שיחה לנשא/שבועות: עשיית מצוות בלהט בעבודת ה'-כיצד?
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
נמצאים אנו בשלשת ימי הגבלה שהם הכנה לקבלת התורה וקבלת תרי"ג מצוות.
מה אנו צריכים לעשות כדי שנזכה לקיים יותר מצוות ופחות לחטוא? מהם הגורמים לחוסר להט בעבודת ה'? מהם הגורמים לחטא שאפשר להימנע מהם ואז להגיע לקיום מצוות?
פרשתנו מדברת באשה חוטאת, סוטה. בעלה מקנא לה והיא הולכת ונסתרת עם אדם אחר. מה גרם לה לעבור עבירה כה חמורה?
כותבת הגמ':
"ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, שנא': איש איש כי תשטה אשתו, תשטה כתיב" (מסכת סוטה דף ג עמוד א)
מהי הגדרתה של רוח שטות?
הרב אברהם יהושע מאפטא כותב:
"והענין הוא כי באמת קשה על האדם הנברא בצלם א-לקים ואורות עליונים מקיפין אותו איך יכול לעשות עבירה בפועל, לכך אמר אין אדם עושה עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, וכשנכנס רוח שטות לתוך איבריו יסתלק הצלם מעליו ח"ו, ואז יכול לעשות עבירה בפועל" (הרב אברהם יהושע מאפטא-אוהב ישראל)
אדם נולד רוחני עם חלק אלוק ממעל. רוח השטות מקטינה ומעלימה את החלק אלוה ממעל ואז האדם חוטא.
כמה גורמים לסילוק החלק הרוחני.
הגורם הראשון לרוח השטות: כח התאוות ונהנתנות בעולם.
מקומות בילוי ואוכל נפתחים לעיתים קרובות "אכול ושתו כי מחר נמות", והם נהפכים להיות משמעותיים בחיי הציבור. אנשי פרסום מקבלים כסף כדי לגרום לנו להיהפך לצרכני מותרות ובילויים. אנחנו חייבים לחיות חיים של ערכים ומהות ולא להיגרר לחיי הנאות ובילויים.
כותב המהר"ל:
"יש חוטא שהוא חומד אל התאוה מן זנות ושאר תאות..שאין נמשך אחר השכל רק אחר הגוף" (מהר"ל מפראג - נתיב התשובה - פרק א)
הדבר הראשון הגורם לחטא, זה התאוות וההנאה, הסיפוק המיידי, וזה גורם לרוח שטות. הרצון לתאוות מיידיות גורמים לאשה לפרק את ביתה. הריצה אחר תאוות גורמת לרוח השטות להיכנס באדם. אשה זו מחפשת סיפוק מיידי וריגושים עוצמתיים תמידים שלא קיבלה בביתה. בנישואין יש יציבות של שגרה, ומכח התאווה והרצון לריגושים הסוטה הרסה את ביתה.
הרמב"ן כותב:
"והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות.... ויקדש עצמו מן היין במיעוטו.....וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס" (רמב"ן ויקרא פרק יט פסוק ב)
אחרי שהתורה הבהירה מה כשר ומה טרף היא ציוותה על קדושה. כלומר, גם מה שכשר תלוי במינון. כי אם יש רדיפה ותאווה (גם אם זה אוכל בכשרות מהדרין) זה יגרום שהקדושה תסתלק ותהיה רוח שטות. מי שלא קדוש תיכנס בו רוח שטות.
כתוב בקהלת:
"לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ. בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר. רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה" (קהלת פרק ט פסוקים ז-י)
כותב על כך הרב אלבו:
"שבתחלה אומר לו לך אכול בשמחה לחמך וגו'.... כי כבר רצה הא-להים את מעשיך ואין לך חסיד בעולם שלא שלא יתפתה לדבריו הללו שאינו נראה שיהיה בהם מכשול עון וכשהאדם נשמע לו בזה יוסיף לומר לו בכל עת יהיו בגדיך לבנים (שם ט') כלומר שיהיה נאה ומסולסל ואחר ששמע לו גם בזה שאין בזה עון אשר חטא יוסיף עוד לומר לו ראה חיים עם אשה אשר אהבת וגו' (שם ט') ואחר שהגיע אותו למדרגה זו להשמע אליו בדברים הללו אע"פ שהם דברים המותרין לא ישקוט עד שמוסיף עליו ומביאו לכפור בעקר ולומר לית דין ולית דיין ואומר לו כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה" (ספר העיקרים מאמר רביעי פרק כח)
ר' יוסף אלבו מתמקד בכך שהנפילות מתחילות בדברים שהם 'היתר'- סלסול בשיער, חשיבות יתירה למאכל ומשתה. אין כוונת הדברים שאדם לא ייהנה מהעולם הזה, שהרי הנזיר נענש על שמנע עצמו מן היין. אך חשוב מאד למצוא את האיזון הנכון ולעשות זאת במינון שאינו גורע מן המיקוד וסולם הערכים הפנימי של האדם, שלא ייהפך האדם להיות 'קל דעת' ויבוא לידי רוח שטות. אפשר להיות שמח אבל לא להיות ליצן. ליצנות גורמת לרוח שטות.
הגורם השני לרוח השטות- חוסר קשר בלימוד התורה
"נשא את ראש בני גרשום גם הם וגו' " (במדבר ד', כ"ב)- הדא הוא דכתיב (משלי ג', ט"ו): " יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה וכו' ", אם היה ממזר תלמיד חכם, [הוא] קודם לכוהן גדול עם הארץ כו', מה טעם? "יקרה היא מפנינים", אפילו מזה שהוא נכנס לפני ולפנים" (במדבר רבה פרשת נשא פרשה ו')
כל אדם חייב שיהיו לו קביעויות בלימוד התורה. אם אין קביעות אז מחפשים סיפוק מיידי וחוטאים.
הגורם השלישי לרוח השטות- שאלות מטרידות באמונה וחוסר קשר עם רב שאפשר לדון עימו על שאלות אלו.
וכך כותב בדרשות הר"ן:
"מי שנכשל בעבירות תמיד, בהכרח יש לו בלבו אי זה הרהור רע ושורש מחשבה רעה, שאם לא כן האיך יאבד דבר יקר הערך כגמול הנצחי בשביל דבר קל עובר בשעתו.......יש מי שמביא אותו לזה הכפירה במציאות השם ית'...ויש מי שמביא אותו לזה ביטול ההשגחה..... ויש מי שמביא אותם לזה הכפירה בגמול ועונש וממשלים.. ולכן הם מפקירים עצמן לכל משאלות לבם...ועל זה הצד אמרו רז"ל אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות, רצונם בזה כי אי אפשר שיעבור אדם עבירה מבלי שתהיה בלבו כפירה בשורשי התורה" (דרשות הר"ן - הדרוש החמישי)
לפי הר"ן נכנסת רוח השטות כאשר לא ברור לאדם דברים במחשבה, או יש לו דברים שלא מתיישבים על דעתו, שאלות פתוחות באמונה המטרידות את האדם גורמות לריחוק בינו לבין הבורא, וריחוק זה גורם לרוח השטות להיכנס. לאור זאת חשוב שכל בחור יהיה קשור בנימי נפשו לרב כל חייו כדי שיוכל לדון עם רבו על הנושאים המטרידים אותו. לא להשאיר שאלות פתוחות.
הגורם הרביעי לרוח השטות, ריצה כל הזמן. חוסר חשבון נפש. קלילות. חוסר עומק.
אדם שלא חי עם זמן התבוננות ופסק זמן כדי להתבונן במעשיו, הוא יחטא. מכיון שאם סטה מן האמת אין לו את כוחות הנפש וההתבוננות לשנות כיוון ולחזור לדרך האמת.
התקשרתי לרב של יהוד ואמרתי לו שאנחנו רוצים לאמץ בי"ס מיהוד. הגיעה השבוע כיתה משם. וסיפרתי להם שכאן בישיבה כל בחור שואל את עצמו מה תפקידו בעולמו ולשם מה נוצר ואח"כ הם התחילו לברר עם המחנך שלהם מה תפקידם בעולם.
ביקורם של התלמידים מיהוד לימד אותי שהשאלה מה ייעודך בעולם ולשם מה נוצרת, חייבת להישאל אצל כל אדם באשר הוא, ואז כאשר אדם רואה את חייו בגדלות ובשליחות הוא לוקח את העניינים ברצינות ורוצה למלא את רצון בוראו.
כולנו צריכים לקדש שם שמים ולעשות את שליחותנו, וכל אחד יש לו שליחות אחרת. ואם אנחנו רואים את העולם כך אנחנו לא חוטאים, ומי שרואה את העולם בקלילות, חוטא.
הגורם החמישי-הפסד הרגישות
"רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין" (סוטה דף ב עמוד א)
"בקלקולה- בניוולה ובבושתה שמנוולין אותה" (רש"י סוטה דף ב עמוד א)
מה זה הרואה סוטה בקלקולה? לכאורה הייתי חושב שהכוונה שראה את הבגידה שאשה זו הולכת עם אדם אחר. אך רש"י מסביר אחרת. רש"י מסביר שמדובר על אדם בבית המקדש שרואה את הסוטה שותה מן המים הבודקים ונענשת. ולכאורה רש"י לא ברור, הרי האדם ראה את יד ה', ראה את העונש, אז מדוע צריך להזיר עצמן מן היין? אלא שרש"י מחדש לנו שעצם הידיעה והמחשבה על אשה סוטה, זה כבר גורם לאדם להפסד רגישות של קדושה, ואז רוח השטות נכנסת ואדם זה בא לידי חטא. ולכן חשוב שיאזן זאת על ידי שיקבל על עצמו נזירות ולא ישתה יין.
"יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו"
הרב דסלר מסביר את אותו רעיון גם על ההלכה שעדים שהתרו באדם שלא יחלל שבת ואותו אדם לא שמע להתראה והמשיך לחלל שבת ואז ב"ד הורג אותו. התורה כותבת שהעדים הם הראשונים שסוקלים אותו באבנים. מדוע דווקא הם?
כותב על כך הרב דסלר:
"הם שראו את החוטא בחטאו, הם שהתרו בו ושמעו אותו אומר "אף על פי כן", הדווקאיות שלו, הם זקוקים לסייג מחודש מן העבירה. עצם זה, שהם ראו את העבירה הזו זה גורם להם לרדת ביראת שמיים ולכן בביצוע גזר הדין, כשמוציאים לפועל, הם צריכים לתקן את הפגם שנוצר" (מכתב מאליהו)
עדים אלו זקוקים לחיזוק כדי שרגישותם לשמירת השבת תחזור אליהם כבתחילה. עצם זה שהם ראו את העבירה, את החוצפה, זה גורם להם שיראת השמיים שלהם ניזוקה, ולכן חשוב שהם אלו שיהרגו, כדי לאזן בחזרה את יראת השמים שלהם.
"ויהי עשיו בן ארבעים שנה ויקח אישה... ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה" (בראשית כו,לד)
"אלא מפני שהיה רבקה בת כמרים לא הייתה מקפדת על טינופת עבודה זרה. אבל יצחק שהיה בנם של קדושים היה מקפיד על טינופת עבודה זרה, לפיכך יצחק נמצא תחילה" (מדרש בראשית רבה)
רבקה היתה בצער מכך שעשיו מתחתן עם אשה העובדת ע"ז. אך מכיון שהיא גדלה בבית של ע"ז היא איבדה רגישות. ולכן צערה היה פחות מצער יצחק שגדל בבית קדושים ולא ראה ע"ז.
הגורם השישי-בטלה
אנחנו חייבים כל הזמן להיות עסוקים. לקחת על עצמנו משימות ויעדים ולכבוש אותם. אדם שלא עסוק נכנסת בו רוח שטות, כפי שאומרים חז"ל "בטלה מביאה לידי זימה".
"וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן" (במדבר פרק ז פסוק א)
אדם שלא עסוק. אדם שלא שם לעצמו מטרות ושואף להגיע אליהם הוא מגיע לבטלה שמביאה לזימה המביאה לרוח שטות.
"'ויהי' - ווי היה, מי אמר ווי? אמר ר' אבין כביכול הקדוש ברוך הוא אמר ווי. למה הדבר דומה למלך שהיה לו מטרונה רוטננית (מתלוננת, כועסת) ואמר לה המלך: עשי לי פורפירא. כל ימיה שהיתה עסוקה באותה פורפירא לא היתה מרננת. אחר ימים גמרה את הפורפירא ונתנה אותה לכובס ועשאה והביאה למלך. כיון שראה אותה המלך והתחיל צווח ווי שלא תחזור לרוטנניתה. כך את מוצא שהיו ישראל מרננים בכל שעה... תבע הקדוש ברוך הוא שיעשו לו מקדש כמו שכתוב (שמות כה) 'ועשו לי מקדש' וגו' את מוצא כל הימים שהיו עסוקים במלאכת המשכן לא היו מרננים, וכיון שגמרו מלאכת המשכן התחיל הקדוש ברוך הוא צווח ווי שלא יחזרו וירננו כשם שהיו מרננים" (במדבר רבה פרשת נשא)
המקדש נולד כדי שעם ישראל לא יהיו בבטלה, שיעסקו בענייני קדושה וכך לא יחטאו. אנחנו צריכים להיות עסוקים, לעזור לעם ישראל, לפעול למען כלל ישראל, לטייל בארץ, וכלל לא להתבטל.
הגורם השביעי-עשיית המצוות בצורה אוטומטית, בלי התבוננות ועומק ואז חסרה ההתחדשות בעבודת ה'. כאשר אין התחדשות והתלהבות, אז נכנסת רוח השטות.
המפרשים שואלים, מדוע התורה מפרטת את קורבנות כל הנשיאים ולא כותבת שהנשיא השני הביא כמו הראשון וכו'. עונה על כך ה"נתיבות שלום", וכך הוא כותב:
"ויש ללמוד מפרשת הנשיאים את היסוד שאמור חז"ל (סהדרין קו: ) רחמנא לבא בעי, המחשבה היא העיקר, דאף שבמעשה היה שווה קרבן כל הנשיאים, כתבה התורה כל קרבן בפרטות, מפני שכל נשיא השקיע בקרבנו את המחשבות והכוונות שלו בפרט המיוחד של שבטו. ובמיוחד בקרבן לא המעשה הוא העיקר אלא המחשבה" (נתיבות שלום)
עבודת ה' שלנו צריכה להתחדש מידי יום, שאם לא כן המצוות תעשינה אוטומטית, ועבודת ה' בלי התחדשות לא תביא לידי שמחה ואז נחפש סיפוק מיידי. כל אחד מהנשיאים הכניס את הפן שלו בעבודת ה' ולכן כתבה התורה כל נשיא בנפרד.
הגורם השמיני ענווה
התורה מדגישה שכל נשיא הביא את אותו דבר שהביא חברו וכלל לא ראה צורך לחדש ולהביא משהו אחר, כי כל נשיא עבד את ה' מתוך הבטלות וענווה ולא חיפש להתגאות ולהתבלט.
וכך כותב ר' זלמן סורוצקין בספרו "אזנים לתורה":
"ויש לומד שדברה תורה בשבחם של הנשיאים, שהשני לא הוסיף על הראשון ושלישי על השני, וכן כולם, ולא דרך אנשים (ובפרט נשיאים וסתם "גדולים"), הרגילים, באופנים כאלה, במעמד כל ישראל, להתפאר בנדיבות לבם, ולהראות לכל, כי עולים המה על חבריהם... והם לא עשו זאת"
יהי רצון שנזכה לחיי קדושה והעצמה וקידוש שם שמים כל חיינו. אמן כן יהי רצון!
