שיחה לפר' וישלח - להיות משפיע ולא מושפע

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

הציבור הדתי לאומי יכול למצוא את עצמו במלכוד, מטרת השיחה היא איך לא למצוא את עצמנו במלכוד. ואסביר את כוונתי.

מצד אחד, הציבור הדתי לאומי לוקח שותפות במדינה. רואים בהקמת המדינה תהליך אלוקי, ולכן רוצים להיות שותפים בהקמת המדינה. הדברים נלמדים בפשטות מפרשת השבוע.

"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאו, מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה. וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית ל"ג יח-כ)

והמדרש אומר:

"וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר"- חנן את הפנים שבעיר התחיל משלח להם דורונות.

ד"א "ויחן את פני העיר" - התחיל מעמיד הטליסין ומוכר בזול הד"א (זה אומר) שאדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו...

יעקב מכיר טובה ומוכר בזול, האם יעלה על הדעת שלא נהיה שותפים?!

אנחנו הולכים לצבא, לא רק כי זה צו המדינה, אלא כי אנחנו רוצים להיות חלק מאתגרי המדינה.

אך שותפות זו יכולה לגרום שאנחנו יכולים להיות לא רק משפיעים אלא גם מושפעים. ואנחנו עלולים להפסיד רגישות בהרבה דברים. ברגע שאני נפתח להוגי דעות אחרים, אני עלול לקבל גם מהדעות שלהם ולהפסיד רגישות. והשאלה הגדולה העומדת לפתחנו: איך אנחנו נשארים שותפים מלאים במדינה, בחברה, ויחד עם זאת לא להיות מושפעים? לפני שאגיע לפרשה, הנני רוצה לשתף את הציבור במאמר שגרם לי לחשוב רבות, ואני רוצה לשתף בעיקרי הדברים שכתובים במאמר של ארי גייגר, ואז להגיע לפרשה:

להורים רבים יש דאגה יום יומית, שמא הבן או הבת יהפכו חילונים. כמו שיודע כל אחד במגזר מדובר בתופעה שאינה שולית כלל וכלל ונוגעת למשפחות רבות...

מדובר בטרנד רחב שלא פוסח על משפחות שמוגדרות תורניות או חרד"ליות..

הוא כותב שבקום המדינה היו חילונים רבים בקרב הציונות הדתית בגלל שהיה פחד להצהיר על הדת, אנשים הלכו עם קסקטים, חיו חיים של פיצול עולמות, וזה גרם להפסיד רגישות ולרדת מבחינה רוחנית. מי ששלט במדינה היה השמאל ומפא"י, ואנשים חיו חיים כפולים, ומי שחי כך, לא יכול להגיע לקשר חזק וחי עם ריבונו של עולם.

שנים לאחר מכן, החינוך הדתי פרח, הרבה בזכות הרב משה צבי נריה זצ"ל, והנוער מרד בהורים. מי ששלט בבני עקיבא היה הציבור התורני יותר. ועכשיו הוא טוען שיש ציבור לא קטן בציבור הדתי לאומי, שניזון מאנשים הרחוקים מאד מהדת וערכיה בו, בגלל שהוא ניזון מהמדיה.

וכך הוא כותב:

במדרש מפורסם שמובא ברש"י, משה רבנו מלמד זכות על עם ישראל לאחר חטא העגל. הוא ממשיל את הקב"ה ל"מלך שהיה מאכיל ומשקה את בנו ומקשטו ותולה לו כיס בצוארו ומעמידו בפתח בית זונות, מה יעשה הבן שלא יחטא"? בדור הזה לא צריך להעמיד את הבן בפתח אותו מקום מגונה. כל הדברים המגונים ביותר מגיעים ויושבים בפתחם של הבנים... מה יעשו הבנים שלא יחטאו? נמצא שדור ההורים של היום חי בתקופת ביניים שבין השליטה הלוחצת של השמאל האפיקורסי השטף האדיר של המדיה, שפורצת את כל החומות ומביאה את העולם החילוני על שלל ערכיו ופיתוייו אל הטלפון שצמוד אלינו כל הזמן. וכדרכו של עולם – הילדים מורדים במורשת ההורים ומוצאים את עצמם מתחברים (בשינויים כאלה ואחרים, ברוח הזמן) לסבים ולסבתות, שבהם מרדו ההורים שלהם. (ארי גייגר-מתוך מאמר הציונות הדתית בחבלי לידה)

הרבה ילדים בציבור הדתי מורדים במורשת ההורים ומוצאים את עצמם בתקופת הסבא והסבתא שחיו חיים כפולים, בגלל האינטרנט והמדיה. וזה גרם לי למחשבה רבה. איך לא לשלם מחיר ולא לחיות חיים כפולים, ויחד עם זאת להיות שותפים עם המדינה ואנשיה? לדעתי יש לכך תשובה בפרשת השבוע:

"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ" (בראשית ל"ד, א)

מה זו היציאה הזו, ולמה מודגש שהיתה בת לאה?

רש"י אומר:

"בת לאה - ולא בת יעקב?! אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית היתה, שנאמר (ל טז) ותצא לאה לקראתו.(ועליה משלו המשל (יחזקאל טז מד) כאמה כבתה)" (רש"י ל"ד, א)

לאה יצאנית, דינה יצאנית ולכן קורה מעשה שכם. לשון יציאה נאמרה על לאה במעשה הדודאים, בו לאה אמרה ליעקב שהוא בא אליה הערב.

הרב בלוך שואל:

"ותמוה הדבר שהרי על אותו מעשה עצמו שיצאה לאה לקראתו נאמר וישמע ה' אל לאה ותלד בן חמישי ליעקב, וחז"ל אמרו 'אמר רב אבהו צפה הקב"ה שלא היתה כונתה אלא להעמיד שבטים', וגם אמרו חז"ל כביכול הקב"ה סייעו שיצא ממנו יששכר, ועל רחל אמנו שלא השתדלה כמו לאה אמרו חז"ל לפי שזלזלה במשכב הצדיק לא זכתה לקבורה עימו. ונראה מכל זה שמעלה גדולה היתה בה בהשתדלותה לצאת לקראת יעקב, ואיך זה נקראת יצאנית עבור אותו המעשה?

ויש לבאר, שלמרות המעלה הגדולה הנפשית שהיתה ביציאתה זו, ירדו חכמים לתוך עומק נפשה ומצאו שבמעשה טוב זה עזרה לה גם תכונתה שחסר מקצת ממידת הצניעות של 'כבודה של בת מלך פנימה', ולמדו זאת מאורות אותיות התורה... ועם כל הרצון והחפץ להעמיד שבטים, לא היתה יכולה לצאת לקראת יעקב ולומר לו ' אלי תבוא' לולא היתה לקויה קצת במידת הנטיה להיות יצאנית, ונמסרה תכונתה זו לדינה ביתה.. וזה מבהיל על הרעיון שעד כמה צריך האדם לעמול וליגע להיות נקי ומזוכך מכל נטיה חיצונית אף בפעולתו בדבר מצוה" (פניני דעת- הרב אליהו מאיר בלוך)

הרב בלוך טוען שהמגמה של לאה היתה נכונה, להעמיד את שבטי ישראל, להיות שותפה בבניין האומה. אבל לתוך זה נכנסה נטייה שנבעה מחוסר צניעות. וכשאדם עושה מעשה, גם אם עושה אותו לשם שמיים ומתוך טהרה, עליו לבדוק שאין איזו נטייה שלילית שמתלווה למעשה הזה.

אדם שרוצה להיות פתוח, מעורה עם הציבור הרחב, עליו לבדוק שאין איזה אלמנט נוסף שלא נובע מלשם שמיים. אסור שתיכנס איזו שהיא נימה נוספת שהיא לא לשם שמיים.

אתמול שוחחתי על הדברים עם בני. ושאל אותי בני, הגמרא בשבת קנ"ז אומרת שמי שנולד במזל מאדים שיהיה שוחט, רופא, מוהל.אז רואים שצריך להשתמש במידה רעה לשם שמיים. אז למה יש ביקורת על לאה- הרי היא השתמשה בזה לאפיק הנכון?! אמרתי לו שאני חושב שהגמרא מדברת על שלב ביניים, גם אדם אכזר שהגמרא מדברת עליו, הוא צריך להגיע למצב שאין בו אכזריות. וזו כוונת הדברים, גם אם ללאה היתה המידה הזאת, היה עליה לשנות את המידה הזאת. וכן בגמ' בשבת לא מדובר שהמידה השלילית הזו נוגדת את ההלכה, אך חוסר צניעות נוגד את ההלכה.

וכותב הבאר מים חיים:

"כשם שאמה ודאי נתכוונה לשם שמים, כן בתה לשם שמים נתכוונה..'ואת הנפש אשר עשו בחרן' אברהם מגייר האנשים ושרה מגיירת הנשים. ועל כן רצתה גם היא לאחוז בדרכי אבותיה הקדושים לגייר גרים מבנות הארץ להכניסם תחת כנפי השכינה.. ועל כן הלכה לראות בבנות הארץ, כלומר לראות בקרבן ותוכן לבבם איזה שתרצה להתקרב אליה לשמוע לדבריה.

ואולם אחרי כל זה, הנה הכתוב צווח ואמר (תהילים מ"ה,י"ד) 'כל כבודה בת מלך פנימה', שאין דרך בנות ישראל הצנועות לצאת חוצה כי אם הם צדקתם עומדת לעד... ושרה שהייתה מגיירת הנשים הרי נאמר עליה 'הנה באהל', שהיתה צנועה ביותר שלא יצתה לחוץ ועשתה ביכולתה בביתה פנימה כאשר יכלה לגייר הנשים שבאו אצלה. ודינה שיצתה, ע"כ 'וירא אותה שכם וכו' " (באר מים חיים-הרב חיים מצ'רנוביץ)

דינה ודאי התכוונה לשם שמיים. היא יצאה כדי לגייר את הנשים. אבל היא צריכה לעשות את זה באוהל, היא לא יכולה לוותר על מידת הצניעות. גם האידיאלים צריכים להיות תואמים את ההלכה ורוח ההלכה.

מטרת השיחה אינה לא להיות שותפים למדינה ולציבור, אלא הפוך, להיות שותפים מלאים, אך לא לוותר על דברים שחשובים לנו ובנשמותינו. לא על הלכה ולא על רוח ההלכה. לפעמים אני מרגיש שהרצון להיות איש רחב גורם לנו להיחשף לדברים שלא צריך להיחשף אליהם. אין להיחשף בשם האידיאל לדברים שאינם רצויים.

חובה עלינו לחיות חיים, שמצד אחד אנו חי חיים של אידיאלים, של קירוב, של שותפות, של רחבות, ומצד שני אנו לא מוותרים בקוצו של יוד על דברים שחשובים לנו- הלכה ודבקות בבורא.

הסבר נוסף למעשה דינה מובא במדרש. חוסר הרצון של יעקב להשיא את דינה לעשיו.

והדברים זועקים- מה רע בכך שיעקב לא רצה שדינה תתחתן עם עשיו? ויתירה מזאת, הרי לאה מתחתנת עם יעקב כי היא מתפללת ומבקשת לשנות את התוכנית האלוקית ולא להתחתן עם עשיו, וכאן אין עליה שום ביקורת, אז למה ללאה מותר לא להתחתן עם עשיו ולדינה אסור?

כאן אנחנו מגיעים לעיקרון נוסף בשיחה היום- האינדיבידואליזם בעבודת השם.

"ונראה שמעלתה של דינה היתה גדולה כל כך, עד שהיה בכוחה להחזיר למוטב את עשו הרשע. כן נראה שהחזרת איש רשע למוטב יש בה מעלה גדולה מאוד, שהיה כדאי להכניס את דינה לזה, אפילו בספק "שמא תחזירנו למוטב".

ההבדל בין לאה לדינה- דינה מסוגלת להחזיר את עשיו בתשובה ואילו לאה לא מסוגלת. הטענה כלפי יעקב היתה שהוא לא מספיק חש את הפוטנציאל העצום שהיה בדינה.

חשוב מאוד שכל בחור יסלול לעצמו את הדרך שלו בעבודת השם. מה שטוב ללאה לא טוב לדינה. אצל לאה זה לגיטימי שהיא לא מתחתנת עם עשיו, אבל לעומתה אצל דינה זה לא לגיטימי.

ולפי זה יש לומר, שגם כאן כוונת רש"י שיציאת דינה, היא למעליותא, שכיון שהיה בכחה של דינה להחזיר למוטב אפילו את עשו הרשע, מובן שזה ש"ותצא דינה . . לראות בבנות הארץ", לא היתה ח"ו יציאה של היפך הצניעות, אלא אדרבה, "לראות בבנות הארץ", כדי להחזירן למוטב.

וזהו מה שמדגיש רש"י "בת לאה ולא בת יעקב", כי ענין זה ירשה וקיבלה דינה מלאה, ואילו מצד יעקב, הרי להיפך, הוא הסתיר אותה מעשו ומנעה מפעולות מסוג זה, ועד שנענש על זה"(הרב מנחם מנדל שניאורסון)

הרב בלוך ראש ישיבת טלז עומד על הסיבה, מדוע יעקב נענש- כי היה בו אני נפרד:

רואים אנו כי יעקב אבינו שהוא מרכבה לשכינה.. ושזכה להעמיד י"ב שבטי י-ה, ושעל ידו יבנה "כלל ישראל", בכ"ז עוד היה נמצא בו 'אני נפרד' כפי שמוצאים אנו גבי מעשה דינה לפני מה שמורים לנו חז"ל.. דכתיב בתורה 'ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו וכו' ' ואמר חז"ל 'ודינה היכן היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניו שלא יתן בה עשיו עיניו, ולכן נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירהו למוטב ונפלה ביד שכם' (רש"י וישלח).

להתפלא ולהשתומם הוא על מה נענש כה מר? על שלא רצה לקחת את עשיו לחתן לבתו? איזה חטא הוא בזה שרצה להשיא את בתו לתלמיד חכם ולא לרשע?..... לא בקשת להשיאה למהול, הרי היא נשאת לערל. לא בקשת להשיאה דרך היתר, הרי נשאת דרך איסור..

החטא היה בזה שעוד היה אצל יעקב 'אני נפרד', אני שדרש שבתו לא תמסר לרשע, שלבתו יהיה איש תלמיד חכם, כי לו היתה שאיפת יעקב רק מלכות שמים ולא יותר, כי אז היה מוסר את בתו לעשיו, והגם שספק היה אם יוחזר למוטב מ"מ ביודעו הכוחות הגדולים שהיו לעשיו והעושר הגדול שצפון בזה שיוחזר עשיו למוטב ומה שיופעל בכוחות כאלו לקדושת ה'.. היה עומד בנסיון ומוסר את דינה גם על הספק לעשיו..

ויען שעוד היה ביעקב 'אני נפרד' שדאג בעד רוחניות בתו, ורצה שבתו תחיה חיים רוחניים, באשר היא קרובה לו, חלק מה'אני' שלו, לכן לא רצה שתמסר לעשיו,וזה הפריע לו לעמוד בנסיונו" (שערי דעת-הרב יוסף יהודה בלוך)

כשרוצים אידיאלים צריכים להיות בטוחים שאין אני שלנו, אין אינטרסים אישיים, ולפי הרב בלוך יעקב נענש כי היה בו אני אישי.

המדרש אומר על "ויחן את פני העיר":

[ויחן את פני העיר, נכנס בערב שבת עם דמדומי חמה, מבעוד יום, וקבע תחומין מבעוד יום, הדא אמרת (זה אומר), ששמר יעקב את השבת קודם שניתן" (בראשית רבה וישלח ע"ט ו')]

וכותב המשך חכמה:

"אברהם חפש להפיץ שיטתו ודיעותיו באלקות לכל באי עולם, באשר חשב כי הוא יחידי... ולכן נטע אשל להכניס כל באי עולם לברית..

וזה מליצתם שאברהם 'קיים עירובי תבשילין' - להכניס אורחים ולקבל גרים תחת כנפי השכינה, אבל לא 'קבע תחומים', שמא ימנע אחד מלבוא לשמוע דיעותיו. לא כן יעקב, 'קבע תחומים' להגביל ולתחום בין עם ישראל לעמים" (משך חכמה בראשית ל"ג י"ח)

יעקב קבע תחומין, גבול בין ישראל לעמים.

אם אני נשאל מה הגבול? אני אומר שהגבול כמו הגר"א הפוסק שכאשר אני רוצה לצרוך/לקנות משהו, אני צריך לשאול את עצמי אם כל העולם היו בני תורה האם הדבר הזה היה קיים או לא? אם כן לקנות/להשתמש בו, ואם לא אז לא. ואם נלך לפי הגר"א הזה, נוכל לקחת מהעולם החיצוני, ומצד שני להישאר ברמתנו הרוחנית עד מאה ועשרים.

"עירובי תחומין מראים על הכח המיוחד שיש לישראל סבא לקבוע לו מקום מלאכותי, במציאות הוא יושב במקום פלוני, ובכ"ז נחשב למקומו המיוחד דוקא מקום אלמוני, הוא קנה לו שם במקום אלמוני שביתה, ואע"פ שבאמת הוא שובת בכאן בכ"ז נחשב כאילו הוא שבת שם..

ומכאן כוחנו להתקיים בגלות אע"פ שבמציאות אין אנו מוצאים מקום מנוחה אף באחת מארצות הגולה..

כי יש לנו התכונה של עירובין תחומין שהוא כעין מקום, מקום דמיוני אם כי לא מקום ממש" (הרב עמיאל- הגיונות אל עמי)

הרב עמיאל אומר שעירובי תחומין שיעקב קובע מלמדים על הכוח שהיה ביעקב. לא לחיות רק את ההווה אלא לחיות את האידיאל ועל פיו ללכת. יעקב פיזית נמצא בבית לבן, ורוחנית הוא נמצא בבית המקדש. והנקודה הזאת שאנחנו תמיד נמצאים בעולם האידיאלי, זה עירובי תחומין. זה הכוח שאנחנו צריכים לקחת.

יהי רצון שבאמת תהיה לנו שותפות גדולה במדינה, ויהיה לנו תפקיד מאוד גדול לתת ערכים למדינת ישראל, לרשות הרבים, ולא לשלם מחיר, ללכת לפי הגר"א, ותמיד לבדוק אם לקנות/לצרוך משהו, וכן לא לחיות רק את העולם בו אני נמצא כעת, אלא את העולם בו אני צריך להיות. אנחנו צריכים להגיע לאנשי קודש, יה"ר שבאמת נגיע לאותה מדריגה של 'אנשי קודש תהיון לי".