פרשת וישלח - דורון תפילה ומלחמה
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור ישראל - כי שרית
בפרשתנו אנו מוצאים את המקור לשם עמנו, "עם ישראל":
"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר. וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו. ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני. ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב. ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל." (בראשית, ל"ב, כ"ה-כ"ט)
יעקב אבינו, למוד המאבקים, נאבק מאבק ממושך וקשה במהלך לילה שלם. נאבק, מתמודד ובסוף מנצח. בזכות נצחונו במאבק, זוכה יעקב לשמו הנוסף, "ישראל", מהסיבה הכתובה בפסוק: "כי שרית"- כי נאבקת ונלחמת.
למפגשו עם עשיו, המופיע אף הוא בפרשתנו, מתכונן יעקב בשלושה אופנים: דורון, תפילה ומלחמה. בשליחת הדורון מנסה יעקב להימנע מהעימות החזיתי, ולמנוע את ההתנגשות הצפויה. בתפילה מבקש יעקב את עזרת הקב"ה בעימותו עם עשיו, ובהכנותיו למלחמה הוא מתכונן לעימות עצמו. יעקב נכון גם למלחמה, ויודע שינצח לאחר שנאמר לו "כי שרית". בשמו החדש מובטח לו הניצחון בכל מאבקיו.
ידוע הכלל אותו נוקט הרמב"ן ש"מעשה אבות סימן לבנים". לאור מעשיו של יעקב, אנו, בניו, צריכים ללמוד להתמודד עם אתגרים באותם שלושה אופנים, בדורון, בתפילה ובמלחמה. וגם לנו מובטחת הבטחתו של יעקב, "כי שרית" כי נוכל להתמודד עם כל קושי שנפגוש ולנצחו.
כשאנו נתקלים בקושי, עלינו, ראשית, להתפלל ולבקש את עזרת הקב"ה בהתמודדות, ובמקרה של קושי גדול במיוחד, להתפלל באופן מיוחד, כפי שיעקב לא סמך רק על הבטחת
הניצחון, "כי שרית", אלא אף התפלל לה' על מפגשו הצפוי עם עשיו. בנוסף, עלינו לדעת שלפעמים, כשניתן, אין צורך לצאת למאבק. לעיתים נוכל למנוע מראש מאבק קשה ובלתי רצוי,\ישנם מקרים בהם ניתן למנף את הקושי או האתגר לצורכי עבודת ה', ובכך להימנע מהמלחמה, כפי שיעקב ניסה למנוע מראש את מאבקו בעשיו ע"י שליחת הדורון. אך, לאחר ה"תפילה" וה"דורון", אסור לנו לחמוק מחובתנו התמידית, להיות נכונים גם למלחמה ולדעת תמיד כי נוכל לה.
דברים אלו נכונים הן במישור הלאומי הכללי והן במישור הפרטי. לעם ישראל ולמדינת ישראל מובטח כי ינצחו בכל מאבקיהם במידה ויתעקשו ויילחמו, ולכל אדם מעם ישראל שנתון במאבקים ובקשיים מובטח שאם ייאבק ויתמודד איתם, ינצח במלחמתו.
התמודדות ממושכת בדור ה-online
בדורנו, נעשו אנשים מפונקים יותר, והורגלו לקבל את מבוקשם באופן מיידי ללא כל שהות. הרצון במיידיות מונע מאנשים למצוא פתרונות ארוכי טווח לבעיותיהם. ולכן "סגולות" לפתרון בעיות נפוצות בדורנו הרבה יותר מניסיונות אמיתיים לפתור אותן. עלינו, כזרעו של ישראל, ללמוד ממאבקו של יעקב, מה"כי שרית", לדעת לעמוד במאבקים ממושכים, להתמודד לאורך זמן, וכך לנצח.
במסילת ישרים (פרק א') מופיע:
"והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החומריות אשר
אם יימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי, ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל ענייני העולם בין לטוב בין לרע הנה הם נסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד כעניין שאמר שלמה 'פן אשבע וכיחשתי ואמרתי מי ה' ופן איוורש וגנבתי' וכו'. השלווה מצד אחד והייסורים מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מן הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו וייצא מן הפרוזדור הזה וייכנס בטרקלין לאור באור החיים. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לידבק בו, כן ישיגהו וישמח בו"
מדבריו עולה כי הקב"ה ברא את העולם מלכתחילה עם צורך בהתמודדויות, זו איננה "טעות" או "שיבוש" בבריאה, זהו חלק מהותי מתוכניתו של הקב"ה, ומצופה מאיתנו להיאבק עם כל הקשיים העומדים בפנינו, ולנצח.
גם הרשב"ם, בפירושו לפרשתינו מסביר:
"ויותר יעקב לבדו- כלומר שהעביר את כל אשר לו, שלא היה עוד לעבור אלא הוא לבדו ורצה לעבור אחריהם, כדי לברוח דרך אחרת שלא יפגשנו עשיו נתכווין" (רשב"ם, לב, כג).
לפי דבריו, יעקב חשש מהמאבק בעשיו, ואף החל בתהליכי בריחה, ע"מ להימנע מהמפגש עימו. כשהמלאך פוגש אותו ומבטיח לו את הבטחת הניצחון "כי שרית", הוא, למעשה, מחנך את יעקב ומלמד אותו מסר עקרוני לכל הדורות, כי ישנה חשיבות רבה בהתמודדות עצמה, ואין לברוח ממנה. גם אנו, צריכים לדעת, פעמים רבות, לצאת למאבק, בלי להתעצל או לפחד ובלי לנסות לחמוק מההתמודדות על אף הקושי הקיים בה, וידוע לנו כי נצליח.
חשיבות ההתמודדות נכונה גם לגבי הלימוד בישיבה. בעבר, כשבכל תחום איתו התמודד האדם היו קשיים רבים, הלימוד לא היה חריג. אך בימינו, כשברוב התחומים נעשו הדברים קלים, והלימוד נותר כפי שהוא, רבים המתייאשים שאינם רוצים לעמוד מול קשיים. עלינו לזכור את שנאמר ליעקב, "כי שרית", ולדעת שנצליח בלימוד על אף הקשיים, אם נתעקש, נמשיך, ונתמודד עם האתגרים.
הבקעת "גול" במגרש ריק
מסופר על נער בארה"ב, שלקראת חגיגת הבר מצווה שלו, לקח אותו אביו לרבי מחב"ד. בפגישתם שאל הרבי את הנער לעיסוקיו ולתחביביו, והנער סיפר לרבי כי תחביבו הגדול ביותר הוא משחק הכדור-רגל, ואף הסביר את אופן ואת מטרת המשחק, הכנסה של כדור אל תוך שער. הנער אף הרחיב וסיפר על גדולתם של השחקנים הגדולים המסוגלים להכניס ללא כל בעיה את הכדור אל תוך השער. לאחר ששמע הרבי את תיאור המשחק, שאל את הנער, מדוע לא ניתן לחכות עד לסיום המשחק ואז להכניס את הכדור אל השער, ללא כל קושי והתנגדות מצד הקבוצה היריבה?! לשמע השאלה צחק הנער והסביר, כי אכן ניתן להכניס את הכדור אל תוך השער לאחר המשחק, אך במקרה כזה, ללא כל התנגדות מצד הקבוצה היריבה, אין כל אתגר במשחק והוא מאבד את ערכו, וכי המשחק האמיתי ובעל הערך הוא כששחקנים חזקים ומצטיינים משתי הקבוצות, מתמודדות אחת נגד השנייה. למשמע משפט זה הסביר הרבי לנער, כי זהו עיקרון חשוב לחיים, ההתמודדויות אינן רק במשחק הכדור-רגל, החיים מלאים בהן בזו אחר זו, אך בלעדיהן, ערך החיים פחות, וככל שהמאבק גדול יותר במקביל גם האתגר לנצח גדל. הנער שמע והבין את המסר, ומספרים כי אותו נער כשהתבגר, יצא לתרבות רעה ועמד להתחתן עם גויה. בערב חתונתו כשרצה לצפות במשחק כדורגל, שמע את הפרשנויות המקדימות למשחק, ובראשית המשחק אמר אחד הפרשנים כי הפעם האתגר רציני ואמיתי כי ההתמודדות הפעם היא בין הטובים ביותר, והאתגר לנצח גדול, והיום יתגלה מי הוא המנצח האמיתי. כששמע הנער את המשפט הזה מפי פרשן הספורט, נזכר בדברי הרבי, והחליט לחזור בו, לבטל את חתונתו המתוכננת, לשוב אל הדרך ולהקים בית נאמן בישראל המושתת על ערכי התורה.
לאחר הדורון, ולאחר התפילה, עלינו לדעת להיות מוכנים למלחמה, המלחמה שבה מובטח לנו, כבניו של ישראל, שננצח. הדבר נכון בכל מאבק שלנו. הפסוק אומר "כי שרית עם אלקים ועם אנשים", הניצחון הסופי במאבק הארוך מובטח לנו הן במישור הרוחני והן במישור הגשמי, גם ברמה הלאומית וגם ברמה הפרטית. בכל תחום שבו נתמודד, ננצח.
יהי רצון שנזכה לעמוד ולנצח בכל התמודדויותינו, תוך עמידה בקשיים הטמונים בהן, כפי שהובטח ליעקב אבינו, לישראל, "כי שרית".
