פרשת יתרו - קודם למתן תורה
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור מתן תורה הוא ללא ספק הנושא המרכזי שבפרשתנו, פרשת יתרו. אכן ראתה תורה להקדים לכך כמה עניינים אשר ניתן לראות בהם הקדמה חיונית, סוג של הכנה נדרשת והכרחית לקבלת התורה. ננסה בקצרה לעמוד על כמה מן הנקודות הללו.
א. עצת יתרו -חכמת היישום והביצוע
כידוע נחלקו חז"ל (והפרשנים בעקבותיהם) האם יתרו בא קודם למתן תורה או לאחריו. נשאלת השאלה: אם אכן בא יתרו רק אחר מתן תורה מה טעם הקדימה התורה את המאוחר בזמן?
על מנת לענות על השאלה הזאת יש להתבונן כיצד ומדוע לא עלה בדעתו של משה הפיתרון המעשי והפשוט כל כך אותו מציע יתרו, הגוי שבא מבחוץ. מסתבר, שמשה רצה שדבר ה' יעבור ישירות ובלא מתווכים ממנו אל בני ישראל. הפיתרון של יתרו נותן מענה טכני לשואלים (מין שו"ת סמס או תשובה מפרויקט שו"ת קדום..) אך הקשר הישיר בין הרב הגדול לתלמידים יוצא נפסד. אינו דומה מי ששומע את דבר ה' ממשה עצמו למי ששומעם משרי האלפים. משל לכלי שלישי שאינו מבשל כראוי. אך אף על פי כן בא יתרו, משקיף חכם המתבונן מבחוץ ורואה את המחיר הגדול שמשלמים גם משה וגם העם רק מפני הרצון לממש אידיאל צרוף עד הקצה. שכרו יוצא בהפסדו. נבול תיבול אתה והעם.
מסר זה הוא מסר חיוני קודם מתן תורה. עלינו לשקול היטב ולעיתים אף להיעזר בחכמה מבחוץ איך להוריד ארצה את התורה השמימית. מוטל עלינו לבחון כל הזמן כיצד ואיך נצליח ליישם בדרך הראויה הנכונה והטובה ביותר את התורה הגדולה. לעיתים גם אם נידמה לנו שאנו כאילו מתפשרים או מנמיכים את הרף הגבוה של האידיאל, באמת ההפך הוא הנכון.
לדוגמא, אני שומע על תלמידים שהולכים לישון מאוחר מאוד בלילה כי הם ב"ה מתמידים גדולים אך שכרם יוצא בהפסדם. נבול תיבול. כי רופאים ופסיכולוגים קבעו כי בחור צריך לישון לפחות שש שעות ביממה על מנת לתפקד כראוי. או למשל גיל הנישואין. הרי "בן שמונה עשרה לחופה", אך הרי לכולנו ברור שצריכים להיות בשלים ומסוגלים לקשר זוגי וכל הכרוך בכך. כאן יש לשמוע לעצת יתרו והמומחים אף אם נידמה שהאידיאל בטהרתו נשחק. וכן שאלת פרנסה ויציאה לחיים מול תלמוד תורה או מצוות חינוך ילדים על מה ועד כמה לעמוד עליהם וכדומה ואפילו שאלות כמו מה תפקידי בעולמי ובמה כדאי לי לעסוק בכל אלו יש מקום גדול ליתרו ולחכמתו. וכמו שדרך ארץ קדמה לתורה כך עצת יתרו קודמת לתורה. חכמה גדולה היא למצוא את האיזון הנכון בין הרצון למקסם את חובתנו ובין האילוץ להתחשב במגבלות ובצרכים הסובבים אותנו.
ב. קדושה
התורה והמצוות אינן אוסף שרירותי של הוראות עשה ולא תעשה. הם נועדו לרומם את האדם, לבנות אותו (רמ"ח מצוות כנגד רמ"ח אברים וכו') ולהשיבו להיות מה שהוא באמת: אדם שנברא בצלם אלוקים. עם ישראל כולו מיועד להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. לכן קודם למתן תורה וכהכנה לכך נצטוו ישראל להתקדש. לפי חז"ל משה אף הוסיף יום אחד מדעתו. הוראה זו של משה ניתן לראות בה בחינת "ביטולה זו קיומה". הרגיש משה כי כדאי לאחר את קבלת התורה יום אחד ובלבד שיוסיפו בהכנה של קדושה. כי להתקשר לדבר ה' ולמצוותיו נדרשים אנו להתרומם ולהתקדש.
אנו שומעים בחורים טובים ומוכשרים המתלוננים כי אינם מתחברים ללימוד תורה או למצוות מסוימות. הם אינם חשים שום רגש של התעלות בקיומם. אינני נביא ולא עשיתי מחקר על כך, אך בטוחני כי בעייתם של רוב המתלוננים אינה נעוצה לא בראש ולא בלב אלא ראשית לכל בפגם משמעותי בנושא הקדושה למיניו ולסוגיו, ובמיוחד בשנים האחרונות מול האתגרים והנסיונות שמציבים לפנינו המכשירים האלקטרוניים. אל לנו לצפות לחיבור לתורה כאשר מנגד אנו מסובבים בחומה של זוהמה. לא לחינם ברכת 'אתה קדוש' קודמת לברכת 'חונן לאדם דעת'. הרוצה לזכות לדעת תורה עליו להתקדש.
ג. אנו שותפים פעילים-לא בשמים היא
חג שבועות החל בו' סיוון נקרא בפינו חג מתן תורה. אכן בפועל נתנה תורה רק למחרת בז' סיון. הגמרא (בשבת פז.) מבארת כי משה הוסיף יום אחד מדעתו והסכים עמו רבש"ע. גם כאן יש מסר חשוב ויסודי קודם למתן תורה. הרעיון שמאחורי המסר הזה אומר כי אנו, בני אדם קטנים למטה בארץ, שותפים פעילים ביצירה זו של תורה שמימית.
אמנם רבש"ע כפה עלינו הר כגיגית וקיבלנו את התורה ללא תנאי, אך אל לנו לחשוב כי ממתן תורה ואילך אנו רק לומדים או מבצעים את האמור בה, אלא אנו שותפים פעילים ביצירה זו הנקראת תורה. זו כוחה של תורה שבעל פה ומכאן המנדט שניתן לחכמי ישראל שבכל דור ודור לתקן תקנות וגזור גזרות. אדרבא, כביכול דווקא לרבש"ע אין מעתה מה לומר כנגד. זהו עומק הרעיון של "לא בשמים היא", ומפני כן אין משגיחין בבת קול הבוקעת משמים לפסוק כנגד פסקי בית דין של מטה.(מעשה בתנורו של עכנאי, בבא מציעא דף נ"ט:).
משה מוסיף יום אחד מדעתו והקב"ה מסכים עימו. ללמדנו כי גם אנו שותפים ביצירה זו של תורה. 'וחיי עולם נטע בתוכנו'-כנטיעה זו שפרה ורבה ההולכת ומסתעפת וגדלה.
כוח זה לא ניתן רק לסנהדרין או לחכמי ישראל בלבד. כל אחד ואחד מישראל השוקד על תלמודו יכול לזכות לשותפות וליצירה זו. וכך כותב הגר"ח מוולאזין בספרו "נפש החיים" שער ד' י"ב, וז"ל: "חידושים אמיתים דאורייתא, המתחדשים על ידי האדם אין ערוך לגודל נוראות נפלאות עניינם ופעולתם למעלה שכל מילה ומילה פרטית המתחדשת מפי האדם קודשא בריך הוא נשיק לה ומעטר לה ונבנה ממנה עולם חדש בפני עצמו והן הן השמים החדשים והארץ החדשה שאמר הכתוב וכו'.. ועל זה כתוב ואשים דברי בפיך לנטוע שמים וליסוד ארץ וכו'.
יהי רצון שנזכה.
