לעזוב את הארץ, והאב הגדיל לעשות ואמר לו שאם לא יבוא מעצמו יטוס הוא בעצמו ויבוא לקחתו. הלך אותו אברך לגרש"ז ושאלו מה לעשות? הגרש"ז השיב לו שיטוס לזמן מה לאנגליה וילמד שם. ואכן הלה עלה על מטוב ופגש באנגליה את אביו שהיה בדרך לארץ לקחתו. האב התפעל כל כך מהעובדה שהרב אמר לו לשמוע ההורים, וביקש לפוגשו. הוא נפגש עם הגר"שז כמה פעמים. ובפעם האחרונה דיבר איתו הגרש"ז על שמירת שבת- אותו יהודי החל לשמור שבת ולבסוף שב בתשובה שלימה.