שיחה לפרשת חקת - החיוב לקדש שם שמים פירושו לקרב כל יהודי לקב'ה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
כתוב בפרשתנו:
"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ. וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם.... יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם" (במדבר פרק כ פסוקים ט-יב)
מה היה החטא של משה רבינו. מדוע חטא זה מוגדר כחוסר אמונה "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל"? ומדוע העונש כה חמור "לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם"? מה אנחנו צריכים ללמוד מכך?
אני מבקש להביא שני הסברים.
ההסבר הראשון
כותב רש"י
"לפי שבראשונה לא הוציא אלא טיפין, לפי שלא צוה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע, והמה דברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו שמא צריך להכות כבראשונה, שנאמר (שמות יז, ו) והכית בצור, ונזדמן להם אותו סלע והכהו" (רש"י במדבר פרק כ פסוק יא)
כותב הסבא מנובהרדוק:
"הנה פרשה שלמה נאמרה בתורה ללמד דעת עד כמה צריך האדם להיות חזק כדעתו לקיים המצוה כמו שהיא בלי שום חשבונות ואף שנראים לו ברורים וחזקים אין לו לנטות אף נטיה קלה מצווי ה' מאחר שאינם מתאימים לציווי ה' המפורש... ואיתא במדרש רבה יודע משה חוק הסלע אם הוא מבקש להוציא מים יוציא מסלע אחר ונמצא משה רבינו עומד בספק אמר משה אם אשמע להם אני מבטל דברי המקום ,עכ"ל. נמצא שגרמו למשה בהרהורי לבם ובטענותיהם ספק עצום ומבוכה גדולה אם לעשות כדבריהם ולדבר לסלע אחר כדי שלא יהא חילול השם מהחשד שלהם ובנפול חשדם יגדל קידוש שם שמים או לדבר אל הסלע שיחד לו ה' כדי שלא לבטל צווי המקום ואף שיצא מזה חילול השם יהיה מה שיהיה..ואיך הכריע הספק הנה מבואר ברש"י ז"ל שהם דברו לסלע אחר כי הכריע בדעתו כי הקידוש השם יהיה דוקא אם ידבר אל הסלע שבקשו כל ישראל שלא יהיה להם שום הרהור ופתחון פה לטעון עליו ועל ידי זה יכירו כולם כי אין עוד מלבדו וגם יהיה להם התלמדות מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מ"מ מקים דיבורו של מקום ק"ו אנו. ובחר באופן זה מלבחור בקיום דברי המקום בשביל הפחד מפני חילול השם שאם יעשה כמו שהוא מצווה מצבה ישארו עם חשדות ואין לך חילול השם גדול מזה אשר על כן באמת דיבר מתחילה אל הסלע ולא נתן מים כיון שלא על הסלע הזה ציוהו המקום אלא מכח החשבון הטהור הניצל מכל נגיעה עצמית לברוח מחילול השם ולהגדיל הקידוש השם חגר לו עוז ותעצומות שלא להביט על זה והכה אותו פעמיים עד שיצאו מים...אמנם ע"ז היתה התוכחה מה' על משה רבינו כי במקום שכלתה עין השכל לראות שם מתחלת האמונה בדבר ה' וכיון שהיה לו ציווי ה' מפורש היה לו להאמין כי ודאי יסתבב מזה קידוש ה' והיה צריך להרחיק מלבו המשתוקק לקדש שם שמים את ההרהור הזה שיתכן ח"ו לצמוח חילול ה' מציווי ה' כי זה הוא דבר נמנע בהחלט. כשם שלא יצא חושך מאור כן לא יתכן שיצא מציווי חילול ה' ואף כי ששים רבוא בני אדם הסכימו בדעה אחת לחשוד הדברים ואין לך חילול ה' גדול מזה היה צריך לבטל כל דעות בני אדם לעומת ציווי מפורש של המקום והיה צריך להאמין באמונה שלמה כי בודאי יהיה קידוש ה'" (הסבא מנובהרדוק פר' חקת)
מסביר הסבא מנובהרדוק, שה' ביקש ממשה שידבר אל סלע מסוים ואילו העם דרש שמשה יוציא מים מסלע אחר כדי לבחון את ה' האם הוא יכול להוציא מים מהסלע שהעם דרש ולא מהסלע שה' ביקש.
משה התלבט מאד. מצד אחר הוא רוצה לשמוע לריבונו של עולם ולהוציא מים מהסלע שה' ביקש, אך מאידך הוא חשב שאם כך יעשה אז לא יהיה קידוש ה' אלא חילול ה' כי העם יטען שה' יכול להוציא מים רק מהסלע שהוא תכנן להוציא ממנו מים. לאור זאת משה מחליט לשמוע לעם והוא טעה בכך שלא התבטל לציווי ה'.
כשיש התבטלות לבורא עולם אדם חייב לשמוע תמיד לדבר ה' ללא שום חשבונות אחרים. אם ה' מצווה להוציא מסלע מסוים מים אז צריך להוציא מאותו סלע מים ולא מסלע אחר ואין כאן חשש של חילול ה'. לא קיים מציאות ללכת נגד רצון ה' בעולם. המחשבה שמקיום מצוות ה' בעולם ייגרם חילול ה' היא מחשבה לא נכונה כי מגבילה את כוח ה'. לא יכול להיות שה' יצווה מצוה שממנה תצא חילול ה'. קידוש ה' בעולם היה קורה אם משה היה שומע בקול ה' ולא בקול עם ישראל וזו הכוונה "יען לא האמנתם בי להקדישני"-משה היה צריך להאמין שכאשר ה' מצווה זה מביא לידי קידוש ה'.
הלימוד מהסבר זה לחיינו הוא, שבכל התלבטות קטנה וגדולה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה רצון ה' ולא מה טוב לנו. לדמיין שאנו מתקשרים לבורא עלם ושואלים אותו מה הוא היה עונה בשאלה שבה אנו מתלבטים ולפי מה שנראה לנו שהוא יענה כך נחליט.
ההסבר השני
הרמב"ם בשמונה פרקים מסביר אחרת מרש"י, וכך הוא כותב:
"וחטאו, עליו השלום, היה, שנטה אל אחד משני הקצוות במעלה ממעלות המידות, והיא הסבלנות..."שמעו נא המורים". דקדק ה' עליו שיהיה איש כמוהו כועס בפני קהל ישראל, במקום שאין ראוי בו הכעס. וכגון זה בחוק האיש ההוא חלול השם, לפי שתנועותיו כולן ודיבוריו נלקחים למופת, ומקווים להגיע בהם להצלחת העולם הזה והעולם הבא, ואיך ייראה ממנו הכעס, והוא מפעולות הרע.... וכל מה שיעשה או יאמר - יבחנוהו. וכאשר ראוהו שכעס, אמרו שהוא עליו השלום אינו מי שיש לו פחיתות מידה, ואלמלא ידע שה' קצף עלינו בבקשת המים, ושאנו הכעסנוהו יתעלה - לא היה כועס. ולא מצאנו בדברי ה' יתעלה אליו בזה הענין לא כעס ולא קצף" (שמונה פרקים לרמב"ם פרק ד)
משה כועס במילים: "שמעו נא המורים", ולכן דקדק עליו הקב"ה על שכעס על בני ישראל. העם תירגם את כעס משה שכביכול ה' רואה אותם ככופרים, וזה גרם להם להתרחק מה'. במקום שהמעמד יקרב אותם לבורא עולם, הכעס של משה גרם שיתרחקו מה' וזה היה חטאו. הרי מטרת הנס היתה לקרב את עם ישראל לבורא עולם, ומשה פספס את מעמד האמונה והקירבה לה'.
כעסו של משה גרם שמעמד הנס לא הגיע לייעדו, המעמד לא יצר יותר אמונה ויותר שמחה אלא להיפך זה גרם ריחוק של עם ישראל מהקב"ה.
כותב המהר"ל:
"ופירוש זה כאשר אמר משה שמעו נא המורים דרך כעס, וכן מה שהכה הצור פעמיים הכל דרך כעס, ודבר זה לא היה ראוי לו כי מאחר שעשה הקדוש ברוך הוא נס ראוי היה לו להתחזק ולהתגבר באמונה בהקדוש ברוך הוא. ואם היה מתחזק ומתגבר באמונה, היה מתחדש לו השמחה לא לעשות דרך הכעס... כי הנס שנעשה להם להוציא המים מביא האמונה, והיה למשה ולאהרון להתחזק באמונה במקום הזה וזה לא היה כן כמו שאמרנו, וזהו יען אשר לא האמנתם בי להקדישני... וזהו אשר לא האמנתם בי, שהיה ראוי למשה להיות חזק באמונתו, ואם היה חזק באמונתו בהקדוש ברוך הוא היה נוטה אל מעלה נבדלת והיה עושה בשמחה ולא היה מתפעל לכעוס, ואז היה זה קדושה לעיני ישראל, שהיה משה ואהרן מראים האמונה בו יתברך ואז היה שמו מקודש לעיניהם על ידי האמונה. וזהו שאמר יען אשר לא האמנתם בי להקדישני, כלומר היה לכם להתחזק באמונה. ואם עשיתם זה לא היה לכם לכעוס, כי האמונה מביא לידי שירה ושמחה, ומשה הכה פעמים דרך כעס ואמר שמעו נא המורים וזה הפך האמונה. כלל הדבר כי הנס שנעשה להם להוציא המים מביא האמונה, והיה למשה ולאהרן להתחזק באמונה במקום הזה וזה לא היה כן כמו שאמרנו. וזהו יען אשר לא האמנתם בי להקדישני, ולא שהיה החטא להם הכעס בעצמו רק שהכעס הזה מורה שחטא משה באמונה, ופירוש זה אמת ונכון מאוד והבן הדברים.... והוא בעצמו ענין האמונה כמו שאמרנו, כי האמונה בו יתברך מחדש שמחה. וכדי שיהיה הכל דרך שמחה המורה על האמונה, יהיה מדבר משה אל הסלע, ויהיה הסלע נמשך אל רצון בוראו מעצמו. ומשה עשה הכל דרך כעס, והיה כועס ואמר "שמעו נא המורים", גם הכה הסלע, עד שהיה הסלע נמשך אל דבר השם יתברך בכח, ועל ידי זה אין מחדש אמונה, כי אין אמונה רק שיהיה הכל דרך רצון ושמחה" (המהר"ל-גבורות ה' פרק ז)
משה היה צריך להבין שתפקידו ע"י המעמד הנ"ל לקרב את העם לבורא ולעשות זאת בשמחה ובדביקות ובאמונה. משה היה צריך להפוך את המעמד להתוועדות ולהעצמת האמונה בה', לאירוע שכל תפקידו לרומם את בני ישראל ולהתקרב לבורא העולם. משה כעס על בני ישראל שהם מבקשים לבחון את ה' בכך שיוציא מים מסלע אחר כי זה היה נראה כזלזול וכפירה בה' ולכן כעס ואמר "שמעו נא המורים". אך כעסו גרם לבני ישראל להתרחק מה' וכך התפספס כל המעמד שמטרת הנס בו היה לקרב את בני ישראל אל ה'.
כותב קדושת לוי:
"והנה יש שני בחינות במוכיח שמוכיח את ישראל שיעשו רצון הבורא ברוך הוא, אחד שמוכיח בדברים טובים דהיינו שאומר לכל איש ישראל גודל מעלתו ומקום מקור מחצב נשמתו אשר באמת נשמת ישראל חצובה למעלה מכסא כבוד וגודל הנחת רוח אשר להבורא יתברך כביכול ממצות כל איש ישראל וגודל השמחה אשר בכל העולמות בעשות איש ישראל מצות הבורא בזה, ובזה התוכחה מטה את לב בני ישראל לעשות רצון הבורא ב"ה לקבל כל איש מישראל עול מלכות שמים עליו. ויש שמוכיח את ישראל בדברים קשים ובדברי ביושים, עד שהם מוכרחים לעשות רצון הבורא. והחילוק שביניהם, זה שמוכיח את ישראל בטוב מעלה את נשמת ישראל למעלה למעלה ומספר תמיד בצדקת ובגדולת ישראל כמה גדול כוחם למעלה, וראוי הוא להיות מנהיג על ישראל, וזה שמוכיח את ישראל בדברים קשים אינו בבחינה הזאת. והנה זה שמוכיח את ישראל בטוב ומספר תמיד בגדולי ישראל וצדקתם, אז כל הדברים הנבראים בעולם צריכין לעשות מעצמם הרצון של ישראל לדבר שנבראו דהיינו בשביל ישראל, אבל אם אינו מספר ומעלה צדקת ישראל אז צריך להכריח כל הנברא בהכרח גדול לעשות מה שנברא, דהיינו לעשות רצון ישראל. והנה משה אמר בכאן שמעו נא המורים, הוכיח את ישראל בדברים קשים, ולכך הוצרך להכות את הסלע לעשות מה שנברא, כי אילו היה מעלה את ישראל כנ"ל וכמו שהיה כוונת הקדוש ברוך הוא ודברתם אל הסלע, כי אז היה מדבר אל הסלע: "אתה שנבראתה בשביל ישראל והם במעלה גדולה צריך אתה לעשות מה שנבראת"- דהיינו להוציא מים לישראל. אבל עתה שהוכיח את ישראל בדברים קשים שמעו נא כו', הוצרך להכות את הסלע לעשות רצון ישראל, ונמצא זה גרם את זה, וטעם אחד הוא" (קדושת לוי פר' חקת)
קדושת הלוי מלמד כל אב ומחנך כיצד צריך להעיר לבן-לתלמיד. לא על ידי נזיפה וכעס אלא ע"י שבחים והעצמת הבן-התלמיד לעשות תמיד את הדבר הנכון וללכת לפי האמת.
המסר הנלמד מהסבר זה הוא שבכל משפחה וקהילה וכיו"ב צריך לדעת לקרב, להדגיש את המעלות שיש בהם, לומר משפטי קירוב ולא ריחוק, להראות כמה ה' אוהב אותם.
מטרה עיקרית ב"בין הזמנים" שכל מי שניפגש איתו נזכה להעלות אותו לדרגות גבוהות יותר ממה שהוא, ואפשר לדבר בדברי תורה עם כל אחד לפי מעלתו.
יה"ר שנזכה כל חיינו בכל התלבטות לחשוב מהו רצון ה' וללכת לפיה, ושכל יהודי שניפגש איתו נזכה להעלות אותו למדרגה גבוהה יותר ממה שהיה ועל ידי כך נזכה לקדש שם שמים אמן כי"ר.
