פרשת בחוקותי – שתהיו עמלים בתורה
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור עמל בדור של מפונקים
משאבים עצומים ומליארדים רבים של דולרים מושקעים בדורנו במטרה להקל על חיינו ולהסיר מעלינו כל מאמץ. עמל ויגיעה הם מילים מגונות כמעט. את מקומם תופסים מילים כמו: נגיש, מהיר, ידידותי. אין צורך לזוז מהמקום, הכל קורה בלחיצת כפתור ובמגע אצבע. העיקר שלא נתאמץ. וזה מקיף את החיים כולם, את מקצועות העבודה, את התקשורת, את תוכניות הלימודים, את הנגישות להגיע לכל מקום ולכל מקורות המידע .
ואכן אנו מברכים על כך, וכולנו שמחים ונהנים ואף שותפים לכל ההתפתחויות הללו המקלות עלינו את החיים.
ופתאום באה התורה ומציבה בפנינו אדיאל הפוך: עמל! "אם בחוקותי תלכו - שתהיו עמלים בתורה". לא קיום מצוות, אף לא ידיעת התורה, אלא עמלים בתורה. עמל כמעלה וכערך בפני עצמו. ערך שעומד בראש הפירמידה: ראשית: אם בחוקותי תלכו – שתהיו עמלים בתורה ורק אחר כך: ואת מצוותי תשמרו וכו'.
כיצד ניתן להבין זאת?ושאלה קשה אף יותר, כיצד ניתן להסביר זאת לדורנו המתפנק?
טרמפ לרוכב אופנים
לאמיתו של דבר, כולנו בעצם נפגשים במציאות שיכולה לשמש עבורנו כמשל נפלא לעניין זה.
בשנים האחרונות גברה בציבור המודעות לחשיבות ההתעמלות ושמירה על כושר גופני. מכוני כושר צומחים בכל פינה, ואנו פוגשים יותר ויותר אנשים הצועדים מידי יום קילומטרים ארוכים בצידי הכבישים. רוכבי אופנים רבים מזיעים ממאמץ ומדוושים ללא הרף בעליות ובמורדות. והנה, אם נעצור אחד מהם ונציע לו טרמפ, או נשאל אותו מדוע הוא מתאמץ כל כך ללכת או לרכוב, הרי ברשותו מכונית משוכללת בה יוכל להגיע מהר ובקלות אל מטרתו?! הוא בוודאי יצחק לנו בפנים ויענה, כי מטרתו להתאמץ! אין הוא מתאמץ להגיע אל המטרה אלא ההיפך הוא הנכון: המאמץ הוא המטרה והקושי הוא היעד! ככל שיגדל המאמץ, כך במקביל גם עולה הכושר הגופני והאדם נעשה בריא יותר, נמרץ יותר.
כושר גופני וכושר רוחני
כך בדיוק ראוי להתייחס לעמל התורה (הרי עמל והתעמלות הם מאותו שורש!) כמו בהתעמלות גם כאן העמל לכשעצמו הוא ערך ומטרה. אי אפשר להתקשר בקשר אמיתי אל הקב"ה ולתורתו אלא ע"י העמל. כשם שנדרש עמל להגיע לכושר גופני, כך נדרש עמל רב להגיע אל כושר רוחני. המהר"ל מסביר כי התורה איננה רק אוסף של מצוות ואזהרות, התורה היא כהגדרתו 'שכל אלוקי'. ועל מנת שנזכה להגיע לאיזו שייכות, לאיזו שהיא נגיעה או חיבור לאותו שכל אלוקי, אנו נדרשים לכושר רוחני מעולה, וכושר זה אינו מושג אלא בעמל ויגיעה בלתי פוסקים. וכשם שלא נצליח להגיע לכושר גופני מצפייה פסיבית בתחרויות ספורט, כך לא נצליח להגיע לכושר רוחני באיזו שהיא נגיעה קלה בתורה.
קניין תורה
ונבהיר את הדבר ביתר ביאור.
מצינו בפרקי אבות:
גְּדוֹלָה תּוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהוּנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה דְבָרִים, וְאֵלוּ הֵן, בְּתַלְמוּד, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, בַּעֲרִיכַת שְׂפָתָיִם, בְּבִינַת הַלֵּב, בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בַּעֲנָוָה, בְּשִׂמְחָה, בְּטָהֳרָה, בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים, בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים, בְּפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים, בְּיִשּׁוּב, בְּמִקְרָא, בְּמִשְׁנָה, בְּמִעוּט סְחוֹרָה, בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ, בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, בְּמִעוּט שֵׁנָה, בְּמִעוּט שִׂיחָה, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, בְּלֵב טוֹב וכו' (משנה מסכת אבות פרק ו )
השוואה שעורכת המשנה בין כתר מלכות וכתר כהונה מחד לכתר תורה מאידך מעוררת תמיהה גדולה. הרי מעלות המלכות ומעלות התורה הם זכויות שזוכים בהם המלך והכהן (כ"ד מתנות כהונה ושלושים עניינים בהם זכאי המלך והם מפורטים במסכת כלה פרק ח' וראה בביאור הגר"א). לעומת זאת קנייני תורה הם חובות ותנאים אותם צריך אדם למלא ולהתחייב בהם על מנת לזכות לכתרה של תורה. אם כן, מה ההשוואה?
התשובה היא, כי כל מעלה כזאת שאדם רוכש בדרכו לקניין תורה נהפכת לו לקניין אישי למעלה עצמית וזכות גדולה שזכה ורכש. הוא 'התעשר' בעוד מתנה. הוא צעד עוד צעד גדול ביכולתו להגיע אל התורה אל השכל האלוקי. הוא שיפר מאד את כושרו הרוחני. לכן גם מעלות התורה הם זכויות ומעלות גדולות ומקיפות אף יותר מזכות המלך והכהן. "גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות".
כתר תורה
הרמב"ם בפרק ג' מהלכות תלמוד תורה, מכנה את היגע בתורה כמי שזכה לכתר תורה. מהו הביטוי 'כתר תורה'?
ידוע כי נפוליאון היה רגיל לומר: "גם כשאני ישן אני נפוליאון..." כי מלך הוא מלך בעצמותו. ניתן לומר כי זוהי השוואה בין כתר תורה לכתר מלכות. כשם שמלך הוא מלך בכל עת והמלכות היא חלק בלתי נפרד מאישיותו ועצמותו, כך מי שזוכה בעמלו לכתר תורה הרי התורה נהפכת לחלק בלתי נפרד מאישיותו ועצמותו. הוא והתורה חד הם. דבר זה אינו מושג אלא לאחר עמל ויגיעה אותם מפרט הרמב"ם שם בפרק ג' מהלכות תלמוד תורה פרק שניתן לכנותו 'כתר תורה'.
הגמרא במנחות מספרת:
שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית? קרא עליו המקרא הזה: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית ...
(תלמוד בבלי מסכת מנחות דף צט:)
בן דמה סבור היה שמטרת מצוות תלמוד תורה היא למען נדע מה שכתוב בה, לפיכך סבור היה שכיוון שכבר יודע הוא את כל התורה, הרי הוא פטור ממצוות תלמוד תורה. אך רבי ישמעאל הבהיר לו כי הערך הגדול בלימוד תורה הוא דווקא עצם הלימוד והמפגש עם התורה וקדושתה. הטבילה הבלתי פוסקת במימי הדעת: "והגית בו יומם ולילה".
בסיום הלימוד אנו אומרים: מודים אנו לפניך ששמחת חלקנו מיושבי בית המדרש ולא מיושבי קרנות... שאנו עמלים והם עמלים, אנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר...
שאל החפץ חיים: הרי גם פועלים עמלים ומקבלים שכר?! אמנם שכרם בעולם הזה ושכרינו בעולם הבא, אך כיצד ניתן לומר עמלים ואינם מקבלים שכר? והסביר החפץ חיים, כי בכל העולם אין משלמים על עצם העמל אלא על התפוקה ועל התוצרת! מעסיק יעדיף תמיד עובד יעיל שהכל הולך לו בקלות על פני פועל חלש ומסכן שצריך להתאמץ על כל דבר. כי בעולם לא משלמים על המאמץ אלא על התוצר. אך אנו עמלים ומקבלים שכר על עצם העמל והיגיעה! כי כאמור עמלה של תורה זהו ערך בפני עצמו: אם בחוקותי תלכו-שתהיו עמלים בתורה.
