פרשת יתרו – משה יתרו האידיאל והביצוע
הרב יחזקאל יעקבסון
להדפסת השיעור במרכזה של פרשתנו עומד כמובן מתן תורה ועשרת הדברות שניתנו לעם ישראל במעמד הר סיני. אך פרשתנו הנקראת גם בשם פרשת יתרו, פותחת דווקא ביתרו אשר מגיע מרחוק ומציע את עצתו למשה.
נחלקו רבותינו האם יתרו הגיע קודם מתן תורה או לאחריו. והנה, אם אכן הגיע יתרו קודם מתן תורה הרי שהפרשיות נכתבו כסדר. לעומת זאת אם מתן תורה קדם לביאת יתרו, יש להבין מדוע הקדימה וכתבה תורה את פרשת יתרו קודם מתן תורה.
ואף על פי שכלל בידינו ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה" הלא וודאי יש הגיון וסדר לכתיבת הדברים דווקא בצורתם זו ולא על פי סדר הזמנים. לכן יש לשאול מה ראתה תורה להקדים ולספר לנו על עצת יתרו קודם מתן תורה.
קודם שנענה על שאלה זו יש לתמוה תמיהה נוספת: הרי עצת יתרו היתה פשוטה והגיונית איך ומדוע משה עצמו לא חשב על פתרון פשוט זה?
נראה לבאר כי שורש המחלוקת שבין משה ליתרו נעוץ בהבדל שבין אנשי הרוח והחזון לבין אנשי הביצוע והמעש. משה הוא איש האלקים העומד בין ה' ובין ישראל. לפיכך, משה רבינו רואה את המפגש שלו עם בני ישראל כהזדמנות להעביר להם את דבר ה' היישר ממקור ראשון וכדבריו: "כי יבא אלי העם לדרוש אלקים". כשם שכלי שני אינו מבשל כך אינו דומה מי שישמע את דבר ה' מפי משה לבין מי שישמע את אותו דבר מכלי שני או שלישי. יתירה מזאת, משה רבינו מן הסתם ניצל את ההזדמנות שבמפגש עם השואלים על מנת לעודדם, להדריכם, ולכוון אותם בעבודת ה' בכל עניינם, דבר שרק הוא מסוגל לעשות בשלמותו.
גם משה רבינו יודע כי מעשית, ולצורך תשובה פורמלית לשואל ישנם דרכים קלות יותר (ניתן להמשיל את עצת יתרו לשאלת sms לרבנים בזמננו, או אף דרך משוכללת יותר לשאול ישירות מחשב המוזן בתוכנה הלכתית המכסה כל שטח הלכתי..) אך לנגד עיניו של משה עומד אך ורק האידיאל והחזון בשלמותו. דבר ה' בכל עוצמתו והשפעתו יכול לבוא רק במפגש ישיר עם משה. משה איש הרוח והחזון רוצה לראות את החזון והאידיאל בשלמותו בטהרתו ובמלוא עוצמתו.
אך כאן באה עצת יתרו, עצה שהסכים עימה גם הקב"ה. במרכזה הטענה "נבול תבול". יתרו טוען כי אין ויכוח על החזון, אך בצד כל אידיאל וחזון צריך שיעמדו אנשי ביצוע שיראו ויפקחו איך מורידים את הדברים לשטח. מה לעשות, ולעיתים אנו חייבים להתפשר דווקא מתוך רצון להצלחתו ולקיומו של החזון הגדול. זו אכן פשרה, אך פשרה זו היא בגדר "ביטולה זוהי קיומה". דוגמא לדבר מה שהתירו חז"ל לכתוב תורה שבע"פ משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך".
יש להדגיש כי זהו הסדר הנכון בדווקא, ראשית בא "משה" ורק לאחר מכן בא "יתרו". ראשית יש לשמוע מאנשי הרוח והחזון את האידיאל בטהרתו. אוי לו לנביא הכובש נבואתו מפני אנשי המעשה, ואוי לו לחזון המוכתב מראשיתו ע"י אנשי הביצוע. מאידך אוי לו לחזון אשר אינו מתחשב בדרכי הביצוע ואינו מקדיש את תשומת הלב איך להוריד את האידיאל ממרומים ארצה.
ניתן למצוא ויכוח דומה בין משה לבצלאל בסדר עשיית המשכן וכליו. כידוע בפרשת תרומה תצוה קודמים כלי המשכן לעשיית המשכן והאהל. לעומת זאת בפרשת ויקהל פקודי הוקדמו עשיית המשכן והאהל לכלי המשכן. חז"ל דרשו כי היה בזה דין ודברים בין משה לבצלאל, וז"ל:
(כב) ובצלאל בן אורי וגו' עשה את כל אשר צוה ה' את משה - אשר צוה משה אין כתיב כאן, אלא כל אשר צוה ה' את משה, אפילו דברים שלא אמר לו רבו, הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני, כי משה צוה לבצלאל לעשות תחלה כלים ואחר כך משכן, אמר לו בצלאל מנהג עולם לעשות תחלה בית ואחר כך משים כלים בתוכו. אמר לו כך שמעתי מפי הקב"ה. אמר לו משה בצל אל היית, כי בוודאי כך צוה לי הקב"ה, וכן עשה המשכן תחלה ואחר כך עשה הכלים: (רש"י שמות לח')
נראה לבאר כי משה רואה את תכלית בניית המשכן בעבודת הקורבנות והכלים, לפיכך הן קודמים אצלו בציווי. מנקודת הראות של משה הרי שראשית יש להתייחס לדבר החשוב והעיקרי. אך בצלאל איש הביצוע אשר דווקא אינו מצוי בכל עוצמת האור של משה אלא כביכול מצוי מעט בצל, אומר הוא למשה כי יש להתבונן ולראות איך חייבים לפעול נכון ובצורה מעשית כי בלא זה גם הכלים עלולים להיפגע. לפיכך טוען בצלאל כי ראשית יש לבנות את הבית אע"פ שהוא טפל ביחס לכלים. משה איש האור והחזון עומד מול בצלאל איש הביצוע המצוי בצל. לאור זאת ניתן להבין כי הודאתו של משה: "בוודאי כך ציוה לי הקב"ה" היא הסכמה כי גם חזון גדול יש לעיתים להנמיכו על מנת שיבוא לידי מעשה.
ניתן לומר כי מסר חשוב זה ראוי לו להישמע קודם מתן תורה, כי יש בו מפתח חשוב לכל אחד ואחד מישראל לצורך קיום תורה ומצוות, ובמיוחד מצוות תלמוד תורה. יש הסבורים בטעות כי בנתינת התורה ובקיום המצוות לא נשאר כמעט מרחב פרטי לאדם לעבודת ה' המיוחדת לו. אך זוהי טעות חמורה. כל אחד ואחד מישראל יכול ומחויב לראות איך הוא מוריד את התורה הגדולה אל חיי המעשה הפרטיים שלו.
כל אדם מישראל צריך שיהא בו ראשית בחינת משה ולאחריה בחינת יתרו. ראשית ללמוד להתעמק ולראות את התורה במלוא עומקה עוצמתה ואורה, זהו שלב אשר בו מופיע "משה". אח"כ צריך לבוא השלב השני, השלב בו מגיע "יתרו". בשלב זה אדם שב ובודק ובוחן איך הוא מוריד את הדברים ומביאם לידי ביצוע באופן מעשי (כמובן אין המדובר על פרטי ההלכה ודקדוקי השו"ע ממנה שום אדם אינו פטור).
הדברים הללו הם הכנה למתן תורה ולקבלת מצוות בכל דור ולכל אדם. לפיכך הקדימה תורה פרשת יתרו למתן תורה בין למ"ד קודם מתן תורה בא ובין למ"ד אחר מתן תורה בא. כי את המסר הזה כולנו חייבים לדעת ולהפנים קודם מתן תורה.
