פרשת דברים - איכה
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור שלשה נתנבאו בלשון איכה
פרשתנו, פרשת דברים, נקראת כל שנה בתשעת הימים, לפני תשעה באב. אחת הסיבות לכך היא הפסוק המופיע בה "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם " (דברים א', י"ב), הרומז למגילת "איכה" הנקראת בתשעה באב ופותחת בפסוק "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד..." (איכה א', א'). בהפטרת פרשת דברים, מופיעה תהייתו של ישעיהו, המתחילה אף היא באותה מילה: "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה" (ישעיה א', כ"א).
חז"ל קישרו בין שלושת הפסוקים המתחילים בלשון "איכה":
"שלשה נתנבאו בלשון 'איכה': משה, ישעיה וירמיה. משה אמר: "איכה אשא לבדי וגו'" ישעיה אמר: "איכה היתה לזונה", ירמיה אמר": איכה ישבה בדד". אמר רבי לוי: משל למטרונה (=אישה חשובה) שהיו לה שלושה שושבינין, אחד ראה אותה בשלוותה, ואחד ראה אותה בפחזותה, ואחד ראה אותה בניוולה. כך משה, ראה את ישראל בכבודם ושלוותם ואמר: "איכה אשא לבדי טרחכם" ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר: "איכה היתה לזונה" ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר: "איכה ישבה". (איכה רבה, א', א')
תהליך ההידרדרות והנפילה
ניתן להבין דברי מדרש זה באופן פשוט, כהשוואה בין מצבים שונים של עם ישראל, הממחישה את ירידת הדורות, בעזרת מילת מפתח אקראית, "איכה".
אך ניתן לראות זאת כמסר של חז"ל, שרוצים ללמדנו מה המקור הראשוני לתהליך שהוביל אל החורבן, ולמעשה, כיצד נוכל לתקן באופן שלם את החטאים שהובילו לחורבן הבית.
כאשר משה שואל את עם ישראל "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם", הוא מעיד על בני ישראל, שקיום המצוות הוא טורח וקושי עבורם. על אף שהם מקפידים לקיים את המצוות ואינם חוטאים, יחסם כלפי המצוות הוא יחס שלילי, והם רואים בקיומן מאמץ ועול. בשאלתו של ישעיהו, "איכה היתה לזונה קריה נאמנה", מתואר עם של חוטאים ומקולקלים במידותיהם. בשאלתו של ירמיהו, מתואר עם ישראל לאחר חורבן בית המקדש, בעומדו בפני גלות, עם שנענש על חטאיו.
חז"ל, המקשרים בין שלושת התיאורים, מסבירים לנו תהליך, כאשר אנו מתייחסים למצוות המוטלות עלינו כטורח, ואיננו מקיימים אותן מתוך רצון ושמחה, אנו עלולים להידרדר לחטאים ממש אף לחטאים חמורים ביותר, ומשם לעונשים חמורים כמו חורבן וגלות.
איכה, אַיֶּכָּה, איפה אתה? מה איתך?
ישנו מדרש נוסף, בו חז"ל מוצאים מילת "איכה" נוספת, קדומה יותר:
"אמר רבי אבהו בשם ר' חנינא: מה אדם הראשון, הכנסתיו לתוך גן עדן, וצויתיו, ועבר על צוויי ודנתי אותו בשלוחין ובגרושין וקוננתי עליו אַיֶּכָּה... אף בניו הכנסתים לא"י וצויתים ועברו על הצווי דנתי אותם בשלוחין ובגרושין וקוננתי עליהם אֵיכָה". (במדבר רבה יט, ט).
לפי מדרש זה, ישנו דמיון בין חטא אדם הראשון, וגירושו מגן עדן, לבין חטאם של בני ישראל ויציאתם לגלות.
ניתן להבין כי גם המדרש מלמדנו על מקורותיהם הקדומים של החטאים שהובילו אותנו לחורבן הבית, וכי מקור שאלתו של ירמיה "איכה", הוא בשאלת ה"אייכה", ששואל הקב"ה את אדם הראשון.
ישנו סיפור המסביר את משמעות שאלת "אייכה" ששואל הקב"ה את אדם הראשון. מסופר על האדמו"ר הזקן מחב"ד, בעל התניא, שבזמן שישב בכלא הרוסי, זכה לביקור מהצאר כשהוא מחופש, על מנת לבחון את חכמתו ואת דרכיו. מספרים כי הצאר שאל אותו מדוע, למרות שהקב"ה כל יודע, שאל את אדם "אייכה". בתשובה לשאלה זו, ענה לו האדמו"ר כי מטרת השאלה, אינה קבלת אינפורמציה לגבי מיקומו הפיזי של אדם, זוהי שאלה מהותית שאמורה לעורר את האדם לחשיבה, איפה הוא ביחס למקומו, ומדוע איננו במקום ובמעמד שמצופה ממנו להיות בו. לפי המשך הסיפור, בסיום הדברים, נקט האדמו"ר בשמו הפרטי של הצאר המחופש, ובגילו, ושאל אותו היכן הוא נמצא ביחס למקום בו אמור להימצא, ומה מצבו ביחס ליכולותיו.
פירוש זה של שאלת הקב"ה, ניתן למצוא גם במדרש חז"ל:
"איך הוית? אתמול לדעתי, ועכשיו לדעתו של נחש. אתמול מסוף העולם ועד סופו, ועכשיו 'בתוך עץ הגן'" (בראשית רבה י"ט, ט')
על פי דברים אלה, השאלה "אייכה" מייצגת את התביעה של הקב"ה מאדם, ותוהה מדוע חטא ומדוע איננו נמצא במקום המצופה ממנו, בנקודת ההתחלה שבה נברא. מקריאה זו עולה כי החטא, יותר משמשמעותו עבירה ועוון, הוא "החטאה", פספוס מסוים שנובע מכך שאדם אינו שואף להיות במקום הטבעי והנכון לו, ואינו עושה את המעשים הבסיסיים שמצופה ממנו שיעשה.
חטא = החטאה, פספוס
אף מהלשון "חזרה בתשובה" ניתן להבין כי העניין המהותי בתהליך התשובה הוא השיבה לנקודת מוצא בסיסית ונכונה עבור האדם, שבה הוא ממצה את כוחו לעבודת ה'.
ידוע ומפורסם אף סיפור חזרתו בתשובה של ריש לקיש, שהתרחש בעקבות המלצתו של רבי יוחנן "חילך לאורייתא", שמשמעה, קריאה לריש לקיש שישוב למקומו הבסיסי שבו הוא ממצה את כוחותיו ומשקיע אתם באופן נכון. גם מהסיפור המפורסם של רבי אלעזר בן דורדיא, שחזר בתשובה רק לאחר שהגיע להבנה ש"אין הדבר תלוי אלא בי" ניתן להבין את אותו עיקרון מהותי, החזרה בתשובה תלויה בחזרה אל עצם האדם הראשוני, ללא כל פספוס וסטייה, בהבנה זו עונה בן דוריא לשאלת הקב"ה "אייכה", ומבין שהתשובה נמצאת בתוכו, ועונה בדרכו "הנני".
מההשוואה בין חטא עץ הדעת, לבין חטאי עם ישראל בתקופת ירמיהו, ניתן, א"כ, ללמוד כי גם מקורם הקדום של חטאי עם ישראל הוא חוסר מיצוי של היכולות, ואי הימצאותם במקום שנדרש מהם להיות בו.
גאולת הנפש, גאולת האדם
לפי דברינו, התהליך הכללי ממנו מזהירים אותנו חז"ל מתחיל כאשר אדם אינו נמצא במקום המצופה ממנו, ואינו ממצה את יכולותיו האישיות באופן נכון, במצב זה המצוות נעשות עליו ל"טורח", ובעקבות כך הוא חוטא, ולבסוף, באופן טבעי, ייענש על חטאיו, ועלול למצוא את עצמו בגלות.
לאור הבנתנו, שמקורו הקדום של החטא שהוביל לחורבן הבית הוא חוסר מיצוי מלא מתוך השאיפה לחזור למקום הטבעי של האדם, נוכל להבין כי הגאולה השלמה ובניין הבית תלויים באופן ישיר בשאיפתנו לשוב ולהימצא במקומנו הטבעי רוחנית. ולמעשה, אם נשאף לחזור למקומנו הטבעי, ולמצות את יכולותינו ורצונותינו הראשוניים, נוכל להשלים מהלך של חזרה בתשובה, ולזכות לגאולה השלמה, ולהשלמת בניין בית המקדש.
יהי רצון שנזכה לשוב בתשובה שלמה, שנדע לענות "הנני" לשאלתו של הקב"ה "אייכה", ובכך נזכה לגאולה שלמה ולבניין המקדש במהרה בימינו.
