שאלה שבועית - נשיאת כפיים בתענית
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
שאלה א] נשיאת כפיים בתענית ציבור- בתענית ציבור מנהג הישיבה שבמנחה גדולה הכהנים אינם נושאים כפיים, ובמנחה קטנה יש ברכת כהנים.
מנגד, הרצי"ה קוק נהג לשאת כפיים בתענית ציבור גם במנחה גדולה. כך גם נוהגים רבים בבני ברק- ההולכים בדרכו של החזון אי"ש.
מהיכן נובעת המחלוקת? היכן שורשו של ויכוח? מדוע שיהיה הבדל בין מנחה גדולה לקטנה?
לכאורה, מנהגו של הרצי"ה, ודברי החזון אי"ש הינם נגד גמ' מפורשת בתענית (כו:), כך נאמר שם:
דתניא: שחרית ומוסף, מנחה ונעילה, כולן יש בהן נשיאת כפים, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר: שחרית ומוסף - יש בהן נשיאת כפים, מנחה ונעילה - אין בהן נשיאת כפים. רבי יוסי אומר: נעילה יש בה נשיאת כפים, מנחה - אין בה נשיאת כפים
דנה הגמ' בביאור מחלוקתם:
במאי קמיפלגי? רבי מאיר סבר: כל יומא טעמא מאי לא פרשי כהני ידייהו במנחתא - משום שכרות, האידנא ליכא שכרות. רבי יהודה סבר: שחרית ומוסף דכל יומא לא שכיח שכרות - לא גזרו בהו רבנן, מנחה ונעילה דכל יומא שכיחא שכרות - גזרו בהו רבנן. רבי יוסי סבר: מנחה דאיתה בכל יומא - גזרו בה רבנן, נעילה דליתה בכל יומא - לא גזרו בה רבנן. אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי מאיר. ורבי יוחנן אמר: נהגו העם כרבי מאיר. ורבא אמר: מנהג כרבי מאיר. מאן דאמר הלכה כרבי מאיר - דרשינן לה בפירקא. מאן דאמר מנהג - מידרש לא דרשינן, אורויי מורינן. ומאן דאמר נהגו - אורויי לא מורינן, ואי עביד - עביד, ולא מהדרינן ליה. ורב נחמן אמר: הלכה כרבי יוסי. והלכה כרבי יוסי.
אם נסכם, מסקנת הגמ' שהלכה כר' יוסי. טעמו, שחוששים שאם יעלה בתענית במנחה בתענית יבוא לעלות גם ביום רגיל וביום רגיל יש חשש שכרות. שונה הדבר בנעילה שהינה תפילה ייחודית שאינה קיימת ביום רגיל.
וממשיכה הגמ' ותמהה מהמנהג המצוי שכהנים פורשים ידיהם במנחה בתענית:
והאידנא מאי טעמא פרשי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא? - כיון דבסמוך לשקיעת החמה קא פרשי - כתפילת נעילה דמיא.
רש"י במקום מבאר, שביום רגיל מנהגם היה להתפלל מנחה גדולה, ועל כן בתענית בהתפללם בעת מנחה קטנה, אין חשש שיבואו להשוות בטעות למנחה בכל יום הואיל ומתפללים בשעות שונות.
עולה לכאורה מהגמ', שבמידה ומתפללים מנחה גדולה אין לשאת כפיים, מחשש שיבוא לטעות ולהשוות ליתר הימים!
כך נראה גם מפסק השולחן ערוך (או"ח קכט, א-ב):
אין נשיאת כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה, ביום שיש בו נעילה כמו בי"ה, אבל לא במנחה, משום דשכיחא שכרות באותה שעה, שמא יהא הכהן שכור; וגזרו במנחה של תענית, אטו מנחת שאר ימים; אבל בתענית שאין בו נעילה, הואיל ותפלת מנחה סמוך לשקיעת החמה, היא דומה לתפלת נעילה ואינה מתחלפת במנחה של שאר ימים, הלכך יש בה נשיאת כפים.
שאלה ב] נשיאת כפיים במנחה ביו"כ- ביום הכיפורים נושאים כפיים בנעילה, אבל לא במנחה. ראשית, נברר מדוע? שנית, יש לשאול האם במנחה אומר החזון 'אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה..' וכו'? בנוסף, האם כהן שעלה מורידים אותו, או לא?
תשובה
כאמור, מנהג ישראל הרווח (כפי שגם נהוג בישיבה) הוא לשאת כפיים בתענית ציבור במנחה קטנה בלבד. וזאת לאור פסיקת ההלכה כשיטת ר' יוסי שגוזרים מנחה בתענית ציבור אגב מנחה ביום רגיל, בה 'שכיחא שכרות'.
וכפי שציינו בשאלה, משאלת הגמ' נראה כדבריהם, שכך נאמר שם:
והאידנא מאי טעמא פרשי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא? - כיון דבסמוך לשקיעת החמה קא פרשי - כתפילת נעילה דמיא.
כך הבנתם של רש"י ור"ח, ש'האידנא' היינו שנים רבות אחר פסיקת ההלכה כר' יוסי, אז השתנה המנהג לשאת כפיים בתענית סמוך לשקיעה, והסבירה הגמ' את מנהג זה בכך שאין חשש שיטעו וישוו תפילה המתקיימת סמוך לשקיעה, לתפילה המתקיימת מוקדם יותר.
אולם ניתן להבין ש'האידנא' היינו בעת שנפסקה הלכה כר' יוסי, ובכל זאת הוחרגה מפסיקת ההלכה בתענית במנחה, הותר להם לשאת כפיים במנחה.
כך מבאר הרמב"ן בחידושיו על אתר- והוא, שלא נחלקו שהמנהג למעשה היה כמופיע בגמ'- לשאת כפיים במנחה, אלא שר' יוסי תלה זאת בכך שבתעניות מאריכים בתפילה ומגיעים עד סמוך לשקיעה, ועל כן נוהגים לשאת כפיים.
ביאור שיטת החזון אי"ש: לשנים ההסברים, נמצא שבעת פסיקת ההלכה הותר לשאת כפיים בתענית במנחה. ועל כן, הגם שבזמן הזה 'בטל טעם', וזאת מחמת שגם בתענית יש שמתפללים מנחה גדולה, מכל מקום 'בטל טעם לא בטלה תקנה'[1] ויכולים להמשיך לשאת כפיים במנחה בתענית. ועל כן פסק החזון אי"ש (וכן נהג הרצי"ה), שניתן לשאת כפיים בתענית ציבור גם אם מתפללים מנחה גדולה.
ואף לכאורה מוכרח לומר ש'בטל טעם לא בטלה תקנה', שהרי אם נאמר ש'בטלה תקנה' ולוקחים אנו בחשבון את השינויים שאירעו מזמן הגמ' ועד עתה, אם כן המנהג כעת הוא להתפלל מנחה גם בעת מנחה קטנה, ואם כן היה עלינו לגזור ולאסור לשאת כפיים גם במנחה קטנה בתענית ציבור- גזירה אגב מנחה בשאר ימים!
על כרחך, שאחר שתוקנה התקנה בתקופת חז"ל נשארת היא על עומדה, ואינה תלויה ברלוונטיות של הטעם בזמן הזה.
נציין שבדעת החולקים עליו (המנהג הרווח- כפי שנראה מפשט השולחן ערוך) אין הכרח לומר שחלקו על החשבון הנ"ל, אלא שסברו שהתקנה מראש לא היתה 'לשאת כפיים במנחה', אלא 'לשאת כפיים במנחה קטנה דייקא', ועל כן בזמן הזה ממשיכים מחד לשאת כפיים במנחה קטנה, ונמנים מאידך לשאת כפיים במנחה גדולה.
דוגמאות ל'בטל טעם' בזמן הזה – לא בטלה תקנה: הקהילות יעקב (ברכות סי' כו) מביא ארבע דוגמאות לכך שגם אם בטל הטעם בזמן הזה לא בטלה תקנה:
1] חזרת הש"ץ בזמן הזה- חזרת הש"ץ נתקנה בכדי להוציא את שאינם בקיאים. בזמן הזה אין אנשים שאינם בקיאים ואינם יודעים להתפלל בכוחות עצמם, ובכל זאת ממשיכים אנו בתקנה זו. וזאת משום ש'בטל טעם לא בטלה תקנה'.
2] ברכת 'מעין שבע'- בליל שבת אומרים אנו את 'ברכת מעין שבע' לאחר תפילת לחש. טעם תקנה זו נעוץ בכך שבתי הכנסיות שלהם היו בשדה, והיה חשש שהמאריכים בתפילה/המאחרים יישארו לבדם בבית הכנסת ויסתכנו בחזרתם.
בזמן הזה שבתי הכנסיות בתוך העיר, על אף שלא שייך טעם התקנה, מכל מקום ממשיכים אנו באמירת מעין שבע מידי שבת בשבת, והביאור הוא כנ"ל.
3] זמן שאלת גשמים בחו"ל- בחו"ל המנהג הוא להתחיל לשאול גשמים, שישים יום אחר התקופה (תחילת חודש דצמבר למניינם), וזאת משום שזה היה פרק הזמן שהיו זקוקים בו לגשמים בבבל.
כיום אין יישוב יהודי בבבל, וודאי שלא 'מרכז תורה', ובכל זאת כל בני חו"ל נוהגים לשאול גשמים בפרק זמן זה, על אף שבמקומם זקוקים לגשמים בתקופות אחרות, והביאור הוא כנ"ל.
4] הדלקה בשמן תרומה טמאה- בירושלמי בתרומות נאמר שהתירו לזר להשתמש ב'שמן שריפה' (היינו שמן תרומה שנטמאה) להדלקת הנר. ואף שמבואר בירושלמי שההיתר היה מחמת סכנה שהיו 'משלחות זאבים' והיה מסוכן להסתובב בחוץ ללא תאורה, עם כל זאת נשאר ההיתר באופן גורף, והביאור הוא כנ"ל.
נשיאת כפיים במנחה ביום הכיפורים- הריטב"א בחידושיו מבאר גם הוא ש'האידנא' המצוין בגמ' אינו לאחר זמן מהפסיקה, אולם מבאר זאת אחרת:
אלא ודאי שלא שאלו ולא השיבו בכאן אלא על תענית שאין בו נעילה, וכשאמרו חכמים מעיקרא בגמרא נהגו העם כרבי מאיר היינו לפי מה שהיו נוהגין לישא כפים במנחה זו והיו סבורים (שאף) [שאין] רבי יוסי מודה בשום תפלת המנחה ולפיכך כשפסקו עכשו כרבי יוסי הוקשה לנו היאך נהגו לישא כפים במנחה, והשיבו דבכי הא מודה רבי יוסי ומנהגא כרבי יוסי הוא ולא כר"מ, דאילו לר"מ אפי' בתענית שהיה בו נעילה היו נושאים את כפיהם [במנחה].
לדבריו, כל דברי ר' יוסי שאין לעלות במנחה, היינו ביום בו ישנה תפילת נעילה (כיום הכיפורים). ביום כזה תפילה המנחה משתווית לתפילת מנחה רגילה ויבואו לטעות ולשאת כפיים גם ביום רגיל.
אולם בתענית בה אין תפילת נעילה ומתפללים מנחה עד השקיעה, מבחינים שאין זו מנחה רגילה ואין חשש שיבואו ללמוד ממנה ליום רגיל.
לפי זה התקנה שהתירה לשאת כפיים לא כוונה למנחה קטנה דווקא, אלא לכל יום שאין אחריו תפילת נעילה. ורק ביום הכיפורים אין לשאת כפיים במנחה בצורה מובנת.
[גם לדבריו ניתן לבאר את החזון אי"ש בדומה להנ"ל- סמוך לשקיעה אינו מצד הסמיכות לשקיעה, אלא מצד שהיא התפילה האחרונה ביום].
[1] טעם כלל זה הוא הצורך לבצר את תקנות חז"ל שיישמרו, וישמרו על שמירת התורה והמצוות.
