שאלה שבועית: בדיקות 'דור ישרים'
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
שאלה א] בדיקות דור ישרים - פגשתי בעבר בוגר הישיבה, שהחל להיפגש עם רעייתו לעתיד ללא שערכו קודם לכן בדיקת 'דור ישרים', אחר ארבע פגישות הם ערכו את בדיקה זו, והתגלו כלא מתאימים. לאחר התייעצות עם מומחים רבים, נמצאה הדרך על ידה יוכלו להביא ילדים בריאים לעולם.
סיפור זה מלמד אותנו על חשיבותן הרבה של בדיקות אלו.
בשיעור שלפנינו נעסוק בשאלה האם מלבד הכדאיות הגדולה שבעריכת בדיקות אלו, ישנה גם חובה הלכתית לעשותן, או לא? האם ניתן לסמוך על 'הרוב' ולהימנע מבדיקה, או שמא יש לברר ולברר ככל שהיד משגת?
שאלה ב] לשאול את בית המלון על בדיקת חמץ- נאמר בגמ' בפסחים (ד.):
בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק? למאי נפקא מינה? לישייליה! דליתיה להאי דלשיוליה, לאטרוחי להאי מאי?
עולה מדברי הגמ' שגם במקום חזקה יש צורך לברר ולשאול, ורק כאשר אין אפשרות לברר, ניתן לסמוך על החזקה או הרוב.
הנחה זו מעוררת מספר שאלות הלכה למעשה:
ישנם המתארחים בבתי מלון בחג הפסח, נשאלת השאלה, האם עליהם לשאול את פקיד הקבלה האם החדר נבדק, או שמא רשאים הם לסמוך על הרוב?
שאלה ג] בדיקת טריפות- הלכה היא שאת הריאה יש לבדוק מסירכות, אולם אחר השמונה עשר טריפות אין צורך לבדוק. את שני הדברים בכוחנו לבדוק, ועם כל זאת, את האחד דרשנו לבדוק ואת האחר לא, מדוע? בנוסף, שומה עלינו להבין את החילוק בין בדיקת חמץ בה דרשנו בירור, לבין טריפות בהן לא דרשנו בירור.
בגמ' בחולין (ג:) מוזכרת שאלות בירור אותן יש/אין צורך לשאול את השוחט: מהגמ' מבואר שאין צורך לברר עמו האם התעלף בשחיטה או לא, אולם במידה ונמצא לפנינו יש לשאול אותו האם הוא מומחה לשחיטה או לא. אם אינו לפנינו – ניתן לברר על בירור זה. ונשאלת השאלה מדוע? מה הטעם העומד מאחורי חילוקי דינים אלה?
שאלה ד] חובת הבירור במקום ספק ספקא- במידה וישנו 'ספק ספיקא' וביכלתו לברר רק ספק אחד מתוך השניים, האם חלה עליו חובת בירור? ההשלכה משאלה זו משמעותית ביותר, שהרי גם בדיקת 'דור ישרים' איננה שוללת את כל המחלות הגנטיות האפשריות! האם במצב זה בכל זאת מוטלת עליו חובת הבירור, או שמא הואיל ואינו פושט את הספקות באופן מוחלט אינו חייב בבירור?
גדר חובת הבירור וטעמה- כדי להשיב על שאלה זו עלינו לעמוד תחילה על טעמה וגדריה של חובת הבירור:
1] אין ספק- ניתן לומר שחובת הבירור נובעת מההנחה, שכל עוד ניתן לברר ולפשוט את הספק שלפנינו, הוא אינו מוגדר כ'ספק'. כדוגמת אדם שאכל מאכל בשרי, וחשקה נפשו לאחר מכן לאכול עוגת גבינה. לא יעלה על הדעת שמותר לו לעצום את עיניו, להושיט את ידו למקרר ולאכול מכל הבא לידו בטענה שרוב המאכלים שבמקרר הינם 'פרווה', זאת משום שאינו מוגדר כספק כלל.
2] חובת בירור לכתחילה- אולם ניתן לומר, שהבירור במצבי ספק נובע מדרישה דרבנן להמעיט את השימוש בהליכה אחרי הרוב במקום בו אין צורך בכך.
ההשלכה הישירה משני צדדים אלו תהיה במקרה בו גם בירור הספק לא יסיר את הספקות בצורה מוחלטת: הנודע ביהודה (יו"ד סי' מג ונז) מחדש שבמצב של ספק ספיקא שלא ניתן לברר את שני הספקות אין חובת בירור, הואיל וסוף סוף גם לאחר הבירור הספק יישאר בעינו.
כמובן שכל זאת נכון להבנה הראשונה, אבל להבנה השניה נשארת חובת הבירור בעינה גם במצב זה, הואיל ובכל מקום בו ניתן לברר ולצמצם את הספק הורו רבנן שיש לברר.
אחת מנקודות המחלוקת בין המצדדים בבדיקות 'דור ישרים' לחולקים היא נקודה זו- הואיל והבדיקות אינן מסירות את החששות בצורה מוחלטת, ועל כן יש שסברו שבמצב זה אין חובת בירור הואיל וסוף סוף נשאר הספק.
תשובה
א] חשש רחוק- הר"ן בחידושיו לחולין (שם) מבאר, שחששות הטרפות הינם חששות רחוקים (בגדר 'מיעוט שאינו מצוי') ובמקום 'רוב' אין צורך לבדוק חששות רחוקים. זאת בשונה מחששות לסירכות בריאה שהינן מצויות יותר (בגדר 'מיעוט המצוי') ועל כן יש לבודקן.
וכך כתב:
ובדיקה זו [של הריאה] מדבריהם היא, ולא מדאורייתא.. והני מילי בסירכות שבריאות לפי שהן מצויות, אבל בשאר טרפיות [=שאינן מצויות], אפילו לכתחילה אינו צריך לבדוק.
לאור זאת- בשוכר ומשכיר הואיל וזהו בכלל מיעוט המצוי יש לשאול ולברר,.
מה מוגדר 'מיעוט המצוי'-
הריב"ש בתשו' (סימן קצא) מתייחס לחובת הבדיקה בסרכות ובתוך הדברים מגדיר מהו 'מיעוט המצוי':
מעוט מצוי, ר"ל שהוא קרוב למחצה, ורגיל להיות. דומיא דמעוט מצוי המוזכר למפרשי' ז"ל בסירכות הריאה, דאע"ג דאזלי' בתר רובא, ואחזוקי אסור' לא מחזקינן, אפ"ה צריך לבדוק בסירכות הריאה, מפני שהוא מעוט מצוי.
מנגד, מדברי המשכנות יעקב מבואר, שמיעוט המצוי הוא גם כאשר מדובר על עשרה אחוזים בלבד.
מיעוט נחשב מצוי גם כאשר הוא מצוי רק בעשרה אחוזים.
המחלות הגנטיות שלשם זיהוין נעשות בדיקות דור ישרים הינן פחות מי' אחוזים, ועל כן מוגדרות כ'מיעוט שאינו מצוי ודומות לטריפות, ועל כן לא חלה בהן חובת בדיקה.
אכן, מדברי הג"ר שמואל הלוי וואזנר בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' פה אות ה) מבואר, שגם תופעה שהינה פחותה מאחוזים אלו, אבל הופעת המיעוט בכל קבוצה של דברים מעין אלו חוזרת על עצמה- מוגדר הדבר כ'מיעוט המצוי'.
ובלשונו:
מיעוט המצוי אינו נמדד בכמות האחוזים של המיעוט נגד הרוב, אלא שהופעת המיעוט ומציאותו הוא מצוי הרבה. דכל רוב בהמות שבעולם ובכל מדינה ומדינה מוחזקים במיעוט טריפות דסירכת הריאה. וכיוצא בו אצל שחיטת מומחין, רצונו לומר דכל רוב מומחין יש לו מיעוט שאינן מומחין כנגדו, והמיעוט יהיה באחוזים כמה שיהיה על כל פנים הוא מוחזק יחד עם הרוב, זה גדר מיעוט המצוי.
לדבריו, גם פגם גנטי יוגדר כמיעוט המצוי, הואיל והוא מצוי בכל קבוצת אכלוסיה בעולם. אמנם, פגמים גנטים נדירים שאינם מצויים בכל אכלוסיה לא יוגדרו כמיעוט המצוי וביחס אליהן לא תחול חובת הבדיקה.
ב] הצורך לברר במקום שינוי- הבית יוסף (או"ח תלז, ב) מבאר[1], שהצורך לברר במקום רוב קיים רק במקום בו נוצר שינוי מהמצב הקודם; הוא כותב זאת בתשובה לשאלת היחס בין הבירור הנדרש לענין חמץ לבין הנדרש בבדיקת הטרפות, וכך שאלתו:
וא"ת כי איתיה למשכיר קמן אמאי שיילינן ליה ולא סמכינן אחזקה מאי שנא מבהמה דאיתא קמן ואפילו הכי לא בדקינן לה בכולהו טריפות אלא מוקמינן לה אחזקתה?
והשיב:
וי"ל, דשאני בהמה שהיא בחזקת כשירה משנולדה, אבל בית כל השנה בחזקת שאינו בדוק הוא.
במקום רוב אין צורך לערוך בירור מעמיק אם הרוב מסייע להנחה שהמצב נותר על כנו, אולם אם הרוב מביא להנחה שאירע שינוי מצב- בזאת לא ניתן להסתמך עליו בלבד ויש צורך בבירור.
בבית מכניסים חמץ כל השנה, ועל כן כדי להוציאו מחזקת בדוק- יש צורך בבדיקה, כך גם ביחס לאדם הרוצה להיות מוגדר כמומחה לענין שחיטה- עד עתה לא הוגדר כמומחה וכעת מוגדר כמומחה. בטריפה- כו עוד לא הוכח שהיא טריפה הרי היא בחזקת בריאה.
ג] מקום טירחה- הפרי חדש (או"ח תלז, ב) מבאר, שבעוד שבדיקת הראות נעשית בקל, בדיקת י"ח הטרפות סבוכה יותר, וכפי שלמדנו, במקום רוב לא הטריחוהו לערוך בדיקות סבוכות יותר, וכך כתב:
אי נמי יש לומר דכיון שבבהמה אם באנו לבודקה בכולהו טרפות מטרחינן טפי הוה ליה כאילו לא מצינן לברוריה ליה.
הפוסקים כותבים, שבדיקת 'דור ישרים' אינה מוגדרת כטירחה גדולה הואיל והיא נעשית בבדיקת דם פשוטה ועלותה אינה גבוהה.
נמצא, שבשונה מב' הגישות שהוזכרו עד עתה, לדברי הפרי חדש יש צורך וחובה לערוך בדיקות דור ישרים.
ד] רוב מחמת טבע / מנהג- הב"ח (יו"ד יח, טז) מבדיל בין המקרים באופן אחר- על רוב המושתת על טבע העולם, על הנהגת ה' את הבריאה- ניתן לסמוך גם ללא הצורך בבירור. אולם על רוב המושתת על מנהג בני אדם- לא ניתן לסמוך ללא הצורך בבירור. וכך כתב:
דדבר פשוט הוא דאין לסמוך על חזקת הסכין שבדקוה לפני שחיטה כיון שהסכין לפנינו דאין סומכין על החזקה או על הרוב אלא בחזקה ורוב הקבוע מצד טבע העולם אבל חזקה ורוב שהוא מצד מנהג והמנהג עשוי להשתנות אין סומכין עליו כיון שאפשר לעמוד עליו בבדיקה כשהוא לפנינו שמא נשתנה ממנהגו ולפיכך בסכין נמי דאפשר דבעור נפגם צריך לבדוק אחר השחיטה אם הוא לפנינו.
בבדיקת חמץ הדיון הוא האם האדם בדק או לא, וכן לגבי שוחט- הדיון הוא האם למד הלכות שחיטה או לא- במקרים אלו דורשים אנו לברר במקום שאפשר. אולם כאשר הדיון הוא על הטרפות- על השאלה כיצד נבראה בהמה זו- יכולים אנו לסמוך ולהניח שנבראה על דרך רוב הבהמות, והיא אינה טריפה.
הרב עובדיה יוסף הסתפק תחילה האם לפסוק כבית יוסף או כב"ח, אולם למעשה כתב שניתן להקל כבית יוסף.
ה] התעלמות / אי בדיקה- נוסח נוסף לחילוק מופיע ברשב"א- המחלק בין דבר הניכר למול עיניו של האדם- שאז אי בירורו כמוהו כהתעלמות, לבין דבר הדורש חיפוש ועיון, כך כתב לחלק בין בדיקת הסירכות לבדיקת יתר הטרפות:
ועוד טעם אחר, בדבר שהוא קרוב ומזומן לראותו כגון הריאה שאם יש בה סירכא מיד תראה לעינים בפתיחת הבהמה אם אינו בודק נראה כמעלים עינו מן האיסור.
[נציין, שהג"ר משה פיינשטיין רצה לחדש[2] (אבה"ע ח"ד סי' י) בעקבות זאת שעל האדם לערוך בדיקות המדוברות בציבור הואיל ואי עשייתן כמוה כהתעלמות מקיומן.
מצינו שלהתנהגותו של האדם ישנה השלכה על הגדרת הדבר כנדרש לבירור- כדוגמא נציין לגמ' בע"ז (ל, ב)
"רבי אליעזר אומר אוכל אדם ענבים ותאנים בלילה ואינו חושש משום שנאמר (תהלים קטז, ו) שומר פתאים ה'"].
הג"ר מנשה קליין בשו"ת משנה הלכות (חי"ב סי' רסה) סבור שאין לערוך בדיקות 'דור ישרים', נציין לטענותיו בקצרה, ולתשובות שהשיבו הפוסקים על טענות אלו [בסוגריים בקצרה]:
1] לא ניתן לברר את כל הספק [כאמור תלוי בטעם מדוע במקום בו ניתן לברר מבררים.
2] זהו מיעוטא דמיעוטא, ודומה לטרפות שאין חובת בדיקה [תלוי בחילוקים השונים שנמנו בין המקרים].
3] חובת בדיקה קיימת רק בדבר הנראה לעיינים ולא במכונות.
4] 'הכל משמים' ואין להתערב בתהליכים מעין אלו.
5] 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך' [הרמב"ם אומר שמעשים מעין אלו הם בכלל חובת ההשתדלות המוטלת עלינו].
[1] וכך צידד הרב עובדיה יוסף להלכה.
[2] כך לשונות שם: עיינתי בזה וזהו הנראה לע"ד כי אף שהוא מיעוט קטן ילדים נולדים כאלו ושייך לומר על זה הקרא דתמים תהיה עם ה' אלקיך וכפרש"י בחומש שם שכתב התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, מ"מ כיון שעתה נעשה זה באופן קל לבדוק יש לדון שאם אינו בודק את עצמו הוא כסגירת העינים לראות מה שאפשר לראות, ומכיון שאם ח"ו אירע דבר כזה הוא להורי הילד צער גדול מאד מן הראוי למי שצריך לישא אשה לבדוק את עצמו. ולכן טוב לפרסם הדבר ע"י עתונים ואופנים שידעו העולם שאיכא בדיקה כזו. אבל ברור ופשוט שצריך להעשות הדבר בצנעא שלא ידע בחור אחד מחברו ובתולה אחת מחברתה, וגם הרופא אשר יעשה אצלו הבדיקה לא יגלה לשום איש ...ולכן לא טוב הדבר לעשות בקבוץ רב כמו בישיבות ובתי ספר וכדומה. וגם כפי שידוע כחות הנפש שרוב בני אדם סובלין הרבה מהעצבים שלהם שנקראו נערוון שמצייר להאדם דבר קטן לגדול וחשש קטן לחשש גדול בפרט במדינה הזאת כידוע, שלכן ח"ו לעשות בדיקה זו לבחורים צעירים שעדיין אין חושבין בענין נישואין והרוב הוא שעד עשרים אין חושבין בזה ואין לדבר אליהם כלל בענין זה. וגם לבד זה מכיון שהדבר צריך להיות בצנעא שלא ידעו אחרים מזה, הוא דבר קשה מאד לפני בחורים צעירים להיות בעלי סוד וזה יזיק לעצמן ולאחרים. ובתולות שדרכן להנשא כשהן צעירות אין לעשות בדיקה זו לפחות מבת שמונה עשרה שנה, ואם יזדמן בבחור אחד או בתולה אחת ירצו להנשא קודם הרי הוא מיעוטא דמיעוטא שאין לחוש לזה וגם מכיון שהדבר נתפרסם הרי יותר נוטה שיודעין מזה.
