פרשת וירא: מי יעלה ומי יקום
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור העקידה - ניסיון מתמשך
בפרשתנו, מסופר על עקידת יצחק. מעשה העקידה מלווה את עמינו מדורי דורות, אנו מזכירים אותו בכל יום, הוא חלק בלתי נפרד מ"עיצומו של יום" בראש השנה. במהלך השנים, רבים מעם ישראל שאבו את כוחות הנפש למסור את נפשם על קידוש ה', בהשראת מעשה זה.
נכתב בפרשה:
"וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים: בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק:" (בראשית פרק כב, ב'- ד')
כפי שניתן לראות, מאז שציווה הקב"ה את אברהם, ועד ליום העקידה, עברו שלושה ימים. רש"י במקום מסביר:
"למה איחר מלהראותו מיד, כדי שלא יאמרו הממו וערבבו פתאום וטרד דעתו, ואילו היה לו שהות להמלך אל לבו לא היה עושה"
לפי הסברו, הסיבה שבגללה רצה הקב"ה שיחלפו שלושה ימים בין הציווי לבין מעשה העקידה, היא למנוע מאנשים לחשוב, שעקידת יצחק נעשתה בחוסר צלילות דעת, בהחלטה רגעית תחת השפעה של "הימום" או "טרדת דעת".
הסבר זה הוא הסבר חשוב ביותר, שכן ישנו הבדל גדול מאוד בין עמידה בניסיון רגעי אחד לבין עמידה בניסיון מתמשך.
ניסיון רגעי דורש מהאדם לנקז את כל כוחות נפשו לרגע הניסיון ולעמוד בו, אך בניסיון מתמשך ניקוז כל כוחות הנפש לא יועיל, ועל מנת לעמוד בו נדרשות תפיסת עולם ודרך חיים של נכונות תמידית להקרבה למען הקב"ה ולמען הדרך הראויה.
קרב מול מערכה וטקטיקה מול אסטרטגיה
ניתן להמשיל את היחס בין הניסיונות ליחס שקיים בין קרב בודד, ובין מערכה שלימה. בקרב הבודד, על מנת לנצח דרושה טקטיקה טובה, רצף פעולות רגעי שמתבסס על החלטות מידיות נכונות. בעזרת טקטיקה טובה ניתן לנצח בקרב אחד, אך לא ניתן לנצח במערכה שלימה. כדי לנצח במערכה שלימה יש צורך באסטרטגיה, בתוכנית מסודרת ומוגדרת שבה ברורים היעדים, המטרות והסיבות למערכה.
ע"פ עיקרון זה ניתן אף להבין את דברי המדרש:
"...שבא שטן ועשה עצמו כנהר לפניו. אמר אברהם, אני אכנס בנהר ואראה אם יש מים עמוקים, וכמעט נטבע אברהם. נשא עיניו להקב"ה שיצילנו מן המים שלא נטבע בהם, מיד גער הקב"ה בשטן ונמצא אברהם עומד ביבשה" (מדרש אגדה בראשית פרק כב )
במדרש זה מתואר ניסיונו של השטן למנוע מאברהם לעמוד בניסיון העקידה. השטן עושה עצמו לנהר, ומפריע לאברהם בדרכו. ויש לתמוה: מה חשב השטן?! הרי אברהם, בהליכתו, מביע נכונות להישמע לדבר ה' ולהעלות לעולה את בנו האהוב. האם מים הם אלו שימנעו ממנו לעשות זאת?! ע"פ עיקרון זה, ניתן להבין כי השטן מנסה למנוע מאברהם לעמוד בניסיון העקידה ע"י הנהר, מתוך מחשבה שאברהם מתמודד עם ניסיון
זה כניסיון רגעי, ע"י ריכוז כל כוחות הנפש שלו לצורך עמידה רגעית בדרישתו הקשה של הקב"ה, ועל כן ציפה שהעמדת מכשול קל באופן יחסי, תכשיל אותו. אך למעשה, אברהם פעל מתוך תפיסת עולם כוללת, תפיסה שהתגבשה אצלו זמן רב, ובעקבותיה אברהם נמצא זה מכבר במדרגה בה אהבת ה' שלו גדולה מאהבתו לבנו יחידו. ולכן נכשל השטן בניסיונו להכשיל את אברהם.
וכך כותב רבינו בחיי:
"...והאהבה הזאת אין דבר בעולם ראוי לעברה, ואברהם מתוך שהיה שלם באמונה עם היות הפלגת אהבתו אל יצחק, הכיר כי ראוי שתתגבר אהבת ה' יתברך על אהבת יצחק, ולחוזק כח הפלגת האהבה החזקה הזאת שהיתה לו לאברהם בשם יתברך היתה נקלה בעיניו אהבת יצחק ובקש לשחטו אחר שלשה ימים שנאמר לו הדבר..." (רבינו בחיי בראשית פרק כב )
"לך לך מארצך" ו"לך לך אל ארץ המוריה"
כך נוכל גם להבין מדרש תמוה המשווה בין הניסיון הראשון של "לך לך מארצך" לניסיון העקידה האחרון.
"אמר רבי לוי שתי פעמים כתיב לך לך ואין אנו יודעים אי זו חביבה אם השנייה אם הראשונה, ממה דכתיב אל ארץ המוריה הוי השנייה חביבה מן הראשונה" (בראשית רבה פרשת לך לך פרשה לט)
במדרש זה ישנו דיון איזה מניסיונות אברהם היה קשה יותר, עקידת יצחק או ההליכה לכנען. המדרש אמנם מכריע שהעקידה הייתה קשה יותר, אך עדיין יש לתמוה מעצם השאלה, וכי ניתן להשוות בין עזיבת הבית ויציאה למסע ובין נכונות להקרבת בן?! ע"פ עיקרון זה מובנת השאלה, שהרי עזיבת הבית והיציאה למסע הינה ניסיון ממושך מאוד, ואילו העקידה, לכאורה, היא ניסיון רגעי יותר, ועל כן תיתכן ההבנה ש"לך-לך" הוא הניסיון הקשה יותר. אך כאמור, גם העמידה בניסיון העקידה נבעה מעבודה ממושכת ודרשה התמודדות לאורך זמן. ולפיכך "השנייה חביבה מהראשונה".
את ההבדל בין שני סוגי הניסיונות ניתן לראות בשני חלקי הפסוק מתהילים: "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ" (תהלים פרק כד, פס' ג'). בפסוק זה מתוארים שני נושאים: הראשון הוא "מי יעלה בהר ה'", עלייה דורשת השקעת מאמץ רגעי, והיא מקבילה להפעלת טקטיקה מקומית, לניסיון הרגעי. לעומתה, "יקום במקום קודשו" - היכולת להישאר באופן תמידי ומתמשך בפסגה, היא האתגר הקשה יותר, שלמענו דרושה אסטרטגיה, ומקבילה לניסיון המתמשך,
הניסיון שדורש אמונה אמיתית וחזקה עם דרך, מטרה וסיבה ברורות.
יצרא דעריות ודרכי התמודדות – יוסף ופלטי בן ליש
הגמרא במסכת סנהדרין אומרת:
"אמר רבי יוחנן: תוקפו של יוסף - ענוותנותו של בועז, תוקפו של בועז - ענוותנותו של פלטי בן ליש" (מסכת סנהדרין דף יט:),
פלטי בן ליש (עפ"י הגמרא שם) נשא את מיכל בת שאול לאחר שהובטחה לדוד, ומפני שחשש שמא היא של דוד, סירב לבוא עליה, ו"נעץ חרב בינו לבינה".
מגמרא זו, משמע כי מעשה יוסף עם כל עוצמתו קטן הוא באופן יחסי ממעשה פלטי בן ליש. יוסף נאלץ להתמודד עם ניסיון גדול מאוד, הוא נאלץ לעמוד מול פיתוייה של אשת פוטיפר, אך אף על פי כן, מעשהו של פלטי בן ליש גדול הרבה יותר. הדבר יובן ע"פ העיקרון שהוסבר, שהרי ניסיונו של יוסף היה ניסיון רגעי, רגע אחד שבו אשת פוטיפר באה אליו על מנת לנסות לפתותו, והוא אזר את כל כוחות הנפש שלו ועמד בניסיון. אך פלטי בן ליש חי עם מיכל בת שאול באותו בית במשך שנתיים, ובכ"ז עמד בניסיון ולא בא עליה. לפלטי בן ליש לא היה מועיל ריכוז כל כוחות הנפש שלו לצורך ההתמודדות. הוא עמד בניסיון ע"י אסטרטגיה עקרונית, ע"י דרך ברורה ומתוכננת, וכפי ביטוי הגמרא שם: "נעץ חרב בינו לבינה" והפנים בתודעתו שמיכל איננה שלו וביסס בנפשו את התחושה הקבועה שלגעת בה הרי זה כמו להידקר בחרב. וע"כ אומרת הגמרא שמעשהו של פלטי בן ליש גדול מזה של יוסף הצדיק.
גם בדורנו, נדרשת עמידה בניסיונות ממושכים, כשהפריצות זמינה, קלה ונגישה לכל אחד, אנו נדרשים לעמוד מול תאוותינו באופן ממושך, אדם שבאופן רגעי יגייס את כל כוחותיו על מנת לעמוד בניסיון, ייתכן מאוד שלמחרת לא ימצא את הכוח להתמודד עם יצרו. כדי שנוכל להתמודד עם האתגרים באופן יום-יומי, אנו חייבים ליישם את שמלמדים אותנו פלטי בן ליש ואברהם אבינו, עלינו לפתח אסטרטגיה, עלינו לברר עם עצמנו את דרכנו, את תפיסתנו, את משמעות הנפילות שלנו, וכיצד הן משפיעות על העמידה שלנו ביעדינו, ורק כך נוכל לעמוד אל מול הניסיון המתמשך של דורנו.
יהי רצון שנדע בעצמנו באופן ברור את דרכנו, מי אנחנו ומה אנו באמת רוצים לעשות, ושהכוחות שנתן לנו אברהם אבינו יעמדו לנו בהתמודדויותינו ב"קרבות" הקטנים וב"מערכות" הגדולות, ובכך נזכה להמשיך את דרך "זרע אברהם אוהבי"!
