פרשת וישב - פגיעה באמון
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור הקב"ה מתגלה בהסטוריה
דרך הפרשיות העוסקות ביוסף ואחיו ניתן לעמוד על נקודה יסודית. ריבונו של עולם מתגלה בהסטוריה. הקב"ה גילה לאברהם בברית בן הבתרים את "התוכנית האלוקית": " כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וכו' ". ישראל עתידין להשתעבד במצרים.יוסף נבחר ע"י ההשגחה. להיות השליח שאמור להוציא לפועל תוכנית זו. גם התוכנית האלוקית הזו תמומש בסופו של דבר אף אם הדרך ליעד תהא ארוכה מסובכת ופתלתלה. הקב"ה מוביל את התהליך, אך האנשים הנוטלים חלק בתהליך לא זו בלבד שאינם מודעים לתפקידם במשחק לעיתים הם אף מנסים לפעול בניגוד למגמה. אך יש מי שעומד למעלה ומניע את הנפשות כמריונטות בתאטרון בובות. (ואין זה סותר את שאלת הבחירה החופשית ואכמ"ל).
הנה יוסף חולם שהוא עתיד למלוך והאחים מנגד עושים את כל המאמצים שבידם לסכל את התגשמותו של החלום. הם משליכים אותו לבור ובכך הם דווקא מסייעים לחלום להתגשם. כמה נאים הדברים שדרשו חז"ל: האחים אומרים "ונשליכנו לבור ונראה מה יהיו חלומותיו" ולעומתם רוח הקודש גם היא אומרת: "ונראה מה יהיו חלומותיו"... כי "עצת ה' לעולם תעמוד מחשבות ליבו לדור ודור".
לדורנו ניתנה הזדמנות לנסות ולגלות את ריבונו של עולם מבעד לדפי ההסטוריה, החל מהשואה האיומה שמיד אחריה קמה מדינת ישראל דרך עליית הקומוניזם וקריסתו, ועד לאביב הערבי ועליית האיסלם הקיצוני. הקב"ה מוביל תהליכים. כי לצד "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלו" –התגלות הקב"ה בבריאה, יש גם את "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, בהנחל עליון גויים יצב גבולות עמים למספר בני ישראל"- התגלות ה' בהסטוריה.
יוסף – ה' איתו
לא לחינם נבחר יוסף להיות השליח לתוכנית האלוקית. כתב רש"י בתחילת פרשתנו:
ומדרש אגדה דורש, תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף מפני כמה דברים, אחת שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל, ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו, וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, זה נשטם וזה נשטם, זה אחיו מבקש להרגו וזה אחיו מבקשים להרגו... (רש"י ל"ז ב')
ישנו קשר פנימי עמוק בין השניים – יעקב ויוסף. יעקב נבחר בין האבות להכין את עם ישראל להיות מסוגלים לשרוד גם בגלות, להתמודד ולנצח. בחושך הגדול הוא מתקן תפילת ערבית, בגלות, בבית לבן הארמי הוא בונה את בית ישראל.
יוסף שזיו האיקונין שלו דומה ליעקב, אף הוא שרד ושמר על זהותו ויהדותו, גם במצרים בבית פוטיפר ובבית פרעה. "כי ה' איתו" – ששם שמיים שגור על פיו. יוסף נשאר נאמן לאמונתו, קשור נפשית לשורשיו ולמוצאו. נבדל מהמצריים ולמרות ואולי דווקא משום כך נשא חן בעיני כל רואיו כמו שנאמר:
וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ ... וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו ...
(בראשית לט, ג)
וכתב על כך החפץ חיים:
להורות לדורות הבאים הנהגתו של יוסף והנהגת ה' אתו עבור זה שלכך היה ה' את יוסף וכל אשר עשה הצליח ה' בידו.... שאפילו בעודו בבור נתן ה' חנו בעיני שר בית הסוהר, כי התורה מעלת חן על לומדיה... ומעשה אבות סימן לבנים שאף אנו אם ננהוג כן יתננו ה' לחן בעיני הכל. ויגאלם הקב"ה...
ובאמת דבר פשוט הוא שכאשר האדם מתנהג בדרך התורה ממשיך ה' יתברך עליו חוט של חסד ונותן חינו בעיני הכל כמו שנתן חינו ליוסף. (חפץ חיים נדחי ישראל פרק י"ב)
(ראוי לציין כי ספר זה שכתב החפץ חיים נכתב לחזק צעירים בחו"ל שבניגוד לרצונם גוייסו לצבא הרוסי והאוסטרי ועמדו בפני נסיונות קשים. עבורם המסר שבדברים הללו נוגע מאד למעשה).
יוסף נדרש לכל הכוחות שבעולם על מנת לעמוד בנסיון הגדול עם אשת פוטיפר. להתמודד עם יצרא דעריות לנער צעיר בודד בנכר כשאשת אדוניו עומדת מולו. מנין שואבים את הכוחות?
ואכן חז"ל אמרו: "דמות דיוקנו של אביו נראתה לו" (והדברים מתחדדים ומקבלים משמעות מיוחדת לאור מה שהקדמנו בקשר המיוחד של יעקב – יוסף). אכן בפסוקי התורה שומעים אנו מפיו של יוסף טיעון הנראה במבט ראשון קצת לא רלוונטי. יוסף מספר לאשת פוטיפר על האמון הרב שפוטיפר רוחש כלפיו:
וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי:
אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים:
(בראשית לט ח-ט)
מה נאמר כאן?
יוסף מנסה לשכנע בטיעון שבעיניו הוא "טיעון מנצח". נתנו בי אמון מוחלט ואינני יכול לפגוע באמון זה. רק מנוול חסר מצפון יבגוד במי שנותן בו אמון מוחלט. ככל שהאמון גדול יותר, מקיף יותר, כך ברור יותר שלא ניתן למעול באמון הזה.
והנה ה"שפת אמת" השליך מכאן למערכת היחסים שבין ריבונו של עולם והאדם. (וייתכן שכל זה כלול בדברי יוסף!).
וימאן ויאמר כו' הן אדוני כו' ולא חשך כו' כי אם אותך כו' את אשתו כו'. יש ללמוד מזה איך להשמר מיצה"ר ע"י ישוב הדעת שהקב"ה מסר הכל לרשות האדם. אף כי הי' ברשותו שלא להיות כח לאדם לעשות נגד רצונו. רק בטובו מסר הכל להאדם רק שיקבל האדם על עצמו עול מלכותו ית'. ומזה עצמו צריך ליפול בושה על האדם שלא יוכל לעשות נגד רצון הקב"ה רק לעשות הכל לשם שמיים לברר שמלכותך מלכות כל עולמים כנ"ל. והבן. (שפת אמת תרל"ג)
רבה אמונתך
הקב"ה נותן בנו אמון בלי גבול וללא סייג. אנו אומרים בכל בוקר: "מודה אני.. שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך". מה פירוש המילים: רבה אמונתך? הקב"ה מאמין גדול בנו. הוא נותן לנו את החיים, את האמצעים ואת הכוחות לפעול. והרי הוא יודע שאתמול וגם שלשום לא בדיוק נצלנו את המתנות הללו רק לטובה, ואעפ"כ בבקר למחרת הוא מחזיר לנו את הנשמה. שוב מוסר הוא לנו את המפתחות של הרכב ושל הכספות, הוא אומר לנו: "אני מאמין לכם". האם נבגוד? האם נעלה בדעתנו למעול באמון? "איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים"?
יכולתו של יוסף לעמוד בפיתויי ארץ מצרים, עוצמתו של יוסף היא בידיעה שה' איתו. פירוש הדבר, שהקב"ה נותן בו אמון. ויוסף הוא איש שאינו מועל ואינו בוגד במי שנותן בו אמון, בין אם מדובר בפוטיפר ק"ו כשמדובר בריבונו של עולם.
גם אנו בבואנו להתמודד עם כל הקשיים העומדים לפתחנו, יכולים להפנים את הגישה הזאת. אנו חיים בדור שמתנסה בנסיונות שמעולם לא היו כדוגמתם בדורות הקודמים. כוונתי, לכל העולם השלילי הנמצא לפתחנו ובהישג ידינו ואצבעותינו, פשוטו כמשמעו. המכשירים האלקטרונים המתקדמים למיניהם מביאים את יצר הרע אל הבית פנימה. לא צריך ללכת רחוק על מנת לחטוא. האדם לבדו נמצא עם המכשיר בידו והוא עומד מול מצפונו ומול האלוקים. כמעט לא ניתן כבר להתמודד על ידי סגירה או חסימה מכל סוג שהוא. בקרב המחנכים מתקיימים דיונים ונשמעות דעות שונות מהי המדיניות החינוכית שיש לנקוט במוסדות החינוך ואיך לכוון להדריך את בני הנוער להתמודד עם הבעיה. אולי המפתח נמצא כאן בדברי יוסף וכביאורו של ה"שפת אמת".
איך אעשה הרעה הגדולה הזאת", הרי הקב"ה נותן בי אמון גם ברגע זה בו אני עומד מול המכשיר, מול עצמי. הקב"ה נותן בי אמון מוחלט, אינני מנוול, אינני מועל באמון. אדרבה, אני אוכיח, ובגדול שאני ראוי לאמון זה!
