פרשת ויצא - עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור יש מדרש הקשור לפרשתנו שדורש הבנה רבה. המדרש באיכה רבתי מספר שכאשר יצאו ישראל לגלות בבל, שלח הקב"ה את ירמיה לקרוא לאבות האומה להתחנן אל ה' שיחזיר את עם ישראל לארצו. המדרש מביא את תפילותיהם של האבות השופכים שיחתם לפני ה'-אברהם ויצחק מבקשים בזכות העקידה, יעקב מזכיר את קיום המצוות למרות הקושי הגדול לעשות זאת בבית לבן.
הקב"ה אינו נענה לאף-אחד מהם, עד ש"קפצה רחל אמנו לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה רבונו של עולם, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתרה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני...ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי ... וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה. ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקים, רחמן, מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש, והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם. מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר, בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן"
הקב"ה עונה רק לתפילתה של רחל אימנו. המדרש זוקף את שובנו מהגלות, את תקומת מדינתנו וצבאנו, לזכותה הבלעדית של רחל.
וכאן נשאל-וכי מעשה רחל גדול ממעשי האבות? מדוע דווקא היא נענית? שאלה נוספת, המצטרפת ומחזקת את השאלה הקודמת-האם בכלל הייתה לרחל הצדקה מוסרית למסירת הסימנים כאשר היא עושה חסד עם לאה אך בוגדת בהסכם עם יעקב וגורמת לו להתחתן עם אשה שאין רצונו בכך?
ה'שפת אמת' כתב, ע"פ המדרש "שהיו אומרים כך היו התנאים, הגדולה לגדול והקטנה לקטן, והיתה בוכה ואומרת יהי רצון שלא אפל בגורלו של רשע.
אמר רב הונא קשה היא התפלה שבטלה את הגזרה, ולא עוד אלא שקדמה לאחותה"-התכנית הא-להית הייתה שעם ישראל יקום משני זוגות העובדים זה לצד זה-עשו ולאה שידאגו לצד החומרי, ויעקב ורחל-לצד הרוחני. התכנית השתבשה-עשו מרד ביעודו כאחד ממקימי עם ישראל ויצא לתרבות רעה, ולאה, שמיועדת הייתה להינשא לו, ניתנה ליעקב, ובלשונו "כי הנה יעקב אבינו ע"ה זכה ליקח חלקו של עשו... וכשזכה לאותו חלק זכה ליקח את לאה שהיתה מיוחדת לאותו ההארה". מדבריו ניתן ללמוד שלושה יסודות נפלאים וחשובים:
1. למרות התכנית הא-להית-הבחירה נמצאת בידי האדם! עשו יועד להיות ממקימי עמ"י, אך בבחירתו הרעה הוא הפקיע מעצמו תפקיד זה. הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ה ה"ה) מעלה את שאלת הידיעה והבחירה-איך ייתכן שאנו בעלי בחירה ושליטה במעשינו, אם ה' יודע מראש את כל מה שיהיה? הראב"ד עונה על שאלה זו וכותב: "ועכשיו שהבורא הסיר זאת הממשלה מידו(הממשלה על מעשי בנ"א) ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה". הקב"ה יכול היה לברוא את האנשים כרובוטים שיעשו רק את רצונו יתברך, אך הוא בחר ל'הסיר זאת הממשלה מידו' ולתת בידי האדם את האפשרות לפעול נגד ואף לשנות את התכנית הא-להית. לפעמים אנו מרגישים איך רצון ה' משפיע על חיינו, אך חשוב לדעת שתמיד יש בנו כוח לקבוע ולהחליט על חיינו.
2. לאה יודעת שהיא מיועדת לעשו, ובראותה שעשו מתדרדר, היא מתפללת על הגזירה הא-להית "שלא אפול בחלקו של רשע", תפילתה נענית, ובסופו של דבר היא נישאת ליעקב, עוד לפני רחל! אנו למדים שבכוח התפילה לבטל גזירות, ולהפכן על הצד הטוב ביותר.
3. יעקב ורחל אינם מסוגלים ליצור את הצד החומרי של עם ישראל בעצמם-הלא זה היה ייעודם של עשו ולאה. רחל נותנת ללאה את הסימנים, לא רק מתוך חסד ורצון למנוע ממנה בושה, אלא גם מתוך הבנה שלאה חייבת להתחתן עם יעקב, בשביל להקים בעמ"י גם את הממד החומרי. רחל אינה פועלת רק על-סמך אהבתה לאחותה. רחל שואלת- מה עם ישראל צריך? והיא מוכנה לויתורים כואבים כדי שעמ"י יבוא לידי קיום באופן השלם ביותר.
עכשיו מובן המדרש. ברור למה מכל האבות ענה הקב"ה דווקא לתפילת רחל. רחל מסרה את הסימנים לאחותה כדי ליצור עם מושלם שיהיה אור לגוים, שהרי בלי הצד החומרי לא יוכל עם ישראל להיות אור לגויים. עכשיו, כשהם גלו, פונה רחל לקב"ה ואומרת-יצרת מצב שההקרבה שלי לא שווה כלום, שמסירת הסימנים לאחותי לא תועיל, שכן עמ"י לא יוכל להיות אור לגויים כשאינו יושב בארצו ומדינתו. הקב"ה הקשיב לתפילתה, מפני שהמעשים שעשתה כוונו כל-כולם כדי שעם ישראל יהיה אור לגויים וזאת אפשר רק בארץ ישראל!
לנו, יושבי ביהמ"ד, חשוב לספוג היטב ולהבין- אנחנו לא חיים בשביל עצמנו, אלא מטרתנו-בניין הכלל, מדינת ישראל ועם ישראל. אנחנו צריכים לרכז את כוחותינו בנתינה לעמ"י מתוך כותלי בית המדרש.
4. היסוד המחודש והמשמעותי ביותר.
לאה, בכוח תפילתה, לא רק זוכה להינשא ליעקב- היא משנה את הסדר הא-להי. כאשר לאה נישאת ליעקב ראשונה, נוצר היפוך תפקידים. לאה מקבלת את התפקיד הרוחני, להיות יוצרת הצד הרוחני בעם ישראל, אף שייעודה המקורי היה לתת את הצד החומרי. כך אנו יודעים שמרחל יצא משיח בן-יוסף, שיתחיל בגאולה החומרית, ודווקא מלאה יצא משיח בן-דוד, הגואל הרוחני. הסיבה לשינוי זה בתכנית היא עמוקה-הרוח חייב לבוא לפני הגשם. התורה חייבת לבוא קודם לכל צורך חומרי. התורה חייבת להיות הגורם המרכזי ביותר בחיינו, קבע ולא ארעי!!!
האתגר הקשה ביותר ליוצאי הישיבה "עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי"- היום היחס לדברים נקבע על פי כמות הזמן המוקדשת להם, והאמצעים הופכים למטרות כי עוסקים בהם יותר. הפרנסה הופכת למטרה במקום לשמש ככלי. במציאות ימינו, לעסוק במלאכה רוב היום ולהרגיש עדיין שתורתך, גם אם כמותה נתמעטה, היא הקבע- זהו האתגר הגדול. אתגר הדור!
אם אדם ישכיל לנצל את שנותיו בבית המדרש לקנות לו את המעלות של עמל תורה, אהבת תורה, יגיעה בתורה, הוא יהפוך להיות איש תורה- או אז הוא יהיה מוכן לצאת לעולם המעשה ולהיות גם שם איש ה', שתורתו קבע ומלאכתו ארעי.
מטרתנו היא להצמיח דור של אנשים שבכל אשר יפנו-בין בעולם הרוח, בין בעולם המעשה, בכל שטחי החיים והחברה, יהיו אנשים שתורתם קבע, ומלאכתם ארעי.
יהי רצון שנזכה להבין את 4 היסודות הללו-יכולת הבחירה לשנות את המציאות, יכולת התפילה לבטל גזירות, החובה לבקש בכל דרכינו את טובתו וצרכיו של עמ"י, ועל כולנה-העיקרון הגדול של עשיית התורה קבע, וכל שאר עיסוקינו ארעי. כך נקבל אחריות באופן מלא על עצמנו, על עמנו ועל העולם כולו, ונזכה להתוות את כל דרכינו על-פי התורה, למען בנינו והשלמתו של עם ישראל.
