שאלה שבועית-תשלום לעובדים בעת מלחמ

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

שאלה א] 'מכת מדינה' - המציאות המורכבת בה נמצא כעת עם ישראל ומדינת ישראל מעוררת דיונים הלכתיים בכל תחומי החיים: מאות אלפים מתושבי המדינה- הן בעוטף עזה והן בגבול הצפון נמצאים מחוץ לביתם מזה מספר חודשים. צוותי ההוראה בבתי הספר וישיבות לא עובדים כסדרם, גננות אינן מקבלות ילדים בגנים בביתם, ומפעלים מושבתים. השאלה בה יעסוק השיעור שלפנינו היא- האם במצב זה בו הפועל/הגננת/הר"מ אינם עושים את עבודתם מחמת אונס, מחויב המעסיק להמשיך לשלם להם את שכרם, או שמא הואיל ולא עבדו אינם מקבלים שכר? האם יהיה הבדל בין ה'מועסקים' השונים – פועל, גננת ור"מ בישיבה, או לא?

שאלתנו מתחלקת איפוא לשלושה חלקים:

א] מה יהיה הדין במקרה בו הפועל/המורה/הגננת לא תשלום מראש.

ב] מה יהיה הדין כאשר קיבל תשלום מלא מראש?

ג] מה יהיה הדין כאשר קיבל צ'קים מראש (כפי שמקובל בחלק מהגנים הפרטיים). כשביחס לשאלה זו האחרונה, מרכז הכובד של השאלה עובר למישור אחר – מהי הגדרתו הממונית של 'צ'ק'- האם הרי הוא כ'כסף' שניתן, או שמא הוא מעין הוראה שניתנת לבנק לתת למביא אותה כסף, אך אינה מוגדרת ככסף ממש.

שאלה זו התעוררה מספר פעמים מאז תקומתה של מדינת ישראל – במלחמת המפרץ לפני כשלושים ושלוש שנים שהיה איום הטילים מעירק וסגרו מפעלים ומוסדות חינוך. בתקופת הקורונה, אז נסגרו הגנים, בתי הספר והעסקים לתקופות ארוכות, וגם כעת, בתקופת המלחמה שאזורים שלמים במדינה מפונים ממקומם ושגרת החיים הופרה.

האם בכל המקרים הדין הוא אחיד? ואם לא מה ההבדל ביניהם?

שאלה ב] אונס פרטי- השאלות עד עתה נסובו על 'מכות מדינה', בהם האונס הוא ציבורי, האם אותו דין יהיה באונס פרטי? לדוג'- פועל חלה ולא יכול היה להגיע לעבודתו, האם מקבל משכורת על ימי מחלתו, או לא?

תשלום במקום פיצויים- גם אם מסקנת הדברים תהיה שעל המעביד לשלם לעובד על הימים בהם נמנע ממנו להגיע באונס, יש לדון האם חובתו של המעביד לשלם גם במקרה בו המדינה מפצה את העובדים על אובדן ימי עבודה בגלל המצב, או שמא במצב זה נפטר מתשלום?

תשובה

נפתח את דיוננו בדיני אונס פרטי, וממנו נעבור לאחר מכן לאונס ציבורי:

בגמ' בבבא מציעא (עז.) נאמר:

"ואמר רבא בהאי מאן דאוגיר אגורי לדוולא ופסק נהרא בפלגא דיומא אי לא עביד דפסיק פסידא דפועלים עביד דפסיק אי בני מתא פסידא דפועלים לאו בני מתא פסידא דבעל הבית".

הרי שסבר רבא שבאונס פרטי הפועל הוא שסופג את ההפסד, ובעל בית נפטר מלשלם. מדוע? מה טעם הדבר?

הרא"ש בהלכותיו (ו, ג) מבאר: :

"אמר רבא האי מאן דאוגיר אגירי לדוולא ופסק נהרא בפלגא דיומא. אי לא הוה רגיל דפסיק פסידא דפועלים. דכל אונסא דלא איבעי לאסוקי אדעתייהו לא פועל ולא בעה"ב א"נ תרוייהו איבעי להו לאסוקי אדעתייהו פסידא דפועלים. דהמוציא מחבירו עליו הראיה וידו על התחתונה".

מה הספק עליו מדבר הרא"ש, ולשם מה הוצרך הרא"ש לציין ש'ידו על התחתונה?

שתי הבנות לפנינו:

הבנה א] דעת המרדכי ותרומת הדשן, שאין כוונת הרא"ש לומר שיש לפנינו ספק. אלא כוונתו לומר שהואיל והפועל הוא שזקוק לכסף, עליו מוטלת חובת ההתניה. ועל כן, כל עוד לא התנה מפורשות, ידו על התחתונה.

להבנה זו, מסתבר שאם קיבל את כל הכסף תחילה לידיו במזומן, אינו צריך להתנות, הואיל והכסף כבר בידיו.

במידה והפועל/גננת קיבל את שכרו מראש בצ'קים להבנה זו, נחלקו פוסקי הדור האחרון האם מוגדר הדבר שזכה בכסף מתחילה או לא. דבר הרב צבי יהודה בן יעקב שליט"א (אב"ד תל אביב) ש"מכיון שאם רוצים לבטל צ'ק חייבים לנמק את הביטול, לכן יש לראות בצ'ק נתינת מעות לכל דבר". לדבריו, המקבל צ'ק כמוהו כמקבל מעות בפועל ו'ידו על העליונה'.

אולם דעת הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב זלמן נחמיה גולדברג ש"צ'ק אין בו לשון התחייבות אלא לשון צווי לבנק שיתנו למביא הציק, כסף". לדבריהם, מסתבר שהפועל/הגננת לא יוכלו לדרוש את שכרם במידה ולא עבדו מחמת אונס, הואיל ועדיין לא זכו בכסף.

נציין, שדעת הרב שמואל הלוי וואזנר שצ'ק הריהו כשטר גביה, "הואיל מדינא דמלכותא יכול מקבל הצ'ק לטעון כנגד שזה כתבו 'שטרא בידי מהי בעי' ואין השני יכול לטעון טענת פרעון, ניתן לדמותו לשטר". לדבריו, ספק אם הפועל הוא המוחזק או בעל הבית, הואיל ונחלקו גדולי הדורות האם הפועל מוחזק בכסף או לא?

הבנה ב] הגר"א (על שלד, א) מבאר את דברי הרא"ש הנ"ל באופן אחר; לדבריו, הרא"ש מעורר בדבריו ספק אמיתי. כשאת הספק ניתן להסביר באחת משתי דרכים:

1] אפשר, שהספק הוא בשאלה מיהו הנדרש להתנות- הפועל או בעל הבית?

2] אולם אפשר לומר שהספק הוא בשל מי קרתה הרעה הזאת, בעבור מי אירע האונס וקרה ההפסד.

להסבר זה ברא"ש, דנים אנו כעת מיהו המוחזק בממון.

'מכת מדינה'- עד עתה דברנו על אונס פרטי, אולם מה יהיה הדין במכת מדינה? מדברי המהר"ם פדוואה (סי' פו) עולה, שהבין את דברי הרא"ש כגר"א, ובהמשך הדברים הוסיף ואמר: "אבל באונס מדינה בעה"ב צריך לשלם".

שני ההסברים שעמדו בבסיס הספק באונס פרטי, אינם שייכים ב'מכת מדינה'. אי אפשר לתלות את שאירע באחד מהם, שהרי לא רק הם נפסדו, אלא כל האיזור כולו. בנוסף, הואיל ומדובר על דבר לא שכיח, לא היה מצופה מאף אחד להתנות בשעת המכר.

אולם הסמ"ע (שכא ס"ק א) חולק על המהר"ם פדוואה, וסובר שהיה עליהם להתנות על כל אונסים, גם על אונס דלא שכיח.

נמצא, ששאלת קבלת המשכורות מאת הרשויות במקרה של 'מכת מדינה' נתונה במחלוקת- למהר"ם פדוואה יטלו את השכר ואילו לסמ"ע- אל להם ליטול את השכר.

לפני החתם סופר (הובא בארחות המשפטי ז, י) הגיע מקרה מעין זה, ותלאו במחלוקת המהר"ם פדוואה והסמ"ע. והואיל ומחלוקתם לא הוכרעה, פסק שעל המעסיק לשלם לפועל חמישים אחוז מסך שכרו.

הרב אשר וייס שליט"א, בתקופת הקורונה, סבר, שהואיל והפועל היה מוכן להפחית מעט את הסכום שיקבל תמורת זה שלא יצטרך לעבוד, מקבל הוא עתה פחות – 'נותן לו שכרו כפועל בטל'. לדבריו, ישלם המעסיק לפועל חמשה אחוזים נוספים פחות, דהיינו ארבעים וחמשה אחוזים.

אכן, כל זאת נכון ביחס לפועל רגיל, אולם ביחס לרב המלמד תלמידים ומחנכם, כבר כתב הרשב"א בתשו' (סי' תרמג) שאם המלמד נהנה בלימודו עליו לקבל את מלא הסכום ולא כ'פועל בטל', שהרי היה מעדיף ללמד מאשר לנוח בביתו.

במלחמת המפרץ, דן הרב ישראלי בשאלת שכר הגננות, וסבר שעל הגננות גם כן חלים דברי הרשב"א, ועל המעסיק לשלם להם שכר מלא.

האם הדין במלחמה המתרחשת בימים אלו זהה למקרים הנ"ל? במבט ראשון נראה היה לדמות ביניהם, אולם לכאורה ההבדל ביניהם גדול. במקרים בהם עסקנו- לגננת מצידה אין מניעה לעבוד, המניעה באה מצד הילדים ובני משפחותיהם. אולם במקרה שלפנינו הבעייתיות היא גם מצד הגננת- שהרי גם היא אינה יכולה להישאר ב'קו האש'.

המקבל פיצויים מהמדינה- הרב אשר וייס שליט"א מחדש, שגם אם הגננת מקבלת פיצויים מהמדינה צריכים ההורים לשלם לה (כפועל בטל וכנ"ל), וזאת בדומה ל'ביטוח'. המבטח ממון שברשותו ואירע נזק לממון- המזיק חייב לשלם, וזאת גם במקרה בו מקבל הלה את דמי התשלום מחברת הביטוח, והוא הדין כאן.

אכן לולי דבריו ניתן לחלק, שה'ביטוח' הינו מעין 'עסק' ממוני שערך האדם עם חברת הביטוח, שמשלם להם תשלום חודשי קטן, על דעת שאם יארע דבר נזק לחפץ יקבל תשלום גבוה. אולם כאשר המדינה נותנת פיצויים לאותם שאיבדו את עבודתם בעקבות המלחמה, נותנת היא זאת כסיוע למי שצריך. ועל כן, אם אינו זקוק לסיוע זה אסור לו לנלו

הגר"א ויס מחדש שגם אם מקבל פיצויים מהמצדינה אומר שדעדיין צריכים ההורים לשלם חמישים אחוזס. הוא משוה את זה לביטוח. אפשר לחלק- הביטוח זה עסק ממוני, מדא"כ כאן המדינה נתנה צדקה כי נקלעת למצוקה, אולם אם אתה מקבל- אין זה ישר לקחת בעצמך.