פרשת כי תבוא - הביכורים, מאז ועד היום
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור בתחילת פרשתנו מופיעה מצוות הביכורים:
"וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה. וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא. וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, 'הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.' וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ. וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים כ"ו, א-ד).על מצווה זו דרשו חז"ל דרשה המצביעה על חשיבותה הרבה של מצוות הביכורים, המבוססת פסוקי תיאור בריאת העולם:
"רבי חייא בשם רבי מתנא אומר בזכות ג' דברים נברא העולם: בזכות ביכורים, בזכות מעשרות, ובזכות חלה. בזכות ביכורים, דכתיב: "בראשית ברא אלוקים", ואין "ראשית" אלא ביכורים, דכתיב "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך"... (בראשית רבא, א', ד').
על פי מדרש זה, אלמלא מצוות הביכורים, לא הייתה סיבה לעולם להיברא. ניתן לראות כי חז"ל ייחסו חשיבות רבה למצוות הביכורים.ויש להבין את חשיבותה הגדולה של המצווה.
להתחיל מבראשית
מצוות הביכורים, מבטאת ערך חשוב ביותר. הפרי הראשון מכל הפירות, שעל גידולם עמל האדם במשך שנה שלמה, ניתן לקב"ה. בכך שהאדם נדרש להעניק את הפרי הראשון שלו, אנו מבינים כי אף על פי שהעולם מתנהל בגשמיות, ושהקב"ה מעוניין בכך שחיינו ינוהלו באופן רגיל וגשמי, אנו צריכים, מתוך הגשמיות, לשלב עבודת ה' רוחנית. מצוות הביכורים מלמדת אותנו כי ישנו עניין מהותי בעבודת ה' שמהווה מפתח לשילוב נכון בין הגשמיות לרוחניות, בכך שה"ראשית", תחילתו של כל דבר מוקדשת לקב"ה. מערכת המצוות ומעגל השנה בנויים כך שכל ה"התחלות" מוקדשות לקב"ה, כפי שניתן לראות במצוות בכור בהמה, בהפרשת חלה בערלה ובמצוות רבות. למעשה, במצוות הביכורים מועבר לנו מסר חשוב, המלמד אותנו כיצד יש לחיות חיים אידיאליים של שילוב בין רוחניות לבין גשמיות בחיינו.
עיקרון זה, מיושם גם על ידינו, כתלמידי בישיבה. כל בחור הלומד בישיבה, מקדיש את זמן ה"התחלה" האישי שלו כאדם בוגר ברשות עצמו, ללימוד תורה, להתעלות רוחנית, ובכך הוא נותן את ה"ראשית" שלו לקב"ה, ומיישם את עיקרון החיים הנכונים שמלמדת אותנו מצוות ביכורים.
לאור יסוד זה, ניתן גם להבין מדוע, עפ"י המדרש, מצוות זו נחשבת לאחת הסיבות לבריאת העולם. יישום המסר של ה"ראשית" אותו היא מעבירה, מאפשר לחיות חיים רוחניים נכונים בעולם גשמי, שזוהי תכליתו של העולם, ובלי מסר זה, לא ראוי שייברא.
עוד נמשכת השרשרת
עיקרון נוסף ומהותי הנלמד מפרשת הביכורים, נמצא בתוכנו של מקרא ביכורים, הנאמר ע"י מביא הביכורים:
וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ. (דברים כ"ו, ה'-י').
כפי שמתואר בפסוקים, כאשר אדם מביא את פירותיו למקדש, הוא מתאר את ההיסטוריה המלאה של עם ישראל, מימיו של יעקב אבינו, דרך יציאת מצרים ועד רגע הבאת פירות הביכורים למקדש.
מתיאור היסטורי זה, ניתן ללמוד כי יש חשיבות להכרתו של מביא הביכורים בעובדה שזכה לגדל פירות בארץ ישראל, למרות ובזכותה של היסטוריה ארוכה וקשה שעברה על עמנו. בתיאור זה, אדם מבטא את היותו חלק משושלת ארוכה, ואת העובדה כי איננו "לבד" אלא פרט במכלול רחב ורב שנים. למעשה, בעצם הבאת הביכורים, וקריאת מקרא הביכורים, אדם מצהיר על השתייכותו לתהליך הכללי שעובר על עם ישראל, ועל כך שהוא מהווה חולייה נוספת בשרשרת דורות ארוכה. לאור עיקרון זה, מובן מדוע פרשה זו נבחרה לעמוד גם בלב סיפור יציאת מצרים בהגדה של פסח, שהרי מצוות סיפור יציאת מצריים מבוססת על "והגדת לבנך", על הקשר הבין-דורי שחשיבותו באה לידי ביטוי במצוות הביכורים.
חשוב שעיקרון הקשר עם שושלת הדורות של עם ישראל, ייושם בכל מעשינו. שומה עלינו להימנע מלראות את עצמנו כבודדים הדואגים לעצמם בלבד, ובמקום, לראות במעשינו חלק מתהליך גדול, שמתחיל באבותינו, ממשיך ביציאת מצרים ובכניסה לארץ, בגלויות ובשיבת ציון של ימינו, ויימשך עם שרשרת הדורות.
בדורנו, הדברים מקבלים משמעות נוספת, בכך שמעבר להתקדמות הפרטית, עלינו לחשוב חשיבה "כלל ישראלית", אנו מחויבים להבין ולמלא את צורכי הדור. מתוך תחושת השייכות הזו, וכתלמידי ישיבת הסדר אנו מצטרפים לתהליכים הכלליים בשירות הצבאי, ומתוך אותה תחושה עמלים בתורה.
אני ואתה נשנה את העולם
בדורנו במיוחד, כאשר הציבור צמא מאוד לקבל תוכן ומשמעות, אנו יכולים גם להשפיע ולמנף את העובדה הזאת. מסר זה, נלמד גם \מתיאור של תהליך הבאת הביכורים לירושלים, כפי שמופיע ברמב"ם, ע"פ המשנה:
"כיצד מעלין את הביכורים: כל העיירות שבמעמד, מתכנסות לעירו של מעמד, כדי שלא יעלו יחידים... ובאים ולנים ברחובה של עיר... והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב... והחליל מכה לפניהם, עד שהם מגיעין קרוב לירושלים. והם הולכין בכל הדרך, וקוראין "שמחתי, באומרים לי--בית ה', נלך"... והפחות והסגנים והגזברים, יוצאין לקראתן מירושלים... וכשייכנסו כולן בשערי ירושלים, יתחילו לקרות "עומדות, היו רגלינו בשערייך, ירושלים". כל בעלי אומנייות שבירושלים, עומדין לפניהן ושואלין בשלומן, אחינו אנשי מקום פלוני, באתם בשלום; והם מהלכין בתוך ירושלים, והחליל מכה לפניהם עד שהם מגיעין להר הבית..." (רמב"ם הלכות ביכורים ד', יג-טז)
במצוות הביכורים, על אף שהיא מעשה של אדם יחיד, מקבלת מימד ציבורי, והופכת ממעשהו של אדם, לשיירה ארוכה ורבת רושם שעולה יחדיו לירושלים. מתיאורה של "תהלוכת הביכורים", ניתן להסיק כי לכל מעשה אישי ופרטי של אדם, יכולה להיות השפעה חשובה על ציבור גדול.
חז"ל תיארו תהליך דומה של יכולת השפעת היחיד על הציבור:
“אלקנה ואשתו בניו ואחיותיו וכל קרוביו היה מעלה עמו לרגל, ובאים ולנים ברחובה של עיר, והיתה המדינה מרגשת, והיו שואלין אותן: להיכן תלכו? ואומרים לבית ה ’ שבשילה, שמשם תצא תורה ומצות, ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך יחד? מיד עיניהם משגרות דמעות. אומרים להם נלך עמכם? ואומרים להם הן, עד לשנה הבאה חמשה בתים, לשנה אחרת עשרה בתים, עד שהיו כלם עולים. ובדרך שהיה עולה שנה זו – לא היה עולה שנה אחרת, עד שהיו כולם עולים. אמר לו הקב ”ה אלקנה! אתה הכרעת את ישראל לכף זכות, וחנכתם במצות, וזכו רבים על ידך, אני אוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצות. הא למדת שבשכר אלקנה- שמואל ” . (ילקוט שמעוני שמואל א, א רמז עז)
תיאור זה, של מעשהו של אלקנה, שביוזמתו, הפך את עליית משפחתו הפרטית, למעשה בעל השפעה לאומית, וזכה בשכר זה לבן כשמואל, משלים את תיאור מצוות הביכורים, שגם בה מתוארת ה"שינה ברחובה של עיר". שני המעשים, מבטאים את ערכה הרב של ההשפעה ע"י הדוגמא האישית והמעשה העצמי, על הציבור. ואת חובת נטילת האחריות מצד הפרט אל הכלל, ע"י קיומן של המצוות.
שלום עלי נפשי???
בניגוד לאלקנה, המדרש מתאר את חטאם הזקנים בדור השופטים:
"היה להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל עיירותיהם של ישראל, יום אחד ללכיש, יום אחד לעגלון, יום אחד לחברון, יום אחד לבית אל, יום אחד לירושלים, וילמדו אותם דרך ארץ בשנה בשתים בשלש בארבע בחמש עד שיתישבו ישראל בארצם, יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולם כלו שברא מסוף העולם ועד סופו, הם לא עשו כן אלא כיון שנכנסו ישראל לארצם כל אחד ואחד רץ לכרמו ולזיתו ואומר שלום עלי נפשי שלא להרבות הטורח" (לקוט שמעוני שופטים, רמז ס"ח)
מתיאור זה אנו רואים את "תמונת המראה" למעשהו של אלקנה, וליישום מסר הביכורים. כאשר אין אנו משתדלים להפוך את מעשינו הפרטיים למנופי השפעה על החברה הסובבת אותנו, אנו עשויים, חלילה, למצוא את עצמנו במצב של הידרדרות רוחנית שגוררת אחריה "הידרדרות" מקבילה גם בעמידה הלאומית, כפי שהיה בתקופת השופטים, שבה העדיפו מנהיגי הדור לשבת בנחת ולא לעבוד ולהשפיע על שכניהם.
מצוות הביכורים מחנכת כיצד לשלב בין רוחניות לבין גשמיות, כיצד להתחבר לכלל ישראל לדורותיו, וכיצד להפיע וסייע לעם. יהי רצון שנזכה לכך שעקרונות אלה ילוו אותנו תמיד, מתוכם נלמד לחיות חיים נכונים. וכך, בעז"ה בקרוב, להביא מראשית ביכורי אדמתנו לכהן, במקדש בירושלים, יחד עם כל עם ישראל בריקוד ובשירה.
