פרשת ויחי (י' טבת)- ואחריתך תשגה מאד-התייחסות לשאלות אמונה בשואה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור עשרה בטבת נקבע ע"י הרבנות הראשית כ"יום הקדיש הכללי" עבור הרוגי השואה, שלא נודע תאריך פטירתם. לאור זאת נעסוק, ולעסוק בשאלות אמוניות הקשורות לשואה.
ראשית, בבואנו לדון בשאלה אמונית, עלינו להכיר בעובדה כי אין ולא ניתן למצוא הסבר אמיתי לאירועים כה נוראים. יחד עם זאת, שואפים אנו לנסות ולמצוא הסבר כדי שיקרב את הדברים לשכלנו.
המענה לשאלת קיומה של השואה הוא האמירה "הסתר פנים". ישנה מחלוקת אודות משמעות מושג זה. לדעת הרמב"ם, "הסתר פנים" הוא הסרת ההשגחה המיוחדת של הקב"ה על עמ"י, וכאשר השגחה זו מוסרת, עם ישראל נהיה עם ככל האומות, והשנאה המופנה כלפיו, יכולה לפעול ללא סייג. לפי גישה זו, ניתן לומר כי הסיבות ההיסטוריות המסופקות ע"י היסטוריונים להתרחשות השואה הן מסבירות את הסיבות להתרחשות השואה לאחר שהקב"ה סילק את השגחתו המיוחדת מעם ישראל.
לפי הבנת החסידות, "הסתר פנים" אינו רק הסרת השגחה, כי אם עונש ישיר של הקב"ה, לפי גישה זו, הסיבות שמנו החוקרים אינם אכן סיבות אלא הם אופנים שדרכם בחר הקב"ה להעביר את עונשו לעם ישראל.
ספר איוב דן בכל נושא קיומו של הרוע בעולם, לא ניתן לעסוק בנושא האמונה בשואה, מבלי לדון בספר איוב, המספר על סבלותיו ואסונותיו הרבים של איוב, ועל ניסיונות רעיו לנחם אותו.
אחד מרעיו של איוב, בלדד השוחי, בנסיון נחמתו לאיוב אומר:
"והיה ראשית מצער ואחריתך ישגה מאוד" (איוב ח',ז')
משמעות דבריו היא כי איוב אינו מבין את הדברים במלואם, וכי אף על פי שבאותו רגע חש איוב צער, זה רק מפני שראייתו חלקית, ובעתיד, כשתיראה תמונה שלמה, אז יבין ש"אחריתו תשגה מאוד", וכי, למעשה, הכל היה לטובה. על מנת להדגים את דבריו ממשיל בלדד משל אודות עץ, אשר מהווה מוקד תיירותי ומרכזי בעיר מסוימת, ולאחר מכן מועבר מקום בפקודת המלך, העניין מעורר תהיות וצער בקרב תושבי העיר, אך בדיעבד מתברר שהעברתו של העץ הצילה אותו, מכיון שבמקום הנוכחי שבו היה, לא היה לשורשי העץ הרבים מקום, ואילו במקום החדש ימשיך העץ לגדול ולחיות, כי יש מקום רב לשורשיו. מי שיראה רק את עקירת העץ ולא את הנחתו במקום השני, לא יבין את פקודת המלך.
מדברי בלדד ניתן לומר, כי אף על פי שאיננו מבינים באופן שכלי את מאורעות השואה, עלינו לנסות להכיר בעובדה כי ראייתנו חלקית ביותר, וכי השואה היא חלק מתוכנית כללית של הקב"ה.
הרב סולבייצ'יק המשיל את מאורעות השואה לשטיח יפה, אך אנו כעת נמצאים רק בצדו השני ורואים רק קשרים ללא סדר ויופי. לעתיד לבוא בזמן הגאולה, הקב"ה ישים אותנו בצד השני של השטיח ואז נבין ונראה את הדוגמא המיוחדת, ונבין את מעשי ה'.
דברים נוספים ניתן לראות בספר "אש קודש", שבו מסופר על רבי קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה שחי בתקופת השואה, שבשבת לאחר שאשתו וילדיו נהרגו, דרש בפני חסידיו:
"כי תבואו אל ארץ כנען וכו' ופירש רש"י 'בשורה היא לכם וכו' לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב וכו' וע"י הנגע נותץ הבית ומוצאן' ונבין למה הסגיר מתחילה את הבית שבעת ימים, ורק אח"כ חילצו את האבנים? הא כיוון שנראה הנגע ידע שכאן מטמון, ובפרט שכפי איתא ברמב"ן מובא בספרי כ"ק אא"מ אדמו"ר מרן זצוק"ל שנגעי בתים ובגדים שלא כדרך הטבע הן א"כ רק לטובת ישראל לגלות המטמוניות הן, ולמה צוותה התורה לטמא מקודם שבעת ימים אם חס ושלום ספק חשש עולה בקרבנו, האפשר שגם עתה כוונתו יתברך לטובה, אם לטובה היה לו לייסר אותנו בדברים שיקרבו אותנו אליו, ולא ביטול תורה ותפילה ח"ו כמעט כל התורה, והאם אין זאת ח"ו יסורים של וישליכם וכו', לכן רואים בתורה שהגם שנגע הבתים טמאה ומטמאה הייתה, ומ"מ עשה בה ד' שליחות לטובת ישראל, מתחילה טמאה ז' ימים ואח"כ נתגלה המטמון"
לפי דברי האדמו"ר, כפי שיש להניח שאדם שעלתה בביתו צרעת ונאלץ לנתצו, חש צער רב על כך, ולאחר מכן גילה כי השבר היה למעשה לטובתו, כי מצא מטמוניות של זהב, כך גם השבר והניסיון שהקב"ה מנסה את עמו בצרות הקשות, יתבררו בסוף לטובת עם ישראל.
ע"מ לבסס את האמונה בכך שהכל לטובה, כפי שמציע בלדד השוחי, וכפי שנקט האדמו"ר, עלינו לסגל גישה שהקב"ה הוא אבינו, וכפי שאב תמיד מעוניין בטובת בניו, גם אם לעיתים הוא מייסר אותם, כל מעשיו, בסופו של דבר, מוכוונים לטובתינו בלבד.
הרב חרל"פ מתאר את השואה כניסיון. לדעתו בכל פעם שהקב"ה רוצה להביא גאולה, על עם ישראל להוכיח כי הוא ראוי לכך. זאת הסיבה מדוע ים סוף נבקע לבני ישראל רק אחרי קפיצתו של נחשון בן עמינדב שהראה את בטחונו בקב"ה. לדעת הרב חרל"פ השואה היא הניסיון האחרון לפני בוא הגאולה, ועלינו, עם ישראל, להראות כי אנו ראויים לגאולה, ובכך נזכה לראות את העתיד הטוב, את הגאולה שתצמח מתוך אופל השואה.
כשאנו מתבוננים בספרי שו"תים מתקופת השואה, ורואים כיצד גם במצבים קשים מאוד, אנשים הוטרדו משאלות הלכתיות, אי אפשר שלא להתפעל מהשאלות שאנשים שאלו רבנים בזמנים הקשים ביותר בחייהם.
גם בתפילה- כשאנו מתפללים לקב"ה- ההקדמה לכל תפילה היא היות הקב"ה-אבא, רוצה בטובתנו ויכול להושיע אותנו, ולכן אנו פונים אליו בבקשותינו.
"אבינו מלכנו", פירושו: אבא-תמיד רוצה לעזור לילדיו, אך לא תמיד יכול. מלך- יכול אך לא תמיד רוצה. הקב"ה הוא אבינו מלכנו – תמיד רוצה ותמיד יכול, וכל חיינו תלויים בו, ולכן אנו פונים אליו ומבקשים את בקשתינו.
יהי רצון שתמיד-יום יום שעה שעה – נרגיש שהקב"ה הוא "אבינו מלכנו" ויקבל בעז"ה ברחמים וברצון את תפילתנו.
