שאלה שבועית-אמירת הלל בברכה ביום העצמאות
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור בס"ד
ברכה על ה'הלל' ביום העצמאות
אנחנו נמצאים בימים שבין יום העצמאות ליום ירושלים, ימים שכל מהותם הודיה גדולה לרבונו של עולם. ברוך ה' זוכים אנו לראות עין בעין, את הדברים עליהם חלמו דורות רבים. כמה צריכים אנו להודות להקב"ה!
מנהג הישיבה שביום העצמאות אומרים הלל בלי ברכה, בדברנו היום נעמוד על הסיבות שבגינן נמנעים אנו מלברך על ההלל.
טרם שניגש לדברים נדגיש, שלבנו מלא בהודיה לה' על הניסים המופלאים להם זכינו בהקמת המדינה, וחובת ההודאה ברורה ומוחלטת בעיננו, וכל הדיון הוא האם מבחינה הלכתית יש לברך על ההלל שתוקן לאור ניסים אלו, או לא.
1) תקנת הנביאים- הלל על כל המלה מצרה: בגמ' בפסחים (קיז, א) נאמר:
"אמר רב יהודה אמר שמואל שיר שבתורה משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים והלל זה מי אמרו? נביאים שביניהן תקנו להן לישראל, שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן".
בפשטות, עולה מדברי מהגמ' שישנה תקנת נביאים מיוחדת לומר הלל על כל צרה שבאה על ישראל ונושעו ממנה. נמצא, שיסודו של ההלל הנאמר ביום העצמאות הוא מתקנת נביאים.
ואם כן, עלינו לשאול במשנה תוקף- מדוע איננו מברכים על ההלל הנאמר ביום העצמאות- "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו" וכו', כפי שמברכים על יתר המצוות שתוקפן מדברי קבלה (נביאים) או מדרבנן?
חישבו, האם ניתן להבין את הסוגיא באופנים נוספים?
2) הדגשתו של רש"י- 'כגון חנוכה': רש"י על אתר כותב:
"ועל כל צרה שלא תבא עליהם - לישנא מעליא הוא דנקט, כלומר שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה, אומרים אותו על גאולתן, כגון חנוכה".
מה התכוון רש"י בהביאו את חנוכה כדוגמא לנס הבא על גאולה.
3) אמירת הלל בפורים- הגמ' במסכת מגילה (יד, א) דנה בשאלה מדוע לא תקנו לומר הלל על נס פורים, ומביאה ג' תשובות:
"תנו רבנן ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה, מאי דרוש? אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה ומה מעבדות לחירות [נס יציאת מצרים] אמרינן שירה ממיתה לחיים [נס ההצלה בפורים] לא כל שכן? אי הכי הלל נמי נימא? א) לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ [שאירע בחו"ל לאחר כניסת בני ישראל לארץ]... ב) רב נחמן אמר קרייתא זו הלילא [קריאת המגילה משמשת כהלל[1]]. ג) רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן".
לכאורה, שלושת נימוקים אלו אינן שייכים ביום העצמאות- הנס אירע בארץ, אין 'קריאת מגילה' שתפטור אותנו מחובת קריאת ההלל, וכן מרגע הכרזת העצמאות איננו נמצאים תחת שלטון זר, ואם כן, מדוע איננו מברכים על ההלל ביום העצמאות?
4) שירה ביציאת מצרים- מדוע ביציאת מצרים המתינו בני ישראל עד לקריעת ים סוף בכדי לומר שירה ולא אמרו אותה בשעת היציאה ממצרים?
5) הלל בשביעי של פסח- מדוע בשביעי של פסח לא גומרים את ההלל?
תשובה:
א. תקנה הנביאים- אוטומטית/דורשת סמכות? הרמב"ן בספר המצוות (שורש א) מעלה שתי אפשרויות בגדר תקנת הנביאים עליה למדנו בגמ' בפסחים הנ"ל:
"ומה שאמרו 'נביאים שביניהם' 1) ירמוז לדור שיצא ממצרים למשה אהרן ומרים ואל אצילי בני ישראל ולכל שבהם רוח הקדש. 2) או יהיה פירושו תקנוהו שייחדו להם השיר הזה לפרקים ולצרות כמו שאמרו בברכות (לג, א) אנשי כנסת הגדולה תקנינהו".
בהסברו הראשון אומר הרמב"ן שהנביאים שבאותו הדור (של יציאת מצרים) תקנו לומר הלל על כל הצלה מצרה שתבוא אי פעם על עם ישראל.
להבנה זו- גם על נס שאירע בתקופה מאוחרת מאוד- כבדורנו, יש לומר הלל מכח תקנה זו.
אולם בהסברו השני אומר הרמב"ן שהנביאים שבאותו דור ייחודו את ה'פרק'- המזמורים אותם יש לומר במקרה בו יחלטו חכמי – דור כל שהוא לתקן הלל על נס שאירע להם, אולם לא תקנו חובת אמירת הלל על כל צרה שינצלו ממנה.
להבנה זו- אין חובת הלל 'אוטמטית' בכל פעם שאירע נס מכח תקנת הנביאים. משמעותה של תקנת הנביאים היתה- שבמידה ותמצא הסמכות ההלכתית שבכוחה לחדש את מנהג ההלל- יאמרו את פרקים אלו שייחדו הנביאים.
ב. הצורך ב'סמכות הלכתית'- להסברו השני של הרמב"ן- שיש צורך בסמכות הלכתית בכל פעם שבאים לתקן אמירת הלל- יש לדון האם בימנו יש את הסמכות ההלכתית שבכוחה לתקן תקנות כעין אלו?
הגמ' במסכת תענית (יא, ב) אומרת:
"אמר רבי ירמיה בר אבא אין תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב בלבד".
ובטעמו של דין זה, כתב הר"ן (על הרי"ף שם ה, א) בשם הרמב"ן:
"נראה עיקרן של דברים כמו שפירש הרמב"ן ז"ל דאין שם תענית ציבור בבבל אלא כל התעניות שמתענין בבבל אינן אלא כתענית יחיד לפיכך אינו אסור בחומר תענית צבור. והטעם מפני שהדיינין שלהם הדיוטות הם ולא סמוכין ולא היה להם נשיא שתהא גזירתו קיימת על כל ישראל".
לדבריו- בכדי לתקן תקנות וגזרות חדשות יש צורך בבית דין סמוכים ובנשיא שגזרתו קיימת על כל ישראל. ואם כן, בימינו שעדיין לא זכינו לדיינים סמוכים ולנשיא- אין את הסמכות ההלכתית שבכוחה לתקן תקנות אלו.
'לא תסור'- ביחס לאיזה בית דין נאמר? אפשר, ששאלת הסמכות הנדרשת בכדי לתקן חובת הלל בברכה, תלויה בגדר לאו ד'לא תסור'.
הגמ' במסכת שבת (כג, א) דנה ביכולת לברך על נר חנוכה "אשר קדשנו.. וציוונו", על אף שכל תוקפה של הברכה הוא מדרבנן, ומסבירה:
"והיכן צוונו? רב אויא אמר מ'לא תסור', רב נחמיה אמר 'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך'".
לדברי רב נחמיה שמקור היכולת לברך הוא מ"שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך, נראה שיכולת התקנה מסורה ביד חכמי כל דור ודור.
אולם לדברי רב אויא שהמקור הוא מהלאו- "לא תסור" (דברים יז, כא), עלינו לברר מה נכלל בלאו זה- האם דווקא הקשבה לבית דין הגדול או לכל בית דין ובית דין שקם במהלך הדורות.
מדברי ספר החינוך (מצוות תצה- תצו) נראה שמצוה זו נאמרה ביחס לכל בית דין ובית דין שיקום במהלך הדורות, אולם בעל המנחת חינוך (שם) מעיר, שאינו מה מקורו, בפרט שמפשט הפסוקים נראה שהעיסוק הוא דווקא בית דין הגדול.
לדברי המנחת חינוך, שצווי זה נאמר רק ביחס לבית דין הגדול, נמצא שלרב אויא ניתן לתקן ברכה על תקנות דרבנן רק אם תוקנו על ידי בית דין הגדול, ונמצא אם כן ששאלת הברכה על ההלל ביום העצמאות תהיה תלויה במחלוקת האמוראים במסכת שבת[2].
ג. תקנה חד /רב פעמית- נקודה נוספת הדורשת הגדרה בגמ' בפסחים הנ"ל היא משך התקנה- הנחת היסוד שלנו עד עתה היתה שתקנת ההלל בה עסקה הגמ' היא תקנה לדורות, אולם יתכן וכוונת הגמ' היתה שנביאים תקנו שבכל נס שיקרה יקראו הלל באותה שנה, אולם לדורות לא יקראו את ההלל[3].
ד. נס לכלל ישראל- החיד"א בשו"ת חיים שאל (ב, יא) נשאל מבני עיר מסוימת שאירעה בה צרה גדולה ונושעו בני אותה העיר מאותה צרה, ועלה ברצונם לתקן הודאה והלל על הצלתם:
"שאלה עיר אחד שנעשה לישראל נס אחד שניצולו מצרתם ותקנו שיתענו עשרה יחידים ובלילה יאמרו כל הקהל הלל גמור אחר י"ח וכן ביום אחר חזרת עמידה ונשאלתי מגדולי הק"ק אי שפיר למעבד הכי".
ובתוך הדברים (כתשובה לשאלה מדוע השמיטו הרי"ף וראשונים נוספים את הגמ' בפסחים העוסקת בתקנת הנביאים), כתב:
"ועלה על לבי לומר דאפשר דסברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דתקנת נביאים היתה כשנעשה הנס לכל ישראל דוקא. אבל עתה כי הן בעון עם ישראל מפוזר ומפורד ואיתרחיש ניסא לקהל ישראל אשר בעיר אחת בזה לא תקנו נביאים לומר הלל ומשום הכי השמיטוהו".
לדבריו תקנת הנביאים נאמרה רק ביחס לנס שאירע לכלל ישראל. ומסביר שבחנוכה נחשב הדבר שהנס אירע לכלל ישראל- מפני שהיוונים רצו להרוס את בית המקדש ולפגוע בעבודתו- דבר הפוגע בכלל ישראל.
בזמן מלחמת העצמאות היו בארץ כשש מאות אלף יהודים בלבד- רוב היהודים נמצאו בגולה. ונמצא אם כן, שהנס לא היה לכלל ישראל. ולהגדרת החיד"א תקנת הנביאים לא נאמרה ביחס אליו.
'כלל ישראל'- היושבים בארץ- אמנם יש שרצו לומר שהגדרת 'כלל ישראל' נמדדת על פי היושבים בארץ ולא על פי כלל היהודים בעולם.
מקור הדברים הוא בגמ' בהוריות (ג, א) העוסקת בדיני פר העלם דבר של ציבור, ובהגדרת 'ציבור' שטע על פי הוראת בית דין אומרת הגמ':
"אמר רב אסי ובהוראה הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל שנאמר ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני ה' אלהינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום מכדי כתיב וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים למה לי שמע מינה הני (= אלו שבתחומי הארץ) הוא דאיקרי קהל אבל הנך לא איקרי קהל".
ובדומה כותב הרמב"ם בפירוש המשניות (בכורות ד, ג):
"לפי שבני ארץ ישראל הם אשר נקראין קהל, וה' קראם כל הקהל ואפילו היו עשרה אחדים, ואין חוששין למי שזולתם בחוצה לארץ כמו שבארנו בהוריות".
לאור דברים אלו, יש שדנו שגם על פי דברי החיד"א ניתן יהיה לברך על ההלל ביום העצמאות- הואיל והנס של יום העצמאות אירע לכל יושבי הארץ[4].
בנוסף, יש הרוצים לומר שנס הקמת המדינה לא היה נס ליושבי הארץ בלבד, אלא לכל יהודי העולם- שעתה יש להם לאן לעלות במידת הצורך, ויש להם משענת יציבה- בדמות מדינת ישראל[5].
ה. נס גלוי/נסתר- יש שרצו לומר[6] שכל תקנת הנביאים נאמרה ביחס לנס גלוי ["היוצא מגדר הטבע וממנהגו של עולם"] בלבד, אולם על נס נסתר אין אומרים. ובחנוכה שאומרים הלל- זהו על נס פך השמן שהיה (בשונה מנס המלחמה) נס היוצא מגדרי הטבע. וזוהי כוונת רש"י שהדגים את תקנת הנביאים מחנוכה- מפני ששם התקנה היתה על נס גלוי בדווקא.
יתכן והשאלה האם תקנו על נס גלוי דווקא תלויה בעילת התקנה- האם ההלל תוקן בעקבות הנס שאירע או בעקבות תוצאתו- ההצלה מהסכנה. אם נאמר שההלל תוקן בעקבות הנס- יש מקום לחלוקה בין סוגי הניסים. אולם אם ההלל תוקן בעקבות ההצלה- אפשר שלא אכפת לנו בעקבות איזה נס תוקן.
ו. נס שבחוץ- לארץ- כאמור אמרה הגמ' במגילה (יד, א) שאין אומרים הלל על נס שבחו"ל. בטעם הדבר, כותב המהרש"א (ערכין י, ב) שבארץ ישראל נעשה הנס על ידי ה' בכבודו ועל כן ראוי שנאמר עליו הלל, אולם בחו"ל נעשה הנס על ידי שליח.
ובצפנת פענח (על הרמב"ם ברכות י, יא) ביאר זאת על פי מה שהזכרנו- שהיושבים בחו"ל אינם מוגדרים כ'ציבור' אלא כיחידים, ואמירת הלל היא רק על נס שנעשה לכלל ישראל.
לאור שני כוונים אלו לכאו' על ניסי יום העצמאות יש לומר הלל.
אולם הרב לייב בארון[7] מבאר שאין אומרים הלל על נס שנעשה בחו"ל, מפני שאומרים נס רק על גאולה שלימה, אולם על נס שנעשה בחו"ל- שאף לאחר הנס עדיין מוקפים אנו באויבים חורשי רעה, אין לברך.
לפי זה, ההבדל אינו בין נס הנעשה בארץ לנס הנעשה מחוצה - לה, אלא בין נס המביא לגאולה שלימה לנס 'מקומי'/חלקי. לאור זה יש שרצו לומר שאין לברך על ניסי יום העצמאות על אף שאירעו בארץ הואיל ולא הביאו ל'גאולה שלימה' ולהסרת הסכנות בצורה מוחלטת.
הלל ביציאת מצרים- לאור זה ניתן לבאר מדוע לא אמרו בני ישראל הלל (שירה) ביציאת מצרים עצמה והמתינו עד קריעת ים סוף- ההצלה השלימה מהמצרים באה רק לאחר טביעתם בים, ורק אז, כשהושלמה הגאולה יש לומר הלל.
ז. הלל כשיש אבדות בנפש- הבית יוסף (או"ח תצ) מביא את דברי שבולי הלקט בשם מדרש הרנינו שהטעם שאין אומרים הלל שלם בשביעי של פסח הוא בגלל שאז טבעו המצרים בים, וכתיב "בנפול אויבך אל תשמח".
לאור זה כותב הג"ר עובדיה יוסף זצ"ל (יביע אומר חלק ו או"ח סי' מא) שאין לומר הלל על ניסי מלחמת העצמאות מפני "שעל ידי המלחמות נהרגו רבים מבני ברית ומשאינם בני ברית".
ח. דעתו של הרצי"ה קוק- הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל ראש ישיבת מרכז הרב בשיחתו ליום העצמאות ה-י"ט למדינת ישראל (המכונה 'מזמור י"ט'[8]) אמר כך:
"ההוראה של הרבנות הראשית היא מדוקדקת וצודקת כי חלק מהציבור אינו מוכן לכך לצערנו...את הציבור אי אפשר לחתוך חתיכות חתיכות. הוראת הרבנות הראשית היא הוראה כוללת לכל ישראל, לכל הציבור כולו...לצערנו לעת עתה אנחנו נמצאים במצב מזעזע מכאיב ופוצע כל כך שחלק גדול מן הצביור שלנו נמצא כאילו מחוסר אמונה, כאילו בכפירה, וכשאין אמונה אין אפשרות לברך...רבנות אמיתית..אינה מחייבת את הציבור לשמוח..דוגמא לכך: הרואה את חבור ושמח בראייתו מברך שהחיינו, וכי אפשר לקבוע כללים בזה ולחייבו לברך? אם שמח מברך אם אינו שמח אינו מברך...הרבנות הראשית צריכה לקבוע הוראה כוללת לכלל הציבור.
אין גם סתירה לרב מיימון ז"ל שהיה כולו קודש...כולו אמונה וכולו שמחה ובירך בשם ומלכות, הוא והאנשים שעל ידו השייכים להרגשה זאת ולאוירה זאת הם "קלויז", חלק מיוחד בירושלים...אבל כאן בירושלים או בתל אביב יש אלפים מישראל שלחרפתנו ולערנו עדיין מעוכבים מאמונה, לכן אי אפשר שהרבנות שהיא של כלל ישראל תחייב את כל הציבור להגיד את הברכה.
לכן אצלנו [במרכז הרב], עד כמה שזה מכאיב, כיון שישיבתנו היא ישיבה כלל ישראלית ולא איזה "קלויז"..כיון שאנו שייכים לענין שכל כלל ישראל..ננהג גם כן כהוראת הרבנות הראשית..."[9].
ט. 'בל תוסיף', ביטול המועדים מדרבנן- הג"ר איסר יהודה אונרמן, הרב הראשי לישראל במאמר העוסק באמירת הלל ביום שחרור ירושלים. והעלה בתוך דבריו שתי טענות נגד אמירת ההלל, פופרכן.
א) איסור 'בל תוסיף'- כיצד ניתן לתקן ולחדש תקנה נוספת, הרי ישנו איסור 'בל תוסיף'- האוסר להוסיף על דיני התורה? על טענה זו משיב לאור דברי המנחת חינוך (מצוה תנד) שמבאר מדוע אין איסור בל תוסיף בתקנות דרבנן- כחנוכה:
"וגם לפי הטעם שכ' הרב המחבר [בעל ספר החינוך] דהאדון ברוך הוא בתכלית השלימות וכל ציוויו בתכלית השלימות והתוס' בהם חסרון וזה שייך במצות שצוה אז והוא ית' צוה בודאי הם בתכלית השלימות אבל מה שלא צוה אז ונתחדש אח"כ הסיבות שחז"ל הסכימו לתקן כגון נ"ח ע"י הניסים בימי יונים וכדומה דלא הי' אז זמנם אין שום גרעון בהציווי של האדון ב"ה ולא שייך כלל בל תוסיף".
מבאר המנחת חינוך שאיסור בל תוסיף שייך כאשר מוסיף על צווי ה' בתורה, אולם בתקנות על מאורעות שהתחדשו ואירעו אחר נתינת התורה, אינו מוסיף על צווי ה', הואיל והסיבה שלא התייחסה אליהם התורה מפורשות נבעה מכך שעדיין לא אירעו.
ב) ביטול מגילת תענית- רואים אנו שבעקבות החורבן בטלו את כל המועדים מדרבנן למעט חנוכה ופורים ('בטלה מגילת תענית', ראש השנה יח, ב), ואם כן, כיצד ניתן לתקן מועדים נוספים?
על זאת משיב הגרא"י אונטרמן על פי דברי החת"ם סופר (בתשו' או"ח קצא) ימי השמחה ממגילת תענית שבטלו עם החורבן, הינם ימים שתקנו בעקבות מאורעות משמחים הקשורים לבית המקדש, ועל כן כשחרב המקדש ביטלום. אולם חגים ומאורעות שאינם נוגעים למקדש אינם בטלים גם לאחר החורבן.
[1] המאירי מחדש, שלהסבר זה אדם שאין באפשרותו לקרוא את המגילה, יקרא את ההלל במקום.
[2] כמהלך זה כתב הרב יצחק גליקמן בקובץ הלכות יום העצמאות ויום ירושלים (בעריכת הרב פרופ' נחום רקובר).
[3] האריך בזה במאמר הנ"ל.
[4] רבים עסקו בנושא, ר' לדוגמא במאמרו של הרב משה צבי נריה זצ"ל בקובץ התורה והמדינה ד' עמ' רל והלאה.
[5] בשם הגרי"ד סולביצ'יק ידוע שאמר שמלחמת ששת הימים (עליה תוקן יום ירושלים) השפיעה רבות על מעמד יהודי ארצות הברית.
[6] הרב גליקמן, שם. אכן, הסבר זה דורש ביאור נוכח הגמ' במגילה שהתקשתה מדוע לא אומרים הלל על נס פורים. אם נניח שאומרים הלל על נס גלוי בלבד, התשובה פשוטה? וראה שם שרוצה לומר שגם בנס פורים היתה בחינה של נס גלוי- בכך שביטל המלך את הכתב- דבר האסור על פי גדרי פרס ומדי, וכן שאחשוורוש הורה להרוג רבים מבני עמו בגלל אהבתו לאשתו.
[7] במאמר בקובץ הנ"ל, עמ' קלג.
[8] מופיע בשיחות הרצי"ה על המועדים ח"ב, ובלנתיבות ישראל.
[9] נציין, שהדרכתו של הרצי"ה היתה לנהוג על פי הוראת הרבנות הראשית לישראל, ועל כן בתקופה בה שימש הג"ר שלמה גורן כרב ראשי, שהוראת הרבנות הראשית היתה לומר הלל בברכה, נהגו בישיבת מרכז הרב על פי הוראה זו.
