פרשת וישב - ועצת ה' היא תקום

פרשתנו פותחת את סדרת הפרשות המדברות במכירת יוסף. בין שלל הלימודים והפרשנויות השונות שניתן ללמוד מפרשות מרתקות אלו, נרצה להתייחס דווקא ליחס בין הפעולה האנושית לפעולה האלוקית. דרך העולם, שאנשים פועלים על פי מניעים, אינטרסים, סיבה ותוצאה וכדו' – מתוך בחירה חופשית מוחלטת. אך גם לקב"ה יש את המהלכים והתכנונים שלו – והוא דואג לממשם בתוך המפעל האנושי. כפי שנראה בשורות הקרובות, הפרשה מלמדת אותנו ש'רבות מחשבות בלב איש' – אולם 'עצת ה' היא תקום'. אנו פועלים בעולם, לעיתים מצליחים ולעיתים נכשלים, ובד"כ לא מודעים לכך שהקב"ה מכוון ופועל. הוא זה הגורם לנסיבות לקרות, אף בניגוד למה שתכננו.

דוגמה ראשונה לכך, היא סיפור חיפוש יוסף את אחיו. הפסוקים מאריכים לבאר את תלאותיו של יוסף עד הגיעו אליהם: "וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה: וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ: וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים: וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן...". יעקב אבינו, חושב לתומו שהוא שולח את יוסף לשליחות פרטית קטנה: לבדוק מה קורה עם יתר האחים. אולם חשבונות עמוקים מעורבים בהחלטה זו, וכך כותב רש"י: "מעמק חברון - מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים 'כי גר יהיה זרעך'..." החלטה רגעית מולידה את התכנון הגדול של הקב"ה – ירידה למצרים, השעבוד, לידת עם ישראל ומתן תורה.

הרמב"ן מתייחס לאריכות הדברים הללו, ומסביר מדוע היה צורך לכך: "ויאריך הכתוב בזה, להגיד כי סיבות רבות באו אליו שהיה ראוי לחזור לו, אבל הכל סבל לכבוד אביו. ולהודיענו עוד, כי הגזרה אמת והחריצות שקר, כי זמן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם. ולזה נתכוונו רבותינו (ב"ר פד יד) באמרם כי האישים האלה הם מלאכים, שלא על חנם היה כל הסיפור הזה, להודיענו כי עצת ה' היא תקום..." – לכאורה מה זה משנה האם יוסף פגש או לא פגש את האיש ההוא? אלא, מסביר הרמב"ן, כאן מתגלה כיצד התוכנית האלוקית יוצאת אל הפועל. יוסף יכול היה להגיע לשכם, לחפש לשווא את אחיו, ולשוב הביתה לאביו בטענה כי ניסה למצוא את האחים, ולא עלה בידו. ואם כך היו פני הדברים, ממילא לא היתה מכירת יוסף ושאר התוכנית האלוקית לא היתה מתבצעת. האם באמת כך הם פני הדברים? לא. אם נגזרה הגזירה מלפני הקב"ה – אין מי שיעכב על ידו, והרבה שלוחים למקום לגרום לדברים להתרחש. האחים לא נמצאים בשכם? יוסף יפגוש אדם שיספר לו בדיוק היכן הם נמצאים..

הדברים פועלים כך גם בחייו הפרטיים של האדם. התרחשויות שונות קורות בעולם, ולעיתים אנו תופסים את עצמנו אומרים – 'אם הוא היה עושה כך, ממילא המציאות היתה נראית אחרת...' אך האמת היא שצריכים לדעת שהכל בגזירת עליון, ואף אם נחשוב שאנו שולטים בדברים שקורים, מתכננים, יוזמים ומארגנים – בסופו של דבר הקב"ה הוא הנותן את האישור הסופי לכך.

מספר המדרש: "מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא. אמרה לו: לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמר לה: לששת ימים. כדכתיב (שמות כ) "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ". אמרה לו: מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו? אמר לה הקב"ה: יושב ומזווג זיווגים. בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני, אמרה לו וזה אומנותו? אף אני יכולה לעשות כן. כמה עבדים כמה שפחות יש לי לשעה קלה אני יכולה לזווגן. אמר לה: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. הלך לו ר' יוסי בר חלפתא. מה עשתה? נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות אמרה פלן יסב (פלוני ינשא) לפלונית ופלונית תיסב לפלוני, וזיווגה אותן בלילה אחת, למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא, דין עינו שמיטא, דין רגליה תבירא (למחר באו אליה – זה מוחו פצוע, זה עינו שמוטה) אמרה להון מה לכון, דא אמרה לית אנא בעי לדין, ודין אמר לית אנא בעי לדא (אמרה להם: מה לכם, זאת אמרה – איני רוצה אותו, וזה אמר – איני רוצה אותה), מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו אין אלוה כאלוהיכם אמת היא תורתכם" (בראשית רבה, סח).

עומק המדרש הוא, שמאז מעשה בראשית עוסק הקב"ה בזיווגים. אין הכוונה רק לזיווגים של בין איש לאישתו. למעשה מדובר בכל השגחה פרטית שיש לאדם. כשאדם יוצא ופוגש מישהו, הולך ומחליק על המדרכה, מפספס את האוטובוס בדקה – כל המקרים הללו נכללים ב'מזווג זיווגים'. אמרו חז"ל "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: 'מה' מצעדי גבר כוננו, ואדם מה יבין דרכו' " (חולין ז). כך בחיים הפרטיים, וקל וחומר בחיי הכלל והאומה. לקב"ה יש תוכנית אלוקית לכל בריה. 

סיפור יהודה ותמר הוא דוגמה נוספת לעיקרון הזה. על הפסוק "וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו" חז"ל אומרים: "ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח..." (בראשית רבה, פה). לאחר מכירת יוסף הרגישו כולם התדרדרות: ראובן התעצב על כך שלא עלה בידו להציל את יוסף. יעקב התאבל על בנו. יוסף שואל את עצמו מה פשעו שכך אירע לו.

דווקא מתוך כל התהליכים הקשים הללו, שאין מי שמשער כי דווקא משם תצמח הישועה, דווקא אז הקב"ה 'בורא אור של מלך המשיח' – יהודה יורד, נולדים מתמר פרץ וזרח – והנה פרץ הוא סבא רבה של עובד, שהוא סבא רבה של דוד מלך ישראל. מהיכן הכל התחיל? דווקא מהנקודה השפלה ביותר. התהליך הזה לא נעצר שם, אלא הוא בעיצומו. סופו של סיפור 'וירד יהודה' – יהיה רק בגילוי אורו של המשיח, אלפי שנים לאחר תחילת הסיפור...

גם בחיינו הפרטיים, פעמים שאנו מוצאים עצמנו בנקודות של שפל, רגעים ירודים וכדו', ואנו שואלים מדוע כך הם פני הדברים?  – אך יש לזכור שבאותו הרגע הקב"ה כבר מתכנן לנו את דרכנו העתידית. העשייה האלוקית מכוונת תמיד לעשייה האנושית.

נקודה נוספת:  בקריאה ראשונה, נראה יוסף שהמזל לא האיר לו פנים. על לא עוול בכפו הוא נמכר לישמעאלים, יורד למצרים, מגיע לבית פוטיפר – שם עומד בניסיון אשת אדוניו, ומה הרווח מהעמידה בניסיון? מאסר ממושך בבית הסוהר. יוסף לבטח שואל את עצמו מדוע הגיעו אליו כל המאורעות האלו. והנה, ברגע אחד – מתהפך עליו הגלגל, והוא נעשה המשנה למלך מצרים, ויוסף סבור שעתה מגיע הסוף הטוב של הסיפור ופשר המאורעות. כך הוא סבור גם  ברדת האחים למצרים בשנות הרעב, כאשר יוסף מסביר לאחים שהכל היה לטובה ומכריז: "וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקים". וכן שוב לאחר מיתת יעקב: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹקים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב". יוסף סבור שהנה עתה הוא מבין כי יד הקב"ה סיבבה את כל המאורעות כך שהכל נעשה לטובה. אך האם אכן זו האמת? האם זה ההסבר לפשר המאורעות? לא! גם לאחר שיוסף חשב שהבין את התוכנית האלוקית, מסתבר שעדין לא שיער לעצמו עד לאן הדברים מגיעים. הרי בעקבות ירידת יוסף למצרים, ירדו בסופו של דבר כל משפחת יעקב, וכך החל שעבוד מצרים, ובהמשך – יציאת מצרים, וקבלת התורה.

"כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" (ישעיהו נה, ט) – גם לאדם הפרטי קורים אירועים שונים שלאחר זמן הוא אומר: מסתבר שזה היה לטובה. אך התהליכים ממשיכים ותפתחים, ממשיכים ופועלים, לעיתים לטווח של אלפי שנים 'בורא אורו של מלך המשיח'. האם נזכה לדעת אי פעם מה היתה התוכנית בשלמותה? ייתכן שלא. אולם חשוב לזכור שבכל אופן יש תוכנית, ולא ניתן לעצור אותה.

לעתיד לבוא נקבל תשובה לכל השאלות. הגמרא (חגיגה ד) מספרת על רבי יוחנן שהגיע לפסוק 'וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו' והחל לבכות. והסביר: "ומה תוכחה של בשר ודם - כך, תוכחה של הקדוש ברוך הוא - על אחת כמה וכמה!" – לאחי יוסף היו שאלות רבות מאז שירדו לשבור אוכל במצרים: הכסף חוזר בשקים, חושדים אותם בריגול, כולאים את שמעון, מבקשים להביא את בנימין וכו'. אולם כל השאלות האלו קיבלו מענה בשני מילים פשוטות: 'אני יוסף!"

תשובה אחת פותרת את כל הקושיות. פתאום הכל מתבהר. כמה קושיות נשאלו על רבש"ע ועל דרך הנהגתו. שאלות אלו נובעות מההסתר פנים בו אנו שרויים. לעתיד לבוא עתיד הקב"ה להתגלות, ואז – לא יהיה צורך לתת תשובה מפורטת לכל שאלה, אלא הקב"ה יאמר לנו "אני ה'" – ובכך השאלות תפתרנה מאליהן.

"כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם ה' מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה" (ירמיהו כט, יא)