פרשת לך לך: התהלך לפני
הרב אריה הנדלר
להדפסת השיעור בפרשתנו כתוב (י"ז, א'):
"ויהי אברהם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' אל אברהם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים"
הביטוי הייחודי המוזכר ביחס לאברהם אבינו "התהלך לפני", הוזכר אך ורק ביחס לאדם אחד נוסף בתנ"ך, חזקיהו מלך יהודה. רש"י בפרשת נוח, בפירושו על הפסוק "את האלוקים התהלך נוח" מסביר את משמעות הביטוי לאור דמותו של נוח:
"ובאברהם הוא אומר 'אשר התהלכתי לפניו'- נח היה צריך סעד לתמכו, אבל אברהם היה מהלך ומתחזק בצדקו מאיליו" (רש"י, בראשית ו', ט').
רש"י מסביר כי קיים הבדל גדול בין "את האלוקים התהלך", לבין "אשר התהלכתי לפניו". "התהלכתי לפניו" משמעו שאברהם לבדו, ללא תמיכה צמודה מהקב"ה, מוביל ומתקדם בצדקותו, ומה שכתוב "את האלוקים התהלך נוח" משמעו שנוח היה צריך "סעד למושכו", נוח הזדקק לסיוע ע"מ לעמוד בצדקתו.
גם בעבודת ה' קיים הבדל כזה, בין מקרה שבו הקב"ה הוא שצריך להוביל את האדם, לתת לו סעד וסיוע ולמשוך אותו אחריו, והאחריות על עבודת ה' שלו מוטלת על הקב"ה, לבין מקרה של "התהלכתי לפניו" שבו האדם צועד לבדו ללא עזרה ועובד את ה' בכוחו ובדרכו, ולוקח את האחריות על התקדמותו בעבודתו את ה'.
הרמב"ן על הפרשה מסביר:
"התהלך לפני- ללכת בדרך אשר אורה אותך, כטעם "אחרי ה' אלוקיכם תלכו ואותו תיראו" כי המצווה לאחוז דרכו קודם שיורנו יאמר 'התהלך לפני', והבא אחרי הצוואה יאמר 'אחרי ה' תלכו', והעניין בשניהם ללכת אחרי ה', לירא ממנו לבדו ולעשות מה שיצווה" (רמב"ן על התורה י"ז, א').
לדברי הרמב"ן, עוד לפני שהקב"ה מצווה לעשות, ולפני שהוא מפרש כוונתו, המצווה היא לקחת יוזמה, לקחת אחריות, ללא כל ניסיון להתחמק, ו"להוביל" את הקב"ה, "להתהלך לפניו", "לאחוז דרכו קודם שיורנו". הדרגה הנמוכה יותר, לפי הרמב"ן, היא "את ה' אלוקיכם תלכו", לקיים את דבר ה' אחרי שנאמר והוסבר היטב ובעצם להיות מובל ע"י הקב"ה.
הקב"ה מצווה את אברהם: "התהלך לפני", הוא מצווה אותו להוביל, ללכת בראש, לקחת את האחריות ומבטיח לו שילך אחריו לכל מקום אליו יוביל אותו.
גם התיאור "את האלוקים התהלך" שנאמר על נוח נזכר ביחס לאדם נוסף בתנ"ך, חנוך,כפי שכתוב "ויתהלך חנוך את האלוקים ואיננו כי לקח אותו האלוקים".
כמו נוח, גם חנוך היה צריך סעד ועזרה בעבודתו את ה'. ניתן לראות את ההקבלה בין חנוך לבין נוח, אצל נוח, כאשר הוא פועל לבדו ומיוזמתו, לאחר המבול, הוא נוטע כרם, ע"פ המדרש
מטרת נטיעת הייתה להיכנס באופן מודע למצב של שכרות, מצב שבו לא ניתן לצפות ממנו לנטילת אחריות על מעשיו. נוח איננו נוטל כל אחריות, ושואף לחמוק ממנה ככל הניתן. וכן על חנוך, שעליו נאמר "איננו כי לקח אותו האלוקים", מוסבר כי הקב"ה לקח את חנוך מחשש "שמא ירע" שמא, כשלא יובל, כשיפעל מדעתו, יתקלקל במעשיו.
לא ניתן לצפות מחנוך ומנוח, שמובלים ע"י הקב"ה, לקחת אחריות למעשיהם כאשר הם פועלים כיוזמים, אך מאברהם, הקב"ה מצפה שייקח אחריות, שיוביל,ולכן מצווה אותו "התהלך לפני".
המשך הציווי לאברהם "התהלך לפני" הוא "והיה תמים", אחד התנאים הבסיסיים להנהיג ולהוביל הוא התמימות, השלמות, היכולת לשלוט באופן מוחלט ביצרים, ולרסן את כל התאוות כך שלא ישפיעו על ההובלה, שלא יתאפשר ליצר להיות המוביל.
לפי זה, ניתן להבין את דברי רש"י:
"...היה שלם בכל ניסיונותיי ולפי מדרשו,לפני במצוות מילה,ובדבר הזה תהיה תמים, שכל זמן שהערלה בך, אתה בעל מום לפני, ד"א והיה תמים, עכשיו אתה חסר חמישה איברים, ב' עיניים ב' אוזניים וראש הגויה, אוסיף לך אות על שמך ויהיו מניין אותיותיך רמ"ח, כמניין איבריך"
תוספת האות ה' לשמו של אברהם נועדה להשלים את חסרונם של שתי עיניו, שתי אוזניו ושל ראש הגויה (איבר הברית), וכעת מוסבר מדוע זקוק אברהם לחמשת האיברים הללו, אף על פי שהיו לו אותם לפני תוספת האות ה'. איברים אלו הם מייצרי החטאים הגדולים ביותר, יש לאיברים אלה כוח רב, הקב"ה אומר לאברהם כי חמשת איברים אלו הם בשליטתו המלאה, והוא האחראי למעשיהם של האיברים האלו, ואף אם עד לברית המילה, אברהם עוד לא היה "תמים" עוד לא שלט שליטה מוחלטת בכל איבריו, אחרי הברית ותוספת האות, הכול בשליטתו המוחלטת, עכשיו אברהם יכול להתהלך לפני ה' ולהוביל, ללא כל הסרת אחריות ממעשיו.
רש"י אף מסביר היה תמים "היה שלם בכל ניסיונותיי". ישנן שתי דרכים לעבור ניסיון, ניתן "לשרוד" את הניסיון, לחכות שהקשיים יעברו, לנסות להתמודד איתם באופן פסיבי, וניתן גם לעמוד בניסיון, לנסות, למרות קשיי הניסיון, להוביל ולהתמודד באופן אקטיבי
עם הקשיים, לקבל את הניסיון, לפעול במהלכו ולצאת ממנו כמוביל, הגדולה האמיתית איננה "לשרוד" את הניסיון, הגדולה היא לצאת ממנו מחוזק, כמוביל, וזה ציווי ה' לאברהם, שייקח אחריות על חייו גם כשהוא בניסיון.
כתב האבן עזרא:
"והנה אם היה הדבק בה' במולדו וכפי תולדתו שלא יוליד בנים, ה' הנכבד אם היה דבק בו יאמץ כוח תולדת הכליות ויתקן עלילות הזרע עד שיוליד בנים. על כן אמר ה' לאברהם התהלך לפני והיה תמים. וזהו שאמרו קדמונינו ז"ל צא מאצטגננות שלך" (שמות, כ"ג, כ"ה).
"אצטגננות" עניינה אובדן שליטה, תליית הגורל בידי גרמים אחרים, שלא ניתנים להובלה, לאברהם נאמר "צא מאצטגנינות שלך! התהלך לפני!" אל תוותר על השליטה שלך בחייך! אל תהיה מובל ע"י גורמים אחרים, התהלך לפני!".
אצל אברהם הביטוי של התהלכות לפני ה' מוזכר פעם נוספת, בסיפור מציאת האישה ליצחק, כאשר אליעזר מביע חשש שהאישה אותה ירצה להביא ליצחק, לא תרצה לבוא איתו, ואברהם עונה לאליעזר: "ה' אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך, ולקחת אישה לבני ממשפחתי ומבית אבי", אברהם מתחייב לאליעזר שרבקה תלך אחריו, אברהם יודע, מתוך התהלכותו לפני הקב"ה במשך כל השנים, שכאשר לוקחים אחריות, ומאמינים במשהו, הוא יצא אל הפועל כך הוא הוביל את הקב"ה בהתהלכותו לפניו, וכך הוא מצפה מאליעזר לנהוג כשהוא מחפש אישה ליצחק.
גם על חזקיהו מלך יהודה נאמר:
"בימים ההם, חלה חזקייהו למות; ויבוא אליו ישעיהו בן-אמוץ הנביא, ויאמר אליו כה-אמר ה' צו לביתך--כי מת אתה, ולא תחיה . ויסב את-פניו, אל-הקיר; ויתפלל--אל-ה', לאמור. אנה ה', זכור-נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם, והטוב בעיניך, עשיתי; ויבך חזקייהו, בכי גדול" (מלכים ב', כ', א'-ג')
הגמרא במסכת ברכות מסבירה כי חזקיהו לא עסק בפריה ורבייה, משום שראה ברוח הקודש שמזרעו יצאו בנים לא טובים, וישעיה מוכיח אותו על כך. הנביא, למעשה, מוכיח את חזקיהו המלך, על שלא לקח אחריות, על שלא הוביל, ונכנע לחזיונות שראה ברוח הקודש. כשחזקיה מתחרט ורוצה לתקן את מעשיו, הנביא טוען כי הגזירה כבר נגזרה ולא ניתן לשנות אותה, אך חזקיהו מתעקש כי "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים", אפילו כשהחרב כבר מונחת על הצוואר, המצב עדיין בידיים שלך, עדיין ניתן להוביל, עדיין בכוחו להתהלך לפני ה'.
יהי רצון שנזכה להתהלך לפני ה', להיות אחראים ולהוביל.
