פרשת תרומה - "מי ברא אלה"
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור השבת אנו מתחילים את רצף הפרשות העוסקות כולן במשכן.
בעוונותינו אין לנו היום מקדש, וכל התיאור הפיזי של המשכן וכליו אינו נוגע לנו ישירות, ע"כ יש לשאול-מה אנו לוקחים מהפרשות האלו לעבודת ה' שלנו?
נאמר בזוהר – "שאו מרום עיניכם וראו, מי ברא אלה (ישעיה מ): אמר רבי שמעון: רז זה לא נתגלה, מלבד יום אחד שהייתי על חוף הים, ובא אליהו ואמר לי: רבי, ידעת מהו 'מי ברא אלה'? אמרתי לו: אלו השמים וצבא מעשה הקב"ה"... אמר לי: רבי, דבר סתום היה לפני הקב"ה, ונתגלה בישיבה של מעלה.. בשעה שהסתום מכל סתומים חפץ להתגלות, שעה בראשונה נקודה אחת, וזה עלה להיות מחשבה. צייר בה כל ציורים, חקק בה כל חקיקות, וחקק בתוך המאור הקדוש הסתום חקיקת ציור סתום אחד, קודש קדשים, בניין עמוק היוצא מתוך מחשבה, ונקרא 'מי'.. חפץ להתגלות ולהיקרא בשם, ונתלבש בלבוש יקר מאיר וברא 'אלה'.. נתחברו האותיות אלו באלו, ונשלם השם 'אלקים'... ואותם שחטאו בעגל, על רז שלנו, אמרו: 'אלה אלהיך ישראל'.. בא רבי אלעזר וכל החברים ונשתטחו לפניו, בכו ואמרו: אילמלא לא באנו אלא לשמוע זה דיינו (הקדמת הזוהר)
הקב"ה חפץ להתגלות בעולם. על מנת לאפשר לברואים להתקרב אליו הוא בורא את העולם כולו. אולם בכך אין די. הראיה החושית והתבוננות בעולם צריכה לגרום לתהליך נפשי לנברא ושאלה "מי ברא אלה", שיובילו את האדם אל ריבונו של עולם, וזו מטרת הבריאה כולה. תפקידה של הבריאה בכללותה הוא הוא תפקידו של המשכן-כשאדם נכנס למשכן, רואה את כל הכלים ואת תהליכי עבודת ה' המתקיימים בו. הדבר צריך לגרום אצלו תהליך נפשי עמוק שיביא אותו לתשובה וחרטה על מעשיו.
בחטא העגל מסביר הרמב"ן בפירושו לתורה, שעם ישראל מחפש קירבה לה' ואין כאן עבודה זרה. עם ישראל חושב שללא מתווך אין הם יכולים להתקרב לה', וזאת מכיוון שעם ישראל לא מאמין בכוחו ולכן הם מחפשים מתווך שיקרב אותם לה', ולכן יוצרים את העגל. וכדברי הרמב"ן: "שלא ביקשו העגל להיות להם לא-ל ממית ומחיה.. אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם".
המדרש (שמות רבה) כותב:
"ידע הקב"ה מה בלבו של משה וקרא אותו לפייסו אמר לא אמרתי לך עד שאתה בסנה מה שעתידין לעשות שנא' (שמות ג) ויאמר ה' ראה ראיתי אמר הקב"ה למשה אתה רואה ראיה אחת ואני רואה שתי ראיות, רואה אתה אותם באים לסיני ומקבלים תורתי ואני רואה אותם שאחר שאבא לסיני ליתן להם את התורה ואני חוזר בטטראמילין שלי שהן מתבוננין בו ושומטים אחד מהן ומכעיסים אותי בו שנאמר (יחזקאל א) ופני שור מהשמאל לארבעתן, והם מכעיסים אותי בו"
כלומר, המדרש מסביר שעם ישראל חטא בחטא העגל כי לא היתה לא גבורה – לא האמין בעצמו, ולכן חיפש מתווך בלי לעיין לחקור ולהתבונן, בלי לשאול את ה'מי', וזה כוונת הזוהר שחטא העגל היה 'אלה' בלי 'מי'.
מתוך הבנה זו נבין למה משה אינו שובר את הלוחות מיד כשהוא שומע על חטא העגל, אלא רק כשהוא מגיע למחנה ישראל ורואה אותם רוקדים סביבו. מחזה זה הבהיר למשה שעמ"י לא הקדיש מחשבה עמוקה למעשיו, ולא בודק אם אכן ה' מסכים שעגל זה יקשר בינם לבינו, ולא בחן את העגל. כשהבין שלעמ"י אין מודעות ומחשבה עמוקה, רק אז שבר את הלוחות.
בדורנו, בתי כנסיות וישיבות הם מקדש מעט. מי שנכנס למקומות אלו חייב לעבור תהליך נפשי, ולשאול עצמו מה מטרתו בעולם. אדם הלומד בישיבה צריך להתבונן בתורה ובעולם, ודרכם לחקור ולעיין ולשאול "מי", ובכך להגיע להתקשרות עם בורא עולם.
הנצי"ב וה"שפת אמת" שואלים על משה-למה לשבור את הלוחות? אם העם לא ראוי לקבל את הלוחות, שישמור אותם בצד עד שיחזרו בתשובה. עונה על כך הנצי"ב-הלוחות הראשונים מסמלים פסיביות. הלוחות והאותיות כולם יורדים משמים ע"י ניסים גלויים, וכך בני ישראל לא היו צריכים לברר ולעמול, ולכן חטאו, כי פסיביות וחוסר עומק גורמים לחטא. הלוחות השנים באו מפעולה אקטיבית-"פסל-לך", משה יוצר אותם בעצמו, ואז ה' משרה שכינתו, וכדברי הנצי"ב "השתתפות עמל האדם בסייעתא דשמיא". כך גם במשכן. בני ישראל בונים את המשכן, ואז ה' משרה שכינתו בתוכו.
המדרש בפרשתנו גורם לנו להתבוננות נוספת:
"אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה, משל למלך שהיה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש.(פרשה ל"ג)
המדרש מדגיש, שהתורה וה' חד הוא. אדם הרוצה להתקרב לה' יעסוק בתורתו.
יה"ר שנזכה לחיות חיים של עומק והתבוננות. חיים שנראה את ה"אלה" בתורה ובעולם, ונשאל את ה"מי", וכך נגיע אי"ה לקרבת אלקים.
