פרשת יתרו - למה קשה ללמוד גמרא?
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור כריתת הברית - בתורה שבעל פה
עם ישראל, לפני מתן תורה, הצהירו "נעשה ונשמע", כלומר, שהם מקבלים את התורה מראש ללא כל סייג, מרצונם. לעומת זאת, חז"ל מתארים את נתינת התורה כ"כפה עליהם הר כגיגית", כלומר שהתורה ניתנה בכפייה. את הסתירה הזאת ניסו רבים לישב. אחד התירוצים המוקדמים לקושיא זו מופיע במדרש תנחומא, המדרש מתבסס על החילוק שקיים בין התורה שבעל פה לתורה שבכתב, ואף מציין את הקושי הקיים בלימוד התורה שבע"פ, ובלשונו:
"לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבע"פ, שנאמר: 'כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית'. ואמרו חז"ל: לא כתב הקב"ה בתורה 'למען הדברים האלה' ולא 'בעבור הדברים האלה' ולא 'בגלל הדברים' אלא 'ע"פ הדברים' וזו היא תורה שבע"פ שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול, שהוא משולה לחשך, שנאמר: 'העם ההולכים בחשך ראו אור גדול', אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול, שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר בטמא ובטהור, ולעתיד לבא: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו', ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית שנאמר: 'ויתיצבו בתחתית ההר'. ואמר רב דימי בר חמא א"ל הקב"ה לישראל: 'אם מקבלים אתם את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם', ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר, והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה, ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע, מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט אלא אמר להן על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו שנא': 'ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך', ומנין אתה למד שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד?
ראה מה כתיב אחריו: 'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך' ואי זה זה תלמוד שהוא על הלב? הוי אומר 'ושננתם לבניך'" (מדרש תנחומא פרשת נח).
קשה לך? סימן שאתה בעליה!!
מהמדרש עולה כי התירוץ לסתירה נעוץ בהבחנה שבין התורה שבע"פ לתורה שבכתב. בני ישראל הסכימו לקבל את התורה שבכתב ללא כל סייג, אך את קבלת התורה שבעל פה, שלימודה הוא קשה, כפה הקב"ה עליהם. הקושי והצער שהם חלק מובנה בתורה שבעל פה, הם הגורמים לכך שהלומדים אותה כורתים ברית עם הקב"ה.
ניתן להבין מכאן, כי כאשר אנו נתקלים בקשיים בלימודינו, אין בהכרח בעיה בנו, מאחר והקושי הוא חלק בלתי נפרד מהלימוד, וזהו האופן שבו מתגלה אהבתנו לקב"ה, ע"י גילוי נכונותנו להתמודד עם הקשיים ולהקריב מעצמנו למען דבקותנו בה'. יש לזכור תמיד כי כאשר אנו נתקלים בקשיים בלימוד, הבעיה איננה טמונה בנו.
ניתן לדמות זאת לאדם המעוניין לשרת ביחידה מובחרת. לצורך כך הוא מוכרח להביע נכונות להשקיע מאמץ רב, ולעיתים אף להתייסר, ע"מ להראות את מסירותו האמיתית ללא כל סייג ליחידה ולמטרותיה. לא ניתן להיות חלק מיחידה מובחרת ללא הוכחת הנאמנות הבלתי מוגבלת שעומדת במבחן הקשיים. וכך גם אנו - בהתמודדות עם הקשיים עימם אנו נתקלים במהלך לימודינו, אנו מצהירים על דבקותינו בקב"ה ובכך "כורתים את הברית".
סיפור אחד - שתי סיומות
ישנו סיפור מפורסם של רבי נחמן מברסלב שלו שתי גרסאות שונות:
מלך, שבנה ארמון גדול ומפואר, רצה לקשטו בציורי קיר מיוחדים. לצורך כך, הזמין שני ציירים ידועים ומוכשרים
שכל אחד מהם יקשט חצי ממנו, תמורת תשלום גבוה. אחד הציירים עמל רבות לקשט את חצי הארמון שלו, וצייר ציורים מיוחדים במינם. הצייר השני, לעומתו, לא עשה דבר. לפני הצגת הארמון למלך ציפה הצייר הבטלן את חצי הארמון שלו במראות, וכך כאשר הסתכל המלך בארמון ראה את ציורי הצייר החרוץ משתקפים ע"ג המראות של הצייר העצל.
ע"פ הגרסא הראשונה, המלך היה מרוצה, שמח מהתוצאה, ושילם לכל אחד מהציירים את שכרו.
ע"פ הגרסא השנייה, המלך, שכעס על בטלנותו של הצייר, שילם לצייר שעמל והניח את כספו מול חצי הארמון שקושט על ידו, ולצייר שלא עבד, אמר שאת התשלום המגיע לו, יראה בעזרת המראה שבה קישט את הארמון.
ניתן להבין לאור דברינו את ההבדל בין שתי הגרסאות.
בגרסא הראשונה, שבה המלך שמח לאור התוצאה, מדובר במלך בשר ודם. למלך בשר ודם אין כל התחשבות במידת המאמץ, המבחן היחידי עבורו הוא מבחן התוצאה. מאחר והתוצאה הייתה יפה ומרשימה, המלך שמח ושילם גם לצייר שלא עבד כלל.
בגרסא השנייה, שלפיה לא שמח המלך מחצי הארמון ש"קישט" הבטלן, מדובר במלך מלכי המלכים. הקב"ה איננו זקוק לתוצאה או למעשה של אף אחד. הקב"ה רוצה שנגלה נכונות להתאמץ עבורו ובכך נוכיח את דבקותנו בו.
גם בישיבה, עיקר לימודנו אינו לצורך הקניית ידע, אלא לשם המאמץ שבלימוד עצמו, לשם יגיעת תורה. בימינו, בעידן המחשבים, הערך של הידיעה עצמה קטן לאין שיעור, כאשר כל מידע ניתן למצוא במספר שניות ובהינף עכבר, אך הלימוד הדורש מאמץ נותר חשוב, שהרי בעצם היגיעה שלנו והתמודדותנו עם הקשיים העולים לנו במהלכו אנו דבקים בקב"ה. חשוב שנזכור עובדה זו בבואנו ללמוד. לומדים רבים, שאינם זוכרים זאת, עלולים למצוא את עצמם בתסכול עמוק במקרים שבהם הלימוד איננו מעשי, ומעורר תהיות לגבי נחיצותו לחיים. כאשר לא זוכרים את חשיבות העמל עצמו, ניתן אף לשקוע בייאוש עמוק, כאשר למרות ניסיונות רבים, נכשלים בהבנת כוונת הגמרא. בכל מקרה, הלומד מתקרב לקב"ה.
הקדימו נעשה לנשמע
הגמרא מספרת:
"דרש רבי סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע." (שבת פח א)
ה"בית הלוי" מקשה על גמרא זו, מדוע זכו ישראל לקבל שני כתרים, והרי באומרם "נעשה ונשמע", הביעו את הסכמתם לקבלת התורה, מעשה אחד המצדיק, לכאורה, קבלת כתר אחד. ה"בית הלוי" מתרץ כי אילו אמרו בני ישראל "נשמע" ואז "נעשה", כוונת הדברים הייתה, שנלמד את התורה אך ורק לדעת כיצד לקיים את המצוות, שלימודינו יהיה תלוי בצורך מעשי של קיום. אך מאחר והקדימו בני ישראל אמירת "נעשה" ל"נשמע", גילו שהם מכירים בערך של "שמיעה", של לימוד, אף אם איננו מוביל ל"נעשה". בני ישראל הצהירו גם שיקיימו את המצוות, וגם שילמדו תורה, משום שלימודה ערך חשוב בפני עצמו, לכן זכו בשני כתרים. ניתן להבין זאת, לאור דברינו, שהרי לימוד תורה, גם כשאין לו השלכה ישירה על חיי המעשה, יש בו ערך רב, שההתמודדות עם הקשיים שהוא טומן בו, יוצרת קרבה עם הקב"ה.
אשרינו שזכינו לשבת בבית המדרש, ולעמול בתורה תוך התמודדות עם האתגרים הכרוכים בכך. ככל שאנו מתקשים יותר, אנו מחזקים את הברית בין הקב"ה לבין עם ישראל, ומקיימים את הציווי "ואהבת את ה' אלקיך". יהי רצון שנוכל לזכור זאת תמיד וכך להיות קרובים לקב"ה בעזרת לימודינו.
