שאלה שבועית: יהרג ואל יעבור באיסור יחוד
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
שאלתנו היום נסובה אודות מעשה שאירע לפני כשישים שנה לשנים מחברי הצוות במחנה קיץ חרדי בארה"ב בשם 'שרון'. לכל אחד מסגל ההדרכה ניתן יום חופשי אחד בשבוע. מדריך ומדריכה מצוות ההדרכה החליטו ליסוע[1] לאתר סקי סמוך הנמצא בראש הר, שהירידה ממנו נעשית ברכבל פתוח.
בסופו של יום הם ירדו ברכבל האחרון מההר יחד. עובדי הרכבל היו בטוחים שכל הגולשים ירדו ולכן הפסיקו את פעילות הרכבל וסגרו את התחנה, מה שהביא לכך שהמדריך והמדריכה נתקעו יחד על כסא של רכבל בגבוה רב למשך לילה שלם.
המדריכה אמרה, שבשהות יחד במקום כזה יש איסור ייחוד, ויש בזה אביזרייהו דגילוי עריות, והואיל ובגילוי עריות ההלכה היא ש'יהרג ואל יעבור', על אחד מהם לקפוץ מהרכבל גם במחיר חייו. המדריך סירב לקפוץ, ולכן המדריכה קפצה ובנס 'רק' שברה את שתי רגליה.
לאחר מכן, תבעה המדריכה את מדינת ניו יורק שהפעילה את המתקן, ובית המפשט פסק לה פיצויים על סך 350,000 על החרדה שהיתה לה, אולם לא הסכים לתת לה פיצויים והחזרים על הטיפול הרפואי לו נזקקה, הואיל והיא בחרה מרצונה החופשו לקפוץ.
המדריכה ערערה על הפסיקה וטענה שהואילו במדינת ניו יורק יש חופש דת, ועל פי ההלכה היהודית היה עליה לקפוץ, על המדינה לשאת באחריות על נזקי הקפיצה גם כן. כסיוע לדבריה היא הביאה את הרב הרשל שטאלר שהסביר שנהגה נכון מבחינה הלכתית, זאת מלבד הפגיעה בשמה הטוב שתיוצר אם יתברר שקפצה לשווא.
בית המשפט קיבל את ערעורה והעלה את סכום הפיצויים לשני מליון דולר!
שאלה א] הקפיצה מהרכבל- שאלתנו היא, האם אכן הצדק עם אותה מדריכה? האם באמת נכון היה מבחינה הלכתית לקפוץ מהרכבל, או לא?
כדי להשיב על שאלה זו עלינו לעמוד על גדרי איסור ייחוד; לדוגמא – הם אינם יכולים לעשות מעשה במקום בו נמצאים. האם במצב זה עדיין ייחוד אסור? בנוסף, הם הגיעו לייחוד כ'סבילים' לא על ידי מעשה. האם הדבר משנה ביחס לחומרת האיסור?
שאלה ב] נסיעה באמבולנס- אשה הכורעת ללדת בישוב מבודד בשעת לילה מאוחרת, בא לעזרתה אמבולנס עם נהג בלבד. האם רשאית היא לעלות עליו או שמא מכיון שהנסיעה היא בכבישים אפלים שאין בהם נפש חיה בשעה זו יש בדבר משום איסור ייחוד?
שאלה ג] נסיעה באוטובוס לבד- אשה נסעה באוטובוס העובר בין ישובים ביהודה ושומרון. באחת התחנות ירדו כל הנוסעים שנותרו באוטובוס והאשה נשארה לבדה. היא שמה לב לזה אחרי שהנהג החל בנסיעה. האם עליה להסתכן ולרדת במקום סכנה בין היישובים כדי להינצל מאיסור ייחוד, או שמא רשאית להמשיך בנסיעה עד הגעת האוטובוס למקום בטוח?
שאלה ד] כניסה לבריכה מעורבת- אדם שמאיימים עליו שאם לא ייכנס לבריכה מעורבת ייהרג, האם רשאי להיכנס, או שמא הלכה היא ש'יהרג ואל יעבור'?
כפתיחה לנידון זה עלינו להכיר שלוש סוגיות:
מהגמ' בפסחים (כה.-:) לומדים אנו על מקור האיסור להתרפאות באחת מג' עבירות חמורות:
כי אתא רבין אמר רבי יוחנן דבכל מתרפאין חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. ע"ז הא דאמרן גילוי עריות ושפיכות דמים דתניא ר' אומר (דברים כב, כו) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וכי מה ענין רוצח אצל נערה המאורסה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה המאורסה מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו ונערה המאורסה מרוצח במה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור ושפיכות דמים גופיה מנלן סברא הוא כי ההוא דאתא לקמיה דרבא א"ל מרי דוראי אמר לי זיל קטליה לפלני' ואי לא קטלינא לך א"ל ליקטלוך ולא תיקטול מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי.
בגמ' בסנהדרין (עה.) עומדים אנו על דין 'יהרג ואל יעבור' בעריות – ומשמעותו אף ביחס ל'אביזרייהו דעריות', כך נאמר שם:
אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא ובאו ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל. אמרו חכמים ימות ואל תבעל לו. תעמוד לפניו ערומה, ימות ואל תעמוד לפניו ערומה. תספר עמו מאחורי הגדר, ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר. פליגי בה ר' יעקב בר אידי ור' שמואל בר נחמני חד אמר אשת איש היתה וחד אמר בפנויה היתה, בשלמא למאן דאמר אשת איש היתה שפיר אלא למ"ד פנויה היתה מאי כולי האי? רב פפא אמר משום פגם משפחה רב אחא בריה דרב איקא אמר כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות.
מהגמ' בעבודה זרה (לו:) לומדים אנו על תוקפו של איסור ייחוד:
ייחוד דבת ישראל דאורייתא היא? דאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק רמז לייחוד מן התורה מנין שנאמר (דברים יג, ז) 'כי יסיתך אחיך בן אמך'- וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית? אלא בן מתייחד עם אמו ואין אחר מתייחד עם כל עריות שבתורה. ייחוד דאורייתא דאשת איש, ואתא דוד וגזר אפילו אייחוד דפנויה ואתו תלמידי בית שמאי ובית הלל גזור אפי' אייחוד דעובדת כוכבים.
מהו תוקפו של 'רמז'? ובנוסף מדוע צריך את לימוד זה ולא ניתן להסתפק בלימוד מ'לא תקרבו לגלות ערוה?
תשובה
סוגיא זו רחבה, ובדברינו להלן נציג שבע שיטות שונות בניתוח הגדרים והדינים[2]:
א] 'אביזרייהו' באיסור דאורייתא בלבד- שיטה ראשונה סוברת שדין 'יהרג ואל יעבור' נאמר גם ביחס ל'אביזרייהו דעריות'. אלא שבכלל 'אביזרייהו דעריות' נכללים רק מעשים כאלה שעוברים עליהם בלאו (איסור תורה) של 'לא תקרבו לגלות ערוה'[3].
לשיטה זו, כדי להכריע את הדין במקרה דנן (זוג המדריכים ברכבל), יהיה עלינו לבחון האם בייחוד עם נדה ישנו איסור תורה או לא? דעת הרמב"ם (איסורי ביאה כב, ב) שאפילו איסור ייחוד עם אשת איש החמורה הוא איסור מדברי קבלה בלבד, ולפיו (לשיטה זו) לא נאמר דין 'יהרג ואל יעבור'. ואילו לספר החינוך הסובר (מצוה קפח) שבייחוד עם נדה עובר על איסור תורה של 'לא תקרבו', נאמר במקרה זה דין 'יהרג ואל יעבור', ונכון נהגה המדריכה שקפצה מהרכבל.
אכן עלינו להוסיף ולסייג, שגם לסוברים כספר החינוך, אם איסור יחוד הוא רק מחשש ביאה, הואיל ובמצב זה אין חשש ביאה אין בדבר משום ייחוד, ואינם עוברים על כל איסור.
ב] 'אביזרייהו דעריות' גם באיסור דרבנן- ישנם הסוברים ש'אביזרייהו דעריות' כולל בתוכו גם איסור דרבנן, ודין 'יהרג ואל יעבור' נאמר גם ביחס לאיסורים דרבנן[4]. לאור זאת, נכון נהגה המדריכה כשקפצה.
אכן, גם ביחס להסבר זה עלינו להוסיף ולסייג, שגם לסוברים כספר החינוך, אם איסור יחוד הוא רק מחשש ביאה, הואיל ובמצב זה אין חשש ביאה אין בדבר משום ייחוד, ואינם עוברים על כל איסור.
ג] 'יהרג ואל יעבור' בגילוי עריות בלבד- ישנם הסוברים שדין 'יהרג ואל יעבור' נאמר רק ביחס לגילוי עריות עצמו, אולם ביחס ל'אביזרייהו', אף האסורים מהתורה – לא נאמר דין זה.
ואף שבמעשה בגמ' בסנהדרין נאמר ש'ימות' אותו אדם ואל ידבר עם האשה, שונה הדבר שם, הואיל ודין 'וחי בהם' המתיר לעבור על איסורי תורה במקום פקוח נפש נאמר במקום בו באה עליו הסכנה מאיליה, אך במידה והוא מביא את הסכנה על עצמו (כבמקרה זה) – לא נאמרה ההלכה של 'וחי בהם'[5].
בעז"ה את יתר השיטות נמשיך בשבוע הבא.
רבי אלימלך מליז'נסק אומר בצעטיל קטן (א):
בכל עת ורגע שהוא פנוי מן התורה, ובפרט שהוא יושב בטל לבדו בחדר, או שוכב על מטתו ואינו יכול לישן, יהיה מהרהר במצות עשה זו של "ונקדשתי בתוך בני ישראל", וידמה בנפשו ויצייר במחשבתו כאילו אש גדול ונורא בוער לפניו עד לב השמים, והוא בשביל קדושת השם יתברך שובר את טבעו ומפיל את עצמו להאש על קידוש השם יתברך, ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ונמצא שאינו שוכב ויושב בטל, רק מקיים מצות עשה דאורייתא.
קיום מצוה כה משמעותית זו בדמיון הוא על ידי השרשרת ההבנה בלבבו שהקב"ה הוא שמנהל את העולם כולו בכל יום תמיד.
[1] לא נאריך כעת בהיבט ההשקפתי וחוסר הראּיות שבמעשה.
[2] מקוצר הזמן לא כל השיטות הובאו בשיעור זה, ויובאו בשיעור הבא.
[3] כך עולה מדברי הר"ן בע"ז ט. בדפיו שכתב אודות המעשה המופיע בסנהדרין- "ובודאי שדברים הללו אינן גלוי עריות ממש, אלא שעובר בהן ב'לא תקרבו לגלות ערוה' שהוא לאו דגלוי עריות.
[4] כך סובר הריב"ש, שאומר שהאיסור לדבר עם אשה זרה הינו מדרבנן בלבד, ומכך שבכל זאת אמרו חכמים באותו מעשה ש'יהרג ואל ידבר עם אשה', מוכח שגם איסור דרבנן הרי הוא בכלל אביזרייהו ונאמר בו דין 'יהרג ואל יעבור'.
[5] כך כותבים תוס' חכמי אנגליה בסנהדרין שם: "אבל הכא שהוא רשע, אף בפנויה לא חס המקום עליו כדי לזלזל אף בפנויה, דאיהו אוקי אנפשיה וימות, וישראל יהיו נקיים"
