אין עושין מצוות חבילות חבילות
הרב יואל עמיטל
להדפסת השיעור אסור לעשות שתי מצות כאחת משום שאין עושים מצות חבילות חבילות. טעם הדבר כתב רש"י שהוא כדי שלא יראה בעינינו למשוי. והחיי אדם כתב שהוא מחשש שמא לא יוכל להזדרז בשתיהן.
צריך עיון מה כולל איסור של אין עושים מצות חבילות חבילות, האם מותר למול שני תינוקות כאחד (ע' להלן שו"ת רשב"א ושו"ע)? האם צריך בשבע ברכות לברך ברכת המזון וברכות הנישואין על שתי כוסות נפרדות (ע' שו"ע להלן)? מדוע אנו מברכין ברכה אחת על הפרשת תרומות ומעשרות, והרי אין עושין מצות חבילות חבילות (אור שמח להלן)? האם אפשר להיות סנדק ומוהל ביחד? (ע' אוצר הברית, וייסברג, פרק ג' הערה כד), האם במילה בשבת אפשר על כוס אחת לעשות קידוש וברכת הברית יחד (ע' באהלה של תורה ח"ב סימן כה)?
מצאנו שלש סוגיות בענין זה של 'אין עושין מצות חבילות חבילות'. הסוגיה הראשונה היא בסוטה דף ח' ע"א שם אומרת הגמרא שאין משקין שתי סוטות כאחד, ובטעם הדבר נחלקו ת"ק ורבי יהודה. לת"ק הטעם הוא משום שלא יהא ליבה גס בחברתה, ופרש רש"י שאם אחת לא חטאה ולכן שותה, גם חברתה שהיא חטאה לא תודה. ונפ"מ במקום שרואים שהאשה "רותתת" כלומר מפחדת מן המים, האם מותר להשקות עוד סוטה איתה. ושואלת הגמרא:
ורותתת מי משקין והא אין עושין מצות חבילות חבילות דתנן אין משקין שתי סוטות כאחת ואין מטהרין שני מצורעין כאחת ואין רוצעין שני עבדים כאחת ואין עורפין שתי עגלות כאחת לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות אמר אביי ואיתימא רב כהנא לא קשיא כאן בכהן אחד כאן בשני כהנים.
וכתבו התוספות שם שדין זה של אין עושין מצות חבילות חבילות הוא מדרבנן. עיי"ש ד"ה והא אין עושין.
גמ' נוספת היא בברכות דף מט ע"א:
תנו רבנן מהו חותם בבנין ירושלים רבי יוסי ברבי יהודה אומר מושיע ישראל מושיע ישראל אין בנין ירושלים לא אלא אימא אף מושיע ישראל רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא פתח בחדא וסיים בתרתי אמר רב חסדא גבורתא למחתם בתרתי והתניא רבי אומר אין חותמין בשתים.
גופא רבי אומר אין חותמין בשתים איתיביה לוי לרבי על הארץ ועל המזון ארץ דמפקא מזון על הארץ ועל הפירות ארץ דמפקא פירות מקדש ישראל והזמנים ישראל דקדשינהו לזמנים מקדש ישראל וראשי חדשים ישראל דקדשינהו לראשי חדשים מקדש השבת וישראל והזמנים חוץ מזו ומאי שנא הכא חדא היא התם תרתי כל חדא וחדא באפי נפשה וטעמא מאי אין חותמין בשתים לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות.
ופרש"י:
אין חותמין בשתים - שדומין לעושין מצות חבילות; כי היכי דאמר (פסחים ק"ב ב): אין אומר שתי קדושות על כוס אחד.
מקדש השבת וישראל והזמנים - והכא ליכא למימר ישראל מקדשי לשבת וזמנים, דאילו זמנים תלויין בבית דין לקדש חדשים על פי הראייה, אבל שבת קדישא וקיימא.
חוץ מזו ומאי שנא הכא חדא היא - אין כאן אלא ברכת מקדש, שמברך להקדוש ברוך הוא שמקדש השבת והזמנים, אבל מושיע ישראל ובונה ירושלים - תרתי מילי נינהו, ואין כוללים שני דברים בברכה אחת, ולא גרס הא בהא תליא;
ובהלכות גדולות גרס הכי: חוץ מזו, ומאי שנא - הני תרתי קדושי נינהו, ומודה רבי דחתמינן בהו בשתים, אבל נחמה חדא מילתא היא ובחדא בעי למחתם, ואינו נראה לי, דאם כן אית ליה לרבי חותמין בשתים, והכא היינו טעמא דהא בהא תליא; ולא היה לו לכלול ולומר אין חותמין בשתים, ועוד: רבי כי אמרה - לאו אנחמה אמרה.
הרי שלחתום במושיע ישראל ובונה ירושלים אסור משום חבילות חבילות, אבל כשזה חדא, אפשר לחתום. אם כן גם בחתימת ברכה יש בעיה זו של שתים ביחד.
וכן בפסחים דף קב ע"א-ע"ב:
תנו רבנן בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום מביאין לו כוס של יין ואומר עליו קדושת היום ושני אומר עליו ברכת המזון דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך. גמרו כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון והשני אומר עליו קדושת היום.
אמאי ונימרינהו לתרוייהו אחדא כסא אמר רב הונא אמר רב ששת אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד מאי טעמא אמר רב נחמן בר יצחק לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות.
ולא והא תניא הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואחר כך אומר הבדלה על הכוס ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו אין לו שאני.
והא יום טוב שחל להיות אחר השבת דאית ליה ואמר רב יקנ"ה אמרי מדלא אמר זמן מכלל דבשביעי של פסח עסקינן דכל מאי דהוה ליה אכיל ליה ולית ליה, והא יום טוב ראשון דאית ליה ואמר אביי יקזנ"ה ורבא אמר יקנה"ז אלא הבדלה וקידוש חדא מילתא היא ברכת המזון וקידוש תרי מילי נינהו.
טעם הדבר כתב רש"י בסוטה: "שנראה כמו שהיו עליו למשאוי וממהר לפרק משאו" וכן כתבו התוספות בסוטה "דמחזי עליו כמשא". אבל בתוספות במו"ק דף ח' ע"ב כתב טעם אחר, על המשנה ש"אין נושאין נשים במועד... לפי ששמחה היא לו" עיי"ש בד"ה לפי:
לפי שאין מערבין שמחה בשמחה - גזירת הכתוב כדדריש לקמן מקרא דשלמה ובירושלמי דריש מדכתיב מלא שבוע זאת וטעם נראה קצת דכמו שאין עושין מצות חבילות דבעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה וכן שמחה בשמחה יהיה לבו פנוי בשמחה.
וברמב"ם הלכות שבת פרק כט הלכה יג:
היה אוכל וגמר אכילתו עם הכנסת שבת מברך ברכת המזון תחלה ואחר כך מקדש על כוס שני, ולא יברך ויקדש על כוס אחד שאין עושין שתי מצות בכוס אחד, שמצות קידוש ומצות ברכת המזון שתי מצות של תורה הן.
לכאורה לדעת הרמב"ם אין עושין מצוות חבילות חבילות זה רק משום ששתיהן מצוה של תורה. ואמנם כך דעת המגדול עוז כאן. אבל לכאורה בסוגיה ברכות מט לגבי ברכות התפילה הרי שם הן דרבנן והגמרא דנה על חבילות חבילות. ודעת החתם סופר בפסחים היא שזה בא למעט רק כשאחת דאוריתא ואחת דרבנן:
והנה הרמב"ם פכ"ט משבת הי"ג כ' שמצות קידוש ובהמ"ז שתי מצות של תורה הן ע"ש משמע אי הוה חד מנייהו דרבנן לא מיקרי חבילות דרבנן לגבי תורה כרשות חשיבי ותורה לגבי רבנן חשיבות הוא לגבי' לצרף דרבנן עם מצוה דאורי' ועילוי בקודש כנ"ל סברתו.
ולפי זה יש לדון בסוגיה שם אם הבדלה דאוריתא ואם קידוש יום טוב דרבנן ואכמ"ל.
וברמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק י הלכה ה:
אין עורפין את העגלה אלא ביום לפי שנאמר בה כפרה כקדשים, וכל היום כשר לעריפת העגלה, ואין עורפין שתי עגלות כאחת שאין עושין מצות חבילות חבילות.
וברמב"ם הלכות עבדים פרק ג הלכה ט:
ואין רוצעין שני עבדים כאחד שאין עושין מצות חבילות חבילות.
וע"ע פי"א מהלכות טומאת צרעת ה"ו וע"ע פ"ד מהלכות סוטה ה"ב פ"ד מהלכות פרה הא פט"ז מה' סנהדרין ה"י.
אם כן מה כולל האיסור לעשות מצות חבילות חבילות? ראה הנפ"מ לעיל?
כתב אור שמח הלכות טומאת צרעת פרק יא הלכה ו:
שם: ואין מטהרין שני מצורעין כאחת שאין עושין מצות חבילות:
גמרא ערוכה סוטה (דף ח' ע"א). ולכאורה צריך מובן הא שנינו בתוספתא ברכות (פ"ז) [פ"ו] (הי"ט) היה מהלך להפריש תרומות ומעשרות אומר ברוך אשר קדשנו כו' להפריש תרומ"ע. והא אין עושין מצות חבילות...
וצ"ע מברכות (דף מ"ט ע"א) דלמיחתם בשתים מושיע ישראל ובונה ירושלים אין עושין מצות חבילות, וזה ענין יותר רחוק מלהפריש מכרי אחד חמש מתנות, אולם נראה לי ברור דהך דאין עושין מצות חבילות לא נאמר רק על מצות שבגופו, או מצות כמו השקאת סוטה ועריפת שתי עגלות וטהרת שני מצורעין, שהוא בכהן, דלא שייך בזה שליח, שהכהן העושה הוא המקיים המצוה, אבל תרומ"ע שהחיוב הוא על הבעלים, והוא יכול להפריש ע"י שליח, ולבלי עשות המצוה המוטלת עליו, הוה"ד דאין בזה מצות חבילות, כיון שנתנה התורה לו רשות לפרוק החבילה על אחר שאינו מצווה כלל בזה, ולכן מצאנו דמקדש לחמשה נשים כאחת, אף על גב דגם זה מצוה, כיון דיכול לעשות ע"י שליח.
האור שמח חידש כאן כלל נוסף, שאין עושין מצוות חבילות חבילות זה רק במצות שאי אפשר על ידי שליח. אבל אם אפשר על ידי שליח עושין מצות חבילות חבילות. ולזה לפי הטעם שנראה עליו כמשאוי. והרי התורה התירה לו לפרוק את משאו ולכן אין איסור. עצם הדבר צריך עיון, שהרי יתכן שאפשר על ידי שליח ואין זה בזיון, מה שאין כן כשהוא עצמו עושה ביחד?
ואם זה תלוי בשליחות, אומר האור שמח "א"כ במילה אם האב מצי למול שני תינוקת ע"י שני מוהלין תלוי אם מילה שעל האב מצוה איתא בשליחות, יעוין קצות (חו"מ) סימן שפ"ב, ותשובות ר"ח אור זרוע סימן י"א".
אלא שלגבי מילה זה תלוי בסוגיה בסוטה, בהבדל שיש בין בכהן אחד ובין בשני כהנים. האם גם במילה יהיה הבדל בין אם שני מוהלים מלים כל אחד תינוק, שבזה יהיה מותר ואכן למוהל אחד יהיה אסור למול שני תינוקות כאחד כמו שאין הכהן משקה שתי סוטות כאחד?
אלא שיתכן שיש הבדל בין אם המדובר בתאומים, או בתינוקות של שני אבות שונים. שהרי רש"י בסוטה על החילוק שבין כהן אחד ושני כהנים, כתב:
בכהן אחד - הוי חבילות וכן לגבי עבדים בב"ד אחד ובאדון אחד.
ולפי זה לגבי מילה רק "באדון אחד" יש בעיה, אם כן דוקא בתאומים תהיה בעיה אבל אם אלו שני אבות, אין בעיה של אין עושין מצות חבילות חבילות. אבל אין זה מסתבר שאבא לא יכול למול יחד שני תאומים. וע' הרב אשר וייס שכתב סברא כזו, שבאב המוטל עליו למול שני בנים ובשניהם צריך להיות זריז, לא מסתבר שתהיה לו בעיה.
מכל מקום התוספות שם כתבו בד"ה כאן בשני כהנים:
כאן בשני כהנים - רש"י פירש וכן גבי עבד בב"ד אחד ואדון אחד ותימה והא טהרת ב' מצורעין דמי לשני עבדים של שני בני אדם.
לדעתם גם בשני עבדים של שני בני אדם יש שאלה של חבילות חבילות. ואם כן לדעתם יש בעיה של חבילות במילה של שני תינוקות לשני אבות (וע' קרן אורה נדרים עג ע"א).
ובמגן אברהם או"ח סימן קמ"ז ס"ק יא כתב
וצ"ע על הרמב"ם שפסק סתם [פ"ד מהלכות סוטה ה"ב] ולא חילק [בין שני כהנים לכהן אחד], לכן נ"ל שהוא מפרש איפכא דכהן א' ע"כ משקה אות' זאח"ז לכן אף על פי שמעמידין בבת א' בעזרה ש"ד אבל בב' כהנים שמשקין בבת אחת זה אחת זה אחת אסור.
לדעת המגן אברהם הרמב"ם סובר שבכהן אחד מותר כיון שבלאו הכי לא עושה יחד אלא אחד אחרי השני. ורק יחד ממש אסור, ולכן לא הביא הרמב"ם את החילוק. ולכן כתב המגן אברהם:
והנה להרמב"ם מותר להביא שני תינוקות בבת אחת ולמול זה ואח"כ זה אבל לעולם בבת א' בשני מוהלים אסור ולהתוספות אסור להביאם בבת א' למולם זאח"ז אבל למולם בבת א' בשני מוהלים שרי.
וע' שו"ת הרשב"א חלק א סימן שפב
שאלת היאך אנו נוהגין בב' תאומי' שנולדו ביום אחד ונמולים ביום אחד. אם ברכה אחת לשניהם בין לאב בין למוהל או אם ברכה לכל אחד ואחד?
תשובה לא בא מעשה לידינו בדבר זה שאגיד לך מה אנו נוהגין בו. ומכל מקום כך ייראה /נ"ל יראה/ לי שהמוהל אינו מברך אלא אחת כשוחט בהמות או עופות הרבה שברכה אחת לכולן. ואפילו אם בירך ברכה אחרונה בין ראשון לשני אינו חוזר ומברך על המילה בשני. דברכה אחרונה זו שבירך אינה הפסק.
הרי שהרשב"א בכלל לא הזכיר את שאלת אין עושין מצוות חבילות חבילות, ומשמע שבמילה אין בעיה. וראה אוצר הברית לר' יוסף וייסברג ז"ל שכתב בפרק ג' סי' טז שיש אומרים שצריך ברכה אחת לשני התינוקות ויש אומרים שתי ברכות.
וכן כתב הרא"ש בכלל כו סעיף ד' שמברך ברכה אחת, והוסיף שגם מברכים פעם אחת שבע ברכות לשני חתנים. וכתב בסוף התשובה "ונחלק עלי רבך בלא טעם ובלא ראיה".
ובשולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה סימן רסה סעיף ה:
מי שיש לו שני תינוקות למול, יברך ברכה אחת לשניהם, ואפילו אם שנים מלים, הראשון יברך על המילה ועולה גם לשני, והשני יברך: אשר קדש ידיד, ועולה גם לראשון ואפילו אין הנער לפניו בשעת הברכה, כיון שדעתו עליו, רק שלא יסיח דעתו בינתיים.
ובאשר לשאלה מדוע באמת אין כאן חשש של האיסור לעשות מצוות חבילות חבילות, כתב בשו"ת תשב"ץ חלק ב סימן מב:
ולא תקש' לך היאך מלין שני תינוקו' כאחד והא אין עושין מצות חבילו' חבילו' לא אמרי' הכי אלא במצו' חלוקו' כברכ' המזון וקדוש היום אבל במצוה אחת לא הוי חבילו' חבילו' והוי כקדושא ואבדלתא דמברכין אכסא חדא וכדאמרי' בפ' ע"פ (ק"ב ע"ב).
ולא דמי נמי לשני מצורעין דאין מטהרין אותם כא' ולשני עבדים דאין רוצעין אותם כא' ולשני עגלו' דאין עורפין אותן כא' וכן שתי סוטות דאין משקין אותן כא' ובכל הני יהבי טעמא בגמרא בפ' המקנא (ח' ע"א) משום דאין עושין מצות חבילו' חבילו' דהתם הויא כל אחת מצוה בפני עצמה לכל אחד ואחד ואפי' שני תינוקו' דשני בני אדם לא דמי להני משום דהנך מצות רמו עלייהו דב"ד לבני אדם חלוקין. אבל מילה דרמיא על אב וכל חד וחד מיחייב למימהל בריה לא הוו מצות חבילו' חבילו' אם יוצאין בברכה א' ודמי לשוחט בהמו' הרבה שיוצא בברכה אחת וה"ה להרב' שוחטי' שיוצאי' בברכ' אחת וכדאמרן אף ע"פ שהם גופים חלוקים דשתי בהמות נמי גופים מחולקים הוו לענין אותו ואת בנו כדאי' בפ' אותו וא"ב (פ"ב ע"ב) ומייתי לה בכריתות (ט"ו ע"א) כנ"ל:
מדבריו משמע שכיון שהחובה של שני התינוקות הם לאב אחד, או לבית דין, אין כאן חבילות כשאחד מחוייב במצוה שאינה חלוקה. אבל מה שכתב בסוף "ודמי לשוחט בהמות הרבה שיוצא בברכה אחת...", ונראה שכוונתו רק לענין ברכה שדמי לשוחט וכו' ואין זה הסבר מדוע אין כאן חבילות חבילות (וע' אור שמח הלכות מילה פרק ג' הלכה ו'), ולא ברור באמת מדוע אין בעית חבילות חבילות.[1]
וע' הערות הרב אלישיב זצ"ל בהסכמתו לספר אוצר הברית של ר' יוסף וייסברג ז"ל.
בזמנו, בברית של נכדינו שמעון ומתניה שחור, עשינו הפסקה של כרבע שעה בשירה. נראה שזה היה בגלל בעית הברכה ולא בגלל בעית חבילות חבילות.
ולגבי מה שנוהגים לקחת שתי כוסות בשבע ברכות, ע' מאירי פסחים קב ע"ב:
נהגו בקצת מקומות בבית חתנים לברך ברכת המזון בכוס אחד וברכת [נשואין] בכוס אחר ואין צורך בכך הואיל ואף הסעודה סעודת שמחה היא הכל ענין אחד הוא ואף ברכת אירוסין ונשואין הואיל ונעשה הכל ביחד אפשר לברכן על כוס אחד ויש חולקין בה ובמקומה יתבאר בעז"ה:
ובשולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן סב סעיף ט
י"א שאין לומר ז' ברכות על כוס ברכת המזון, אלא מביא כוס אחר ואומר עליו ז' ברכות, וחוזר ולוקח כוס של ברכת המזון ואומר עליו: בורא פרי הגפן. וי"א שאין צריך, אלא על כוס של ברכת המזון מברך ז' ברכות, וכן פשט המנהג. (במדינות אלו נוהגין כסברא הראשונה. וי"א דאפילו לאשר ברא לחוד בעינן שתי כוסות) (מ"כ מנהגים ישנים). וברכת אירוסין וברכת חתנים אומרים אותה על שני כוסות, אפילו מקדש בשעת החופה. (ונוהגין להפסיק ביניהם בקריאת הכתובה) (כ"כ התוספות ואשירי).
לגבי השאלה האם במילה בשבת אפשר על כוס אחת לעשות קידוש וברכת הברית יחד, ע' מ"ש הרב יעקב אריאל שליט"א באהלה של תורה ח"ב סימן כה, ומסקנתו שמאחר שמעיקר הדין אין בקידוש זה אלא ברכת היין בלבד א"כ אין כאן שני מעשים על כוס אחד אלא מעשה אחד לשתי כונות, ואין בזה משום חבילות חבילות. ובמשנה ברורה מהדורת דרשו סימן רע"ג סעיף ה' על מה שכתב הרמ"א ש"מותר למוהל ולסנדק לשתות מכוס של מילה בשבת בשחרית אם שותים כשיעור אבל נהגו לתת לתינוק", כתב:
ואף שמקיים בעותה כוס שתי מצוות, והרי 'אין עושים מצוות חבילות חבילות' כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' נט) שלאל נחשב 'חבילות חבילות' אלא בשתי מצוות שעושה אותן בשתי פעולות, אבל אם עושה רק פעולה אחת ומכוין לצאת בה ידי חובת שתי מצוות, אינו בכלל זה, עוד ביאר בשו"ת אור לציון (ח"ב פכ"א תשובה כז), שדין חבילות חבילות נאמר דוקא כשתי מצוות החייבות בכוס, כיון שמשתמש לשתיהן בכוס אחת, אבל ברכת הברית הרי אינה מחייבת בכוס מעיקר הדין, וכמבואר בשו"ע לקמן (סי' תרכ"א ס"ג) שביום כיפור מברך אותה בלי כוס, והוסיף הגרי"ש אלישיב (אוצר הברית ח"ב עמ' קלט הערה עג) שלברכת המילה אין מקור בגמרא ואינה אלא משום כבוד המצוה ולכן אין זה בכלל שתי מצוות.
כתב בחיי אדם כלל סח סעיף ג:
אין עושין מצות חבילות. שלא יעשה ב' מצות כאחת, שמא לא יוכל להזדרז בשתיהן (והוא מדרבנן כמש"כ תוספ' בהדיא סוטה ח' וכדמוכח שם דבין לר"ש ובין לר"י טעמא דכתיב אותה [במדבר ה' ט"ז] ולא קאמר מטעם אין עושין חבילות ואפילו לר"ש דדריש טעמא דקרא היינו שלא יהיה לבה גס. ואם מותר להניח לפניו ב' דברים לעשות בהם ב' מצות כגון להביא ב' ילדים בבית א' למולן או ב' כוסות לברך עליהן ברכת המזון וז' ברכות עיין במ"א סס"י קמ"ז שכתב דלהרמב"ם מותר ולתוס' אסור):
נספח:
בית הבחירה למאירי מסכת כתובות דף ז עמוד ב
כל שהדבר נעשה כאחד על הדרך שאנו נוהגין שמקדשין ותכף לקדושין מניחין כנף המצנפת שבראש הכלה על ראש החתן לשם חפה מברכין ברכת אירוסין וברכת חתנים כאחד וודאי מותר לסדרן על כוס אחד ואין בזה משום מצות חבילות מידי דהוה אקדושא ואבדלתא שמסדרין אותן על כוס אחד ביקנה"ז אף על פי שהקדוש בא בשביל יום טוב והבדלה בשביל שבת הואיל ויש לכבוד שבת וכבוד יום טוב שיכות זה בזה לענין אחד והוא קדשת שני הימים ואיסור מלאכה ואף זו קדושין וחפה ושניהם לדבר אחד נתכונו ואין לחפה שום עיקר בלא קדושין וגמר הקדושין הוא ומכל מקום גדולי צרפת כתבו שאין ראוי לסדרן על כוס אחד מפני פשוטה של שמועה זו ומצד חבילות וכבר השבנו בשתיהן אלא שהם מוסיפין בטעם זה מפני שהחפה דבר אחר הוא דהא אישתני בה קטלא מסקילה לחנק ומדאישתני קטלא אישתני דינא ואף חכמי האחרונים שבספרד כתבוה כדבריהם ואין הדברים נראין שהרי משבת ליום טוב והבדלה שבאה בשביל שבת וכן עיקר אלא שבצרפת וספרד נוהגין כשיטה האחרת ועוד ראיה לדברינו שהרי בכל מקום נוהגין לסדרן בברכה על כוס של ברכת המזון הן ביום ראשון הן בשאר הימים בפנים חדשות ברכת אשר ברא ואף על פי שבמסכת סופרים נראה שהם טעונות כוס אחר מכל מקום מנהג קבוע לכל העולם כך הוא ומנהגן של ישראל תורה היא וודאי כל שכן שהם חלוקות מברכת המזון יותר משל ברכת אירוסין אלא שהדברים נראין כשיטתנו:
כאן יש מחלוקת מה פירוש בגמ' פסחים קידושא ואבדלתא חדא מילתא, האם ניתן לומר כך גם בכוס של אירוסין ושל נישואין.
ע' שעור של הרב אשר וייס פרשת וירא
ע' ר' יוסף ענגיל בבית האוצר ע' אין עושין מצוות חבילות חבילות ומה שחידש שם, והביאו הרב אשר וייס. שזה משום שעוסק במצוה אחת, הוא פטור מן השניה, ואף אם נאמר שיצא ידי חובה כשעושה את השניה, הרי מ"מ לכתחילה לא יעשה חבילות ולא יעשה בזמן הפטור.
תורת אמך פסחים סוגיה לא עמ' 124
עינים למשפט ברכות שם:
רמבם פכ"ט מהלכות שבת הי"ג פ"י מהלכות רוצח ה"ה פ"ג מהלכות עבדים ה"ט פי"א מהלכות טומאת צרעת ה"ו וע"ע פ"ד מהלכות סוטה ה"ב פ"ד מהלכות פרה הא פט"ז מה' סנהדרין ה"י סמ"ג עשין מא שו"ע או"ח סימן קמז סעיף ח מג"א שם ס"ק א טור ושו"ע שם סימן רעא סעיף ו שו"ע שם סימן רצט סעיף ד טור ושו"ע אבן העזר סימן סב סעיף ט ועייש סעיף ג ועיין טור ושו"ע יו"ד סימן רכח סעיף י
[1] בקרן אורה מסכת נדרים דף עג עמוד א כתב: "ולענין שתי תינוקות למול דכתב המגן אברהם ז"ל לשיטתו דבמחלוקת התוס' והרמב"ם ז"ל היא שייכא, היה נראה דלא שייך כלל בזה מצות חבילות, כיון דשניהם מצות שבחובה הם, מותר לקיים שניהם כאחד. ודוקא באלו, כגון מצורע ועבד עברי דלאו חובת הגוף הם הוא דשייך מצות חבילות." אבל לכאורה לטעם רש"י שנראה עליו כמשוי, לכאורה אדרבא, דוקא במקום שזה חובה יש יותר סברא לומר שיש איסור של חבילות חבילות.
