שאלה שבועית: יציאת חייל להתרעננות – שתביא לחילול שבת
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
שאלה א] יציאת חייל שיצטרך לחזור בשבת - חייל נשוי שלא ראה זמן רב את משפחתו פנה אלי, ושאלתו בפיו- הוא קיבל ממפקדיו אישור לצאת ולראות את משפחתו, אלא שהם מתנים זאת בכך שיחזור לצבא בשבת עצמה- לצורך מבצעי. האם רשאי ליסוע לביתו, או שמא בגלל שהדבר יביאהו לחלל שבת לאחר מכן, עליו להישאר בצבא ולא לצאת?
שאלה ב] שהות חייל רווק בדירתו - פנה אלי חייל רווק המתגורר בדירה בתל אביב ומשרת בתפקיד חשוב בבסיס הקריה, ושאל: מידי שבת בשבת יש לו משמרת בבסיס. הבסיס אינו נמצא במרחק הליכה מדירתו, ועל כן כדי להגיע לבסיס עליו לקחת מונית. האם רשאי הוא לשהות בדירתו בערב שבת על אף שיצטרך לחלל לאחר מכן שבת וליסוע לבסיס, או שמא עליו לשהות בבסיס מערב שבת על אף חוסר הנוחות הכרוך בדבר.
שאלה ג] נתנו לפניו ב' אפשרויות - מפקדיו של חייל מניחים בפניו ב' אפשרויות- האחת- לצאת ביום חמישי ולחזור ביום שישי לתפקידו, או לצאת ביום שישי ולחזור בשבת. לחייל יש צורך גדול להיות בליל שבת בביתו, האם ראשי לבחור את אפשרות זו על אף שיביא הדבר לחילול שבת, או לא?
שאלה ד] חזרה להתרעננות - נשאלתי אודות חייל שנתנה לו האפשרות לצאת ביום שישי, אלא שמפקדיו התנו את יציאתו בכך שיחזור בשבת. אך חזרתו בשבת לא תהיה ללחימה, אלא להתרעננות בעיר הבה"דים. האם בכל זאת רשאי לצאת ביום שישי לביתו, או לא?
שאלה ה] רופא מנתח - רופא היודע שעליו לנתח בשבת בבוקר חולה ניתוח שיש בו משום פיקוח נפש, רשאי להישאר בביתו בערב השבת ובכך להכניס עצמו למצב שיצטרך לחלל שבת עבור פיקוח נפש, או שמא עליו לשהות בסמיכות לבית החולים כבר מערב שבת?
שאלה ו] יולדת החשה בצירים בערב שבת - יולדת החשה בצירים בערב שבת, ויודעת שככל הנראה תלד בשבת עצמה. רשאית להישאר בביתה, או שמא עליה ליסוע ולשהות בסמיכות לבית החולים עוד לפני כניסת השבת?
הקו השוזר את כל שאלות אלו היא השאלה- האם האדם רשאי להכניס את עצמו למצב בו יצטרך לחלל את השבת מחמת פיקוח נפש, או שמא עליו לעשות ככל שביכלתו שלא להיקלע למצב מעין זה.
תשובה
הגמ' בשבת (יט.) מביאה ברייתא:
"תנו רבנן אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת במה דברים אמורים לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי".
דין הברייתא הוא, שהמפליג לדבר הרשות רשאי להיכנס לספינה בימים א-ג, אולם בימים ד-ו אינו רשאי. ואילו המפליג לדבר המצוה רשאי להיכנס לספינה אפילו בערב השבת.
בטעם הדין נחלקו הראשונים:
א] דעת בעל המאור (הובא בר"ן שבת ז: בדפיו) שהברייתא עוסקת במקרה בו אם ייכנס לספינה יצטרך הוא עצמו לחלל שבת באיסור תורה מחמת פיקוח נפש. ועל כן, במידה ועומד בימים הסמוכים לשבת אם ייכנס 'נראה כמתנה לדחות את השבת' ומזלזל בכבודה, ועל אסרו עליו חכמים להכנס.
אולם במידה ואינו עומד בימים הסמוכים לשבת או במקום מצוה, לא חששו חכמים לחשש זה, והתירו לו להכנס לספינה אף שבשבת יצטרך לחלל שבת באיסור תורה.
עולה מדברי בעל המאור, שעקרונית רשאי אדם להכניס עצמו למצב בו יצטרך לחלל שבת מחמת פיקוח נפש, אלא שלדבר הרשות גזרו חכמים בימים הסמוכים לשבת, מחמת הזלזול בכבודה של שבת.
לדברי בעל המאור נראה, שלחייל נשוי עם ילדים, שיוצא לשמח את אשתו וילדיו, וללמדם, מותר לצאת לביתו אפילו ביום שישי, גם אם יצטרך לחזור בשבת עצמה. לעומת זאת, לחייל הרווק המעוניין לשהות בדירתו לשם נוחות גרידא, אין היתר לשהות בביתו בערב השבת ובכך להביא את עצמו למצב שיצטרך לחלל לאחר מכן את השבת.
ב] אולם, כנגד שיטתו של בעל המאור, ניצבות ארבע שיטות ראשונים מהן עולה[1] שהאדם אינו רשאי להכניס עצמו למצב בו יצטרך לחלל את השבת באיסור תורה מחמת פיקוח נפש, ובברייתא שהותר הדבר, מדובר באופן בו לא יגיע לידי איסור תורה בשבת.
נביא בקצרה את סיכומו של המשנה ברורה (בהקדמתו לסי' רמח) לשיטות אלו :
"שיטת הרמב"ן- שיעשה הא"י בעל הספינה עבורו מלאכה בקשירת הקלע ושאר חלולים. או-שיטת הר"ח- משום איסור תחומין כמבואר בב"י באריכות והרי"ף ס"ל דאי משום חשש מלאכה או תחומין ודאי היה אסור אף קודם ג' ימים וגם לדבר מצוה לא היה מותר אלא דעיקר האיסור משום ביטול מצות עונג שבת דכל ג' ימים הראשונים יש להם צער מחמת נענוע הספינה שגופו משתבר... וגם מחמת סרחון העולה מן הימים המלוחין ואין רוחו חוזרת לבוא עד אחר ג' ימים שהורגל בזה וכמ"ש ס"ב. וי"א-שיטת התוספות- דהטעם שאסרו להפליג בספינה הוא מפני שנראה כאלו צף ושט ע"פ המים בשבת וזהו אסור לכו"ע מפני גזירה שמא יעשה חבית של שייטין".
לדבריהם, אין היתר לכאורה לחייל לשוב לביתו בערב השבת, על דעת שיצטרך לחזור בשבת עצמה לביתו.
פסיקת ההלכה- השו"ע והרמ"א (או"ח רמח, ד) פוסקים להלכה את דברי בעל המאור, אולם שולחן ערוך הרב (שם סעי' יג), המשנה ברורה (שם ס"ק לו) והאגרות משה (או"ח ח"א סי' קלא) פוסקים להלכה כסיעת הראשונים שחלקה על בעל המאור, ולפיהם לכאורה ייאסר עליו לשוב לביתו.
שורש מחלוקת הראשונים:
א] תוקף האיסור- הקהילות יעקב (שבת סי' טו) מבאר שמחלוקתם היא בשאלת תוקף האיסור להכניס עצמו למצב בו יצטרך לחלל שבת מחמת פיקוח נפש- לבעל המאור תוקף האיסור הוא מדרבנן בלבד - שמא יזלזל, ועל כן גזרו בסמיכות לשבת בלבד, וכן לא גזרו במקום מצוה. ואילו הראשונים האחרים למדו שחובתו של האדם, כחלק ממצות שמירת השבת הדאורייתאית, לדאוג שלא ייכנס למצב בו יצטרך לחלל את השבת.
ב] שבת 'הותרה' או 'דחויה' במקום פיקוח נפש - רבי שמעון שקופ בחידושיו לכתובות (סי' ה) מבאר, ששורש מחלוקתם הוא בשאלה אם שבת 'הותרה' או 'דחויה' במקום פיקוח נפש. בעל המאור למד ששבת 'הותרה' במקום פיקוח נפש, ועל כן נמצא שבמקום פיקוח נפש כלל אינו עובר על איסור. ולכן סבר שאין מניעה שיכניס עצמו למצב בו יצטרך לחלל שבת במקום פיקוח נפש.
אולם יתר הראשונים סברו ששבת 'דחויה' במקום פיקוח נפש, ועל כן נמצא שמעשיו – כניסתו לספינה מביאתו למצב בו יצטרך לחלל את השבת, ועל כן לא התירוהו להכניס עצמו למצב זה.
ג] אונס ופיקוח נפש- היתר אחד? הגרז"נ גולדברג במאמר בקובץ עטרת שלמה (ה, התש"ס עמ' מא-נ) מבאר שפטור התורה באונס, אין משמעותו שהותר לעבור על איסורים באונס, אלא פירושו, שכאשר האדם עובר על איסור התורה באונס- שלא ברצון, אין כאן איסור מפני שחייבה תורה על המעשה בצירוף רצונו של האדם. לאור זאת, במידה והאדם מכניס את עצמו למצב האונס בצורה מודעת ולא מנסה למנוע את ההגעה למצב זה- נחשב הדבר שנכנס ברצון למצב, ועשה את פעולת העבירה ברצון.
כפי שלא יעלה על הדעת שאדם שלא יבנה סוכה או יקנה ד' מינים בערב חג הסוכות יוגדר כאנוס ביחס למצוות אלו.
לאור דבריו אלו ניתן לבאר שנחלקו הראשונים כיצד להתייחס להיתר במקום פיקוח נפש: הראשונים החולקים על בעל המאור סברו שיסודו של ההיתר הוא כהיתר במקום אונס, ועל כן גם למצב זה אינו רשאי להכניס את עצמו.
אולם בעל המאור סבר שההיתר במקום פיקוח נפש אינו זהה להיתר במקום אונס, אלא משמעותו – שלא אסרה תורה במקום זה, ועל כן, לא ייאסר על האדם להכניס עצמו למצב בו יצטרך לעבור על איסורים מחמת פיקוח נפש.
שב ואל תעשה/קום ועשה- מו"ר הרב שלמה זלמן אוירבך (הוב"ד בשמירת שבת כהלכתה פרק לב הערה קד) מחלק בין הפלגה בספינה לבין שהות בביתו. בספינה מכניס את עצמו בקום ועשה למצב שייאלץ לחלל בו שבת, מה שאין כן בנידונים שלפנינו, הרופא, החייל והיולדת נמצאים כרגע בביתם ובהישארותם בביתם הרי הם מכניסים עצמם לחילול שבת בשב ואל תעשה. ואף שהחייל נוסע לביתו ביום שישי, ואם כן לכאורה גם הוא מכניס עצמו למצב זה בקום ועשה? צריך לומר ששונה הדבר, הואיל ובספינה עצם הכניסה לספינה היא המביאתו לחילול שבת, אולם הכניסה לבית מצד עצמה אינה מביאתו לחילול שבת, ועל כן מוגדר הדבר כ'שב ואל תעשה'[2].
למעשה, פסקה הרבנות הצבאית כך:
"חייל שקיבל חופשה בערב שבת, ויהיה עליו לשוב ליחידה לצורך ביטחוני בשבת, רשאי לנסוע לביתו (או להישאר שם), ואינו חייב להגיע ליחידה מערב שבת, אם הישארותו ביחידה בשבת גורמת צער גדול לו או למשפחתו. זאת, אף שבשל כך יאלץ לחזור בשבת ברכב ליחידה, שכן אין אדם חייב להצטער כדי לא לחלל שבת בהיתר, אלא שבמידת האפשר ישתדל להגיע ליחידה על ידי נהג גוי... לעומת זאת, אם אין זה אלא מקרה חד-פעמי, או שמדובר בתורנות שגרתית בשבת, ראוי להחמיר, ולהישאר ביחידה מערב שבת".
הרי שכתבו, שבמידה וישנה אפשרות לבצע את חילול השבת על ידי גוי, יש לעשותו באופן זה. ואכן, לבני הישיבה ששאלוני שאלות מעין אלו ניסנו לסייע ולארגן גוי שיסיע אותם מביתם לצבא בחזרה בשבת.
עוד מודגש בפסק הרבה"צ, שיש לחלק בין מקרה חד פעמי למקרה קבוע.
לסיום, נביא את דבריו של הרב אודי שוורץ ששימש כרע"נ הלכה ברבנות הצבאית, המדגיש את הצורך לבדוק ולבחון כל מקרה לגופו, כדי לא ליצור זלזול ופגיעה בכבודה של השבת:
"בעיצומו של מבצע 'צוק איתן' התקשר אליי רב קהילה, ובפיו השאלה הבאה: קצין ביחידה קרבית קיבל הודעה ביום שישי בבוקר כי הוא רשאי להגיע לביתו למספר שעות להתרעננות, אך בשבת בבוקר יידרש לשוב אל היחידה. הקצין פנה לרב הקהילה לשאול האם הדבר מותר, ורב הקהילה פנה אליי. שאלתי את אותו רב: מה דרגתו של הקצין? מה מצבו המשפחתי? כמה זמן לא היה בבית? האם הוא קצין בקבע או קצין במילואים? הרב השיב לי לאלתר: "לא חשבתי לשאול את כל השאלות הללו...". לעניות דעתי, העולה מתוך דברינו... ששאלות אלה הינן שאלות מהותיות לפסק ההלכה: מצד אחד, עומדת על כף המאזניים נסיעה בשבת, שבוודאי "רצון התורה" הוא למנוע אותה ככל שניתן. מן הצד שני עומדים עקרונות משמעותיים לא פחות כמו עונג שבת, התרעננות פיזית ונפשית ואף שלימות התא המשפחתי בדגש על אלו המקדישים את חייהם לביטחון המדינה. במצב דברים כזה, יש לעניות דעתי קרקע רחבה דיה להקל בדבר ולא לחשוש לאיסור "מתנה לחלל את השבת", וכדברי הגרש"ז "יש להקל עד כמה שאפשר לעוסקים בהצלת נפשות".
