שיחה לפר' ויצא -כוחה של תפילה ובחירה

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

שני נושאים חשובים אני מבקש בשיחתי היום לדון מתוך הפרשה.

הראשון- ידיעה ובחירה. זו שאלה חשובה לא רק במחשבה והשקפה, אלא בלקיחת אחריות. אם האדם מרגיש שכל מה שהוא עושה ה' החליט והוא רק מבצע, אז אין הוא לוקח אחריות על מעשיו. ברצוני לבדוק, אם ה' מחליט על מעשינו או שאנו המחליטים?

הרמב"ם כותב:

"שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו, דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה" (רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ה)

"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה" (רמב"ם הלכות תשובה פרק ה' הלכה ב)

אחריות האדם על חייו-קיימת או לא קיימת. שאלה שלדעתי מאוד יסודית.

נושא שני-נראה לא קשור אבל נראה שבפרשה שלנו שני הנושאים נידונים יחד- תפילה.

אני חושב שהרבה אנשים קשה עליהם התפילה ולא מספיקים מתחברים אליה, כי לא מבינים איך תפילה משנה את רצון ה'. הרי אם ה' רוצה שראובן יהיה בריא, אז הוא יהיה בריא גם בלי תפילתו של ראובן, ואם ה' רוצה שח"ו ראובן לא יהיה בריא וכך רצונו יתברך- מה מועילה א"כ תפילתו של ראובן? מה כוחה, ואיך היא משנה את רצון ה'? וכך אומר גם ר' יוסף אלבו בספר העיקרים- אם נגזר על אדם דבר אז אין צורך בתפילה, ואם לא נגזר, איך תועיל תפילה לשנות את רצון ה' לגזור עליו שיהיה טוב מאחר שלא נגזר?

הדבר קשור לפרשת השבוע- המדרש כותב:

"א"ר הונא קשה היא התפלה שבטלה את הגזירה ולא עוד אלא שקדמה לאחותה" (בראשית רבה)

כלומר, לאה בתפילתה שינתה את רצון ה' שתתחתן עם עשיו, וע"י תפילתה גרמה שתתחתן עם יעקב ועוד קדמו נישואיה לנישואי אחותה רחל.צריך לדעת- מלאה שהתפילה שינתה את הכל.

צבי כספי היה מנהל הישיבה במשך שנים עם דאגה לכל תלמיד ותלמיד. נמצא עכשיו במצב קשה בטיפול נמרץ, מורדם ומונשם, ואנחנו צריכים לדעת שהתפילה יכולה לשנות המון. וזו אחריותנו לזעוק לשמים ולבקש רפואתו במהרה.אבל צריך להבין איך זה עובד.

בואו נבין למה היתה תוכנית אלוקית שלאה תתחתן עם עשיו, ולמה היא ביטלה אותה?

הגמ' בבבא בתרא כותבת:

"ועיני לאה רכות- ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה, שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים: שני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן, והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת: גדול מה מעשיו? איש רע הוא מלסטם בריות, קטן מה מעשיו? +בראשית כ"ה+ איש תם יושב אוהלים, והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה" (דף קכ"ג.)

מה זו תפילה מהלב-נושרים ריסי עיניה. לכאורה מה אכפת לה מה אומרים בפרשת דרכים? באים גדולי החסידות ואומרים- זה לא סתם אמירה בפרשת דרכים- זו היתה התכנית האלוקית- עשיו ולאה ידאגו לצד הגשמי של עם ישראל ויעקב ורחל ידאגו לצד הרוחני של עם ישראל. וזה בתנאי שהתמונה היא רוחניות והמסגרת היא הגשמיות-רחבה אצל עשיו ולאה ומסגרת צרה אצל יעקב ורחל, אך אצל שניהם הרוחניות ועבודת ה' היא העיקר. בא עשיו והחליט שהוא הולך נגד התכנית האלוקית, ויש לאדם כוח ללכת נגד התכנית האלוקית. כשהרמב"ם שאל את השאלה שלו "איך לאדם יש יכולת ללכת נגד הבחירה"? הראב"ד זועק כנגדו:

כיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים ומעשה ידיהם. א"א לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה, ואע"פ שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה ואומר...

אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה

הקב"ה רוצה שלאדם יהיה אחריות ובחירה על מעשיו. ולכן לכל אדם ה' עושה תוכנית אלוקית, אך נותן כוח לאדם לשנות מהתוכנית האלוקית. ה' יכול לעשות את כולנו רובוטים וכך נעשו רצונו, אך ה' הסיר ממשלתו ומעט מכוחו כדי לתת לאדם בחירה. חשוב שכולנו נדע, שאנו אחראים על חיינו ומימושם. כך גם לגבי עשיו היתה תוכנית אלוקית שיבנה את הצד הגשמי, וזו הסיבה שיצחק רצה לברכו, אך הוא שינה מהתוכנית האלוקית וכלל לא רצה לעסוק ברוחניות, רק בגשמיות, ולכן שינה מהתוכנית האלוקית. וזה מה שהבינה רבקה. היא הבינה שעשיו אינו ראוי לברכה כי הוא הוציא את עצמו מכלל ישראל. אך עם ישראל חייב להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, ולכן יעקב מקבל גם את הברכה הגשמית וגם את הברכה הרוחנית, ומשלב בין השניים.

זה גם הפשט במדרש-

וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ.. וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי..- כל ההוא ליליא הוה צווח לה רחל והיא עניא ליה, בצפרא והנה היא לאה אמר לה מה רמייתא בת רמאה לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי, אמרה ליה אית ספר דלית ליה תלמידים לא כך היה צווח לך אבוך עשו ואת עני ליה (בראשית רבה)

הדיאלוג המוזר בין יעקב ללאה שנראה כאילו נלקח מדיאלוג בין ילדים בגן, משמעותו עמוקה בהרבה- ברגע שלקחת את הברכות של עשיו, וקיבלת על עצמך גם את הצד הרוחני וגם את הצד הגשמי,הייתי צריכה להתחתן איתך, לסייע לך בתפקיד הנוסף.

אולי על פי זה נבין את המדרש הידוע- עם ישראל יוצא לגלות, ירמיהו הולך לאבות- תתפללו על עמ"י שיחזור לא"י.

פתח אברהם לפני הקב"ה ואמר רבש"ע למאה שנה נתת לי בן וכשעמד על דעתו והיה בחור בן שלשים ושבע שנים אמרת לי העלהו עולה לפני ונעשיתי עליו כאכזרי ולא ריחמתי עליו, אלא אני בעצמי כפתתי אותו, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני, פתח יצחק ואמר רבש"ע כשאמר לי אבא (בראשית כ"ב) אלהים יראה לו השה לעולה בני, לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח ופשטתי את צוארי תחת הסכין, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני.... באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן..

פתאום רחל שירמיהו לא פנה אליה בכלל- מסירת הסימנים לא יותר חזקה מהעקידה- קופצת ומדברת- והקב"ה מקבל את תפילת רחל. אז כל זה שאנחנו נמצאים בא"י, מדינת ישראל זה בזכות רחל. מה הפשט? זה יותר גדול מיצחק שמסכים למות? מאברהם שמוכן לעקוד את בנו?

תשובה-השאלה היא לא מה יותר גדול, אלא מה רלוונטי ליעוד של א"י. ייעודה של א"י הוא שילוב הקודש והחומר- קידוש החומר. עם ישראל צריך להיות אור לגויים ולהיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש". עי"י קידוש החומר להקים מדינה, כלכלה, ביטחון, ועוד, הכל על פי דרך התורה, וזה ניתן רק בארץ ישראל אשר בה יש עוצמה של קדושה. ולכן רחל שמשלבת בין קודש וחול, היא זו שראויה שבקשתה שעם ישראל יחזור לארץ ישראל תתקבל.

עכשיו אני בא לענות על הנקודה האחרונה- איך התפילה משנה את רצון ה'?

רבי יוסף אלבו בספר העיקרים עונה:

"ולפי זה נאמר שכשנגזר על האדם טוב מה הנה הוא נגזר עליו במדרגה ידועה מכשרון המעשה, וזה כלל יעודי התורה, וכן כשנגזר עליו רע מה הנה הוא נגזר בהיותו במדרגה ידועה מהרוע או בהכנה ידועה, וכשתשתנה המדרגה ההיא או ההכנה ההיא תשתנה הגזרה בהכרח לטוב או לרע.. שהגזרות האלהיות הן הנה בהיות המקבל בהכנה ומדרגה ידועה, ואם תשתנה המדרגה ההיא תשתנה הגזרה ההיא, ובעבור זה הוא שאמרו ששנוי השם יועיל לבטל הגזרה וכן שנוי המעשה"

איך לאה שהיתה צריכה להתחתן עם עשיו, התפילה שלה גורמת לה להתחתן עם יעקב. מטרת התפילה היא לשנות אותנו, הקב"ה מחליט משהו לפי המצב הקיים, והצרות שבאות על האדם, כל המטרה היא שהוא יתרומם וישתנה. תפילה חייבת להיות כמו מעלית שמעלה את האדם. תפילה צריכה להיות כמו שינוי השם, האדם צריך להשתנות בתפילה, ולקבל על עצמו יותר, ואז מגיע לו אחרת, ולכן רצון ה' משתנה אם האדם משתנה. לאה שהתפללה עד שנפלו ריסי עיניה, היא השתנתה והבינה שכדי להתחתן עם יעקב היא נדרשת לעבודה עצמית ולקיחת אחריות לבנייה עצמית, ואת זה היא עשתה בתפילתה.

וכך מסביר הרב דסלר במכתב מאליהו

"ויש אדם שנענה בתפילתו, או אפילו רק בהכנתו אליה, עד שעושים לו ניסים גלוים. ההגבלות הללו קיימות רק לצורכי עבודת ה', ולפעמים אפשר שתתמעטנה ההגבלות או גם שתסתלקנה לפי שעה, כאשר דורשת זאת עבודת האדם. שכל ההגבלות הללו נוצרו לצורך הרוחניות, לצורך נסיון בעבודת ה'. וכשמתעלה הצדיק להידבק ברוחניות, עד שלא יהיו לו עוד צורך בהגבלות-ואדרבה, הן תפרענה לו בעבודתו הרוחנית-אזי תתבטלנה ההגבלות מאליהן, ונמצא שעלה אל מדרגת בעלי ניסים שאין הטבע עומד בפניהם"

תפילה זה זמן לחשבון נפש. הקב"ה עומד מולך, המפגש הזה אמור ליצור מצב שהרוחניות הופכת למרכז חייך, אתה שואל את עצמך, במה אני יכול להתקדם, איך אני יכול לעלות מדרגה נוספת? כשאני מגיע לתפילה יש לי דימוי של מעלית, לפני שנכנסתי אליה הייתי במקום מסוים, וכשאני מתפלל אני מגיע למקום בו לא הייתי קודם. אני מציע שלכל אחד תהיה אסוציאציה של מעלית כשהוא מתפלל. זמן שבו אנו עולים מעלה מעלה,וע"י כך מקבלים מהבורא כלים לעבודת ה' שלא קיבלנו קודם.

השאלה אם נזכה לממלכת כוהנים וגוי קדוש, תלויה בנו. עבודה שמתחילה פה, בבית המדרש. וכך נזכה בעז"ה למדינת ישראל שכל כולה-ממלכת כוהנים וגוי קדוש.